1. התובע, נתין אריתריאה, הועסק לטענתו מעט פחות משלוש שנים במחלקת דגים בסניפים שונים של הנתבעת מס' 1 (להלן – הנתבעת או שופרסל).

2. התובע לא הועסק על ידי הנתבעת ישירות, אלא על ידי גורמים שלישיים.

פסק דין זה עוסק בשאלה אם יש לחייב את שופרסל בחובות המעסיק כלפי התובע.

3. בפתח הדיון נבהיר שבמהלך בירור התובענה בבית הדין, התביעה כנגד הנתבע מס' 3, שנטען כי הוא בעליו של הנתבעת מס' 2 (אמיר גולד אבטחה ושמירה בע"מ, להלן – אמיר גולד), נמחקה בהסכמת הצדדים (פסק דין מיום 21.11.17). בנוסף, ההליכים כנגד אמיר גולד וכנגד הנתבעת הרביעית בהליך (א.ס. אבטחה מקצועית בע"מ, להלן –א.ס.), עוכבו בשל הליכי פירוק שננקטו נגד שתי החברות (החלטה מיום 18.2.19).

4. נקודת המוצא לדיון היא טענת התובע לפיה עבד בסניפיה של שופרסל, אך זאת בזהויות שונות. רק בחלק מהזמן התובע הועסק בזהותו האמיתית ולגבי פרק זמן זה (שתי תקופות עבודה של כ - 15 חודשים ועוד תקופה שניה בת ארבעה חודשים), אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, אלא בשאלת חבותה של שופרסל.

5. התובע הציג דפי נוכחות (חלקם על שמו וחלקם על שמות עובדים אחרים) וכן צילום של שלושה כרטיסי עובד שנושאים סמליל (לוגו) של שופרסל, במספרי עובד שונים (349889, 375993 – עליו נרשם (ככל הנראה על גבי מדבקה) - "מהרי", 364859 עליו נרשם (ככל הנראה על מדבקה), שמו של התובע – "אנדו").

כן הוצגו דוחות נוכחות לתקופות, לסניפים ולשמות הבאים:

10/13 עד 1/15 – סניף דיל גלילות – שמו של התובע מופיע על הדוחות;

2/15 - סניף רמת אליהו – שם העובד: eseys tesfay;

4/15 עד 8/15 וכן 10/15 (עד יום 12.10.15) – סניף דיל פולג – שם העובד eseys tesfay;

10/15 (מיום 14.10.15) עד 2/16 – סניף דיל גלילות - שמו של התובע מופיע על הדוחות;

3/16 עד 6/16 – סניף דיל אקסטרה נתניה – שם העובד – גברמריאם מהרי.

6. שופרסל אישרה בתצהיר מטעמה, בהתאם לרישומיה, את תקופות העבודה הבאות לתובע ולשני השמות הנוספים שציין בתצהירו:

התובע עבד בסניף דיל גלילות מיום 20.10.13 עד יום 20.1.15 וכן מיום 14.10.15 ועד יום 26.2.16;

עובד בשם eseys tesfay עבד בסניף רמת אליהו מיום 26.1.15 ועד מרץ 2015 ולאחר מכן, עד יום 13.10.15 עבד בסניף דיל פולג;

עובד בשם גברמריאם מהרי עבד בסניף אקסטרה בנתניה מיום 2.3.16 ועד יום 15.6.16.

7. התביעה שבפנינו מבוססת על טענת התובע לפיה יש לראות בו כמי שעבד ברצף בכל סניפיה של שופרסל ובהתאם יש לחשב את זכויותיו כמי שעבד במשך 32 חודשים ופוטר בסופה של התקופה.

טיעון זה נסמך על טענה יסודית לפיה התובע הוא שהועבר בין הסניפים על ידי הקבלן, תחת שמות שונים, כאשר הדברים מוצגים כך שהתובע היה גורם פסיבי בעניין ולא היתה לו תרומה למצב זה (ר' למשל בסיכומי התשובה מטעם התובע, סעיפים 2 – 4 שם נטען אף כי שופרסל היא שעומדת מאחורי מתכונת העסקה זו של התובע).

8. איננו מקבלים טיעון זה כלל, כיוון שאינו עולה בראש ובראשונה מעדותו של התובע.

בתצהיר עדות ראשית של התובע, ההתייחסות לזהויות השונות שהתובע הציג בעת עבודתו בסניפי שופרסל היא דלה ביותר. כל שנטען בעניין זה בתצהירו (סעיפים 7 – 8) הוא כך: "במהלך תקופת עבודתי כאשר הועברתי מדי כל מספר חודשים בין סניפי הרשת השונים, נרשמתי לפעמים תחת שמי האמיתי TWALDE ANDO ולפעמים תחת שני שמות בדויים אחרים, ESEYS TESFAY ו – GEBREMARIAM MAHARI. לא נאמר שאני מועבר הלוך ושוב בין סניפי הרשת, בשמות בדויים, במטרה שהוא לא יצבור וותק עבודה בסניף אחד מסויים לאורך זמן, כי ככה אסור עם קבלנים".

בחקירתו הנגדית בבית הדין התובע אישר שעבד בסניפי שופרסל בזהות שאינה שלו (עמוד 6 החל משורה 9 ועד עמוד 8 שורה 20).

עוד אישר התובע שלא הפנה את תשומת לבם של נציגי שופרסל לעניין זה, למרות שאלה הגורמים עמם עמד בקשר יומיומי. למעשה מעדותו עולה כי מצד אחד היה מודע לזהויות השונות בהן נרשם ומצד שני נהג באדישות לעניין זה ("זו בעיה שלהם"). ר' בעמוד 8 שורות 16 -26, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש. כמה זמן בערך עבדת עם כרטיסי העובד השגויים האלה עם השמות הלא נכונים?

ת. 7 חודש עם טספיי ומריאם 8 חודשים בערך.

ש. ז"א קרוב לשנה וחצי עבדת תחת שמות לא נכונים כשאתה יודע שאתה עובד תחת שמות לא נכונים?

ת. נכון.

ש. תסכים איתי שבשום שלב לא אמרת למנהלים שלך בשופרסל שזה לא השמות האמיתיים שלך?

ת. לא אמרתי.

ש. אלה דברים מאוד חמורים, אם שופרסל היו יודעים שאתה עובד עם שמות לא נכונים, הם היו דואגים שלא תעבוד אצלם יותר והיו מפסיקים את זה מיד.

ת. זו בעיה שלהם. אני עבדתי הרבה זמן שם."

בניגוד לרושם שניתן לקבל מתצהיר התובע, כאילו לא נאמר לו שהוא מועבר בין הסניפים בשמות בדויים, הרי שמחקירתו הנגדית בבית הדין עולה כי היה מודע לכך ולא גילה זאת לנציגיה של שופרסל.

9. בנוסף, התובע אישר שאת כרטיסי העובד השונים, אשר לפחות על אחד מהם שם שונה מהשם שלו, קיבל בסניף בו הוצב (עמוד 7 שורות 11 - 14). התובע גם קיבל מדי חודש דוחות נוכחות שעליהם מופיעים שמות שונים (באנגלית),שאינם שמו (עמוד 11 שורות 16 – 19).

כלומר אם אכן היה מדובר במעשה שנעשה ללא ידיעתו ואם היה מדובר בעניין שהתובע לא היה מודע לו וגם לא היה שותף לאופן שבו הוצג בפני נציגיה של שופרסל, התובע יכול היה בנקל לעמוד על כך ולהסב את תשומת לבה של שופרסל לתקלה לכאורה שנפלה ברישום פרטיו. זאת בין במועד בו הוצב בסניפים השונים (עת קיבל את כרטיס העובד) ובין מדי חודש, כאשר קיבל את דוחות הנוכחות. לא למותר לציין כי מדובר בתקופה ממושכת בת כ – 15 חודשים, לגביה התובע אישר בחקירתו הנגדית שעבד תחת זהות שונה משלו. למעשה, התובע יכול היה בכל שלב, מדי חודש בחודשו, לעמוד על כך שאינו מזוהה בשמו הנכון אצל שופרסל וכן להפנות את תשומת לבה של שופרסל לעניין זהותו הבדויה.

משלא עשה כן, איננו מקבלים את טענות התובע כאילו יש לראות בו כגורם נייטרלי שאינו קשור לדברים, בבחינת קרבן של הנסיבות שנכפו עליו.

מסקנה זו מתיישבת עם תשובותיו של התובע לשאלות בית הדין, בסיום עדותו, בעמוד 12, שורות 14 – 26 (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש. לא הבנו מהיכן היו לך את המסמכים עם שמות העובדים האחרים?

ת. ולדימיר נתן לקופה.

ש. ולדימיר נתן את המסמכים לקופה ואז רשמו אותך בשמות ההם, ואיך אתה ידעת באיזה שם אתה רשום?

ת. אני מתי מקבל בקופה דף שעות אני רואה (משיב בעברית).

ש. דף שעות כמו שצורף לכתב התביעה שלך?

ת. כן.

ש. אבל פה זה כתוב בעברית.

ת. גם בעברית וגם באנגלית (משיב בעברית).

ש. מה עשית כשראית שזה לא השם שלך?

ת. היו שני שמות, אחד טספיי ואחד מריאם. לאחר שהשאלה מתורגמת לי אני משיב שלא עשיתי כלום."

10. ויודגש: הזהויות השונות של התובע הוצגו בסניפים שונים של שופרסל, כאשר התובע לא חזר לעבוד באותו סניף בזהות שונה מזו שהציג עצמו – ר' בעדותו עמוד 7 שורות 25 -26, עמוד 8 שורות 12 - 17. כלומר, לא נוצר מצב בו מי מעובדי שופרסל הכיר את התובע בזהויות השונות בהן הוצג ויכול היה לקשר בין עובד שהזדהה בשם מסויים בסניף אחד עם עובד אחד שהזדהה בשם אחר, בסניף שני.

11. לעדותו של התובע מצטרפת עדותה של גב' גילי וייס, נציגת שופרסל, לפיה לאור טענות התובע לפיהן עבד תוך שהוא מתחזה לאנשים שונים, הוציאה הנחייה מפורשת לסניפים "להקים" עובדי חברות כ"א במערכת אך ורק באמצעות תעודות מקוריות ולא לאפשר זאת באמצעות צילום, כפי שהיה נהוג קודם לכן.

העדה חזרה על דברים אלה גם בחקירתה הנגדית (עמוד 18 שורות 12 – 16):

"בעובדים בעלי ת.ז. העובדים מחויבים להגיע עם ת.ז. פיזית ולא העתק ולא צילום רישיון. העובדים שהגיעו עם ולדימיר היתה תקופה שהגיעו עם צילום, וכשהבנו עם הבחור הזה שבעצם מביאים צילום שהוא לא העובד ולא המקור והיכולת לאמת את התמונה עם הפנים לא תמיד פשוטה למנהלים, אז הנחנו להביא את מסמכי המקור, עד כמה שהם יכולים להיות אמיתיים.

ש. אני מבין שההנחיה היתה שצריך לאמת שזה האדם.

ת. כשהבנאדם מביא את המסמך המוח ההגיוני והבריא הוא שיביא את המסמך שלו. אני לא מצפה מקופאית ראשית לנהל חקירה אודות העובד."

דברים אלה מחזקים את המסקנה לפיה לשופרסל לא היתה ידיעה אודות התנהלות חריגה זו ומשהעניין הובא לידיעתה, פעלה מייד למניעתה. על כן אין יסוד לטענת התובע כאילו שופרסל היא זו שעומדת מאחורי מתכונת ההעסקה של התובע.

12. לאור האמור לעיל, גם אם תתקבל גרסת התובע, לפיה הוא העובד שעבד בכל התקופה והסניפים שציין, לעתים בשמו ולעתים בשני השמות הנוספים שציין, איננו סבורים שיש מקום לדון בזכויותיו של התובע או בחבותה של שופרסל כלפיו, כאילו מדובר בתקופת עבודה אחת ורציפה. זאת מאחר שהתובע עצמו בהתנהגותו, תרם לכך ששופרסל לא היתה ערה לכך שמדובר באותו עובד. כאמור, הדברים נעשו ללא ידיעתה של שופרסל. בראות עינינו, קבלת טענות התובע לאור כל המתואר לעיל, תהא בבחינת "יוצא החוטא נשכר".

ראוי להזכיר בהקשר זה כי על פי פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, שקרים של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות (ע"א 765/18 חיון נ' חיון, 1.5.19). בעניינו של התובע – במסגרת ההליך בבית הדין לא הסתיר את הטענה שהוצב לעבוד אצל שופרסל תחת זהויות שונות, אך ברי כי בזמן אמת, בעת שעבד בסניפיה, לא טרח לגלות לה את הדברים.

13. טרם שנפנה לבחינת חבותה המשפטית של שופרסל, יש להכריע במחלוקת בשאלה אם התובע הוא שעבד בפועל תחת שתי הזהויות הנוספות שמופיעות בדוחות הנוכחות וכרטיסי העובד שהציג.

לטענת התובע, מאחר שנקב בתצהירו בשמות הממונים עליו בכל סניף בו הוצג, ושופרסל לא הביאה ראיות לסתור כי אכן עובדים אלה עבדו בסניפים הנוספים, הרי שיש לקבל את גרסתו שהוא זה שעבד בפועל בכל התקופה לה הוא טוען ובכל הסניפים, תחת זהויות שונות.

יש ממש בטיעון זה של התובע, אך את גרסתו שבתצהיר יש לבחון לא רק לאור החסר הראייתי מצד הנתבעת, אלא גם בשים לב להתרשמות הכללית מעדותו של התובע עצמו. זאת במיוחד לאור הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". היינו על התובע להוכיח כי שלוש הזהויות שנרשמו אצל שופרסל כשלושה אנשים שונים משקפות רק את עבודתו של התובע.

בעניין זה, קיים קושי לקבל את גרסת התובע. ראשית, משום שכפי שתואר לעיל בהרחבה, גם אם גרסתו תתקבל, משמעות הדברים היא שהתובע עבד בשופרסל תוך שהוא אינו מציג את זהותו האמיתית ונוהג בתרמית כלפי המשתמש. היינו נקודת המוצא היא שהתובע אינו דובר אמת.

שנית, עדותו של התובע בבית הדין לא הותירה רושם מהימן במיוחד. למעט הגרסה המפורטת בתצהיר, הראיות מצד התובע הן דלות במיוחד. כך למשל בנושא שכרו של התובע, אין כל ראיה לכך שהשכר שקיבל בפועל הוא אכן זה שציין בתצהירו, שהרי גם לשיטתו של התובע, התלושים שקיבל אינם משקפים כלל את הסכומים שקיבל (סעיף 14 לתצהירו). זאת ועוד – בתצהיר התובע הוא ציין כי הסכומים שקיבל בפועל היו "בדרך כלל גבוהים הרבה יותר אשר מהווים מכפלת שעות ולא קשורים בכלל למה שמפורט בתלוש". לעומת זאת בבית הדין, כשנשאל מהם הסכומים שקיבל בפועל, מסר גירסה שונה לחלוטין, לפיה "מזומן הביא לי 4,000 ₪" (עמוד 10 שורה 7). ברור שתשובה זו אינה מתיישבת עם המתואר בתצהירו. היא גם אינה מתיישבת עם הראיות. כך למשל, בחודש 12/14, בו התובע עבד בזהותו האמיתית, בדו"ח הנוכחות מצויינות כ- 233 שעות עבודה, לפי תצהיר התובע באותה תקופה קיבל 28 ₪ נטו לשעת עבודה וחישוב פשוט מביא למסקנה שהתובע קיבל בגין חודש זה (לשיטתו) 6,534 ש"ח נטו. כלומר, סכום שונה לחלוטין מזה שנקב בו בבית הדין.

זאת ובנוסף – בעוד שבתצהיר התובע פורט ששכרו הועלה מ – 26 ₪ בתחילת עבודתו ל – 32 ₪ בסיום עבודתו, הרי שבחקירתו הנגדית בבית הדין התובע כלל לא הזכיר את השכר ההתחלתי וציין רק שכר שנע בין 28 ₪ ל – 32 ₪. לא ברור מתשובות התובע אם מדובר בטעות או שהפער בין הגרסאות מלמד על קלישות התיאורים העובדתיים שהוצגו בתצהירו. מכל מקום, ברור הוא כי מדובר בסימני שאלה בעניינים שהם בליבת ההעסקה.

נושא נוסף בו עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית או משכנעת, הוא תשובותיו לשאלה אם ובאילו נסיבות הודיע למנהל הסניף האחרון בו עבד (לשיטתו), שפוטר מהעבודה על ידי ולדימיר (עמוד 10 שורות 8 – 32). לא ניתן להבין מתשובות התובע מתי סיים לעבוד, מתי קיבל את הודעת הפיטורים, מתי פנה בנושא לוולדימיר ומתי היה בקשר עם מנהל הסניף יואל, בקשר להמשך עבודתו או קבלת שכרו.

14. לסיכום כל האמור לעיל, התובע הציג גרסה עובדתית לפיה הוא העובד שעבד בפועל, בשלוש זהויות שונות. עדותו של התובע לא היתה מהימנה. אמנם הנתבעת יכלה לזמן את מנהלי הסניפים שהתובע ציין בתצהירו, אך בהתחשב בהתרשמות הכללית מעדותו בבית הדין, איננו סבורים שציון עובדות אלה בתצהיר התובע מהווה ראיה לכך שעבד בפועל בסניפים אלה. התובע תיאר בתצהירו שני נושאים עובדתיים שלכאורה יכולים ללמד על כך שעבד בפועל בסניפים נוספים, חוץ מסניף גלילות שבו הועסק בשמו: תיאור ההגעה לסניף בתחבורה ציבורית וציון שמות מנהלי הסניפים (ומעניין לציין כי רק לגבי סניף גלילות לגביו אין חולק שעבד בו, התובע ציין גם את שם סגנית מנהל הסניף). ברם עובדות אלה ניתן לבירור בקלות גם למי שאינו עובד בפועל במקום. נתוני תחבורה ציבורית ידועים ומפורסמים. חיפוש קצר באינטרנט גם הוא מעלה פירוט של מנהלי הסניפים השונים בשופרסל (באתר המרשתת של שופרסל).

15. לאור כל האמור לעיל, משלא שוכנענו כי התובע אכן עבד בפועל בסניפים שאינם סניף גלילות (בו עבד בזהותו האמיתית), דין התביעה בכל הנוגע לתקופות העבודה בסניפים אלה להידחות.

גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת על יסוד הראיות הקיימות, הרי שלאור העיקרון לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" ומששוכנענו כי שופרסל לא היתה מודעת לכך שהתובע עובד בסניפיה בזהויות שונות, איננו סבורים כי זהו המקרה המתאים והצודק להרחיב את גבולות האחריות של "המשתמש" ולחייב את שופרסל בחבויות המעסיק.

16. מכאן יש לפנות ולבחון את חבותה של שופרסל ביחס לשתי התקופות שבהן התובע עבד בסניף גלילות.

למרות שרק שופרסל נותרה בעלת דין בהליך ורק היא הציגה ראיות מטעמה, ניתן לקבוע על יסוד טיעוני הצדדים והמסמכים שהוצגו, כי שופרסל התקשרה עם א. ס. בהסכם לאספקת עובדים למחלקת הדגים/ בשר. נציגה של א.ס. היה אדם בשם ולדימיר, לגביו התובע העיד כי היה זה שעמד עמו בקשר בכל הנוגע לעבודתו בסניפי שופרסל – גיוס, הצבה בסניפים וניוד, תשלום השכר, הפסקת עבודה (עמוד 10 שורות 21- 24, עמוד 11 שורות 6-8, 13 – 14, 28 - 29). הוא גם איש הקשר שהיה מוכר לשופרסל (עדות וייס עמוד 13 שורות 26 -29, עמוד 14, שורות 6- 7).

התובע הציג תלושי שכר שאמיר גולד הנפיקה לו, בגין תקופת העבודה בשופרסל. בתצהירו של מר ולדימיר ורשבסקי (שלא התייצב להיחקר עליו בחקירה נגדית), נטען כי א.ס. היא קבלן כ"א והיא בעלת רישיונות והיתרים הנדרשים ואילו אמיר גולד היתה אמורה לשאת בכל ההוצאות הנובעות מתשלום השכר לעובדים. מקריאת החוזה שבין א.ס. ובין אמיר גולד (צורף כנספח לכתב ההגנה של א.ס.) עולה כי מדובר ב"שרשור" של העסקתם של העובדים הזרים, כך שבהתקשרות הפורמלית מול "המשתמש" תעמוד א.ס. שהיא חברת כ"א ואילו בפועל, העובדים יועסקו על ידי אריה גולד והיא זו שתנפיק להם את התלושים.

אלא שכפי שצוין לעיל, בפועל, נציגה של א.ס., ולדימיר, הוא שהיה בקשר קבוע עם התובע, במיוחד בכל נקודות הממשק הרלוונטיות לקיומם של יחסי עבודה (שכר, ניוד ופיטורים).

17. במקרה אחר שנדון בפני מותב זה (סע"ש (ת"א) 43736-09-14 ANDEMARIAM - בלדי בע"מ, פסק דין מיום 16.11.17), פסקנו כי התקשרות של חברת כ"א עם קבלני משנה שיעסיקו את העובד מהווה פתח להפרת זכויות עובדיה ובמקרים המתאימים תביא להטלת חיוב על המשתמש. עניינו של התובע שונה מבחינה ראייתית, מאחר שהתשתית העובדתית לגבי הקבלנים השונים היא חסרה וחלקית, מקום בו רק שופרסל נותרה בעלת דין בשלב זה בהליך. על כן לא ניתן לקבוע מסמרות לגבי אופי ההתקשרות בין שופרסל וא.ס. או בין א.ס. לאריה גולד. עם זאת ברי כי העובדה שמשך חודשים רבים שופרסל לא עמדה על כך שעובד חברת כ"א המוצב אצלה מקבל תלושי שכר מגורם שהיא לא התקשרה עמו, יש בה כשלעצמה, להביא למסקנה כי יש להטיל על שופרסל את חובות המעסיק.

18. למעשה גם לשיטתה של שופרסל, קיימת תקופה לגביה יש לראות בה כמעסיק, שהרי אין חולק כי בתקופת העבודה הראשונה התובע עבד בסניף גלילות כעובד חברת כ"א למעלה מ – 9 חודשים.

שופרסל טענה שההתקשרות עם א.ס. היתה התקשרות עם חברת כ"א (סעיף 5 לתצהירה של וייס). על כן חלות הוראות סעיף 12א' לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו -1996. על פי הקבוע בסעיף זה:

"(ג) הועסק עובד כאמור אצל אותו מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים או על תקופה נוספת שהוארכה לפי סעיף קטן (ב), ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל, בתום תקופת תשעת החודשים או תקופת ההארכה, לפי הענין.

(ד) נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל."

כלומר, מאחר ששופרסל העסיקה את התובע כ – 15 חודשים בסניף גלילות, הרי יש לראות את התובע כעובד שלה, בתום תקופת תשעת החודשים.

19. התובע מבקש להחיל על שופרסל חבות לכל תקופת ההעסקה, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף רשתות המזון. התובע הפנה לנפסק בהליך אחר (סע"ש 28057-12-16, פסק דין מיום 16.9.19), שגם הוא התנהל כנגד שופרסל, א.ס. ואמיר גולד (שם נתבעה גם רשת קמעונאות מזון אחרת – מגה). בהליך המקביל, שופרסל התקשרה בחוזה זהה לחוזה שהוצג בהליך זה. בפסק הדין בהליך המקביל, נקבע כי יש לראות בשופרסל את מעסיקתו של העובד שם, כי ההתקשרות בין שופרסל לא.ס. אבטחה לא הייתה התקשרות אותנטית ולגיטימית, אלא מדובר בהסדר המנוגד לעקרון השוויון, לחובת תום הלב ולתקנת הציבור, ושמטרתו לעקוף את סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996.

לא מצאנו כי הנפסק בהליך המקביל מחייב מותב זה וזאת ממספר טעמים. ראשית, מאחר שמדובר בפסק דין של בית הדין האזורי שאינו מהווה הלכה מחייבת או מנחה. שנית, מאחר שהוגש ערעור על פסק הדין, כך שאין מדובר בפסק דין חלוט. יש לציין בהקשר זה כי בית הדין הארצי הורה על עיכוב ביצוע של חלק מהסכומים שנפסקו לזכות העובד באותו הליך (ע"ע (ארצי) 37538-10-19, החלטה מיום 12.12.19).

מכל מקום, כפי שגם נקבע בהחלטה מיום 7.10.19, פסק הדין בתובענה זו ניתן על יסוד הראיות שבהליך זה.

20. על פי הראיות שהוצגו בפנינו, ההתקשרות בין א.ס. ובין שופרסל היא במסגרת התקשרות כללית של שופרסל עם כתריסר חברות כח אדם, המספקות עובדים לשופרסל. בהקשר של עובדים למחלקת הדגים/ בשר, מדובר בעובדים ספורים בלבד, במיוחד ביחס למצבת העובדים בשופרסל. ר' בעדותה של וייס (עמוד 15 שורות 31 -32):

"לשופרסל יש כ-300 עובדים במחלקת דגים, עובדי כ"א היו בין 10 בשפל ל-20 בשיא, לא בגלל עובד כ"א מחלקת הדגים קורסת. הרוב הגדול כמו שהבנת הם עובדי שופרסל. "

לא למותר לציין כי מצבת כח האדם בשופרסל עומדת על כ - 14,000 עובדים (עמוד 13 שורות 13-14).

וייס הוסיפה והעידה כי "מתוך 14,000 עובדים, רק 900 עובדי כ"א, אנחנו ברוב המקרים מתעסקים בהעסקה ישירה" (עמוד 15 שורות 18 -20).

כלומר, מדובר בשיעור נמוך מאוד של עובדים שאינם מועסקים בצורה ישירה על ידי שופרסל ובנסיבות אלה, אין מקום להסיק שמדובר בהתקשרות בלתי לגיטימית או שאינה אותנטית. גם אם מדובר בעובדי מכירות במחלקה בסניפי הרשת, היינו בפעילות בליבת עיסוקה של שופרסל, ההיקף הנמוך של העסקת עובדי חברות כ"א אצל שופרסל עומד בסתירה לטענה כאילו מדובר בצורת העסקה שמטרתה עקיפת חובות ממשפט העבודה.

21. זאת ועוד – את הפיסקה בהסכם ההתקשרות בין שופרסל בין א.ס., לפיה "תנאי הסכם זה תקפים לגיוס עובדים אריתראים בלבד בתפקידי דייגים לכלל סניפי הרשת" יש לקרוא יחד עם הסברה של וייס לכך ששופרסל אינה מעסיקה עובדים אלה ישירות (עמוד 16 שורות 9 -13):

"ש. יצא לכם לקלוט עובד אריתראי מחברת כ"א?

ת. לא. חשוב לציין – אנחנו לא עובדים במזומן ובצ'קים, אין דבר כזה לאף עובד מ-14,000 עובדים. אנחנו לא משלמים לשום עובד בצורה כזו, רק בהעברה בנקאית.

ש. ואם אין לעובד חשבון בנק?

ת. זה לא המקרה. העובדים האלה היו מקבלים מולדימיר צ'ק או מזומן."

לאור עדות זו, איננו מקבלים את טענת התובע לפיה דברים שווייס אמרה בתיק המקביל (ת/1 עמוד 13 שורות 17 – 20) מלמדת על כך שמטרת ההתקשרות בין שופרסל לא.ס. היתה מניעת קליטתם של עובדים זרים כעובדים אצלה. מהעדות שנשמעה בפנינו (טרם שניתן פסק הדין בהליך המקביל), עולה כי ההתייחסות הנפרדת לעובדים זרים נובעת ממדיניותה של שופרסל לשלם משכורות אך ורק בהעברות בנקאיות.

בנוסף יש להעיר כי על פי הפסיקה (ע"ע (ארצי) 472/09 גולן – או אר אס משאבי אנוש בע"מ, 12.9.10), סיום ההתקשרות בין "המעסיק בפועל" לבין עובד קבלן סמוך לתום תקופת תשעת החודשים, כדי שלא יהפוך לעובדו, אינה פסולה ואינה נוגדת את הוראות החוק ואת פרשנותו הלשונית והתכליתית. כלומר, גם ההוראה בהסכם שבין שופרסל לא.ס., לפיה העסקת העובדים תהא עד תשעה חודשים ושלאחריהם יש לסיים את העסקתם, אינה מלמדת בהכרח על התקשרות בלתי לגיטימית.

22. ההתייחסות להוראות חוק עובדי קבלני כ"א היא בבחינת למעלה מהצורך, מאחר שכפי שצוין לעיל, מקום בו במשך חודשים רבים התובע הועסק ב"שרשור מעסיקים", כאשר תלושי השכר שהונפקו לו נשאו שם של מעסיק שלא התקשר עם שופרסל, אנו סבורים כי יש לחייב את שופרסל בתשלום הזכויות הנלוות לתובע בגין כל תקופת העסקתו אצלה, בזהותו האמיתית (סעיף 17 לפסק הדין).

23. שופרסל ערכה בסיכומיה תחשיב של חבותה בגין כל התקופה בה התובע עבד אצלה בסניף גלילות, בזהותו האמיתית, לרכיבים פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, דמי גמולים לפנסיה, גמול שעות נוספות ודמי נסיעות. התובע לא התייחס בסיכומיו לתקופות העבודה השונות, אלא ערך את חישוביו רק לפי האפשרות שגרסתו לגבי תקופת עבודה אחת תתקבל. הוא גם לא הפנה לטעויות שנפלו בחישוביה של שופרסל.

אשר על כן, חישובה של שופרסל מתקבל ועליה לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה – 3,709 ₪;

ב. דמי חגים - 1,882 ₪;

ג. פדיון הבראה – 2,487 ₪;

ד. דמי גמולים לפנסיה – 2,343 ₪;

ה. גמול עבודה בשעות נוספות – 7,475 ₪;

ו. דמי נסיעות – 4,674 ₪.

24. לא מצאנו לחייב את שופרסל בתשלום פיצויי פיטורים או פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הן משום שמדובר בהפסקת עבודה בתקופה בה התובע עבד בזהות בדויה והן משום שעל פי עדותו שלו, הפיטורים בוצעו על ידי ולדימיר ואילו מנהל הסניף היה מעוניין שימשיך לעבוד (עמוד 10 שורות 21 – 28, עמוד 11 שורות 15 - 17). מאותה סיבה גם אין לחייב את שופרסל בתמורת הודעה מוקדמת.

25. בהתייחס לתביעה לפדיון הבראה, יש לציין כי למעט תקופת העבודה הראשונה בסניף גלילות, התובע לא השלים שנת עבודה באף אחד מהסניפים שציין בתביעתו.

26. התביעות לפיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה ועריכת תלושים שלא כדין נדחית מקום בו שופרסל היא המשתמש ורק במסגרת פסק הדין נקבעה חבותה המשפטית ביחס לתובע.

27. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל שופרסל לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה בסך 3,709 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

ב. דמי חגים בסך 1,882 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

ג. פדיון הבראה בסך 2,487 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

ד. דמי גמולים לפנסיה בסך 2,343 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

ה. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 7,475 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל;

ו. דמי נסיעות בסך 4,674 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לאור הפער בין סכום התביעה ובין תוצאת ההליך ולאור מורת רוחנו מהאופן שבו התובע נהג בעבודתו בחצריה של שופרסל, עת לא גילה את זהותו האמיתית, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, א' טבת תש"פ, (29 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.