לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין המשמעתי לעובדי הרשויות המקומיות (ת"מ 31/15) בעניינו של המבקש.

1. המבקש עבד כעשרים שנה בתפקיד עובד ניקיון באגף התברואה של עיריית תל-אביב-יפו (להלן: המשיבה). המשיבה הגישה נגדו תובענה משמעתית ובה כמה פריטי אישום, מהם הורשע בשישה המגוללים אלימות מילולית, השתוללות, וגרימת נזק לרכוש. יצוין כי המבקש הושעה מעבודתו (החל מיום 13.8.15) בעקבות הגשת התובענה המשמעתית.

2. בית הדין המשמעתי גזר את דינו של המבקש ביום 29.1.17. הוא קבע כי הרושם שהתקבל הוא של מי שמתנהג בהתנהגות משוללת רסן ובוטה. המשיבה עתרה לפטר את המבקש לאלתר; ואילו המבקש טען כי התרבות הארגונית השוררת באגף היא לקויה באופן כללי, והוא משמש כשעיר לעזאזל בשל חברותו בוועד העובדים. הוא הצביע על פסיקות קודמות שבהן העונש שניתן היה פיטורין על תנאי;

בסופו של יום נחלקו הדעות בבית הדין בכל הנוגע בגזר הדין. דעת הרוב (שנכתבה על-ידי אב"ד איילון, אליה הצטרפה חב"ד לדיז'נסקי) קבעה כי המבקש לא נגרר לתרבות ארגונית קיימת, אלא הוא זה שהוביל תרבות אלימה של קללות, ועמיתיו חששו ממנו. המבקש פרץ את כל הגבולות, אינו מסוגל לקבל מרות, ואינו מתאים לעבודה במקום היררכי. דעת הרוב קבעה שעל רקע ההתנהלות שהוכחה יש להפגין מדיניות של אפס סובלנות, ויש להעדיף את ההרתעה והאינטרס הציבורי על נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש. על רקע זה, הורה בית הדין על פיטוריו לאלתר של המבקש, תוך שמירה על כל זכויותיו הפנסיוניות אותן יהיה זכאי לקבל עם הגיעו לגיל הפרישה.

דעת המיעוט (של חב"ד קבל) ציינה כי משהמבקש התנצל על מעשיו, והביע חרטה כנה, ניתן להסתפק באמצעי משמעת מקל יותר, בפיטורים על תנאי ובהעברתו לאזור עבודה אחר. עוד הוסיפה דעת המיעוט כי נוצר הרושם שהמשיבה לא עשתה די כדי למגר את התרבות הארגונית המאפיינת את המחלקה המדוברת.

3. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה (ביום 28.2.17), אז גם ביקש לעכב את ביצוע גזר הדין. הוא טוען כי יש לזכותו מכל אשמה שיוחסה לו בכתב התובענה המשמעתי, הן מטעמים של הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית ורדיפה, והן לגופו של עניין, שכן מעשיו אינם מגיעים לכדי הרמה הנדרשת לצורך הרשעה בדין המשמעתי. לשיטתו, התנהלותו לא הייתה חריגה במקום עבודתו, והמשיבה לא נקטה בצעדים משמעתיים נגד עובדים אחרים באגף, שהפגם בהתנהלותם עלה על שלו.

4. אשר לגזר הדין, המבקש טוען שהוא חריג בחומרתו, אינו הולם את העבירות בהן הורשע, ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות הקשות, ולמשך העסקתו במקום. סיכויי הערעור הם גבוהים, ואם לא יעוכב הביצוע, יגרמו לו נזקים בלתי הפיכים - לו ולבני משפחתו.

5. המבקש עתר לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, אך בקשתו נדחתה. נפסק (כב' השופט נויטל) כי גזר הדין ניתן ביום 29.1.17 וחלף כחודש עד שהוגשה הבקשה; ממילא נשמרות הזכויות הפנסיוניות של המבקש; וסיכויי הערעור אינם מן משופרים. על רקע זה נתבקשה תגובת המשיבה.

המשיבה הגיבה לבקשה והיא מתנגדת לה. ראשית, טוענת המשיבה, שפיטורי המבקש נכנסו כבר לתוקף, ועל כן הוא מבקש לשנות מצב קיים; לגופם של דברים היא מצביעה על הקביעות של בית הדין לפיהן המבקש השליט טרור ארגוני בתחנה בה עבד; על רקע זה מדובר בהרשעה משמעתית חמורה ביותר, הכוללת לא רק אלימות מילולית אלא גם אלימות פיזית; הוצאתו המידית משורות עובדי העירייה הייתה חיונית להעביר מסר חד וברור נגד אלימות זו; סיכויי הערעור קלושים בהינתן העדויות והסרטונים הקיימים, המתעדים את חלק ממעשי המבקש בזמן אמת; טענותיו של המבקש נגד הכרעת הדין מתעלמות מהקביעות הברורות לפיהן המבקש לא נגרר אחר התרבות הארגונית, אלא היה אחד ממחולליה. בית הדין לא הטיל את העונש החמור ביותר האפשרי, היות ולא שלל את זכויותיו הפנסיוניות של העורר; ככל שיבוטלו הפיטורין, הרי שביטול זה יחול למפרע כך שלא יחול נזק כספי במקרה שכזה; לחילופין, טוענת המשיבה כי יש להמשיך את השעיית המבקש עד להכרעה בערעור.

6. עד כאן הרקע הרלוונטי, ומכאן להכרעה לגופה של בקשה.

7. סעיף 24(ב) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח – 1978 (להלן: החוק) קובע בזו הלשון:

(ב) החליט בית הדין על ביצוע מיידי של פיטורים או על העברה מיידית למשרה אחרת כאמור בסעיף 23(ב), רשאי שופט בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף קטן (א), על פי בקשת העובד, לעכב את הביצוע עד להחלטה בערעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; נתן השופט החלטה לפי סעיף זה, רשאי הוא גם לצוות על השעיית העובד מתפקידו.

8. בית המשפט העליון עמד על השיקולים השונים הרלוונטיים להפעלת הסעיף בעש"ם 8273/05 שרעבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו; 2005). וכך פסקה כב' השופטת פרוקצ'יה (בפסקה 8 להחלטתה):

שיקוליו של בית משפט זה בענין עיכוב ביצוע פיטורין ופסילה מתפקיד עד להכרעה בערעור מונחים על פי מכלול שיקולים. בראש וראשונה, ישקול בית המשפט את אופי עבירות המשמעת בהן הורשע המבקש והיחס בין חומרתן לבין הנזק העלול להיגרם לשירות הציבורי ולאינטרס הציבורי הכללי באם ימשיך למלא את תפקידו בשירות המדינה עד להכרעה בערעור [...]. כנגד זה, יתן בית המשפט את דעתו לסיכויי הערעור ולנזק העלול להיגרם בהקשר זה לעובד באם יפוטר לאלתר, כאשר ברקע שיקול זה יש להתחשב, בין היתר, בעובדה כי ביטול פיטורין בערעור פועל למפרע. עוד יתן בית המשפט את דעתו לעברו של הנידון, בין הפלילי ובין המשמעתי, ולנסיבותיו האישיות. כן ינתן משקל מסוים לשאלה האם מדובר בערעור לעניין חומרת העונש בלבד או בערעור המופנה כנגד פסק דין התוקף את ההרשעה עצמה. אלה הם מבין השיקולים המנחים לצורך הכרעה בבקשת עיכוב ביצוע הפיטורין, ויישומם נדון בכל מקרה לנסיבותיו.

9. בבואי ליישם שיקולים אלה על נסיבות המקרה הנוכחי מגיע אני למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב באופן חלקי, כך שפיטוריו של המבקש יעוכבו, אך הוא ימשיך להיות מושעה מתפקידו עד לבירור הערעור בעניינו:

א) יש לזכור כי המבקש עבד פרק זמן מכובד, לכל הדעות במשיבה.

ב) ערעורו נוגע הן לגזר הדין והן להכרעת הדין.

ג) קיומה של דעת מיעוט לעניין גזר הדין מראה כי בית הדין המשמעתי התלבט בעניין העונש הראוי. כמובן שקיומה של דעת מיעוט אינה מהווה בסיס לקבלת הערעור, אך היא מראה כי לפנינו מלאכת ענישה מורכבת, המשליכה על השיקולים העומדים על הפרק בעניין עיכוב הביצוע.

ד) המשיבה הציגה, מצידה, שיקולים כבדי משקל לעניין הצורך למנוע מהמבקש לשוב למקום עבודתו, נוכח הממצאים שנקבעו לגביו, אך בעניין זה נראה לי שהשעיה תענה על החששות של המשיבה, ותהיה מידתית יותר בנסיבות העניין.

ה) ממילא המבקש היה מושעה מעבודתו במהלך בירור האישום המשמעתי נגדו בבית הדין המשמעתי.

ו) ההליך בבית משפט זה קבוע לדיון במועד קרוב יחסית (18.4.17), ולכן, לא נראה כי עניינה של המשיבה יפגע יתר על המידה אם עד להכרעה בערעור יימשך סטטוס ההשעיה של המבקש.

ז) די במכלול שיקולים זה להצדיק את קבלתה של הבקשה באופן חלקי כאמור ללא היכנסות לשאלת סיכויי הערעור לגופם.

10. לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין המשמעתי בכל הנוגע לפיטורי המבקש (מיום מתן גזר הדין), וזאת עד להכרעה בערעור.

המבקש ימשיך להיות מושעה מעבודתו עד להכרעה בערעור.

11. לא ייעשה צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.