ניתנה ביום 02 אפריל 2017

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי שתי בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת עידית איצקוביץ ונציגות הציבור גב' דבורה פינקלשטיין וגב' צביה דגני; סע"ש 2433-03-17), שבה נתקבלה חלקית בקשתה של חברת פלייטיקה בע"מ (להלן – החברה) למתן צו מניעה זמני המגביל את עיסוקו של מר גמר (להלן – העובד) לאחר סיום עבודתו בחברה. על פי ההחלטה מושא הבקשה, ניתן צו מניעה זמני האוסר על העובד לעבוד אצל חברת דרגונפליי (להלן – החברה המתחרה) או חברה הקשורה אליה הן כעובד שכיר, הן כעצמאי, כיועץ או כמנהל השותף, וזאת עד יום 6.6.2017, פרק זמן בן שלושה חודשים ממועד סיום עבודתו של העובד. עוד נקבע בהחלטה כי במהלך תקופה זו תשלם החברה לעובד פיצוי בסך של 67,000 ₪ לחודש. כמו כן הבהיר בית הדין האזורי בהחלטתו כי כל קביעותיו העובדתיות הן לכאוריות בלבד, וכי ניהול התיק ייערך "בשאיפה לסיים את הדיון בתיק העיקרי באופן מזורז".
2. על החלטת בית הדין האזורי הוגשו שתי בקשות רשות ערעור:
   1. בר"ע 50267-03-17 (להלן – בקשת העובד) – שבה נטען כי יש לבטל את החלטתו של בית הדין האזורי.
   2. בר"ע 64276-0-17 (להלן - בקשת החברה) – שבה נטען כי יש להעמיד את תקופת הגבלת העיסוק על פרק זמן בן שישה חודשים ממועד סיום עבודתו של העובד בחברה, כפי שנקבע בחוזה העבודה שבין העובד לבין החברה, וכן לקבוע כי במהלך תקופת ההגבלה יהיה העובד זכאי לפיצוי מאת החברה בגובה שכרו הצפוי בחברה המתחרה, כפי שיוכח בראיות.
3. בהחלטת חברתי השופטת דוידוב מיום 23.3.2017, שניתנה בבקשת העובד, נקבע כי החברה תשיב לבקשת רשות הערעור, ולאחר קבלת התגובה יוחלט אם לקיים דיון בבקשת רשות הערעור. בהחלטה מיום 30.3.2017 התיר בית הדין לעובד להגיב לתשובת החברה. בין לבין, הגישה החברה בקשת רשות ערעור, שלא מצאתי מקום להעבירה לתגובת העובד.
4. לאחר בחינת בקשת העובד, תשובת החברה, תגובת העובד לתשובת החברה, בקשת החברה וכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי, אני קובעת כי יש לדחות את שתי בקשות רשות הערעור.
5. כידוע, החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לאחר בחינת כלל החומר שבתיק, לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים והאיזון הראוי ביניהם, ובשלב זה של ההליך אין מקום להתערב בשיקול דעתו ובאיזון שערך, עת מחד העמיד את תקופת ההגבלה על שלושה חודשים (שחודש אחד מהם כבר חלף) ומאידך נפסק למבקש פיצוי כספי בגין כל חודש מתקופת ההגבלה. עוד יש להביא בחשבון את קביעתו של בית הדין האזורי כי ההליך ינוהל באופן מזורז.
6. יודגש, כי קביעותיו של בית הדין האזורי בהחלטתו הן לכאוריות בלבד, ולא מן הנמנע כי במהלך בירור התובענה יגיע בית הדין האזורי למסקנות שונות. נוכח האמור, ההחלטה מושא הבקשה אינה סוף פסוק, ואין בהחלטה כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל החלטה אחרת בתום הדיון, לאור מכלול הראיות שיובאו בפניו.
7. סוף דבר – בקשות רשות הערעור נדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
8. החלטה זו תישלח לצדדים בדחיפות והמזכירות תאשר טלפונית קבלת ההחלטה על ידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ז (02 אפריל 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.