(הקובל)

עניינה של החלטה זו בטענות מקדמיות אשר הועלו על ידי הנאשמת 3 במסגרת כפירתה המפורטת אשר הוגשה במסגרת הליך זה.

בקצירת האומר ייאמר, כי טענתה הראשונה של הנאשמת 3 הינה כי דין הקובלנה כנגדה להתבטל וזאת מחמת קיומה של הגנה מן הצדק מטעמים של אפליה פסולה / אכיפה בררנית.

לדבריה, מלכתחילה הוגשה הקובלנה כנגד 28 נאשמים, כאשר מלבד הנאשם 1 אשר ביחס אליו נטען כי הוא זה אשר פרסם את הפרסום האסור כנגד הקובל, לכל יתר הנאשמים יוחסה העבירה בגין שיתוף הפוסט שהעלה הקובל ו/או סימון "אהבתי" בצד הפרסום.

במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 17.10.17 הודיע הקובל על ביטול הקובלנה כנגד הנאשמים 5-28 ומשכך, הרי שמופלית היא לרעה ביחס ליתר הנאשמים אשר חלקם בפרשה דומה ועל כן, כאמור, עומדת לה טענת הגנה מן הצדק.

מנגד טוען הקובל, כי החלטה זו התקבלה מתוך שיקול דעת ולאור התשתית הראייתית הקיימת כנגד כל אחד מן הנאשמים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין זה, מצאתי כי דין טענה זו לדחייה ואנמק.

על מהותה של האכיפה הבררנית, עמד כבוד השופט ע' פוגלמן במסגרת ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ ואח' (להלן: עניין פרץ) [פורסם במאגרים המשפטיים]:

"...אכיפת הדין נגד אדם אחד והימנעות מאכיפתו נגד אחרים – כאשר מדובר במקרים דומים – היא אכיפה בררנית (selective enforcement). אכיפה בררנית יכולה לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא הוגשו כתבי אישום...כך או כך, המשותף לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם. בלשונו של השופט י' זמיר: "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (בג"ץ6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 305 (1999) (להלן: עניין זקין))..."

(שם, פסקה 23 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן).

מכאן, שאין די בכך שיוכח כי כנגד אחד מן המעורבים הוגש כתב אישום וכנגד האחר לא כדי להקים הגנה זו אלא, יש לבחון מה עמד מאחורי ההבחנה בין שני המקרים.

לעניין זה, ראה דבריה של כבוד השופטת א' חיות במסגרת ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: עניין פרג):

"...הנה כי כן, הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין..."

(שם, בפסקה 6 לחוות דעתה של כבוד השופטת חיות).

בשלב זה, בו טרם נשמעו הראיות בתיק וטרם נבחן חלקו של כל אחד מן המעורבים בפרשה ביחס לאחרים, הרי שלא ניתן לקבוע כי החלטתו של הקובל לחזור בו מן הקובלנה ביחס לחלק מן הנאשמים נבעה משיקולים זרים ולפיכך, בשלב זה דין טענה זו כאמור לדחייה.

אעיר, כי בהמשך ההליך תוכל הנאשמת דנן להעלות טענה זו ככל שתמצא לנכון בשים לב למכלול הראיות אשר יובא בפני בית המשפט לעניין זה.

הטענה השנייה אשר בגינה, כך לטענת הנאשמת 3, יש מקום להורות על ביטולו של כתב האישום הינה כי נפל פגם בכתב האישום כך שאין הוא מגלה עילה ולא פורטו במסגרתו העובדות אשר יש בהן כדי להקים את יסודות העבירה המיוחסת לנאשמת דנן.

סבורני כי אף דין טענה זו לדחייה.

מעיון בקובלנה עולה כי האופן בו בוצעה לשיטת הקובל העבירה הינה באמצעות שיתוף הפוסט אותו העלה הנאשם 1 על ידי הנאשמים או סימון "אהבתי" בצדו.

לפיכך, כך סבורני, פורטו העובדות אשר יש בהן לשיטתו כדי להקים את יסודותיה של העבירה נשוא הקובלנה דנן.

ודוק, טענותיה של הנאשמת 3 לעניין טיב המסמכים שצורפו ובכלל זה מקוריותם דינן להתברר במסגרת הליך שמיעת ההוכחות בתיק זה.

טענתה השלישית של הנאשמת הינה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

טענותיה של הנאשמת לעניין זה כדוגמת: היותו של הפוסט שפורסם על ידי הנאשם 1 בעילום שם ואופיין של תגובותיה הינן טענות עובדתיות אשר צריכות להתברר אף הן במסגרת שמיעת הראיות בתיק זה.

ודוק, טענותיה המשפטיות אשר העלתה הנאשמת בהקשר זה מבוססות על טענות עובדתיות לעניין טיב ואופן פרסום תגובותיה ומשכך, אין מקום להיזקק להן עובר לבחינת המסכת העובדתית בתיק זה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית טענותיה המקדמיות של הנאשמת.

מועד דיון בתיק זה ייקבע לאחר מתן החלטה בטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנאשם 1 בתיק זה.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.