עניינה של החלטה זו בטענות מקדמיות אשר הועלו על ידי הנאשם 1 במסגרת כפירתו המפורטת אשר הוגשה במסגרת תיק זה.

לטענת הנאשם 1, יש מקום להורות על זיכויו וזאת בגין פגמים אשר נפלו במסכת העובדתית אשר פורטה בקובלנה ביחס לפרסום נשוא קובלנה זו וכן, ביחס לתרגום אשר לטענתו הינו מגמתי ולא מדויק.

כן טען הנאשם 1, כי יש לזכותו אף מן הטעם כי עומדת לו הגנה מן הצדק בגין אכיפה בררנית וזאת, משנמנע הקובל להגיש קובלנות כנגד מעורבים נוספים כמפורט בכפירה המפורטת.

במסגרת תגובתו מיום 12.6.18 העלה הקובל טענות לעניין אי התייצבותו של הנאשם 1 וכי החלטתו לעניין זהות הנאשמים נעשתה על בסיס התשתית הראייתית הקיימת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הטענות המקדמיות לדחייה ואנמק.

בכל הנוגע לטענות הנאשם 1 בדבר המסכת העובדתית המפורטת בקובלנה ובכללה לעניין המקוריות של הפרסום אשר צורף לקובלנה, נכונות התרגום ויתר הטענות אשר נטענו בהקשר זה, הרי שהמדובר בטענות עובדתיות אשר תיבחנה במהלך הדיון.

לפיכך, מצאתי לדחות טענותיו של הנאשם 1 לעניין זה.

כן מצאתי לדחות את טענתו של הנאשם 1 בדבר קיומה של הגנה מן הצדק בגין אכיפה בררנית.

על מהותה של האכיפה הבררנית, עמד כבוד השופט ע' פוגלמן במסגרת ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ ואח' (להלן: עניין פרץ) [פורסם במאגרים המשפטיים]:

"...אכיפת הדין נגד אדם אחד והימנעות מאכיפתו נגד אחרים – כאשר מדובר במקרים דומים – היא אכיפה בררנית (selective enforcement). אכיפה בררנית יכולה לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא הוגשו כתבי אישום...כך או כך, המשותף לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם. בלשונו של השופט י' זמיר: "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא" (בג"ץ6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 305 (1999) (להלן: עניין זקין))..."

(שם, פסקה 23 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן).

מכאן, שאין די בכך שיוכח כי כנגד אחד מן המעורבים הוגש כתב אישום וכנגד האחר לא כדי להקים הגנה זו אלא, יש לבחון מה עמד מאחורי ההבחנה בין שני המקרים.

לעניין זה, ראה דבריה של כבוד השופטת א' חיות במסגרת ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים] (להלן: עניין פרג):

"...הנה כי כן, הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין..."

(שם, בפסקה 6 לחוות דעתה של כבוד השופטת חיות).

בשלב זה, בו טרם נשמעו הראיות בתיק וטרם נבחן חלקו של כל אחד מן המעורבים בפרשה ביחס לאחרים, הרי שלא ניתן לקבוע כי החלטתו של הקובל לחזור בו מן הקובלנה ביחס לחלק מן הנאשמים נבעה משיקולים זרים ולפיכך, בשלב זה דין טענה זו כאמור לדחייה.

אעיר, כי בהמשך ההליך יוכל הנאשם דנן להעלות טענה זו ככל שימצא לנכון בשים לב למכלול הראיות אשר יובא בפני בית המשפט לעניין זה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה כאמור את הטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנאשם 1.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ח, 25 יוני 2018, בהעדר הצדדים.