בפני בקשת הנתבע לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 31/12/17.

זו בקשתו השלישית של המבקש לדחיית שמיעת הבקשה למתן רשות להתגונן בשל מצבו הרפואי הנטען והרביעית בסה"כ, לדחיית שמיעת הבקשה כאמור.

שקלתי בתחילה לדחות הבקשה על הסף וזאת בשל העדר כל הסבר סביר, הנתמך בתצהיר, בנוגע למצבו הרפואי של המבקש, יומיים בלבד טרם הדיון הקבוע לעיל וזאת לאור "היסטוריית" דחיית הדיונים כמפורט לעיל.

אך לאחר שקילה חוזרת של הבקשה לדחיית מועד הדיון ולאחר שחזרתי ועיינתי בכתב התביעה ובבקשה למתן רשות להתגונן, לאור סמכות בית המשפט הקבועה בהוראות תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון ולדון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן כנגד התביעה, ללא צורך בחקירת הנתבע על תצהירו וליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה, כפוף להפקדת ערבון כספי, כמפורט להלן.

כידוע, אין לחסום את שערי בית המשפט בפני מבקש רשות להתגונן ותהא הגנתו קלושה ככל שתהיה. הלכה זו יסודה בזכות הגישה לערכאות שיפוטיות.

בצד ההלכה המנחה הנ"ל, עומדת הלכה נוספת שמאזנת אותה והיא שמבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, קרי, ללא עמידת בחובת הפירוט,  יהפוך ההליך של בקשה למתן רשות להתגונן למיותר.

לפיכך, באיזון שבין הרצון לתת לנתבע  את יומו במשפט, לבין הצורך למנוע ניהול משפטים מיותרים, הוסמך בית המשפט להכריע ולעשות איזון על ידי התניית בקשת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כאשר דחיית הבקשה שמורה לאותם מקרים  בהם בית המשפט סמוך ובטוח כי ההגנה היא הגנת בדים.

במקרה דנן ולמרות היות התצהיר התומך בבקשה, ארוך ומפורט, קשה ללמוד מקריאתו החוזרת ומעיון בנספחיו, כי קיימת למבקש הגנה אמיתית ולו לכאורה, בכל הנוגע להחזר ההלוואה נשוא התביעה, אשר בגין פיגור בתשלומים, הועמדה לפירעון מיידי.

על כן ובהתאם לעקרונות לעיל ובאיזונים הנדרשים לעיל, אני קובע, בין השאר לאור הוראות תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי הנ"ל, תינתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום, במזומן או בערבות בנקאית, סך של 75,000 ₪.

הדיון הקבוע ליום 31/12/17 - מבוטל.

המזכירות תוודא טלפונית עם ב"כ הצדדים, בבוקר יום 31/12/17, בדבר קבלת החלטה זו לידיהם.

תזכורת לבדיקת הפקדה ליום 4/2/18.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.