בפני בקשתו הרביעית במספר של הנתבע, להארכת מועד להפקדת הכספים בהתאם להחלטה מיום 31/12/17, כתנאי למתן רשות להתגונן כנגד התביעה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובת המבקש, הגעתי למסקנה כי לפנים משורת הדין ולו כדי לאפשר לנתבע יומו בבית המשפט ובפעם האחרונה - יש לקבל הבקשה כאן, אם כי לא לתקופה המתבקשת.

מעיון חוזר ונשנה בטענות המבקש בבקשה כאן, לא מצאתי כל טענה ממנה ניתן ללמוד כיצד מתכוון לגייס הכספים הנדרשים, בעיקר לאור היותו מוגבל פיזית ומכוח זה, אף עובד באופן חלקי בלבד. ברור כי לא ניתן לגייס סכום כה משמעותי, מתשלומי שכ"ט לקוחות במסגרת עבודה חלקית.

אך הטענה המטרידה ביותר, היא זו המפורטת בסעיף 18 לתשובתו של המבקש. (הדגשה שלי. ר.פ.)

"...ולצערו הרב של הח"מ, טרם הצליח לארגן את הסכום המבוקש ו/או חלק ממנו...".

כלומר עד היום, בחלוף למעלה מ- 5 חודשים ממתן ההחלטה בדבר ההפקדה, טרם הצליח המבקש, כך לטענתו, "לארגן" אפילו חלק מן הסכום הנדרש.

אינני יכול לקבל התנהלות זו של המבקש. מן האמור לעיל ניתן להגיע אף למסקנה כי שלושת בקשותיו הקודמות של המבקש להארכת המועד לביצוע ההפקדה, היו בקשות סרק ובבחינת ניצול לרעה של הליכי בית משפט.

לא מצאתי בטענותיו של המבקש בפני כאן כל נימוק מהותי להארכה המבוקשת (הגשתי בקשה לקבלת הלוואה במועד כלשהו, טרם התקבלה תשובה, פניתי לצד ג' כלשהו/ משפחה וכו' לגיוס הכספים. וכו' וכו'...).

נראה על פניו ולכאורה, כי כל רצונו של המבקש הוא "לדחות את הקץ".

אשר על כן ולאור האמור לעיל, לפנים משורת הדין ובבחינת הזדמנות אחרונה, ניתנת בזאת ארכה למבקש להפקיד הכספים בהתאם להחלטה מיום 31/12/17 וזאת עד ליום 8/7/18.

לא יופקדו הכספים כאמור, תידחה בקשתו של הנתבע למתן רשות להתגונן כנגד התביעה.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.