לפני:

כב' הרשמת ד"ר רויטל טרנר

החלטה

1. מונחת בפני בקשה הנתבעת להעברת התיק לבית הדין האזורי בבאר שבע וזאת מאחר שמקום מושבה של הנתבעת ומקום ביצוע העבודה הינם בדרום הארץ.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. הנתבעת הינה מפעל העוסק בייצור ושיווק מוצרי מזון לחנויות ברחבי הארץ. אין מחלוקת כי מקום מושבה של הנתבעת באופקים.

3. התובעת הגישה תביעה לבית דין זה ובמסגרתה טענה כי עבדה בשירות הנתבעת החל מחודש מרץ 2015 ועד לחודש אפריל 2016 כסוכנת מכירות באזור הצפון. כתב התביעה עניינו בזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות אחרות, וסכום התביעה עומד על סך 50,015 ₪.

4. הנתבעת הגישה בקשה להעברת התיק לבית הדין בבאר שבע, וטענה כי תפקידה של התובעת היה לשווק מוצרי מזון באזור הדרום ובאזור המרכז, כאשר עיקר עבודתה של התובעת בוצע באזור הדרום שכן היה עליה להגיע מספר פעמים בשבוע למפעל באופקים לצורך פגישות עבודה ולצורך מילוי תפקידה.

5. בתשובתה, טענה התובעת כי למעט בחודשי עבודתה הראשונים, עבודתה בוצעה באזור הצפון, על דרך של שיווק בחנויות השונות שהיו לקוחותיה של הנתבעת, וכי הגיעה למפעל הנתבעת פעמים ספורות בכל תקופת העבודה, שכן לא היה עליה לבצע מטלות כלשהן במפעל למעט מסירת נתונים. עוד טענה התובעת כי הנתבעת העסיקה סוכנת מכירות אחרת אשר היתה אחראית על אזור המרכז והדרום.

6. ביום 24.9.2017 התקיים דיון במסגרתו העידו התובעת ומנכ"ל הנתבעת.

המסגרת הנורמטיבית

7. בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב 1991 (להלן: "התקנות"), הסמכות המקומית לדון בתביעת עובד נגד מעסיקו נתונה לבית הדין שבאזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה. התקנה קובעת שתי חלופות שונות שמכוחן נקנית סמכות מקומית. המונח "מקום העבודה" אינו זהה למונח "מקום ביצוע העבודה". יש מקרים שבהם "מקום העבודה" שונה מהמקום שבו בוצעה העבודה (דב"ע 3-106 שילוח בע"מ-אנייס, פד"ע כח 237). על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, מי שמגיש תובענה מעין זו במצב שבו "מקום העבודה" היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחד, ואילו המקום שבו בוצעה העבודה היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחר - זכאי לבחור את בית הדין האזורי הנוח לו, על פי החלופה המתאימה לו. המונח "מקום העבודה" יכול להתפרש גם כמקום שבו מצויים משרדיו או מרכז מפעלו של המעביד וכך נקבע בע"ע (ארצי) 143/09 נומיקוב נ' רשת בטחון בע"מ, ניתן ביום 24/3/09:

"בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים "מקום העבודה" ומקום ביצוע העבודה. אלה שני מונחים שונים (דב"ע נה/3-106 שילוח חברה לביטוח בע"מ - יוסף אנייס, פד"ע כח' 237). מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו (דב"ע לג/3-24 וקסלמן ושות' - חברה קבלנית לבניין בע"מ - דוד אטיאס, פד"ע ד' 421, 423 בסעיף 5 ; דב"ע נא/3-108 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ, פד"ע כג' 300, 302)".

8. בכל הנוגע למקום "ביצוע העבודה" כאשר העבודה שהיא נושא התובענה בוצעה במקומות שונים בתחומי שיפוטם של בתי דין אזוריים שונים, יש לבחון את הסמכות המקומית על פי המקום שבו בוצע "עיקר העבודה" או חלק משמעותי ממנה (דב"ע 2-230/98 חורי - הנדל ואח', ניתן ביום 19.11.98, וראו גם בר"ע (ארצי) 36623-11-13 מרכוס נגד סולאר פרופיט ישראל בע"מ, ניתן ביום 4.2.14).

9. הנטל להוכחת סמכותו המקומית של בית הדין אליו הוגשה התובענה מוטל על כתפי התובע, אשר הגיש את התובענה לבית הדין האמור (בר"ע (ארצי) 8040-03-14 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בתי יעקב נגד הדסה רדנר, ניתן ביום 18.5.14). בענייננו אין חולק כאמור כי מרכז מפעלה של הנתבעת ומענה הרשום מצויים באופקים. על כן, ומשהתביעה הוגשה מלכתחילה לבית הדין בנצרת, יש לבחון האם חלק משמעותי מעבודתה של התובעת התבצעה באזור סמכותו של בית דין זה באופן המקנה את הסמכות לדון בתובענה, או שמא עיקר העבודה בוצעה באזור הדרום, כפי שטוענת הנתבעת.

10. עוד יצוין, כי בית הדין הארצי קבע בעניין המד (ארצי) 4716-12-15 איאד צוף נ' יורופל מחזור חומרי גלם (2001) בע"מ, ניתן ביום 29.12.15, כי במסגרת כלל השיקולים הנוגעים לשאלת הסמכות המקומית יש לקחת בחשבון, בנסיבות מסוימות, גם את מאזן הנוחות של הצדדים, ככל שהוא עונה על תכליתה הספציפית של תקנה 3, שכן מטרתה בין היתר "להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו" (וראו גם המ"ד 41664-10-11 מדינת ישראל - ביטון ואח', ניתן ביום 8.1.12).

מן הכלל אל הפרט

11. התובעת טענה בתצהירה כי למעט חודשי עבודתה הראשונים, במרבית תקופת עבודתה היתה היא אחראית על שיווק מוצרי הנתבעת באזור הצפון, לרבות נצרת, עפולה, קרית שמונה, קצרין, צפת, מגדל העמק, חצור הגלילית, טבריה, וכן באזור חיפה, לרבות כרמיאל, עכו, והקריות. גם בפתח הדיון שהתקיים בפני, הסבירה התובעת כי עבדה בעיקר בעפולה, יוקנעם, מגדל העמק, נצרת עילית וקרית שמונה, וכן הוסיפה והסבירה כי ימי שבוע העבודה סבבו בעיקר סביב אזור הצפון ומיעוטם באזור חיפה.

12. טענתה של הנתבעת כי התובעת עבדה בעיקר בשיווק באזור הדרום והמרכז לא הוכחה. הנתבעת הציגה דו"חות של לקוחות באזור הדרום והמרכז, אולם רק לחודשים אוגוסט עד דצמבר 2015, ונמנעה מלהציג את מלוא הלקוחות לגבי כל התקופה הרלוונטית. זאת ועוד, אין כל נתון בדו"חות המקשר את הלקוחות באזור הדרום אל התובעת דווקא, שכן שמה לא מופיע על גבי הדו"חות. מעבר לכך, גם טענת הנתבעת כי היה על התובעת להגיע לאופקים כדי להעביר סחורות אינה מתיישבת עם ההגיון, שכן תפקידה של התובעת היה לשווק סחורה ולא להפיצה לחנויות, והיא אף לא קיבלה רכב המתאים להעברת מוצרי מזון הדורשים קירור (עמ' 9 שורות 23-27).

13. טענתה של הנתבעת כי התובעת ביצעה חלק מעבודתה במפעל עצמו - לא הוכחה. בפתח הדיון הודיע ב"כ הנתבעת כי אין רישומי נוכחות כלשהם המלמדים על הימצאותה של התובעת במפעל, ומנכ"ל הנתבעת גם הודה כי הוא אינו יודע כמה שעות עבדה התובעת מדי יום (עמ' 11 שורות 17-18). מנגד, עדותה של התובעת בנוגע למקום ביצוע העבודה היתה עקבית ומהימנה בעיני. התובעת הסבירה כי עבדה באזור הצפון עד קרית שמונה, וכי עבודת השיווק דרשה ממנה שעות ארוכות ונסיעות רבות בין הלקוחות השונים, ולכן לא יכלה בכלל להגיע עד לאופקים (עמ' 7 שורות 18-19, עמ' 8 שורות 3-4). עוד העידה התובעת כי עבודת השיווק בוצעה מדי יום, ולא רק אחת למספר ימים, כך שלא נותר זמן בפועל לבצע עבודתה כלשהי במפעל, וכי הקשר מול המפעל נעשה בעיקר באמצעות הדואר האלקטרוני ושליחת מסרונים (עמ' 8 שורות 20-22, עמ' 9 שורות 1-14, עמ' 10 שורות 14-16). התובעת גם חזרה והסבירה כי לא נדרשה בכלל להגיע למפעל באופקים כדי למסור המחאות, שכן מסרה אותן לידי עובד אחר אשר התגורר באזור בת ים (עמ' 7 שורות 20-21, עמ' 9 שורות 18-19).

14. עדותו של מנכ"ל הנתבעת, מר ספיבק, לא היתה מהימנה ונתגלו בה סתירות. כך למשל, בתצהירו טען מר ספיבק כי התובעת נדרשה לנסוע לצפון רק פעם אחת ב- 10 ימים או בשבועיים, ואילו בחקירתו טען כי התובעת היתה בצפון פעם בשבוע (עמ' 11 שורות 27-28). תשובותיו בחקירה הנגדית היו מתחמקות ביותר, וניתן היה ללמוד בבירור כי הוא אינו בקיא בעבודתה של התובעת. כאשר נשאל מר ספיבק האם הוא מכיר את הלקוחות בקצרין כדוגמא, השיב כי הוא אינו זוכר, וכאשר נשאל האם הוא מכיר את הלקוחות המופיעים בדו"חות שהציגה התובעת, השיב כי הוא אינו מתעסק עם הדו"חות וכי אינו מכיר את השמות (עמ' 12 שורות 19-27). זאת ועוד, כאשר נשאל מר ספיבק האם התובעת היתה צריכה לספק סחורות לחנויות, השיב כי אינו יודע, ולאחר מכן גם הודה כי לא ערך את סידור העבודה של התובעת, אלא עובד אחר, וכאשר נשאל מדוע אותו עובד לא הגיע להעיד, תשובתו היתה מתחמקת ולא עניינית (עמ' 14 שורות 17-27).

15. התובעת צירפה לתצהירה דו"חות המתייחסים למספר ימי עבודה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2015 ומרץ-אפריל 2016, המלמדים על פיזור לקוחות באזור שיפוט בית דין זה, לרבות יוקנעם, צפת, חצור, קרית שמונה, טבריה, קצרין, עפולה, מגדל העמק ונצרת. מר ספיבק כאמור לא הכחיש את הדו"חות ולא הכחיש כי התובעת ביצעה עבודת שיווק בחנויות המופיעות בדו"חות. לא נעלמה מעיני העובדה כי התובעת גם ביצעה עבודה באזור חיפה, אשר אינו באזור שיפוט בית הדין בנצרת, אולם על יסוד עדותה של התובעת, שהיתה כאמור משכנעת ואמינה, ועל יסוד המסמכים אשר הוצגו בפני, שוכנעתי כי חלק משמעותי מעבודתה של התובעת בוצע באזור שיפוט בית דין זה.

16. התובעת נשאלה במסגרת החקירה הנגדית שאלות הנוגעות לנסיבות סיום עבודתה, והנתבעת צירפה תמלול שיחה שנערכה בין התובעת לבין מר ספיבק, וזאת על מנת להראות שהגרסה העובדתית שהציגה התובעת בכתב התביעה אינה נכונה. אולם, המחלוקת העובדתית שהובאה בפני נוגעת למקום ביצוע העבודה בפועל, ולא לנסיבות סיום העבודה. זאת ועוד, גם אם נתגלו סתירות בין עדותה של התובעת בהקשר זה לבין הנטען בכתב התביעה או לבין הנאמר בתמליל, אין בכך כדי להשליך על העובדה כי עדותה ביחס למקום ביצוע העבודה היתה מהימנה ומשכנעת. עוד יצוין, כי יש בתמליל השיחה דווקא כדי לתמוך בגרסתה של התובעת בהקשר למקום עבודתה, שכן מר ספיבק מסביר בשיחה שבחודשים האחרונים לעבודתה של התובעת הוא לא הצליח להיפגש איתה ואף ציין כי לתובעת אין מספיק זמן כדי להגיע למפעל באופקים.

סיכום

17. על בסיס על האמור לעיל, שוכנעתי כי לבית הדין בנצרת נתונה סמכות השיפוט בתיק הנדון, והבקשה להעברת מקום הדיון נדחית.

18. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון במועד סיום ההליכים בתיק.

19. כתב ההגנה יוגש תוך 30 ימים מהיום. דיון מוקדם בתיק יתקיים ביום 7.1.18 בשעה 11:00 בנוכחות בעלי הדין.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ח, (22 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.