ב"כ התובעת: עו"ד אריק אמיר

ב"כ הנתבע: עו"ד אלברט בן פורת

1. התנגדות לביצוע שני שטרי חוב בסכום כולל של 1,922,944 ₪ שנחתמו על ידי המבקש ביום 15.1.15 כבטוחה להלוואות שנטל מהמשיבה.

2. המבקש נטל מהמשיבה שתי הלוואות. הראשונה ביום 15.1.15 בסכום של 1,530,000 ₪ והשניה ביום 28.1.15 בסכום של 32,000 ₪. הסכום הכולל של שתי ההלוואות הוא 1,562,000 ₪.

3. המבקש טוען כי עד ליום הגשת ההתנגדות שילם למשיבה 148,406 ₪ בגין החזרי ההלוואה.

במהלך חקירתו הנגדית התברר כי סכום הפירעון בפועל נמוך יותר ועומד על 137,406 ₪ הואיל והמבקש הציג מספר חשבוניות וקבלות המתייחסות לאותו תשלום. כלומר, גם לשיטתו נותר חייב לה לכל הפחות 1,424,594 ₪, לא כולל ריביות וריבית פיגורים.

4. בעקבות הפרת הסכם ההלוואה מצד המבקש, הגישה המשיבה את שטרי החוב לביצוע.

5. טענת המבקש היא כי ביום 11.5.16 העביר למשיבה בקשה לקבלת מכתב כוונות על מנת לדעת מה הסכום אותו היא דורשת על מנת לפרוע את ההלוואות והמשיבה סירבה למסור לו מכתב שכזה [סעיף 5 לתצהיר ההתנגדות מיום 5.3.17].

6. בתצהיר משלים מיום 19.3.18, שהגיש ברשות בית המשפט, הרחיב המבקש את טיעוניו והסביר כי בעת שביקש את מכתב הכוונות, היה במו"מ למכירת נכס מקרקעין [גוש 11184 חלקה 28] וכל רצונו היה לשלם את חובו למשיבה.

לכן, נאלץ להתפשר במחיר המכירה של הנכס ששוויו היה לדעתו 4,700,000 ₪ ומכר אותו תמורת 3,800,000 ₪.

מתוך סכום זה, המבקש היה צריך לסלק משכנתא בסך 2,550,000 ₪, לשלם מיסים בסך 570,000 ₪, כך שנותר לו סכום של 680,000 ₪ בלבד.

7. הואיל וכספי מכירת הדירה לא הספיקו לפירעון ההלוואה, חתם המבקש על הסכם אופציה למכירת נכסי מקרקעין נוספים, אך לטענתו, מכיוון שלא קיבל את מכתב הכוונות, ביקש לבטל את הסכם האופציה ונאלץ לשלם סכום נוסף של 190,000 ₪ שקוזזו בפועל מסכום התמורה שקיבל בעסקת המכר הראשונה.

8. המבקש תולה בהתנהלות המשיבה שסירבה למסור לו מכתב כוונות את הפסדיו בשתי העסקאות בסכום של 1,090,000 ₪. [900,000 ₪ בעסקה הראשונה ו- 190,000 ₪ בשניה].

9. את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, המבקש לא שילם עד היום.

דיון

10. המבקש הפר את הסכמי ההלוואה ולא שילם את ההחזרים החודשיים כנדרש. כתוצאה מכך החלה המשיבה בפעולות לגביית יתרת ההלוואה.

11. ביום 15.2.16 שלחה המשיבה למבקש מכתב דרישה לפירעון מלוא יתרת ההלוואה. המבקש אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל את המכתב, אך בתצהירו השמיט פרט זה.

במכתב זה מפורט הסכום המדויק הנדרש לפירעון יתרת החוב – 1,826,582 ₪.

12. המבקש טוען כי כתוצאה מרצונו לסלק את חובו למשיבה, נאלץ למכור נכס מקרקעין במחיר נמוך ב – 900,000 ₪ משוויו. אולם - לא המשיבה גרמה לו להפר את הסכם ההלוואה ולא היא גרמה לו מצוקה כלכלית שמנעה ממנו לפרוע את חובו. ההחלטה למכור את הנכס במחיר שנמכר הייתה של המבקש לבדו.

13. המבקש אף לא הראה ראשית ראיה לכך שאותו נכס אכן נמכר במחיר נמוך משווי השוק שלו. לא הוצגה חוות דעת כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי שוויו של הנכס היה גבוה מ- 3,800,000 ₪.

14. מכל מקום, גם לאחר מכירת הנכס לא היו בידי המבקש כספים לפירעון ההלוואה, אפילו לא בסכום הנומינלי הבלתי מסולק ואף לא קרוב לכך.

15. שוב, ההחלטה למכור נכסים נוספים ובהמשך חזרתו מכוונה זו – לא הייתה תלויה במשיבה.

ההחלטה למכור את החנויות הייתה פועל יוצא של מצוקתו הכספית והצורך בפירעון ההלוואה שנטל כתוצאה מהפרת ההסכם מצדו. סירובה של המשיבה להוציא מכתב כוונות לא מעלה ולא מוריד לעניין זה שהרי הסכום הנדרש, נכון ליום 15.2.15 היה ידוע לו - 1,826,582 ₪ ובידיו היו לכל היותר 680,000 ₪.

16. בטענה כי ההחלטה לבטל את הסכם האופציה הייתה תוצאה של היעדר מכתב הכוונות – אין כל הגיון. למבקש לא הייתה אפשרות כלכלית לפרוע את חובו כלפי המשיבה ואם היה מעוניין באמת בפירעונו – היה עליו לממש נכסי מקרקעין נוספים שבבעלותו.

פעולה זו היא בלתי נמנעת בין אם סכום היתרה המדויק לאותו מועד ידוע לו ובין אם לאו. וכאמור לעיל – הסכום היה ידוע כבר ביום 15.2.15. ברור שככל שחולף הזמן, סכום זה צובר ריביות ופיגורים.

לכן, ביטול הסכם האופציה, תוך הפסד נוסף של 190,000 ₪ לא יכול להיות תוצאה של היעדר מכתב הכוונות.

17. זאת ועוד, במכתבו של עו"ד שלומי אביטן מיום 18.4.17 שצורף כנספח 4.ב' לתצהירו של המבקש, מפורטת הסיבה לביטול הסכם האופציה: "נוכח הדרישות שהוציאה הרשות בכדי לרשום את המוכר כחוכר, החליטו הצדדים כי הסכם האופציה אינו בר קיום". [סעיף 4 למכתב].

התוצאה

18. המבקש נטל מהמשיבה הלוואות בסך 1,562,000 ₪ ולא פרע אותן כאמור בהסכמי ההלוואה.

ניסיונותיו לגייס כספים על מנת לפרוע את ההלוואות, בדרך של מכירת נכסי מקרקעין, לא צלח. בין כישלונו לגייס את הכספים לבין אי הנפקת מכתב כוונות – אין כל קשר. המבקש ידע מה הסכום הנדרש נכון ליום 15.2.15.

19. לפיכך, מסקנתי היא כי המבקש לא הראה אף לא ראשית ראיה לכך שיש לו סיכויי הגנה כלשהם כנגד שטרי החוב עליהם חתם ונועדו להבטיח את פירעון ההלוואות.

20. ההתנגדות נדחית. עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ 516295-10-16 מבוטל.

21. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ [כולל מע"מ]. סכום זה יתווסף לחוב בתיק ההוצל"פ.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ח, 04 יוני 2018, בהעדר הצדדים.