27 יוני 2017

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

נציג ציבור (עובדים) גב': הילה ידיד ברזילי

החלטה

1. בפנינו בקשת המבקש להשיבו לעבודה כשופט כדורגל בליגה האזורית בהתאחדות לכדורגל בישראל.

התשתית העובדתית כעולה מחומר הראיות

1. המבקש (להלן: "המבקש" או "התובע") הינו עו"ד במקצועו. בדצמבר 2009 התקבל לעבוד כשופט כדורגל בשירות המשיבה במקביל לעיסוקו כעורך-דין. המבקש שימש כחבר באיגוד השופטים וכשופט ועוזר שופט במשך 7 שנים.
2. המשיבה הינה עמותה רשומה.
3. המבקש החל לעבוד כשופט כדורגל בליגות הנמוכות ובליגות הילדים ולאחר מספר שנים (כ-3 שנים) קודם המבקש לתפקיד עוזר שופט בליגה לאומית, שהינה ליגה מקצוענית.
4. ביום 19.5.16 המבקש זומן לשימוע במכתב בו צוין:

"בהתאם להחלטת הוועדה המקצועית מיום 18.5.16 הינך מוזמן לשיחת שימוע ביום שני 23.5.16 בשעה 14.20 בבית הנבחרות בשפיים, לגבי המשך השתייכותך לסגל עוזרי ליגה לאומיות...".

1. ביום 23.5.16 התקיים למבקש שימוע בפני 9 מחברי הועדה המקצועית של המשיבה (ר' סעיף 9 לבקשה).
2. ביום 15.6.16 מנכ"ל איגוד השופטים, עו"ד יריב טפר (להלן: "מר טפר") פנה לתובע במכתב, כדלקמן:

"הנני מתכבד להודיעך כי בישיבת הנהלת איגוד השופטים מיום 7.6.16 הוחלט כי תסיים את תפקידך כעוזר שופט בליגה לאומית ובעונה הבאה 2016/7 תשתייך לסגל השופטים האיזורי" (ר' נספח ב' לבקשה).

1. המבקש לא היה שבע רצון מהחלטה זו ולכן ביום 16.6.16 פנה למר טפר, וביקש ממנו לחזור מההחלטה הנדונה ולהשיב אותו לסגל הליגה הלאומית, כמצוטט:

"למען הספר ספק ובהעדר מענה ענייני לפנייתי זו, אציין כי אין בכוונתי להמשיך לעבוד אצלכם כשופט אזור ותראה בכך הפסקה חד צדדית של עבודתי אצלכם לאחר שנים רבות ומסיבות הנובעות מאפליה מטעמי גיל המאפשרות קבלת פיצויים עקב פיטורים שלא כדין".

1. ביום 11.9.16 פנה המבקש למר טפר, כמצוטט:

"ביום 16.6.16 נשלח על ידי הח"מ מכתב בעקבות ההודעה על שינוי מהותי בתפקיד הח"מ וגריעתו מסגל ליגה לאומית שלא כדין... בנסיבות האמורות אין בכוונת הח"מ לקבל את החלטתה השגוייה של ההתאחדות ו/או מטעמה בדבר גריעה מסגל לאומית והעברה לשיפוט איזורי. לאור העדר שינוי בהחלטתכם זו- ניתן לראות בהודעת הח"מ כהתפטרות שדינה כפיטורין וההתאחדות נדרשת לבצע גמר חשבון מול הח"מ והעברת מלוא הפיצויים בגין זכויותיו כדין מפוטר במסגרת פיטורים שלא כדין, לרבות פיצויים מוגדלים וכד'. ...." (ר' נספח ג' לבקשה).

1. ביום 23.1.17 פנה המבקש למר רועי פרמינגר, מנהל אזור המרכז במייל כמצוטט:

"מתוקף היותך מנהל אזור ולאור החלטת איגוד השופטים לגרוע אותי מסגל לאומית לסגל האיזורי, אבקש לשבץ אותי כשופט מן המנין חרף העדר תשלום דמי חבר, שכן נודע לי מתשובת ההתאחדות לבקשה לתביעה ייצוגית שהגשתי, כי מדובר בתשלום וולנטרי. יש לציין, כי עברתי בדיקות רפואיות במועד ואעביר לכם אישור רפואי מתאים, אם טרם הוזן אצלכם" (ר' נספחי הבקשה).

1. ביום 22.2.17 ענה היועמ"ש של המשיבה, עו"ד ברק תשובה למבקש בנדון, כמצוטט:

" ... לגוף פנייתך הרי אני מבקש להזכירך שהתפטרותך מחברותך באיגוד השופטים לא היתה קשורה כלל לענין תשלום "דמי הרווחה" שכונו בכינוי לא נכון כ"דמי חבר", ... לכן ברור שהקשר המלאכותי שאתה עושה כעת בין בקשתך לשוב לשורות איגוד השופטים לבין תשלום דמי הרווחה הוא חסר כל יסוד. לפיכך, כל עוד הסיבות להתפטרותך עומדות בעינן (מצידך) וכל עוד מצד ההתאחדות אין כל שינוי בעמדתה המקצועית בעניין גריעתך מסגל הליגה הלאומית נראה שאין מקום להיענות לבקשתך אם וככל שהכוונה במייל שלך היתה להודיע שאתה למעשה חוזר בך ממה שכתבת במכתבך המצורף, ולמעשה מודיע שביסוד ההתפטרות שלך עמד עניין תשלום "דמי החבר" ("דמי הרווחה"), אנא שלח בעניין זה הבהרה מפורשת ואזי אני מניח שאיגוד השופטים יוכל לשקול את פנייתך על אדנים נכונים ולקבל החלטה מושכלת אגב שההחלטה בעניין גריעתך מסגל הליגה הלאומית עומד בעינו".

1. ביום 18.7.16 פתח המבקש הליך כנגד המשיבה במסגרת תובענה ייצוגית (ר' ת/1).
2. ביום 22.11.16 ניתן למבקש כתב מינוי כחבר ועד פעולה של התארגנות "איגוד השופטים בהתאחדות הכדורגל בישראל" (ר' נספחי הבקשה).

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש ההחלטה להפסיק את העסקתו כשופט כדורגל בליגה הלאומית קשורה לגילו. לטענתו במשיבה יש עדיפות לצעירים על פני בני 30 +. עם זאת, המבקש ציין בבקשתו כי מטרת הבקשה היא להשיב אותו להיות שופט בליגה האזורית ולא בליגה הלאומית. לטענת המבקש בחודש ינואר 2017 פנה וביקש לקבל שיבוצים כשופט כדורגל אולם לא קיבל כל מענה ענייני עד למעורבות היועץ המשפטי של המשיבה. לטענת התובע המשיבה לא השיבה אותו לעבודה בשל העובדה כי הגיש תובענה ייצוגית נגד המשיבה במסגרתה דרש להשיב לכל שופטי הכדורגל את דמי החבר ששילמו, עקב גבייה שלא כדין שביצעה המשיבה עשרות שנים וכן כי התובע היה שותף בניסיון לאגד את עובדי המשיבה ולהקים ועד עובדים באמצעות ארגון העובדים. בשל אירועים אלו החליטה המשיבה להיפטר מהמבקש בכל דרך אפשרית. נוכח האמור מבקש המבקש שבית הדין יורה למשיבה להשיב אותו לעבודה כשופט כדורגל בליגה האזורית.
2. מנגד לטענת המשיבה, המבקש מנסה להכשיר את פעילותו כ"חבר ועד פעולה" באיגוד השופטים תוך שהינו מבקש לכפות על המשיבה התקשרות ללא כל בסיס משפטי שעה שהמבקש התפטר מעבודתו לפני מספר רב של חודשים. עוד טוענת המשיבה כי הבקשה לוקה בשיהוי חמור כאשר עוד ביוני 2016 ידע הוא כי בעונה הבאה הוא לא יהא חלק מסגל השופטים האזורי. המבקש הוא זה שהודיע על התפטרותו ובהתאם לכך לא שובץ ולא שפט החל מחודש 9/16. משחקי הליגות הסתיימו עד סוף חודש מאי ומשכך אין עוד רלוונטיות לבקשתו של המבקש. לטענת המשיבה המבקש הסתיר עובדות מהותיות מבית הדין לפיהן הוא לא עמד בדרישות המקצועיות. עוד טוענת המשיבה כי אין כל קשר לגילו של התובע להעברתו לליגה האזורית שבאה לעולם רק בשל תפקוד מקצועי. לאחר התפטרות התובע נערך עימו גמר חשבון שבמסגרתו שולמו לתובע מלוא זכויותיו.

לגופו של ענין:

1. בבית הדין הארצי לעבודה ובבתי משפט הכלליים, נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני וזאת כמפורט להלן:

שלושה הם התנאים העקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני:

א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך.

ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.

ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה (ר' דב"ע 98/ 77-3 ג'אסר אבו עראר נ. המועצה המקומית ערערה, [פורסם בנבו] עבודה ארצי לא(2), 149).

1. אין חולק שהענקת צו מניעה או סירוב לתתו הם תולדה של הפעלת שיקול דעת, באשר צו מניעה זמני יינתן בדרך כלל כדי לשמר מצב קיים, אם לתביעה העיקרית סיכויים לכאורה להצלחה (ר' ספרו של י' לובוצקי; סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 265 וההפניות שם).
2. נבחן להלן בהתאם להוראות הדין אם עלה בידי המבקש להביא ראיות לכאורה להוכחת עילת תביעתו וכן את מאזן הנוחות והאם אין שיקולים שלא להעתר לבקשה כגון- שיהוי, מעשה עשוי והסתרת עובדות. נציין כי משמדובר בהחלטה בבקשה לסעד זמני הרי שכל הקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות הן לכאוריות בלבד.
3. נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הראיות שהוצגו ועדויותיהם מצאנו כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.
4. ראשית אנו סבורות כי קיים שיהוי מהותי בהגשת הבקשה לבית הדין ולמעשה מדובר על מעשה עשוי. אין חולק כי עוד ביום 15.6.16 נמסרה למבקש החלטת המשיבה ממנה עולה כי החליטה על סיום העסקתו כעוזר שופט בליגה לאומית וכי בעונה הבאה 2016/7 המבקש עתיד להשתייך לסגל השופטים האזורי (ר' נספח ב' לבקשה).
5. כמו כן עוד בחודש יוני 2016 וכך גם בחודש 9/16 הבהיר המבקש באופן חד משמעי בכתב כי אינו מעוניין בשינוי זה והבהיר כי בשל החלטה זו הוא מבקש להתפטר בדין מפוטר (ר' נספחים ג' לבקשה). חרף האמור התובע לא פנה בעתירה בנדון בסמוך למועד זה ואף לא פנה למשיבה וביקש ממנה לחזור בו מהתפטרותו למרות הודעותיו בנדון וכי הוא מבקש הוא להשתבץ כשופט אזורי. רק ביום 23.1.17 פנה לראשונה המבקש למר רועי פרמינגר- מנהל אזור המרכז במייל לבקש שיבוץ כשופט מן המניין. יצוין כי במייל זה לא ציין המבקש כי הוא מבקש לחזור בו מהתפטרותו אלא נראה כי מדובר בפנייה חדשה במנותק מהודעת ההתפטרות של התובע.
6. זה המקום לציין כי המבקש הסתיר מבקשתו כי אכן קיבל תשובה מהמשיבה עוד ביום 22.2.17 ובה צוין כי "ככל שהכוונה במייל שלך היתה להודיע שאתה למעשה חוזר בך ממה שכתבת במכתבך המצורף, ולמעשה מודיע שביסוד ההתפטרות שלך עמד עניין תשלום " דמי החבר" ( "דמי הרווחה"), אנא שלח בעניין זה הבהרה מפורשת ואזי אני מניח שאיגוד השופטים יוכל לשקול את פנייתך על אדנים נכונים ולקבל החלטה מושכלת אגב שההחלטה בעניין גריעתך מסגל הליגה הלאומית עומד בעינו". יצוין כי המבקש לא הגיב למייל זה וכלל לא פנה והבהיר כי אכן הוא מבקש לחזור בו מהתפטרותו, ולמעשה הבהיר את דרישתו רק במסגרת בקשה זו.
7. נוכח האמור, מהתשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת עולה כי מדובר גם במעשה עשוי הואיל והתובע התפטר מיוזמתו עוד בחודש יוני 16 והוא זה שסרב להצעה של המשיבה להשתייך לסגל השופטים האזורי ולכן אין עסקינן בצו מניעה אלא בצו עשה, שניתן במשורה. מעבר לאמור, משאין חולק כי התובע סרב לשיבוצו כשופט אזורי עוד בחודש יוני 2016 ולמעשה ביקש לחזור מהתפטרותו רק במסגרת בקשה זו שהוגשה רק בחודש 3/17 אזי מדובר בשיהוי משמעותי ביותר.
8. אשר על כן, אנו סבורות כי בנסיבות המקרה דנן, קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה הואיל והינה לוקה בשיהוי משמעותי, המבקש הסתיר עובדות מהותיות ומשכך לא בא ביושר ובניקיון כפיים וכי מדובר במעשה עשוי ולא בצו מניעה. די בכך כדי לדחות את הבקשה לדידנו.
9. מעל לדרוש, נפנה לבחון גם את עילת התביעה לגופו של עניין.

חזרה מהתפטרות

1. התובע מבקש לאפשר לו לחזור בו מהתפטרותו ולהורות למשיבה לשבץ אותו מחדש כשופט כדורגל אזורי וזאת הגם שעברו כ- 10 חודשים מאותו מועד עד להגשת הבקשה דנן.
2. עיון בבקשה מעלה כי התובע טוען כי יש לאפשר לו לחזור בו מהתפטרותו. במסגרת בקשתו לא טען התובע טענת "עידנא דריתחא" בכל הנוגע להתפטרותו והדבר עלה רק בדיון ובסיכומיו.
3. ראשית, נדון בעקרונות המאפשרים לעובד לחזור בו מהתפטרותו. משהתפטר עובד, אין הוא יכול לחזור בו מהתפטרותו ללא הסכמת המעביד. זוהי נקודת המוצא, וזהו העיקרון הגדול החל כמובן גם על התפטרות וגם על פיטורים. לפיכך, מרגע שעובד נותן הודעה על התפטרותו, ההתפטרות נכנסת לתוקף מרגע מסירתה למעביד. ראה: דב"ע שנ/103- 3 אילוז – מדינת ישראל, פד"ע כב 69. ודב"ע נג/169 – 3 גאנם נגד המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מיום 7.9.93).
4. לעיתים יש לאפשר לעובד לחזור מהתפטרות, כמו למשל אם נאמרו הדברים מצידו בעידנא דריתחא, ובלבד שביטל את התפטרותו תוך זמן סביר. הכלל הוא כי מודדים את כוונת האיש עפ"י דיבורו, אולם דברים שנאמרו ללא כוונה וללא מחשבה, יכול העובד לבטלם מששככה חמתו. ראה: דב"ע נד/220-3 רחל גולן – אבינועם לוי, פד"ע כח וכן ר' דב"ע לה/3 –41 יעקב היגר – דינה שווארץ, פד"ע ז 24.
5. במקרה דנן, מדובר היה בשני מכתבים אותם הוציא התובע בהפרש של שלושה חודשים אחד מהשני, אחד ביוני 16 והשני בספטמבר 2016, בשניהם נטען אותו דבר, כי התובע אינו מסכים לשיבוצו החדש ומשכך מבקש הוא להתפטר בדין מפוטר. התובע לא ציין במכתב השני כי הוא מבקש לחזור בו מהתפטרותו, נהפוך הוא – הוא מוצא לנכון לחזור על עמדתו לפיה הוא מבקש להתפטר בדין מפוטר וזאת בחלוף שלושה חודשים ממועד המכתב הראשון.
6. עיון בתצהירו של התובע לא מעלה כי טוען הוא כי הדברים נאמרו מצידו בעידנא דריתחא, העובדה כי הדברים נכתבו פעמיים בחלוף מספר חודשים מפניה אחת לשנייה, מובילים למסקנה כי החלטתו בדבר התפטרותו נעשתה ביישוב הדעת, ולאחר תכנון מדוקדק ומחושב. לתובע היו יותר משלושה חודשים כדי להודיע כי הוא מבקש לחזור מהתפטרותו אולם הוא בחר שלא לעשות כן. למעשה רק ב1/17 הוא למעשה לראשונה מבקש להשתבץ שוב כשופט מן המניין ומבלי שהוא כלל מתייחס למכתב ההתפטרות או לכך שהוא מבקש לחזור ממנו. נוכח האמור במקרה דנן, התובע כתב במסגרת מכתבו את שיקוליו השונים, והדגיש מדוע הוא מתפטר, ואין מקום לקבוע כי הוא לא התכוון להתפטר או כי עשה כן בעידנא דריתחא.
7. כאמור, עיון בתשתית הראייתית של התובע מעלה כי עובר להגשת הבקשה התובע לא ביקש לחזור בו מהתפטרותו. דרישתו הראשונה בנדון לאחר התפטרותו היתה לשיבוצו כשופט כדורגל מן המניין וללא כל אזכור לכך שהוא מבקש לחזור מהתפטרותו כעולה מתכתובת המייל מיום 27.1.17. גם כאשר ב"כ המשיבה מבקש הבהרה מהמבקש כי הוא מבקש לחזור בו מהתפטרותו כעולה מהודעת המייל מיום 22.2.17, הרי שהמבקש בוחר שלא לענות למייל זה. גם בתצהירו של התובע אין כל התייחסות לכך שביקש לחזור בו מהתפטרותו.

משכך יש להסיק, כי הלכה למעשה, התובע כלל לא ביקש לחזור בו מהתפטרותו, אלא הציג מצג כי התפטרותו שרירה וקיימת ומדובר בפנייה חדשה.

1. האמור עולה בקנה אחד עם תצהירו וחקירתו הנגדית של מר יריב טפר. עיון בסעיף 7 לתצהירו של מר טפר מעלה:

" ... המבקש הודיע על התפטרותו כבר בחודש ספטמבר 2016 ובהתאם המבקש לא שובץ ולא שפט החל מחודש ספטמבר 2016 ולכן הוא היה יכול וצריך היה לפנות אל בית הדין כבר מזמן, אילו חשב שיש בסיס ממש לטענותיו".

האמור לא נסתר ובחקירתו הנגדית הבהיר מר טפר כי:

".. לא יודע למה אתה מכוון. מבחינתי ברגע ששופט מודיע על כך שהוא מתפטר והוא לא חלק ממצבת העובדים, בכל מקרה נתנו תשובות בזמן סביר וראוי על אף העובדה שהמבקש על פי החלטתו שלו כבר לא חלק מעובדי איגוד השופטים או התאחדות הכדורגל"(ר' עמ' 7 שורות 1-5).

1. אשר על כן אנו קובעות כי מכתב ההתפטרות שהציג התובע הוא שריר וקיים ולא ניתן לקבל את טענתו לפיה יש לאפשר לו לחזור ממכתב התפטרות זה.

מעבר לאמור, העובדה שהמבקש לא פנה וביקש לחזור בו ממכתב ההתפטרות וביקש להשתבץ כשופט מן המניין רק בחודש 1/17 מעלה תהייה לגבי המניע של המבקש לבקשתו בנדון, ומשכך לא מן הנמנע כי יש לקבל את טענת המשיבה בנדון.

1. יצוין, כי אין חולק כי תביעתו של התובע במסגרת התובענה הייצוגית ותחילת חברותו בהתאגדות של הוועד החלה הרבה לאחר הודעת התפטרותו, כאשר כלל לא היה עובד בנתבעת, משכך ברור שההחלטה על הפסקת ההתקשרות אל מול המבקש כשופט לאומי והעברתו לשופט אזורי לא יכולה להיות קשורה בשום צורה שהיא לאירועים אלו.

האם יש לקבל את טענת האפליה מחמת גיל שנטענה על ידי התובע

1. ראשית, נבהיר כי עיון בבקשתו של התובע מעלה כי טענתו לאפליה מחמת גיל קשורה להפסקת ההתקשרות עימו כשופט בליגה הלאומית, בעוד שהבקשה היא לחזור להיות שופט איזורי, ומשכך אין רלוונטיות לטענה זו.
2. חרף האמור, נבהיר, כי גם לגופו של עניין אין אנו סבורות כי יש לקבל טענה זו.

במה דברים אמורים?

עיון בבקשתו של התובע מעלה כי טען הוא כי המשיבה טענה בפניו כי גילו מהווה בעיה, וכי אצל המשיבה קיימת עדיפות גדולה לצעירים על פני בני 30+.

עם זאת, עיון בבקשתו מעלה כי התובע מודה כי בגיל 31 כלל לא היה שופט כדורגל עדיין.

כמו כן, התובע הבהיר בבקשתו, כי לאחר 3 שנים קודם לתפקיד עוזר שופט בלידה הלאומית (ר' סעיפים 4 ו7 לבקשה).

עיון בחקירתו הנגדית מעלה, כי התובע הבהיר כי בגיל 35 קידמו אותו מהליגה הנמוכה לליגה הלאומית שהיא מקצוענית (ר' עמ' 4 שורות 31-32).

1. מעבר לאמור, עיון בתצהירו של מר טפר מעלה, כי הבהיר כי הפסקת העסקתו של המבקש כשופט בליגה הלאומית היתה משיקולים מקצועיים כעולה מסעיף 9-11 לתצהירו:

" ...העברתו של המבקש לליגה איזורית הינה תולדה של תפקוד מקצועי בלבד. מאחר והמבקש לא עמד בציפיות המקצועיות הוחלט לשייכו לסגל ליגה אזורית. מידי שנה נערכת הערכה מקצועית ובהתאם לביצועים של העונה החולפת נקבע השיבוץ לעונה הבאה. שופט שלא עמד בציפיות ישובץ בהתאם לצרכי ההתאחדות ובהתאם למקצועיותו".

גרסת המשיבה לפיה הסיבה להפסקת ההתקשרות אל מול המבקש כשופט בליגה הלאומית היתה משיקולים מקצועיים כי לא היו מרוצים ממנו לא נסתרה, כעולה מחקירתו הנגדית של מר טפר, הואיל והמבקש בחר שלא לשאול אותו דבר בנדון.

1. גם עיון בחקירתו הנגדית של התובע בנדון מעלה כי הוא לא מכחיש את האמור, כמצוטט:

"ש. מבחינת מקצועית אתה לא דורגת בטבלאות של דירוג השופטים בדירוג העליון ואך לא באמצע אלא בשליש התחתון ובעונה שלפני סיימת אחרון, זה נכון? ת: אני לא יודע. ... אני יכול להגיד שבשיחה ביוני אמרו לי שאני נמצא בחצי התחתון בטבלה.. ש: בעונה של 2014-2015 אמרו לך שאתה מדורג אחרון? ת: הייתה שיחת חתך, אמרו לי שהיתה לי עונה פחות טובה..." (ר' עמ' 5 שורות11-17).

לסיכום

1. משאין חולק כי התובע בחר מרצונו שלא להמשיך להיות מועסק אצל המשיבה ובחר להתפטר ומשהגיש את הבקשה בתיק זה רק בחודש מרץ כאשר עונת המשחקים מסתיימת לאחר מספר חודשים קצר ומשהמשיבה ביצעה למבקש כבר גמר חשבון לא שוכנענו כי מאזן הנזקים פועל לטובת המבקש, במיוחד שעה שתביעתו זהה לבקשה אותה הגיש.
2. משכך, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות שהובאו בפנינו במסגרת הבקשה ובשים לב לטענות המשיבה וחרף טענות המבקש, הגענו לכלל מסקנה כי לא קיימת הצדקה ליתן צו זמני כמבוקש ועל כן הרינו מורות על דחיית הבקשה.
3. המבקש יישא בהוצאות הבקשה וישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.
4. נוכח זהות הבקשה לתביעה יודיע המבקש האם הוא מבקש להמשיך בהליך זאת לא יאוחר מיום 10.7.17. לעיוני ליום 10.7.17.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ז, (27 יוני 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.