1. בפני החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע עובדתי

1. התובע, קצב העוסק בגידול בקר ושחיטתו לשוק הבקר בישראל. הנתבעת היא המועצה הדתית בנתניה (יכונו להלן :"בוארון, והמועצה"). בוארון טוען שהמועצה גבתה ממנו כספים שלא כדין עבור שירותי שחיטת בקר, ועתר בתביעה למתן חשבונות החל משנת 2007 ועד ליום הגשת התביעה במרץ 2017.
2. המועצה טוענת כי חלה התיישנות תקופת התביעה בשנים 2007 עד מרץ 2010 . כמו כן , המועצה טוענת כי יש לסלק את התביעה מחמת שיהוי.
3. בוארון טוען כי העובדות המהותיות המקיימות את עילת התביעה נודעו לו רק בשנת 2015, עת נפוצו ידיעות בדבר שחיתות שבמרכזה עמדה הנתבעת ובפרט מנכ"לה. לאור ידיעות אלה, נפתחה חקירה פלילית במסגרתה נעצרו מספר ממלאי תפקיד בנתבעת וביניהם המנכ"ל .
4. בוארון פנה ליעוץ משפטי בדבר התשלומים שהעביר לנתבעת בשנים 2013-2014 וגילה לטענתו כי לא היה בסיס חוקי לגבייתם. בעקבות ממצאים אלו פנה לנתבעת כדי לברר את פירוט תשלומיו החל משנת 2007, המועד בו הפסיק להשתמש בשירותי השחיטה של המועצה, אך לא נענה (סעיפים 12-13 לכתב התביעה). לפיכך לטענת בוארון, מרוץ ההתיישנות החל בשנת 2015. בוארון מבסס טענה זו על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
5. לטענת המועצה, עילת התביעה היא חקירה פלילית שנפתחה בשנת 2015 ותו לא. מכתב התביעה לא ניתן להבין דבר וחצי דבר על תיחום התביעה. כמו כן גם עילות התביעה אינן רלוונטיות (סעיף 4 לתשובה לתגובה). כמו כן, לטענת המועצה, חל שיהוי רב בהגשת התביעה. בנוסף, לטענת המועצה, בוארון לא צירף כנדרש תצהיר לאימות טענותיו העובדתיות המתוארות בכתב התשובה , בהקשר להתיישנות שלא מדעת.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, להלן אפרט הנימוקים.

מגמת הפסיקה

1. סילוק על הסף הינו הליך חריג ויוצא דופן, אשר יש לנקוט בו רק בנסיבות קיצוניות, בהן ברור על פניו כי אין שום סיכוי לתביעה, כאשר גם אם התובע יוכיח את מלוא טענותיו, לא יוכל הוא לזכות בסעד המבוקש

ב ע"א 1167/01‏ עיריית ראשון-לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ''ד ס(3) 553 נפסק:

סמכותו של בית המשפט לדחות על הסף תובענה שהובאה לפניו הוכרה כסמכות קיצונית שיש לנקוט אותה בצמצום ובלית בררה, ואילו כנקודת מוצא שומה על בית המשפט להעדיף בירור ענייני וממצה של הפלוגתות המובאות לפניו (ראו: ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו [2], בעמ' 672-671; ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה [3], בעמ' 26-25). הרציונל לסמכותו של בית המשפט לדחות תובענה על הסף הובהר על ידי השופט זילברג בע"א 14/61 עזבון מ. אברבנאל נ' "מבטחים" בע"מ (להלן – עניין אברבנאל [4]), באומרו:

"...רצונו [של המחוקק – א' ח'] היה שבית-המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יוכל להצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת כנ"ל" (שם, בעמ' 1841).

1. אנו דנים בסילוק על הסף בשל טענת התיישנות. כידוע, תכלית מוסד ההתיישנות היא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות, תוך יצירת איזון אינטרסים בין בעלי הדין ובינם לבין הציבור. מצד התובע, נועדה תקופת ההתיישנות לאפשר לו להיערך להגשת תביעתו בפני ערכאה שיפוטית תוך פרק זמן סביר. מצד הנתבע, נועדה ההתיישנות לתחום את אורך התקופה שמעבר לה לא יהיה חשוף עוד לאימת תביעה משפטית ולא יהיה מחויב בשמירת ראיותיו. מצד הציבור, נועדה ההתיישנות לאפשר לערכאות השיפוט לעסוק בענייני הווה ולא לשקוע בעניינים שזמנם חלף.
2. ההלכה הפסוקה קבעה כי התוצאה הקשה הכרוכה בשלילת האפשרות הדיונית לברר זכויות מהותיות בשל המחסום הדיוני שההתיישנות מקימה, מחייבת כי סילוק תביעה על הסף יעשה בזהירות ובהקפדה יתירה. מנגד, יש לזכור, כי עצם קביעת מסגרת ההתיישנות, כנורמה כללית ומחייבת, נועדה להגשים תכליות ראויות, שעניינן הגנה על אינטרסים פרטיים וציבוריים כאחד, תוך איזון ביניהם (ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ ואח', (12/07/2010) פסקה 20 לפסה"ד).
3. עם זאת, בתי המשפט לא היססו במקרים מתאימים לסלק על הסף תובענה שעל פניה התיישנה (ר' ע"א 219/11 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, (09/12/2012) ; ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (12/07/2010); ת"א (מחוזי מרכז) 704-04-09 עו"ד אילן גלזר נ' זיוה הלברשטיין (24.01.2010); רמ"ש (מחוזי באר שבע) 25422-05-15 י.מ נ' צ.מ (15.12.2015); ת"א (מחוזי ת"א) 2333-01 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אריה דנציגר (08.01.2012)).

השאלה האם התביעה התיישנה כרוכה בבירור עובדתי

1. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958, קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. המבחן המקובל ל"עילת התובענה" לצורך התיישנות, הוא קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, במובן הזה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה, שניתן להצליח בה לזכות בסעד המבוקש (ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון (21.7.03)).
2. "העובדות המהוות את עילת התובענה" הן אלו שהכרחי לדעת ולהוכיח את כולן כדי להגיש תובענה ולזכות בסעד בגינן. די שתנאי הסעיף יתקיימו בעניין עובדה חיונית אחת כדי להשעות את פתיחת מירוץ ההתיישנות עד לגילויה בכוח (ראו טל חבקין "ההתיישנות"
   ( 2014) בעמ' 164 ).
3. בענייננו, בוארון תובע גילוי חשבונות ביחס לתקופה המתחילה בשנת 2007 ואילך. לטענת בוארון, המידע שהביא להגשת התביעה, התגלה לו לראשונה בשנת 2015 בעקבות חקירת ומעצר מנכ"ל המבקשת (סעיף 13 לכתב התביעה).
4. בוארון מבסס טענתו על סעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
5. בוארון טוען כי ידע על מעשי המועצה שיש בהם לגבש עילת תביעה נגדה, רק בשנת 2015 וכי לא יכול היה לדעת עליהם קודם לכן. מדובר בטענות עובדתיות שיש לבררן (סעיף 12-15 לכתב התביעה).
6. ההלכה הפסוקה קבעה, שאם ההכרעה בטענת ההתיישנות כטענת סף תביא לסיום ההליך בתביעה כולה, יש מקום לדון בה כטענה מקדמית, ואילו כאשר ההכרעה בשאלה זו כרוכה בבירור עובדתי וראייתי הנדרש ממילא, מוטב שלא להכריע בה כטענת סף (רע"א 7473/14 עלומים קבוצת עקיבא להתיישבות חקלאית בע"מ נ' יהודה זרובבלי (12.1.15), רע"א 4329/14 עמידר חברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ברעד נכסים והשקעות בע"מ (27.1.15).
7. לאור טענות בוארון אשר נטענו בכתב התביעה, יהיה מקום לברר עובדתית האם יש לקבל טענת בוארון כי רק בשנת 2015 היה מודע למעשי המועצה בעקבות החקירה הפלילית. כמו כן, יהיה לבחון האם היה על בוארון לדעת על כך קודם לכן לאור התנהלותו מול המועצה.
8. מכאן, שאלת מועד התגבשות העילה, כרוכה בבירור עובדתי. בנסיבות אלה, על פי הפסיקה, אין מקום לדון בטענה כטענת סף.

העדר הגשת תצהיר בתמיכה לטענות בוארון

1. בוארון לא צירף תצהיר בתמיכה לטענותיו. התגובה בה נטען לחריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות לא נתמכה בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. לטענת המועצה, יש בפגם זה להביא לקבלת הבקשה לדחייה על הסף, מאחר שהטענות העובדתיות בה אינן נתמכות בתצהיר.
2. אכן, בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על בוארון לתמוך תגובתו בתצהיר. עם זאת, הפסיקה קבעה כי אין במחדל זה להביא לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות , וזאת על מנת לאפשר את הבירור העובדתי בשלב ההוכחות .

בע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, סד(2) 82 (2010) נפסק:

"... מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה גופה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, שאלת ההתיישנות לא תידון כטענת סף; סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות. מנגד, על ביהמ"ש לשקול את התכלית ואת הטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות".(ההדגשות הוספו– ל.ה.צ)

כן ר' תאק (מרכז) 33793-02-13‏ ‏ התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' קצת אחרת פתרונות בע"מ שם נפסק:

בנסיבות העניין איני סבורה כי קיימת הצדקה לקבל טענת ההתיישנות רק בשל אי צירוף תצהיר, וזאת מאחר שממילא צפויה המשיבה לפרט עובדות אלו בהמשך ההליך במסגרת תצהירים מטעמה ומאחר שהדבר לא יביא לייתור ההליך, ייעול הדיון ובירור המחלוקת בין הצדדים".

1. לפיכך, אין לקבל את הבקשה לדחייה על הסף, מהטעם שלא צורף תצהיר בתמיכה לתגובת בוארון.
2. מאחר שלא מצאתי מקום לדחות על הסף טענות בוארון לגבי מועד היוודע העובדות המקימות את עילת התביעה, אין מקום להיעתר לעילות הסילוק על הסף מחמת שיהוי.

סוף דבר

1. אני דוחה את הבקשה לסילוף על הסף מחמת התיישנות . יחד עם זאת, בהעדר תצהיר ובנסיבות הענין, מצאתי מקום להורות כי שאלת ההוצאות תידון במסגרת ההליך העיקרי.
2. כתב הגנה יוגש על ידי הנתבעת בתוך 30 ימים.
3. התיק ייקבע לקדם משפט על ידי המזכירות .
4. המנ"ת יתן הוראות לצדדים ביחס למיצוי הליך המהו"ת.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ז, 25 יוני 2017, בהעדר הצדדים.