1. בפניי תביעה שעניינה שאלת זכותה של התובעת לביטול עסקה לרכישת שידה, שסופקה על פי הזמנה מיוחדת, אך לאחר הובלתה לבית התובעת התברר, כי המבנה התכנוני הפנימי של הבית לא מאפשר הכנסת השידה למקום ייעודה.

טענות הצדדים ומהלך הדיון:

1. ביום 24.12.2016 הזמינה התובעת ריהוט לחדר שינה מרשת בבעלות הנתבע, מתערוכה שבה השתתף הנתבע. הריהוט כלל בין היתר מזרונים, מיטה ושידה באורך 2.4 מ"ר, גובה 1.2 מ"ר ועומק 50 ס"מ (להלן: "השידה" או "קומודה").
2. לאחר שהריהוט סופק לתובעת, התברר כי לא ניתן להכניס את השידה לחדר השינה במעבר הפנימי של הבית והאפשרות היחידה היא הובלתה באמצעות מנוף, לפיכך, סירבה התובעת לקבל את השידה וביקשה להורות על ביטול העסקה. לכתב התביעה צירפה התובעת אישורים לפיהם לא ניתן להשתמש בבניין זה במנוף מחשש לפגיעה בחזית הבניין.
3. התובעת טוענת עוד, כי היא הסתמכה על דברי נציג הנתבע בעת ביצוע העסקה, והציגה בפניו את התכנית התכנונית של הבית.
4. מנגד, טוענת הנתבעת כי מדובר בהזמנה מיוחדת של שידה, על-פי דרישותיה של התובעת ולפיכך לא עומדת לה הזכות לביטול העסקה. לטענתה, לפנים משורת הדין הסכימה להשתתף ב-1,000 ₪ על חשבון עלות הובלת השידה במנוף.
5. בבית המשפט חזרו הצדדים על טענותיהם והתובעת צמצמה את תביעתה לעניין ביטול עסקת השידה ועתרה לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה באספקת המזרונים.

דיון והכרעה:

1. על פי הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית.
2. על-פי תקנה (2)(1) לתקנות ביטול עסקה, תשע"א-2010 (להלן: תקנות ביטול עסקה) עומדת לצרכן זכות לביטול העסקה, בין היתר לגבי מוצרי ריהוט, בתוך 14 ימים מיום שקיבל את הריהוט, ובלבד שהמוצר לא נפגם ולא נעשה בו שימוש.
3. אין מחלוקת בעניין זה כי מיד עם אספקת השידה, סירבה התובעת לקבלה בשל מידותיה ויש לראות בכך משום דרישה לביטול עסקה ובכך ההודעה ניתנה בתוך המועד הקבוע בתקנות. כמו כן, אין מחלוקת כי לאחר הגשת התביעה, המזרונים הוחלפו כפי שהתובעת דרשה, זאת בכפוף לטענותיה בדבר חלוף הזמן מיום ההזמנה עד אספקת המזרונים ועוגמת הנפש שנגרמה לה.
4. תקנה 6(א)(2) לתקנות ביטול עסקה מחריגות ביטול עסקה לגבי "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על-פי מידות או דרישות מיוחדות".
5. הפסיקה קובעת, כי כדי להכניס מוצר למסגרת הגבלת זכות הביטול, על העוסק להראות כי המוצר יוצר במיוחד עבור הצרכן, על פי מידות או דרישות מיוחדות שלו. לעניינינו אני מצטטת קביעת בית המשפט בתק (רחובות) 11153-06-10 מנחם אלינר נ' אמריקן סיסטמס המומחים למזרונים וספות נוער (1996) בע"מ(פורסם בנבו, 04.11.2010):

"יש לאבחן בין הזמנה מיוחדת על פי מידות מיוחדות המתאימות אך ורק למזמין (כמו, למשל, הזמנת ארון המתאים לחדר בעל מידות מסויימות או הזמנת חליפה המתאימה למידות אדם מסוים ולא מתאימה לאדם אחר) ובין כורסה, שאין לגביה הוכחה שהיא הוזמנה על פי מידות מסוימות ושאינה מתאימה למאן דהוא אחר."

לפסיקה נוספת בעניין התנאים לביטול עסקה ראו: תק (ת"א) 6425-04-11 שילת בצלת נ' הביטאט בע"מ (פורסם בנבו, 8.3.2012); תק (י-ם) 13124-10-14 נתנאל הרשקוביץ נ' חסדי שמואל (פורסם בנבו,20.05.2015); ת"ק (כפ"ס) 8315-10-15 טורגוביצקי נ' י.ב. רושל בע"מ (פורסם בנבו,03.04.2016);ת"ק(ת"א)13062-03-12אומנסקי נ' ברנס(פורסם בנבו,24.9.2012)

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, אני קובעת כי הנתבע עמד בנטל להוכיח קיומו של החריג ואני מקבלת את טענתו, כי מדובר בהזמנה מיוחדת של שידה, במידה מיוחדת שיוצרה לפי בקשתה של התובעת. כמו כן אני קובעת, כי הנתבע מילא את תנאי ההזמנה וסיפק לתובעת את השידה לפי דרישותיה, ולא חלה עליו אחריות בעניין העדר אפשרות הכנסת השידה לחדר השינה. האחריות בעניין זה חלה על התובעת, שהייתה אמורה לבדוק עניין זה טרם מועד הקנייה. לפיכך, אין להכיר בזכותה של התובעת לבטל את העסקה- מהטעמים הבאים:

א. בבית המשפט העידה התובעת, כי הזמינה חדר השינה תמורת 26,500 וחיפשה שידה מיוחדת (פרו' עמ' 4 ש' 8). התובעת פירטה את המשך השתלשלות העניינים באופן הבא:

"היא הייתה אצלי בבית וכשהביאו לי את הגודל הזה אמרתי מה זה, זה לא נכנס לחדר שינה כי כשהזמנתי את זה הבאתי תוכניות של הבית, מדידות בבית אף אחד לא עשה. אני נתתי מדידות לפי התוכנית של הבית בזמן התשלום. אני הגעתי לשם בשביל לקנות. הראיתי לו, הוא בדק ולקחתי את זה, זה תוכניות של הבית אני לא יכולה להשאיר להם. המזנון אצלו היום.השידה עלתה 6,000 ₪ בזמנו"(פרו' עמ' 4 ש' 24-25; עמ' 5 ש' 1-3). בהמשך הוסיפה, כי "המזנון הוזמן לפי מידות מיוחדות. אני גרה מעל קומה 2 עם מעלית. המזנון כן נכנס אליי הביתה אבל לתוך החדר הוא לא נכנס. זה היה בתוך הסלון. זה חלק אחד אי אפשר להכניס חלק אחד" (פרו' עמ' 5 ש' 27-32)

ב. מדברי התובעת, עולה אם כן, כי השידה הוזמנה באופן ייחודי עבורה,קיבלה לידיה העתק מההזמנה (צורפה לכתב התביעה) שבה מפורטים כל הפרטים בעניין ההובלה ומידות השידה ומצוין במפורש, כי במידה וההובלה באמצעות מנוף העלות חלה על הלקוח והובלה רגילה והרכבת מחייבת תוספת בתשלום. אין ביכולתי לקבל את טענת התובעת, כי היה על הנתבע לשים לב לתכנית התכנונית של הבית, אם היא לא הסבה את תשומת לבו לעניין זה ולברר אם ניתן להרכיב את השידה בחדר השינה.

ג. הנתבע העיד בבבית המשפט, בעדות אמינה ועקבית, כי ניסה ככל שביכולתו לפתור לתובעת את הסיטואציה ומשורת הדין אף הציע להשתתף בעלות ההובלה במנוף, למרות שלפי ההזמנה אין הוא חייב. לדבריו, הוא בעל חנות שמייצרת את הריהוט לפי "מה שלקוח מבקש מהם". כאשר קיימת בעייה של לוגיסטיקה בהובלת הריהוט, הלקוח צריך לעדכן ואני מצטטת מדברי הנתבע:

" אני חנות רהיטים. ברגע שמגיעים ללקוח, כל מפעל יש לו לוגיסטיקה משלו. הביאו לה את הכל, כולל הקומדה. הקומודה לא נכנסת. בהזמנה רשום והגב' חתומה על זה "מחיר עד קומה 2 ללא מעלית, על כל קומה נוספת תחול תוספת של 50 ₪ לפריט, במידה ויש צורך במנוף, עלות המנוף תחול על הלקוח" הסכמנו לשלם 50% מעלות ההובלה, בסך של 2,000 ₪.".בהמשך הוסיף כי לא ניתן לפרק את השידה והדגיש שמדובר בהזמנה מיוחדת שייצר עבור התובעת, כדלקמן:" המוצר זה הזמנה מיוחדת לפי המידות שהלקוחה הזמינה. אני מוכן להביא לה את הקומודה מחר אם היא מוכנה לשאת בהובלה כמו שהיא חתומה על זה ואני מוכן להשתתף איתה 50% מההובלה".

1. באשר לדרישת התובעת לפיצוי בגין העיכוב במסירת המזרונים שהוזמנו בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה והזמן הרב שחלף עד שהנתבע החליף את המזרונים באחרים - מצאתי, כי התובעת זכאית לפיצוי עבור טרדותיה ונזקיה הבלתי ממוניים. התובעת העידה בבית המשפט(הגישה גם תמונות), כי עובדים מטעם הנתבע היו אצלה בבית בין 4-5 פעמים ורק לאחר מספר חודשים ולאחר הגשת התביעה, קיבלה את המזרונים שרכשה בעת ההזמנה. ההתייחסות היחידה לעניין המזרונים מטעם הנתבע הייתה בכתב ההגנה בו צוין, כי הגיעו להסכמה על החלפת המזרונים. על כן, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 1,000 ₪.

התוצאה:

1. אשר על כן , דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. הנתבע ישלם לתובעת סך של 1,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה ריבית כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.
3. נוכח דחיית עיקר טענות התובעת, ולאור הסכום שנפסק לעומת סכום התביעה, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וזאת תוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ח, 18 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.