1. ביום 29.3.2018 הוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שבכותרת, בטענה כי הבנק גובה מלקוחותיו עמלת כתב בגין ביצוע העברות בנקאיות במטבע חוץ לחוץ לארץ, וזאת בניגוד לתעריפון הבנק ולהוראות הדין.

2. לטענת המבקשת, בהתאם לתעריפון, הבנק רשאי לגבות מלקוחותיו עמלת כתב בהתאם להוצאה הממשית אותה הוא נושא, אלא שבפועל הבנק מקבל מבנק הכתב החזר מסוים מהכספים שנגבו מלקוחותיו. בכך, נטען, הבנק גובה מלקוחותיו ביתר, תוך הפרת הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א -1981 וכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח- 2008.

3. ביום 10.7.2017 הגיש הבנק בקשה לסילוק על הסף מטעמים של העדר עילת תביעה והעדר יריבות כלפי הבנק וכן בטענה כי בקשת האישור אינה באה בגדר העניינים המנויים בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. לאור ההחלטה שניתנה ביום 16.8.2017 בתביעה ייצוגית דומה כנגד בנק דיסקונט (ת"צ 55667-03-17 סמוחה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "תביעת דיסקונט"), בה נדחתה הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה דשם, הגיעו הצדדים בהליך זה להסדר דיוני, לפיו הבנק ימשוך את בקשתו לסילוק על הסף ויגיש את תשובתו לבקשת האישור במועדים שהוסכמו על ידי הצדדים. בו ביום ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני שהושג והבקשה לסילוק על הסף נמחקה ללא צו להוצאות.

4. ביום 30.10.2017 הגיש הבנק את תגובתו לבקשת האישור, בה דחה את הנטען בה. לטענת הבנק, המבקשת לא חויבה כלל בעמלת כתב בחשבונה בבנק ועל כן נעדרת עילת תביעה אישית. הוצאות הכתב נגבו ישירות על ידי בנק הכתב ממוטבת ההעברה, המנהלת חשבון בבנק הזר באוסטריה, מתוך סכום ההעברה. בתוך כך, ערך הבנק אבחנה בין סוגי ההעברות השונות ועמלות הכתב הנגבות בגינן (העברה מסוג OUR, בה יישא לקוח הבנק המקומי בכל עמלות ההעברה; העברה מסוג BEN, בה יישא המוטב, לקוח הבנק הזר בכל עמלות ההעברה; וההעברה מסוג SHR, בה יחולקו עמלות ההעברה באופן שוויוני בין הצדדים). הבנק הבהיר כי סוג ההעברה ואופן חלוקת העמלות נקבעת על ידי לקוח הבנק בעת מתן הוראת ההעברה בבנק.

5. בהקשר זה, טען הבנק כי בתעריפון הבנק מוזכרת עמלת הכתב בהעברה מסוג OUR, בה גובה הבנק מהלקוח את עמלת הכתב ומעבירה במלואה לבנק הכתב, מבלי לקבל החזר כלשהו בגין סכום זה. ואולם, לטענת הבנק, מבקשת האישור עולה, כי היא אינה עוסקת בהעברות מסוג OUR, אלא בהעברות מסוג BEN ו- SHR, אשר בכל מקרה מי שנושא בתשלום עמלת הכתב עבורן הוא המוטב שאינו לקוח הבנק. אשר על כן, ביקש הבנק להורות על מחיקת בקשת האישור על הסף מטעמים של העדר יריבות.

6. ביום 27.12.2017 הגישה המבקשת את תשובתה לתגובה לבקשת האישור, בה התייחסה לראשונה לסוגים השונים של עמלות הכתב, וטענה בין היתר כי יש לראות בעמלות הכתב הנגבות על ידי בנק הכתב כעמלות הנגבות על ידי ובאחריות הבנק המשיב. המבקשת לא רק הוסיפה טענות חדשות לבקשת האישור אלא טענה כי אלו מקימות עילות תביעה חדשות (נאמנות, שליחות ועוד) שלא נכללו בבקשת האישור.

7. יצוין, כי במקביל לתיק זה הגיש ב"כ המבקשת שתי בקשות ייצוגיות דומות כנגד שני בנקים נוספים. הדיון בבקשה זו התקיים במאוחד עם תביעת דיסקונט, שאוזכרה לעיל, כאשר גם בכתב התשובה שהוגש בהליך דשם, נטענו לראשונה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות אשר לא נכללו בבקשת האישור שהוגשה.

8. ביום 4.1.2018 התקיימה ישיבת קדם משפט, במהלכה נשמעו טענות הצדדים והערות בית המשפט, ובסיומה המליץ בית המשפט לצדדים - נוכח דלותן היחסית של הבקשות וחשיבותן הנחזית של הטענות שהועלו לראשונה בכתב התשובה וכן מטעמי יעילות דיונית – כי יסכימו לכך שהבקשה תתוקן, באופן שהמבקשת תגיש בקשת אישור מתוקנת, בה תהיה התייחסות לטענות ולעילות החדשות אשר פורטו לראשונה בכתב התשובה, תוך שטיעוני הצדדים יתמקדו בנושא ההוצאות.

9. ב"כ הצדדים הודיעו בהמשך לכך על הסכמתם להצעה זו ואף הגישו טיעונים בנושא ההוצאות, כפי שיבואר להלן.

10. ב"כ המבקשת טוענת כי אין מקום לחייבו בהוצאות, באשר הטיעון בכתב התשובה הינו מענה לתגובה, בה נטען לראשונה אודות סוגים שונים של עמלות. כן הפנתה לכך שהבנק לא חויב בהוצאות בגין בקשתו לסילוק הבקשה על הסף, אשר נמשכה על ידו, לאחר הגשת תגובה מטעמה. המבקשת הפנתה לפסיקה לפיה יש לפסוק במידתיות הוצאות לתובעים ייצוגיים, על מנת שלא לגרום לאפקט צינון אמצעי אכיפה חשוב זה של תובענות ייצוגיות. מנגד, ב"כ הבנק עותר לחיוב בסכום הוצאות משמעותי. לטענתו, בנסיבות העניין מתחייבת הייתה מחיקת כתב התשובה ואף דחיית בקשת האישור כולה, אשר הוגשה בחסר, תוך הסתמכות על עובדות חסרות וטיעון משפטי חסר. התנהלות זו גרמה לטרחה והוצאות מיותרות לבנק, אשר נאלץ להשקיע משאבים רבים לשם בירור טענות המבקשת והכנת הגנתו בהתאם לבקשת האישור שהוגשה, ואף יחויב בהגשת כתבי טענות חדשים.

11. מעיון בכתבי הטענות שהוגשו מטעם המבקשת עולה כי קיים פער של ממש בין טיעוניה ועילותיה של הבקשה המקורית לבין אלה שנכללו בכתב התשובה ואשר הותר עתה להגישם בגדר הבקשה המתוקנת לאישור תובענה ייצוגית. מתוך כתבי הטענות נלמד כי הטענות והעילות החדשות שהועלו במסגרת כתב התשובה הינן מהסוג שהיה ניתן, ואף הייתה חובה, להעלותן במסגרת בקשת האישור.

12. בקשת האישור המקורית הייתה חסרה וחלקית, ועל כן גם סיכויי הצלחתה היו נמוכים. שיפור כתבי הטענות בשלב זה התאפשר כתוצאה מההסכם הדיוני המיטיב, אשר מאפשר התמקדות בכתבי טענות ראויים תוך חסכון בזמן הצדדים ובזמן שיפוטי.

13. משמעות הדברים היא שאת שלא טרחה דיו המבקשת לעשות קודם להגשת הבקשה המקורית, תעשה היא עתה, אך זאת תוך שתפצה את הבנק על טרחתו המיותרת, בגין כך שנאלץ להתמודד עם בקשה שטיעוניה אינם ברורים ואינם מפורטים דיה, ובגין כך שעתה יאלץ להגיש כתבי טענות חדשים במענה לבקשה המתוקנת.

14. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בטרחה ובהוצאות הנטענות, אך גם בכך שלא חייבתי בהוצאות בבקשה לסילוק על הסף שנדחתה, בשלב המוקדם יחסית של ההליך ובחשיבותו של התיקון לבירור הנדרש לגופו של עניין. הנני מחייבת על כן את המבקשת בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.

15. המבקשת תגיש בקשת אישור מתוקנת עד ליום 1.3.2018; המשיב יגיש את כתב תגובתו לבקשת האישור עד ליום 3.6.2018; המבקשת תהא רשאית להגיש תשובה לתגובה עד ליום 3.7.2018.

16. ישיבת קדם המשפט תידחה ליום 12.7.2018, בשעה 9:00.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ח, 22 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.