ת"צ 65352-02-18

ת"צ 65406-02-18

ת"צ 31061-04-18

ת"צ 48092-04-18

במסגרת שבע בקשות לאישור תובעות ייצוגיות שאוחדו לדיון הגישו המבקשים בקשות למתן צו לגילוי מסמכים ועיון בהם ("בקשות הגילוי").

בבקשות הגילוי עולות טענות דומות ולכן אדון בהן כבמקשה אחת.

רקע

1. נושאן של הבקשות לאישור תובענה ייצוגית שבכותרת דומה:

בשעה שאחד המשיבים (להלן יחד: "הבנקים") מבצע העברה בנקאית לחו"ל לפי בקשת לקוח, הוא משתמש, בין השאר, בשירותי בנק כתב (קורספונדנט בלע"ז). נטען כי הבנקים גובים עמלה בסכום שעולה על העמלה שגובה הבנק הכתב, בניגוד לדין ובניגוד לתעריפון הבנק. בעוד שלבנקים מותר לגבות מלקוחותיהם את עמלת הבנק הכתב בהתאם להוצאה הממשית שבה הם נושאים, בפועל הם מחייבים את לקוחותיהם בסכום גבוה יותר. הגביה העודפת נעשית במישרין או בעקיפין, כאשר הבנקים חולקים עם הבנק הכתב עמלות שהבנק הכתב גובה מאת המוטב.

המבקשים טוענים כי בהתנהלות זו גובים הבנקים מלקוחותיהם עמלה אסורה, מפרים את דיני הנזיקין, הבנקאות והשליחות, ומתעשרים שלא כדין על חשבון לקוחותיהם.

1. טענתם העיקרית של הבנקים היא שיש להבחין בין ביצוע הפעולה שבקש הלקוח, שעבורה הוא נדרש לשלם עמלה, לבין מערכת התחשבנות כוללת בין כל אחד מן הבנקים לבין הבנק הכתב שלו, שבמסגרתה נדרש הבנק לנהל חשבון מט"ח אצל הבנק הכתב. הבנק הכתב מזכה מדי פעם את חשבון הבנק בישראל בגין סכומים שונים בהעברות במטבע חוץ, פעילות שאינה קשורה להעברה מסוימת של לקוח מסוים באמצעות אותו בנק כתב. הבנקים סבורים שאין בכך פגיעה בחובותיהם כלפי לקוחותיהם.
2. למרות שהבנקים התנגדו לכך, סברתי כי ראוי לשאול לדעתו של המאסדר בשאלה הנ"ל. אכן, שאלת החיובים החלים על בנקים מכוח חוק השליחות היא שאלה משפטית, שבה עמדת המאסדר אינה מכריעה, אך חובות הבנקים, גם בנושא שלפניי, נובעות לא רק מדיני השליחות.

כפי שמוצג בבקשות האישור, הגבלת עמלת הבנק הכתב לסכום שהוא גובה בפועל מעוגנת בתעריפון הבנק, ונובעת מכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), תשס"ח – 2008. עמדת המאסדר בקשר לאלו יכולה להיות בעלת חשיבות רבה. יתרה מזו, הבנקים העלו טענה מעורבת של עובדה ומשפט, שלפיה התעריפון לא יחול על כל העמלות: באופן טיפוסי נחלקות עמלות בגין העברת מט"ח לחו"ל ל- 3 סוגים: BEN, OUR ו– SHA. הלקוח אמור להודיע מראש מי יישא בתשלום העמלה: OUR מייצגת עמלה שתשולם ע"י הלקוח של הבנק בישראל, BEN מייצגת עמלה שתשולם על ידי המוטב בחו"ל, ו–SHA מייצגת חלוקת העמלה כך שכל צד משלם לבנק "שלו". הבנקים טוענים כי הגבלת העמלה בתעריפון לעמלה שבה מחייב הבנק הכתב חלה על עמלה מסוג OUR בלבד. התייחסות המאסדר לשאלה זו יכולה להיות בעלת משמעות ממשית לגדר התובענה הייצוגית.

לאור האמור התבקש המפקח על הבנקים לחוות דעתו אם תשלומים שמקבלים הבנקים בישראל מבנקים כתבים, בנוגע לפעילות במטבע חוץ שמבצעים הבנקים הכתבים עבור הבנקים בישראל, מנוגדת לחובת הבנק לחייב את הלקוח רק בהוצאות הצד השלישי כפי שנקבע בתעריפון. המפקח התבקש להתייחס לכל סוגי ההעברות שנמנו.

1. הפיקוח על הבנקים הודיע כי אינו מכיר את ההסכמים הפרטניים שהבנקים בישראל כורתים עם הבנקים הכתבים השונים, בין היתר משום שהוא פועל כפיקוח ממוקד סיכון ומשקיע את משאביו בעיקר בתחומים שעשויה להיות להם השפעה ציבורית רחבה. לגופו של עניין הובהר כי "ככל שההחזר של בנק כתב לבנק בישראל משפיע באופן ישיר על ההוצאה הממשית ששילם הבנק בישראל לבנק הכתב עבור פעולה שביצע לקוח באמצעותו, מדובר בהחזר שמפחית את ההוצאה הממשית שהבנק בישראל רשאי לגבות מלקוחותיו". על כן, על הבנק להחזיר באופן יחסי ללקוחות את ההפרש בין הסכום שגבה מהם והעביר לבנק הכתב, לבין הסכום שקבל מאת הבנק הכתב. עמדה זו נגזרת מחלק 11 לתעריפון המלא שנקבע בתוספת לכללי העמלות, ולפיו הוצאות צד שלישי ייגבו בהתאם להוצאה הממשית. עמדה זו יפה לכל סוג של העברה שבה הבנק בישראל גובה עמלה מהלקוח שלו.
2. בדיון שהתקיים ביום 16.11.2020 טענו הבנקים כי עמדת המפקח תומכת בעמדתם כי התביעה עוסקת בתשלום עמלה מסוג OUR בלבד, שכן רק אז משלם הלקוח עבור פעולת הבנק הכתב. בהעברות האחרות הבנקים אינם מחייבים את הלקוח בעמלת הבנק הכתב. הבנקים טענו כי אין תשלומים של הבנקים הכתבים לבנקים הישראלים בגין עמלות מסוג OUR. משום כך, שום החזר של הבנק הכתב אינו משפיע על העמלות שמשלם הלקוח.

ב"כ המבקשים סברו כי עמדת המפקח כללית ואינה מתייחסת רק לתשלום עמלה מסוג OUR בלבד; וכי בכל הקשור לעילת השליחות - אין משמעות לעובדה שהתשלום נגבה מן המוטב ולא מן הלקוח, שכן הטענה המשפטית היא שהבנק אינו רשאי לקבל כל טובת הנאה שהיא.

בקשות המבקשים למתן צו גילוי מסמכים

1. בקשות הגילוי מתייחסות לארבעה סוגים עיקריים של מסמכים: הסכמים שבין הבנקים המשיבים לבין הבנקים הכתבים; מסמכים המעידים על נהלי הבנק ושיטת העבודה בבחירת הבנק הכתב שעמו תבוצע העברה; מסמכים המעידים על התפלגות העברות מט"ח שביצעו לקוחות הבנקים תוך חלוקה לחלופות השונות; ומסמכים שמתיחסים להיקף הסכומים שהתקבלו מהבנקים הכתבים.

בבקשות סמוחה ושטרק (ת"צ 55667-93-17; ת"צ 63838-03-17) נתבקשה גם "כל תכתובת ככל שנערכה בין המשיב לבין בנק ישראל בקשר לחיוב עמלת הכתב בביצוע העברות לחו"ל".

1. המבקשים טענו שבקשות האישור עומדות בתנאים לקבלת צווי גילוי מסמכים.

ראשית, המסמכים המבוקשים רלוונטיים:

ביחס להסכמים שבין הבנקים הישראלים לבין הבנקים הכתבים: הבנקים הודו בתגובותיהם לבקשות האישור כי בהתאם לאותם הסכמים הם מקבלים תשלומים מהבנקים הכתבים בשיעור מסוים בגין פעולות של העברת מט"ח שמבצעים הלקוחות. עם זאת טענו כי התשלומים מתבצעים במסגרת התחשבנות חודשית שוטפת ובמנותק מנושא העברות מט"ח. לתוכנם של אותם הסכמים משקל מכריע בבחינת הטענות שבבסיס בקשות האישור (המבקשים הפנו לת"צ (מחוזי ת"א) 18990-02-12 מאה ואחד ייעוץ כלכלי בינלאומי בע"מ נ' מגדל שירותי בורסה (נ.ע.) בע"מ (8.7.2013)).

נטען כי הבנקים חייבים בגילוי ההסכמים גם מכח תקנה 114 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

ביחס למסמכים המעידים על נהלי הבנק בבחירת הבנק הכתב שעמו תבוצע העברה: בתשובות לבקשות האישור טענו הבנקים כי "ההטבות" מהבנק הכתב אינן מהוות שיקול בבחירת הבנק וכי הם שוקלים שיקולים שונים. השיקולים לא פורטו, למרות שהם חיוניים לבירור אמיתות הטענה.

ביחס למסמך שילמד על התפלגות ההעברות תוך חלוקה לחלופות השונות: מסמך זה רלוונטי משום שילמד כי מרבית לקוחות הבנק נותרים עם ברירת המחדל (SHA) שבמסגרתה מתקיימת הפרקטיקה של תשלום ע"י הבנק הכתב לבנק הישראלי. עצם הקביעה כי אופציה זו היא ברירת המחדל בטפסי הבנק משרתת את אינטרס הבנק בהגדלת ההחזרים מן הבנקים הכתבים.

מסמכים ביחס להיקף הסכומים שהתקבלו מבנקים כתבים: גילוי היקף הסכומים עשוי להעיד על התאמת התביעה להתברר כייצוגית.

שנית, המבקשים העמידו תשתית ראייתית ראשונית שמצדיקה את הגילוי: הבנקים הודו כי הם מקבלים תשלומים מבנקים כתבים, בין היתר בגין העברות בנקאיות לחו"ל שמבצעים לקוחותיהם. בהעברה בנקאית משמש הבנק שלוח של לקוחותיו, והוא אינו יכול להפיק טובת הנאה מהשליחות ללא הסכמת שולחו (סעיף 8(4) בחוק השליחות, תשכ"ה - 1965). המבקשים טענו כי המסמכים המבוקשים נמצאים במחשבי הבנק וניתן להפיקם בקלות; כי הצו ייעל את ההליך הן במישור המשפטי הן במישור של כימות הנזק והיקף הקבוצה; וכי הוא לא יטיל על הבנק עול בלתי סביר ולא ידרוש ממנו להוציא הוצאות שאין להן הצדקה בנסיבות העניין.

המבקשים בקשו לדחות את טענת הבנקים בדבר סודיות מסחרית: הבנקים לא הבהירו מדוע מדובר בסוד מסחרי וממילא מדובר בחסיון יחסי ולא מוחלט.

1. הבנקים התנגדו לבקשות וטענו כי טענתם הבסיסית של המבקשים מוטעית: רק בהעברות מסוג OUR מחייב הבנק את לקוחותיו בעמלת הכתב. במקרים אלו הבנק מעביר את העמלה במלואה לבנק הכתב ואינו מקבל החזר.

בשדה הבנקאות קיימים יחסים עסקיים בין בנקים, לרבות בין בנקים מעבירים לבין בנקים כתבים, ובמסגרת זו תיתכנה התחשבנויות שונות בהתאם לשיקולים העסקיים של הבנק הכתב. ההטבות אינן מתקבלות בקשר לעמלות כתב שמנוכות מחשבונו של לקוח הבנק, אלא עשויות להינתן כאשר עמלת הכתב מנוכה מהמוטב בלבד, דבר שאינו רלוונטי למבקשים.

הבנקים טענו כי המחלוקת בבקשות האישור אינה מחלוקת עובדתית בדבר עצם קבלת ההטבות בקשר עם העברות מסוג BEN או SHA כי אם מחלוקת משפטית: האם ניתן להחיל על הסיטואציה את דיני השליחות או את הוראות התעריפון, ללא קשר לתוכנם של ההסכמים המעגנים קבלת הטבות אלו. בנוסף הבהירו כי לא הסתמכו בתגובתם על תוכן ההסכמים אלא רק על הטענה המשפטית העקרונית שלפיה הם זכאים לקבל את ההטבות.

עוד טענו הבנקים, כי השיקולים בבחירת הבנק הכתב לצורך העברה כספית אינם רלוונטיים למחלוקת המשפטית העקרונית בדבר זכותו של הבנק לקבל הטבות מהבנקים הכתבים, שאלת החלת דיני השליחות ורלוונטיות הוראות התעריפון.

הבנקים טענו כי הבקשות הוגשו בשיהוי, והן כוללניות, מכבידות ובלתי רלוונטיות לשלב הדיון בבקשת האישור. המסמכים המבוקשים עוסקים ברובם בשאלת כימות הנזק שרלוונטית לשלב שלאחר אישור התובענה כייצוגית.

הבנקים הוסיפו וטענו כי טענת המבקשים בדבר אי הלגיטימיות של בחירת אופציה SHA כברירת מחדל, הועלתה לראשונה בבקשות הגילוי, ואינה חלק מחזית המחלוקת.

לבסוף נטען כי המסמכים המבוקשים כוללים סודות מסחריים של הבנקים והנתונים הכלולים בהם מהווים גם סודות מסחריים של הבנקים הכתבים שאינם צד להליך.

1. המבקשים השיבו כי הבקשות לא הוגשו בשיהוי; כי דרישת הגילוי מצומצמת ותכליתה לקדם את ההליך; כי המסמכים רלוונטיים לבחינת השאלות השנויות במחלוקת ונועדו לא רק על מנת לכמת את הנזק שנגרם לקבוצה אלא לצורך הכרעה במחלוקת המשפטית בין הצדדים הנוגעת לחוקיות קיזוז הכספים על ידי הבנקים מתוך כספי העברה; כי השיקולים שהבנק שוקל רלוונטיים לטענה שלפיה הבנק מצוי בניגוד עניינים; וכי טענת ניגוד העניינים הועלתה על ידי המבקשים ואין המדובר בנסיון להרחיב את חזית הטיעון.

דיון והכרעה

1. תקנה 4(ב) בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 קובעת:

"לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה:

1. המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית;
2. המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק."

ברע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה פסקה 11 (29.3.2016) קבעה כבוד השופטת (כתוארה אז) חיות מספר תנאים לבירור בקשה לגילוי ועיון במסמכים בהליך ייצוגי:

"התנאי הראשון והבסיסי הוא שהמידע שנתבקש רלבנטי להליך ודרוש להכרעה במחלוקות בין הצדדים (ראו: תקנה 4(ב)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות; תקנה 107 לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003) (להלן: עניין יפעת); רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' ליזרוביץ, [פורסם בנבו] בפסקה ג(6) (‏20.8.2008) (להלן: עניין סונול));

התנאי השני הוא שהמידע או המסמכים מצויים בידיו או בשליטתו של בעל הדין שכלפיו מופנה הצו (ראו: רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264 (2005) (להלן: עניין מחסני ערובה));

התנאי השלישי הוא שיהיה במתן הצו כדי לפשט ולייעל את ההליך (ראו: תקנה 4(א) לתקנות תובענות ייצוגיות; תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; עניין מחסני ערובה בעמ' 270-269; עניין סונול, בפסקאות ג(4)-ג(6));

והתנאי הרביעי הוא שמתן הצו לא יטיל על בעל הדין שכלפיו הוא מופנה עול בלתי סביר וידרוש ממנו להוציא הוצאות שאין הצדקה כי יוציא אותן בנסיבות העניין (ראו: תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; עניין מחסני ערובה, בעמ' 270-269; עניין סונול, בפסקאות ג(4)-ג(6)).

כאשר העותר למתן הצו הוא בעל הדין שהגיש את בקשת האישור, נדרשת התקיימותו של תנאי נוסף והוא – שמבקש הצו העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הנדרשים לאישור התובענה הייצוגית (ראו: עניין יפעת, בעמ' 519)."

היקפה של הזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מצומצם ביחס להיקפה של זכות זו בהליכים אזרחיים אחרים, אולם אין בכך כדי להפחית מחשיבותם של הליכים אלו בשלב אישור התובענה כייצוגית, שמתאפיין בפערי מידע בין הצדדים (רע"א 2929/19 חנה גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פסקה 7 (13.2.2020)).

1. לאחר שעיינתי בכל הבקשות, התשובות והתגובות, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה. הטעם לכך הוא, שלמרות שנראה כי המסמכים המבוקשים חשובים להוכחת התביעה, אין הם דרושים לשלב בקשת האישור, ועל כן אינם עומדים בדרישת הרלוונטיות. כפי שאראה, המבקשים עצמם מסכימים כי בהעברה מסוג OUR אין החזר של הבנקים הכתבים. בהעברות האחרות הלקוח הישראלי, חבר הקבוצה, אינו נושא בהוצאה בגין עמלת הבנק הכתב. הגם שבקשות הגילוי מנוסחות בלשון רחבה מאד, בהיעדר רלוונטיות להוכחת עילות בקשת האישור – אין להיעתר להן.

העילות הנטענות הן בעיקרן הפרת הוראות התעריפון בגביית עמלה מעבר ל"הוצאות הממשיות" והפרת חובת השליחות, שלפיה השלוח אינו רשאי להפיק רווחים כתוצאה מהשליחות ללא ידיעת הלקוח והסכמתו. אתייחס להלן לשתיהן.

1. הצדדים הגישו ביום 24.6.2020 טבלה מסכמת, שבה סוכמו השאלות המשותפות לכל התביעות וכן השאלות המיוחדות לכל אחת מהן בנפרד. בסעיף 2 בטבלה הסכימו המבקשים כי "בהעברות מסוג SHA ו-BEN קיימים בין המשיבים לבין הבנקים הכתבים הסדרים לפיהם הבנקים הכתבים מחזירים למשיבים חלק מהסכום אותו הם "גוזרים" מהסכום המועבר כ"הוצאת כתב". אלא שבהעברות אלו הלקוח אינו משלם את הוצאות הבנק הכתב, כי אם המוטב (סעיף 1 בטבלה בטענות המבקשים).

במלים אחרות, ובזהירות המתבקשת: המבקשים עצמם אינם טוענים להחזרת עמלת בנק כתב בהעברה מסוג OUR. התוצאה המסתברת היא שהתשלומים שמשלמים הבנקים הכתבים לבנקים בישראל הם רק במקרים אחרים, שבהם הלקוח בישראל אינו משלם את עמלת הבנק הכתב. משום כך, עילת התביעה המסתמכת על הגבלת גביית הוצאות צד שלישי לתשלום לפועל נחזית להיות חלשה, והרלוונטיות שלה לענייננו פחותה (ראו גם החלטת השופטת ד' בלטמן מיום 22.2.2018 בת"צ 55667-03-17). כך עולה מפורשות גם מעמדת המפקח על הבנקים. עמדת המפקח מתייחסת ל"ההוצאה הממשית ששילם הבנק בישראל לבנק הכתב עבור פעולה שביצע לקוח באמצעותו", מה שמתאים להעברה מסוג OUR בלבד. כיוון שהצדדים מסכימים כי בהעברות מסוג זה אין תשלום של הבנק הכתב לבנק הישראלי, בהכרח הדבר משליך גם על קיומה של תשתית ראייתית לאישור התובענה כייצוגית בעילת הפרת הוראות התעריפון.

1. באשר לשליחות: זו עילה משפטית, שאם תתקבל יכולה להיות חשיבות לשאלת העברת התשלומים מהבנק הכתב לבנק הישראלי. בתמצית, טענת המבקשים היא כי הבנקים משמשים שלוחים של לקוחותיהם בביצוע פעולות באמצעות בנק כתב; וכי שלוח אינו רשאי להפיק רווח כתוצאה מן השליחות, ללא הסכמת השולח. הבנקים סבורים כי חוק השליחות אינו חל על העברה בנקאית. גם לו חל, בנסיבות הענין קיימת "כוונה אחרת משתמעת", שבשלה אין להחיל את סעיף 8(4) בחוק השליחות, תשכ"ה-1965.

ההסכמים בין הבנקים המקומיים לבין הבנקים הכתבים, אינם רלוונטיים לליבון הסוגיה המשפטית בדבר היחסים שבין הבנק המקומי לבין לקוחותיו.

אם תתקבל טענת השליחות, ותתקבל בקשת האישור בעילה זו, ניתן יהיה להידרש לשאלת המסמכים בשלב הבא.

1. הפסיקה שעליה מסתמכים חלק מן המבקשים (ת"צ 18990-02-12 מאה ואחד יעוץ כלכלי בינלאומי בע"מ נ' מגדל שירותי בורסה בע"מ (8.7.2013)) אינה מסייעת לטיעונם: שם נדונה בקשת גילוי מצומצמת שהתייחסה לשני בנקים כתבים בלבד; והמחלוקת לא היתה רק בשאלת גובה העמלות ששולמו לבנק הכתב אלא גם בנוגע לזהותו.

הבדל נוסף ומשמעותי הוא ששם לא הוברר מהם ההחזרים שהמשיבה הודתה בקבלתם ואם יש קשר בין עמלת הכתב לבין ההחזרים. ואילו בענייננו הצדדים הסכימו כי ההטבות מתקבלות רק במקרים שבהם הבנק אינו גובה את הוצאת העמלה של הבנק הכתב מן הלקוח.

1. המסמכים המתייחסים להיקף הסכומים שהתקבלו מבנקים כתבים עוסקים במפורש בהיקף התופעה ובגובה הנזק. בירור היקף התופעה אינו נדרש לצורך הכרעה בשלב הנוכחי, שבו נדונות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. בשלב בקשת האישור נדרש המבקש להראות את נזקם של חברי הקבוצה לכאורה בלבד. לא נדרשת הוכחת הנזקים במלואם או באופן מדויק, ואלו יכומתו בהליך העיקרי (רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות (9.12.2015)). בנסיבות הענין, המידע גם אינו דרוש לשם הכרעה בשאלה אם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת (סעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות) (רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' עו"ד שלמה גן צבי פסקה 4 (21.4.2009)).
2. ביחס למסמכים המעידים על התפלגות ההעברות השונות: אין מחלוקת כי הלקוח יכול לבחור את סוג ההעברה. המבקשים טענו כי המסמכים רלוונטיים משום שהם מעידים שמרבית הלקוחות נותרים עם ברירת המחדל (SHA) שבמסגרתה משולמות ההטבות לבנק. גם אם נכון שהבנק הכתב מחזיר סכומים לבנק הישראלי לפי אופציה זו, עדיין נרא כי הצדדים מסכימים שבאופציית SHAR אין הלקוח הישראלי משלם את עמלת הבנק הכתב. על כן לא ברור במה תועיל ידיעת ההתפלגות בין קבוצות הלקוחות. יתרה מזו, בענייננו די אם נעיין בבקשת שטרק (ת"צ 63838-03-17) שם בחרה המבקשת בחלופת BEN, תוך שציינה: "על המקבל" (דהיינו, שהמוטב משלם את העמלה) (נספח 8 לבקשת האישור). כלומר שהבינה ובחרה בחלופה שאינה ברירת המחדל.
3. לא אוכל לקבל את טענת המבקשים כי היה על הבנקים לצרף את המסמכים מכח הוראות תקנות 114 ואולי 75 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984: אזכור של מסמך בכתב הטענות משמעו אזכור מפורש שלו, ולא אזכור גנרי בלבד, כפי שנעשה כאן (ת"א (מחוזי מרכז) 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' שי אגסי (1.8.2016)).
4. לנוכח האמור מתייתר הדיון ביתר התנאים לגילוי מסמכים בשלב הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות.

סיכום

1. הבקשות נדחות. המבקשים ישאו בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסכום של 2,000 ₪.
2. נקבע קדם משפט נוסף בכל בקשות האישור, ליום16.12.2021 בשעה 11:30.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ב, 17 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.