1. לפניי ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה (כב' הרשמת ש' רוזמן פרקש) מיום 19.3.2017 בת"ט 50842-05-16 להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדה על סך 3,000 ש"ח, ולדחות את טענת המערער להעדר סמכות מקומית לבית משפט זה.

2. אשר להחלטה להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית: במקרה הרגיל, לא היה מקום להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת, אשר איזנה בין הקשיים שנמצאו, לגישתה, בגרסת המערער, לבין זכות הגישה שלו לערכאות, וזאת על דרך קביעת הפקדה בסכום נמוך. אולם, בענייננו, ועל יסוד דברי המערער בדיון שהתקיים לפניי, שוכנעתי כי מצבו הכלכלי הוא כזה שהותרת חובת ההפקדה על כנה עלולה ליצור מצב בו למעשה תימנע ממנו האפשרות להתגונן בהליך (וראו את החלטת כב' הרשמת הבכירה אסטרייכר מיום 19.7.2017 לעניין מצבו הכלכלי של המערער). כלומר, הותרת חובת ההפקדה על כנה, על אף סכומה הנמוך, עלולה להיות שקולה לאי מתן רשות להתגונן. מנגד, לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, אני סבור כי יש למערער טענות הגנה הראויות להתברר.

בהקשר זה אעיר, כי אכן טענת זיוף אינה "מילת קסם", אשר יש בעצם העלאתה כדי להעניק באופן אוטומטי רשות להתגונן, אולם בענייננו איני סבור כי ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה שמדובר בטענה בעלמא. קיימים סימני שאלה שונים בקשר למעמדו של המערער בחברת בית החקלאי בע"מ, שבקשר לחובותיה נחתם השטר. סוגיה זו עשויה להשליך על סבירות הטענה כי המערער חתם על השטר, ויש לבררה במסגרת ההליך. גם את הטענה כי יש עד שראה את המערער חותם על השטר לא ניתן להעריך בשלב מקדמי זה, בטרם נחקר העד על גרסתו. אכן, בגרסתו של המערער ישנם קשיים, אולם איני סבור כי די בהם על מנת להתנות את הרשות להתגונן בהפקדה, ודאי מקום בו קיים סיכוי ממשי כי המבקש לא יוכל לעמוד בנטל זה. מסקנתי זו לא השתנתה גם לאחר עיון בחתימות המיוחסות למערער על השטר אל מול חתימתו, שאינה שנויה במחלוקת, על חשבונית מיום 9.3.2015. אדגיש, כי איני קובע דבר בקשר לעוצמתן של טענות ההגנה של המערער, מעבר לכך שראוי כי תינתן לו הזדמנות לבררן.

3. אשר לסמכות המקומית: כפי שציינה כב' הרשמת, כאשר מוגשת התנגדות לביצוע שטר נחתכת שאלת הסמכות המקומית על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות"). בענייננו, בשטר נכתב כי מקום התשלום הוא "מקום עסקו של מחזיק השטר", היינו מקום מושבה של המשיבה, הנמצא בראשון לציון. ממילא, מתקיימת בענייננו החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) לתקנות, שעניינה "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות". בכך שונה ענייננו מפסקי הדין אליהם הפנתה באת כוח המערער, בהם לא נכתב בשטר מהו מקום ביצועו. העובדה שעלתה טענת זיוף בקשר לשטר אין בה, בנסיבות העניין, כדי לשלול את הסמכות המקומית העולה ממנו, שהרי זו נקבעת על יסוד האמור בכתבי הטענות, ובענייננו בשטר שצורף לבקשה לביצוע. בכל תביעה יכול ויעלה הנתבע טענות השוללות את העובדות המקימות את הסמכות המקומית (כגון טענה כי לא נכרת חוזה, וממילא אין התחייבות שיש מקום שנועד או שהיה מכוון לקיומה), אך בכך אין כדי לשלול את הסמכות המקומית העולה מהעובדות כפי שהן מפורטות בכתב התביעה, למעט כאשר נראה כי מדובר בטענה עובדתית שהוספה בחוסר תום לב כדי ליצור סמכות מקומית, מה שלא מתקיים בענייננו.

4. באת כוח המערער טענה, כי המשיבה לא ציינה בבקשה לביצוע שטר כי הסמכות המקומית נשענת על החלופה של מקום הביצוע של השטר. בהקשר זה טוענת באת כוח המערער, כי מקום בו לא נכתב בבקשת הביצוע כי הסמכות המקומית נסמכת על החלופה של מקום ביצוע ההתחייבות, מנוע התובע מלטעון לחלופה זו (ראו, ה"פ (מחוזי ת"א) 4452-03-12 בודה נ' פז חברת נפט בע"מ (24.6.2012); ת"ט (שלום עכו) 22466-08-16 א.ג.ס אורות הגליל בע"מ נ' גוטמן (12.9.2016)). לאחר ששקלתי את הטענה החלטתי לדחותה.

5. עיון בבקשה לביצוע השטר מעלה, כי אכן זו לא נוסחה בצורה מוצלחת במיוחד. במקום המיועד לכך נכתב, כי ככל ותוגש התנגדות הסמכות המקומית לדון בה הינה "שלום ראשל"צ מקום ביצוע העסקה הואיל והעיסקה נחתמה בת"א". משפט קצר זה סותר את עצמו ואינו הגיוני מכל כיוון בו נבחן אותו. עם זאת, נטען בו כי הסמכות המקומית שייכת לבית משפט השלום בראשון לציון, מכיוון ששם "מקום ביצוע העסקה". היינו, הועלתה הטענה לחלופה של מקום הביצוע של העסקה. אמנם, מיד לאחר מכן נכתב כי כך הוא "הואיל והעיסקה נחתמה בת"א" – משפט המתייחס למקום יצירת ההתחייבות ולא למקום ביצועה - אולם ברור כי מדובר בטעות, שהרי לא נטען כי הסמכות המקומית היא של מחוז תל אביב. כלומר, הטענה לפיה הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בראשון לציון נוכח מקום ביצוע העסקה הועלתה, הגם שבניסוח כושל וחסר. בנסיבות אלו, ומשעה שלגישתי קיימת סמכות מקומית לבית משפט השלום בראשון לציון, איני סבור שיש להורות על העברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית אך בשל אופן הניסוח של בקשת הביצוע.

אוסיף, כי בניגוד לטענת באת כוח המערער, איני סבור כי הטענה לסמכות מקומית מכוח החלופה של מקום ביצוע השטר נזנחה על ידי המשיבה בדיון בפני כב' הרשמת או בערעור (ראו סעיף 1 לתגובה לערעור).

6. המערער טוען בנוסף, כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת ניהול ההליך בבית משפט השלום בקריות. אף אם כך הוא, אין בכך כדי להביא לקביעה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בהליך.

7. לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שניתנת למערער רשות להתגונן בת"ט 50842-05-16 ללא תנאי. הטענה לעניין הסמכות המקומית נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ח, 13 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.