בפני בקשה לביטול פסק-הדין שניתן ביום 22.8.17 , בהעדר התייצבות נתבעת 2.

ביום 17.8.17 התקיים דיון הוכחות בפני שאליו זומנו כל הצדדים כולל הנתבעת 2 ופסק-הדין לא ניתן באותו מעמד אלא ביום 22.8.17.

המבקשת טוענת בבקשתה ,כי הגיעה לדיון אחרי דקות מסיומו ובית-המשפט אמר לה להגיש בקשה מסודרת ולא היא !

באותו יום לא ניתן פסק-דין אלא נערך דיון ולא ייתכן שבית-משפט יסביר לבעל-דין כי עליו להגיש בקשה לביטול פסק-דין שלא ניתן!

אם כן עסקינן בפסק-דין שניתן לאחר שמיעת הוכחות ולאחר שבית-המשפט בדק ומצא כי המבקשת זומנה כדין ואף ביום 16.5.17 הגישה בקשה להיתר ייצוג אשר נדחתה ע"י בית-המשפט.

בכל אופן, גם אם נתייחס לפסק-הדין כאל פסק-דין שניתן בהעדר , הרי אין לומר כי יש מקום לביטול מחובת הצדק וזאת נוכח זימונה כדין של המבקשת.

האם בכל זאת יש מקום לביטול מכוח שיקול הדעת?

יש לענות על שתי שאלות מהי סיבת המחדל והאם קיימים סיכויי הגנה למבקשת.

כידוע השאלה השנייה היא החשובה ביותר , כאשר יש ומוחלים לבעל-הדין על המחדל, תוך חיובו בהוצאות ,אלא אם המחדל מגיע לכדי זלזול בבית-משפט.

כאן מצאתי כי התנהלות המבקשת מגיעה לכדי זלזול בבית-משפט.

המבקשת קיבלה זימון לדיון ביום 18.4.17 כאשר עובד שלה בשם סובחי חתם על אישור המסירה.

ביום 16.5.17 הגישה המבקשת בקשה להיתר ייצוג בידי עו"ד , תוך צירוף ייפוי כח לעו"ד , בקשה אשר נדחתה על-ידי.

המבקשת הגדילה לעשות עת לא התייצבה לדיון חרף זימונה.

אמנם ידו של בית-משפט רחבה בביטול פסקי-דין שניתנו בהעדר , אלא שמקרה זה שונה בעיניי והזלזול של תאגיד המים האמון על ציבור רחב, באזרח הקטן ובבית-משפט אומרת דרשני.

סוף דבר, ומאחר והמבקשת זלזלה בבית-משפט ומאחר ופסק-הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות ועיון בסרטון לא מצאתי כי תצמח תועלת מביטול פסק-הדין מה עוד ובית-המשפט פסק את הסכומים שהוכחו בפניו ולא מעבר לכך.

על-כן הבקשה לביטול פסק-הדין נדחית.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.