ב"כ התובעות: עו"ד אבי לוי, מלוכטנשטיין, לוי ויסמן – משרד עורכי דין

ב"כ הנתבעים: עוד גיא פרל, מפרל עורכי דין

חלק ראשון – על פסק הדין ועל התיישנות התביעה בתמצית

1. על פסק הדין
   1. עניינו של פסק דין זה הוא שתיים עשרה (12) תביעות נפרדות אשר הוגשו באיחור רב ובהתיישנות ביחס לחוב כספי נטען של הנתבעים. סך כל שתיים עשרה התביעות יחדיו עומד על 5,212,145 ₪.
   2. פסק הדין ניתן בשלב מקדמי אמנם של ההליך אך כשנתיים לאחר הגשתו ולאחר שהצדדים ניהלו במשך תקופה ארוכה מאוד מגעים לסיום המחלוקת. התביעות הוגשו כולן ביום 9/4/17 ובמהלך השנתיים שחלפו ולאחר שהוגשו כתבי הגנה ובקשות שונות לוקטו התביעות ממותבים שונים ואוחדו לדיון בפני.
   3. בהתאם להחלטה מפרוטוקול יום 20/12/2018 הוגשה בקשה מרכזת ביחס לטענת ההתיישנות המתייחסת לכל כתבי התביעה. בקשה זו תידון להלן והיא אכן מתקבלת. ייאמר כי לצד הבקשה טוענות התובעות כי הן רשאיות לפעול מכח משכנתא הרשומה על הנכס, ענין זה כמובן לא נדון בתביעות שלפני וככל שהתובעות יפעלו למימוש המשכנתא חזקה עליהן וכן על הנתבעים כאן כי יידעו לכלכל צעדיהם כדין.
   4. בתמצית שבתמצית ייאמר כי הנתבעים בכל שתיים עשר התביעות הם רוכשי נכסים במבנה המיועד למסחר ומשרדים ברמות צהלה בתל אביב. לשם מימון העלויות הכרוכות בהשלמת הבניה נקשר כבר בחודש יוני 1999 הסכם לפיו הועמדה לרוכשי הנכסים הלוואה כוללת בסך של 370,000 דולר. סכום זה נועד להשלמת בניית המבנה המסחרי והוסכם כי יושב במועד שעוד תהא אליו התייחסות להלן.
   5. הוסכם כי סכום ההלוואה יהא צמוד לדולר ארה"ב ויישא ריבית שנתית בשיעור של 8%. עוד הובטח החזר ההלוואה בחתימה על שטר חוב.
   6. אין חולק על כך שהוסכם כי החזר ההלוואה יחולק בין הרוכשים השונים והתובעים אכן הגישו 12 תביעות נפרדות. עם זאת כבר מיד ייאמר כי התביעות נקבו ביחס לכל נתבע בסכום כללי, ללא פירוט ללא נימוק ומבלי שניתן להבין כיצד הגיעו התובעות דווקא לסכום זה. כך או כך, ממילא התיישנה התביעה ומכאן פסק דין זה.

הערת מעבר - אין בתיאור הכללי שהובא לעיל כדי להביא מלוא הפירוט העובדתי אך די בו כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

1. על התיישנות התביעה – ראשי פרקים בתמצית ותוך הפניה לסעיפי פסק הדין

בטרם התעמקות בכל אחד מנימוקי פסק הדין ייאמר כי יש לדחות התביעה בשל התיישנות תוך התייחסות לראשי הפרקים הבאים:

1. ראשית – סיום העבודות בפרוייקט (טענת הנתבעים)

בהתאם להסכם תערך "התחשבנות" "עם גמר סיום העבודות בפרוייקט". בהינתן העובדה שהעבודות בפרוייקט הסתיימו כבר בשנת 2001, הרי לכאורה יש ממש בטענת ההתיישנות. עם זאת אין מקום לקבוע התיישנות כבר בשלב זה, על כך יורחב בסעיף 5.1 להלן.

1. שנית – מנין ההתיישנות החל עם מסירת החזקה אי שם בשנת 2001, ולכל הפחות 30 חודשים מאוחר יותר – כפי שיובהר להלן הרוכשים התחייבו להשיב ההלוואות הנטענות עם קבלת החזקה בנכסיהם. עוד התחייבו כי ההשבה תהא בעשרים וארבעה תשלומים אשר יחלו לאחר שישה חודשים, קרי מהחודש השביעי. ההסכם ביחס להשבת ההלוואות מוסדר וקוהרנטי ומביא לקביעה לפיה התביעה התיישנה, על כך בסעיף 5.2 ובסעיף 6 להלן.
2. שלישית – אין לקבל טענת התובעות לפיהן ההתיישנות מתחילה עם מכתב דרישה

התובעות התייחסו להסכמה לפיה בטרם הליכי גביה יפנו אל הרוכשים במכתב התראה וזאת 21 יום מראש. הסכמה זו נועדה להגן על הרוכשים. התובעות מצידן מבקשות לטעון כי רק בעת הדרישה יחל מרוץ ההתיישנות. ובמילים אחרות – התובעות מבקשות לטעון כי העובדה שאיחרו ופנו בכתב אל הנתבעים רק בשנת 2015 דווקא עומדת לזכותן ויש למנות את תקופת ההתיישנות החל משנת 2015. במלוא הכבוד אין לקבל טענה זו. על כך יורחב בסעיף 7.2 להלן.

1. רביעית – אפילו טענת הנתבעות לפיה מועד ההתיישנות מתחיל עם תום מכירת היחידות הנותרות במבנה מביאה לכך שהתביעה התיישנה

התובעות מפנות לכך שבהתאם להסכמות עם הנתבעים חובת פירעון ההלוואות קמה רק עם השלמת מכירת כל היחידות במבנה המסחרי. בהינתן העובדה שבמרכז המסחרי נכללו יחידות נוספות שטרם נמכרו במועד ההלוואה הוסכם שתחילה תיזקף תמורת היחידות האחרות לטובת החוב וככל שיוותר חוב זה יחולק בין הנתבעים. דא עקא והשנים הרבות שחלפו הביאו לכך שאפילו תחשיב בהתאם למכירת היחידות האחרות עדיין מביא לקביעה לפיה התביעה התיישנה. על כך יורחב עוד בסעיף 7.3 להלן.

חלק שני – פירוט שתיים עשרה התביעות והעובדות הרלוונטיות לענייננו

1. פירוט שתיים עשרה התביעות

סכומם הכולל של כל התביעות הוא 5,212,145 ₪. למען הסדר הטוב יובא להלן פירוט שתיים עשרה התביעות, בחלוקה למספרן, שמות הנתבעים בכל אחת וסכומיהן:

1. הטענות העובדתיות, כעולה מתשובת התובעות לבקשה לסילוק על הסף
   1. תחילתה של הפרשה, כגרסת התובעת עצמה, היא ברכישת זכויות במקרקעין ברחוב גרופית 4-6 בשכונת רמות צהלה, תל אביב. הקרקע נרכשה כבר ביום 1/7/1990 על ידי "קו אופ תל אביב דן השרון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ" (להלן: "הקו אופ") יחד עם "אורנית חברה לבנין ומקרקעין בע"מ" (להלן: "אורנית").
   2. קו-אופ ואורנית נקשרו ביום 13/7/1990 בהסכם לפיו התחייבה אורנית להקים על שטח המקרקעין מבנה בן שתי קומות כשבקומת הקרקע ייבנה סופרמרקט עבור הקו אופ. לצד הסכם זה העניקה הקו – אופ הלוואה לאורנית ונרשמה משכנתא על זכויותיה של אורנית במקרקעין.
   3. להשלמת התמונה ועוד בטרם יתוארו מעללי "אורנית" ומינוי כונס נכסים בהתאם לבקשה משנת 1995 – יובהר כי נכון למועד התביעה רשום הנכס בלשכת רשם המקרקעין על שם "ריבוע כחול ישראל בע"מ" הוא שמה הקודם של התובעת 2 הקרויה נכון למועד התביעה – "אלון ריבוע כחול ישראל בע"מ".

כפי שמתואר בכתב התביעה – "ריבוע כחול ישראל בע"מ" העבירה את הזכויות בנכס אל "ריבוע כחול נדל"ן בע"מ" היא התובעת 1.

התובעת 1 היא חברה ציבורית והיא חברה בת של התובעת 2.

• 1. אורנית לא עמדה בהתחייבויותיה לבנות הנכס ואף נכנסה להליכי חדלות פירעון. משכך מונה ביום 11/3/1996 כונס נכסים וזאת במסגרת ה"פ 1319/95.
  2. הלוואת שנת 1999 - לאחר מינוי כונס הנכסים סוכם, לדברי התובעות, כי רוכשי היחידות בנכס יישאו בעלות השלמת הבניה. בין הרוכשים היו גם הקו–אופ וגם הנתבעים בתביעות שלפני. כפי שהתובעות מתארות – מכיוון שהרוכשים לא היו 'מסוגלים' לשאת בעלויות הבניה הוענקה על ידי הקו-אופ בשנת 1999 הלוואה בסך של 370,000 דולר ארה"ב כאשר הוסכם שהלוואה זו תהיה צמודה לדולר ארה"ב ותישא ריבית שנתית בשיעור של 8%.

עוד הוסכם, כפי שמציינות התובעות כבר בכתב התביעה כי הרוכשים התחייבו לפרוע את יתרת ההלוואה מתוך כספים שיתקבלו ממכירת יחידות אחרות בנכס שטרם נמכרו. ככל שתמורת היחידות לא יספיקו לפירעון ההלוואה – יישאו הרוכשים בפירעון ההלוואה.

• 1. ההסכמות בין הצדדים קיבלו תוקף של החלטה ביום 17/4/2000. במסגרת דיון שנערך בבית המשפט המחוזי בפני כב' הנשיא אורי גורן וכן מצאו ביטויין בהסכם משנת 1999 ובהסכם מרכז משנת 2001 אליו תתייחס הפסקה הבאה.
  2. הלוואת שנת 2001 – לאחר הלוואת שנת 1999, ניתנה בשנת 2001 הלוואה נוספת בסך של 630,367 ₪ ואף היא בתנאים דומים להלוואת שנת 1999. הפעם גם התחייבו התובעים לחתום על שטר חוב ואכן כל הנתבעים חתמו על שטר חוב אחד.
  3. בניית הנכס הושלמה בשנת 2001. כונסי הנכסים פעלו למכירת היחידות הנוספות והגישו דו"ח מסכם שנים לאחר מכן – בחודש אפריל 2010. כעולה מהדו"ח – פעולות כונסי הנכסים הושלמו עוד קודם לכן.

חלפו כמעט שני עשורים ממועד ההלוואה הראשונה ובודאי למעלה משבע שנים ממועד בו היה על התובעות להגיש תביעתן – ורק ביום 9/4/2017 הגישה התובעת את שתיים עשרה התביעות אליהן מתייחס פסק דין זה.

חלק שלישי – התביעות התיישנו

1. טענות הנתבעים להתיישנות
   1. טענה ביחס לתחשיב שאמור היה להיערך עם גמר סיום העבודות בפרוייקט (אין לקבל הטענה)
      1. הנתבעים מפנים לכך שבהתאם להסכם ההלוואה משנת 1999 נקבע במפורש כי 'ההתחשבנות' ביחס להלוואה תיעשה "עם גמר סיום העבודות בפרוייקט". וכלשון סעיף 9 להסכם ההלוואה משנת 1999 (ההדגשות לא במקור):

"עם גמר סיום העבודות בפרויקט תערך התחשבנות בין הרוכשים לבין הקו-אופ באשר לעבודות שתבוצענה, אם תבוצענה, ע"י אחד מן הצדדים בגין חלקו של הצד האחר כאשר המפקח מטעם הרוכשים ונציג הקו-אופ יהוו את הסמכות המקצועית לקביעת ביצוע העבודות ושיוכן למי מן הצדדים"

הנתבעים מפנים לכך שכתבי התביעה לא כללו את המשפט הראשון בסעיף 9 להסכם וטוענים ל"מניפולציה שבוצעה בהסכם ההלוואה".

• • 1. הנתבעים מפנים לכך שכונסי הנכסים מסרו כבר בסעיף 1 לדו"ח המסכם שהגישו בשנת 2010 כך (ההדגשות לא במקור):

"בראשית הדו"ח יציינו כונסי הנכסים כי תפקידם נסתיים כבר בשנת 2001 עת השלימו את כל פעילותם, כמפורט בהמשך בקשה זאת, אלא שבשל אילוצים טכניים שנובעים מעיכוב בקבלת אישורי רשויות המס למספר עסקאות מקרקעין שביצעו המבקשים מוגש הדו"ח בשלב זה".

עוד הפנו הנתבעים לכך שבהתאם לדו"ח כונסי הנכסים הרי תעודת הגמר לנכס הוצאה כבר בשנת 2001 ומכאן מועד "גמר סיום העבודות בפרוייקט" הוא כבר בשנת 2001.

• • 1. אין לקבל טענות הנתבעים ביחס לטיעון זה, בוודאי לא טרם שמיעת ראיות – ולו היה זה הטיעון היחיד המתייחס להתיישנות – הרי לא היה מקום לדחות את התביעות.

לעניין זה יובהר כי סעיף 9 להסכמי ההלוואה, כפי שמצוטט לעיל – אינו מתייחס דווקא להלוואה שהוענקה לרוכשים אלא בהחלט ניתן לייחס אותו לעריכת חשבונות באשר לעבודות שונות שבוצעו ונשיאה בעלויותיהן. כך למשל אם מי מהרוכשים נשא בעלויות בניה בהן היה צריך לשאת הקו – אופ, אזי על הקו – אופ להשיב לו עלויות אלה וכך גם במקרה בו הקו-אופ נשא בעלויות בניה של מי מהרוכשים, אף ללא קשר להלוואה.

כך גם ניתן להסביר את ההסכמה לפיה "מפקח מטעם הרוכשים ונציג הקו-אופ יהוו את הסמכות המקצועית לקביעת ביצוע העבודות ושיוכן למי מן הצדדים". ודוק – לצורך השבת כספי הלוואה אין צורך במפקח ונציג מקצועי ואין צורך בשיוך עבודות כאלה ואחרות.

• 1. טענה כבדת משקל ביחס לתשלומי פירעון ההלוואה שאמורים היו להתבצע עם מסירת החזקה בנכסים – בהתאם לאמור בהסכם (טענה זו יש לקבל)
     1. הנתבעים מפנים לסעיף 6(א) להסכם משנת 2001, הוא הסכם ההלוואה השני. בהתאם למוסכם בסעיף 6(א) הרי עם מסירת החזקה לרוכשים עליהם לפרוע את ההלוואה וזאת ב – 24 תשלומים. וכך קובע סעיף 6(א) להסכם משנת 2001 (ההדגשות לא במקור):

"במעמד מסירת החזקה לרוכשים ימסרו הרוכשים לקו-אופ עשרים וארבע המחאות אשר זמני פרעונן יהיו עוקבים, רצופים וחודשיים החל מן החמישי לחודש השביעי לאחר מועד המסירה (להלן "ההמחאות") לפרעון סכום ההלוואה הראשונה והשניה"

כלומר – מועד מסירת החזקה הוא המועד בו היה על הרוכשים להשיב את ההלוואות, הן הראשונה והן השניה, או לפחות להסדיר השבתה בהפקדת שיקים דחויים.

עוד הוסכם כי ההלוואה תושב בעשרים וארבעה תשלומים, כאשר הראשון בהם הוא בחודש השביעי שלאחר מועד המסירה. ובמילים פשוטות – ההלוואה תחל להיפרע לאחר שישה חודשים, ותחולק ל – 24 תשלומים. כל זאת ממועד המסירה שהיה, אי שם, בשנת 2001.

• • 1. די היה להסתפק בסעיף 6(א) להסכם משנת 2001 על מנת לקבוע כי מועד תחילת ההתיישנות הוא מועד מסירת החזקה, או לכל היותר – 30 חודשים לאחר מכן, קרי ששת חודשי ההמתנה וכן 24 החודשים בגינן נמסרו ההמחאות. עם זאת תובא התייחסות אף להוראות נוספות בהסכם משנת 2001 המלמדות עד כמה מובנית ומוסדרת הייתה ההסכמה למועד פירעון ההלוואות. על כך בפסקאות הבאות.
    2. עיון בהסכם משנת 2001 מוכיח כי הצדדים אכן התכוונו להבהיר כי ההלוואות ייפרעו במסגרת ההמחאות שיומצאו עם מסירת החזקה, וכך למשל קובע סעיף 6(ב) להסכם משנת 2001 (ההדגשות לא במקור):

"סכומן הכולל של ההמחאות יהא סכום חובו של כל אחד מן הרוכשים בגין ההלוואה הראשונה והשניה ובצרוף הריבית המצטרפת לסכום זה ובצירוף מע"מ בגין הריבית והשניה" [השמטת המילה "הראשונה" – במקור]

מילות ההסכם ברורות והכוונה הייתה לקבל מהרוכשים מלוא ההלוואות, בשיקים דחויים שיימסרו עם קבלת החזקה. הכוונה לסיים הקשר והתשלומים כבר בשנת 2001 עולה גם מההסדר שיתואר בפסקה הבאה.

• • 1. התחשיב אף כלל התייחסות לכך שיש צורך להשלים תשלומי ריבית בגין תקופת פריסת השיקים וכך הוסכם בסעיף 6(ג) להסכם משנת 2001:

"בנוסף יעבירו הרוכשים המחאה נוספת ללא זכום שזמן פרעונה יהא במועד פרעונה של ההמחאה האחרונה וזאת לשם פרעון הריבית בגין תקופת פרעון ההמחאות.

שטר החוב לעיל ישמש לכיסוי כל יתרות החוב של הרוכש בגין ההלוואה הראשונה והשניה אם תהיה כזו. הכונסים מוסמכים למלא כל פרט חסר בשטר החוב ולמסרו לשם פרעונו במידה שעל תחשיב (כך במקור) רו"ח קיימת יתרת חוב"

גם מנגנון עריכת התחשיב והמועד לעריכתו נקבע במפורש בהסכם ועל כך בפסקה הבאה.

• • 1. סעיף 6(ד) להסכם משנת 2001 קובע כי הרוכשים רשאים להקדים את תשלומיהם. אך ככל שלא יקדימו התשלומים – נקבע מנגנון מדויק להעברת ההמחאות ולביצוע תחשיב החוב וזאת כאמור בסעיף 6(ד) כדלקמן:

"הכונסים יעבירו לקו אופ בשלב ראשון את 12 ההמחאות הראשונות עד לתום 12 החודשים הנ"ל.

רו"ח מטעם הכונסים יערוך תחשיב מדויק של ההלוואות לאחר זקיפת הרוכשים [כך במקור] להם זכאים הרוכשים לפי נספח ב' דלעיל היינו מכירת הקליניקות (בכפוף לחוב בסך 64,000$)"

ומיד בהמשך נקבע כך:

"הרוכשים יחליפו לפי דרישת הכונסים את ההמחאות בהמחאות חליפיות עד סוף תוצאות התחשיב האמור"

וגם לשאלה מה יהיה על ההמחאות ככל שלא יימכרו אותן "קליניקות" נוספות ניתנה תשובה חד משמעית בסעיף 6(ד) להסכם:

"היה ועד למועד הנ"ל לא יימכרו הקליניקות מסיבה כלשהי ו/או לא החליף רוכש את ההמחאות על פי דרישת הכונסים האמור יעבירו הכונסים את יתרת ההמחאות לקו-אופ לשם פרעונן"

ניתן לראות, אפוא, כי השבת ההלוואות הוסדרה בפרוטרוט, תוך קביעת סדר פעולות ולוח זמנים. מנגנון השבת ההלוואות, כפי שנקבע במדויק תואר לעיל ויובא בפסקה הבאה כ"סדר פעולות" לביצוע.

1. מנגנון השבת ההלוואות – סדר הפעולות והמועד הרלוונטי להשבה

סעיף 6 להסכם משנת 2001, המתייחס לשתי ההלוואות הובא בהרחבה בסעיף 5.2 לעיל. למען הנוחות יובא להלן סדר הפעולות והמנגנון שנקבע להשבת ההלוואות:

1. ראשית – מסירת 24 שיקים עם מסירת החזקה [(סעיפים 6(א) ו-6(ב) להסכם]

בשלב ראשון יימסרו 24 שיקים עם קבלת החזקה על ידי הרוכשים. סכומם הכולל של השיקים יהיה כסכום שתי ההלוואות, הראשונה והשניה, וכן ריבית ומע"מ.

1. שנית - מסירת שיק "פתוח" [סעיף 6(ג) להסכם]

מסירת שיק נוסף, "פתוח" וללא סכום, אשר יושלם לצורך פירעון הריבית "בגין תקופת פרעון ההמחאות".

1. שלישית – שטר חוב שיופקד בידי כונסי הנכסים [(סעיף 4(א) וכן 6(ג) להסכם]

בכל מקרה ולצורך הבטחת תשלום ההלוואות נקבע כי הרוכשים יחתמו על שטר חוב "לשם הבטחת החזר ההלוואה הראשונה והשניה לקו-אופ" עוד נקבע כי "שטר החוב יופקד בנאמנות בידי כונסי הנכסים וימולא על ידם במקרה של אי פרעון של תשלום כלשהו מתשלומי ההלוואות". בנוסף, סעיף 6(ג) קבע כי הכונסים מוסמכים "למלא כל פרט חסר בשטר החוב ולמסרו לקו-אופ לשם פרעונו" בהתאם לתחשיב רו"ח.

1. רביעית – תחילה יועברו 12 שיקים מתוך 24 השיקים [(סעיף 6(ד) להסכם]

הגם שהרוכשים חויבו להעביר 24 שיקים עם קבלת החזקה, נקבע כי בשלב ראשון יועברו רק 12 שיקים לידי הקו-אופ.

1. חמישית – יתרת 12 השיקים יועברו או יוחלפו, ככל שיהיה צורך לאחר תחשיב רו"ח מוטעם הכונסים [(סעיף 6(ד) להסכם]

12 שיקים מתוך עשרים וארבעה השיקים שמסרו הרוכשים יישארו בידי כונסי הנכסים במשך שנה. בתקופה זו ייערך תחשיב מדויק של "ההלוואות" תוך התייחסות למכירת הקליניקות הנוספות. קליניקות אשר תמורתן צריכה להיזקף לטובת השבת ההלוואות. בתום שנה יקרה אחת משתי האפשרויות – אפשרות ראשונה שהרוכשים יחליפו את 12 השיקים "לפי דרישת הכונסים" בהמחאות חליפיות תוך התאמה לתוצאות התחשיב או אפשרות שניה ככל ש"לא יימכרו הקליניקות מסיבה כלשהי" יועברו ההמחאות לידי הקו אופ. אותן המחאות יועברו גם אם לא יחליפו הרוכשים את ההמחאות בהמחאות חלופיות.

1. המועד להשבת ההלוואות – מועד קבלת החזקה בנכסי הרוכשים, או לכל המאוחר 30 חודשים מאוחר יותר – כך או כך התביעה התיישנה

• המועד הרלוונטי להשבת ההלוואות הוא ברור וחד משמעי. עם קבלת החזקה בנכסי הרוכשים יש למסור ההמחאות לפירעון החוב. כלומר המועד הרלוונטי לתחילת מנין ההתיישנות הוא כבר בשנת 2001.
• גם אם נאמר כי יש לקבוע המועד הרלוונטי במועד המרוחק ביותר, קרי לאחר תום פירעון 24 השיקים, ולאחר שישה חודשים ראשונים בהם לא ייפרעו אותם שיקים – עדיין מועד תחילת ההתיישנות ייקבע למועד שהוא 30 חודשים (=6 חודשים + 24 חודשים) לאחר שנת 2001. גם מועד זה חלף זה מכבר.
• לצורך העניין אין צורך לדקדק בשאלה האם המסירה לרוכשים ביחס למועד המדויק בו נמסרו לרוכשים הנכסים. כונסי הנכסים התייחסו להשלמת העבודות "כבר בשנת 2001" ואפילו נתייחס למועד הקובע כ – 31/12/2001 וכן אפילו נוסיף למועד זה 30 חודשים – עדיין התביעות שהוגשו רק בחודש אפריל 2017 התיישנו שכן מרוץ ההתיישנות החל במחצית שנת 2004 לכל המאוחר.

1. גם לאור גרסת התובעות התביעות התיישנו (דיון בשתי הטענות – טענת "מכתב ההתראה" וטענת "מכירת יתרת היחידות")

בפרק זה תובא התייחסות לשתי טענות התובעות. הטענה הראשונה המכונה טענת "מכתב ההתראה" תידון בסעיף 7.3 להלן. הטענה השניה המכונה טענת "מכירת יתרת היחידות" תידון בסעיף 7.3 להלן.

• 1. כללי

התובעות טוענות כי קיימות שתי דרכי חישוב מצטברות לתחילת מועד ההתיישנות ואלה תלויות בדרישה בכתב ובקבלת התמורה בגין היחידות שלא נמכרו. טענות התובעות, במלוא הכבוד, אינן תואמות לנוסח הברור שהוסכם בין הצדדים. טענות התובעות אף אינן סבירות בעליל שכן לשיטתן אפשר ותביעה לא תתיישן לעד – ועל כך עוד יורחב בהמשך.

התובעות הביאו את טענותיהן בתשובה לבקשה תוך שהן מתייחסות להסכמי ההלוואה, לשטר החוב שנמסר וכן לדיון והחלטה בבית המשפט המחוזי מיום 17/4/2000. וכך נרשם בתמצות ובהדגשה בתשובה (סעיף 16):

"לסיכום, הסכם ההלוואה משנת 1999 ומשנת 2001 וכן הסכם שטר החוב יחד עם האמור בהחלטה מיום 17/4/2000 קובעים באופן ברור ומפורש וקונסיסטנטי כי המועד שבו תתגבש העילה לפירעון ההלוואה הוא אך ורק לאחר קיום התנאים המצטברים הבאים:

1. משלוח דרישה מתאימה;
2. קבלת כספי התמורה בגין היחידות הבלתי מכורות בידי כונסי הנכסים ועריכת תחשיב/התחשבנות על ידי כונסי הנכסים;
3. רק בנסיבות בהן התמורה שתתקבל בפועל בגין מכירת היחידות הבלתי מכורות לא תספיק לכיסוי ההלוואה יהיו הרוכשים מחוייבים בתשלום היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה"

בפסקאות הבאות יובהר כי אין כל בסיס לעמדת התובעות המבקשות להחיות תביעות אשר התיישנו זה מכבר.

• 1. טענה ראשונה מטעם התובעות - טענת "מכתב ההתראה" - אין מקום לטענת התובעות לפיהן מועד התגבשות החוב הוא רק "עם דרישה"
     1. התובעות מתייחסות לחובה לשלוח מכתב התראה טרם גביית החוב ומנסות לטעון כי "מכתב ההתראה" הוא למעשה מכתב דרישה אשר רק לאחר שנשלח מתחיל מנין ההתיישנות. לעניין זה טוענות התובעות כי שלחו מכתב בחודש אוגוסט 2015, כלומר כארבע עשרה שנים לאחר תום הבניה ומכאן התביעות שהוגשו בחודש אפריל 2017 לא התיישנו. כבר מיד ייאמר כי אין לקבל גרסה זו.
     2. במסגרת ההסכמות עם הנתבעים וכן כונסי הנכסים נקבע בהסכם ההלוואה משנת 1999 ביחס לשטרות חוב שיימסרו הרוכשים כי לא ניתן יהיה לדרוש פירעון השטרות אלא לאחר "שהרוכשים או מי מהם לא עמדו בהתחייבויותיהם ובכפוף להודעה בכתב מטעם כונסי הנכסים המתריעה על הכוונה לעשות שימוש בשטר". עוד הוסכם כי – "בכל מקרה דרישת הפרעון ו/או למימוש השטר תופנה אך ורק כנגד מי מן הרוכשים אשר לא פרע את חובו היחסי לקו-אופ בגין ההלוואה" [סעיפים 4(ט) ו-4(י) להסכם ההלוואה משנת 1999).

הוראות אלה נועדו בעליל למנוע פעולות גביה ללא הודעה מראש. התובעות מבקשות כעת לטעון כי אין מדובר במכתבי התראה שנועדו להגן על הרוכשים אלא במכתבי דרישה אשר יוצרים את החבות לתשלום. הילוכן של התובעות אך ממשיך ועל כך בפסקה הבאה.

• • 1. הוראה נוספת שנועדה להגן על הרוכשים היא בסעיפים 4(א) ו-4(ב) שם נקבע כי העברת השטר לקו-אופ תעשה רק לאחר מיצוי ההליכים למכירת היחידות "הבלתי מכורות" וכן לאחר "הודעה מטעם כונסי הנכסים בדואר רשום לרוכשים על מיצוי ההליכים כאמור וחלקו של כל אחד מן הרוכשים ביתרת ההלוואה" ועוד הוסכם כי ככל ש"לא שילם מי מן הרוכשים את חלקו היחסי תוך 14 ימים מקבלת ההודעה יעבירו כונסי הנכסים את השטר לקו אופ ללא הודעה נוספת". גם בענין זה ביקשו התובעות לטעון כי ההגנה על הרוכשים ודרישת ההתראה המוקדמת היא כזו היוצרת להן, לתובעות, זכות לשנות את ההסכמות בין הצדדים ולהביא לתחילת מנין ההתיישנות רק במועד בו יישלחו מכתב דרישה.
    2. התובעות אף התייחסו בחובה למשלוח מכתב התראה המופיעה בהסכם ההלוואה המסכם משנת 2001, אותו הסכם המתווה מנגנון פעולה מדויק לפירעון ההלוואות. בהתאם להסכם משנת 2001 נקבע במפורש כי "הקו-אופ לא יהא רשאי לנקוט בכל פעולה כנגד מי מיחידי הרוכשים אלא בכפוף למכתב התראה שיומצא לידי מי מן הרוכשים 21 יום טרם הצגת השטר בלשכת ההוצאה לפועל". וכך, פעם נוספת מבקשות התובעות לעשות בחובת מכתב ההתראה שימוש כאילו אין מדובר במכתב התראה המגן על הרוכשים אלא במכתב דרישה המקנה לתובעות אפשרות להקים את עילת התביעה בכל עת – אף שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות.
    3. הנימוקים בשלם אין לקבל גרסת התובעות ביחס למכתב ההתראה וכן התייחסות לשטר החוב

במלוא הכבוד אין לקבל את גרסת התובעות ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

1. נימוק ראשון בשלו אין לקבל גרסת התובעות ביחס למכתב ההתראה

חיובו של צד במשלוח מכתב התראה הוא חיוב מקובל אשר נועד להתריע בפני חייב כי עומדים להינקט נגדו הליכי גביה. חיוב מעין זה הוא בגדר "טענת מגן" העומדת לחייב ככל שלא נשלחה התראה אך בוודאי אינה בגדר "טענת חרב" העומדת לנושה לפיה בכל עת הוא רשאי להפיח רוח חיים בדרישת חוב, גם אם התיישנה. משהתיישנה התביעה, הרי גם מכתב התראה מאוחר שנשלח בחודש אוגוסט 2015 לא "יקימה לתחיה".

1. נימוק שני בשלו אין לקבל גרסת התובעות ביחס למכתב ההתראה

גרסת התובעות מתעלמת מהמנגנון המדויק שהוסכם בין הצדדים ואשר תואר בהרחבה בסעיפים 5.2 ו-6 לעיל. אין מדובר בהסכם יתום מפרטים, אלא בהסכמה מפורטת המתארת תסריט מדויק של סדר הפעולות בהן יש לפעול.

פניה למועדים השונים הנקובים בסעיף 6(ו) לעיל, בין אם מועד ההתיישנות הוא אי שם בשנת 2001 ובין אם אפילו במחצית 2005 – מלמדת כי בכל מקרה התביעה התיישנה לה זה מכבר. גם מכתב ההתראה מחודש אוגוסט 2015 נשלח למעלה מעשר שנים ואולי אף 14 שנים ממועד התשלום שנקבע.

1. נימוק שלישי בשלו אין לקבל גרסת התובעות ביחס למכתב ההתראה

אפילו נתעלם מהמנגנון המובנה שהוסכם בין הצדדים – הרי אין להתיר מצב בו מוגשת תביעה בשנת 2016 בגין תשלום אותו היה מקוום לשלמו בשנת 2001, עם קבלת החזקה בנכסים ולכל המאוחר 30 חודשים לאחר מועד קבלת החזקה. זאת ועוד - אפילו אכן היה בסיס לטענה לפיה "מכתב ההתראה" הוא למעשה מכתב דרישה ממנו מתחיל מנין ההתיישנות, הרי עדיין היה מקום להוציאו תוך זמן סביר ולא לאחר תקופה העולה על עשר שנים. ודוק – חיוב אשר זמן קיומו לא הוגדר יש לקיימו תוך זמן סביר ור' ס' 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג– 1973.

1. התייחסות לטענת שטר החוב

התובעות מתייחסות לשטר חוב עליו חתמו הנתבעים ואשר נמסר לכונסי הנכסים. ספק רב אם שטר זה אכן נמצא בידי התובעות שכן ההסכמים התוו מנגנון מדויק לפיו על כונסי הנכסים לפעול בו בטרם יועבר השטר. אותו מנגנון נועד אף הוא להתקיים בהתאם לקבלת החזקה על ידי הרוכשים. לעניין זה הובא הדיון בסעיפים 5.2.4 ו – 6(ג) לעיל.

• 1. טענה שניה מטעם התובעות - טענת "מכירת יתרת היחידות" - אין מקום לטענת התובעות לפיהן התביעה לא התיישנה תוך התייחסות למכירת "יתרת היחידות"

כפי שפורט בסעיפים 5 וכן 6 לעיל – יש מקום לנכות מתוך סכום החזר ההלוואות את סכומי התמורה שהתקבלו ממכירת יחידות נוספות בפרויקט. עוד נקבע מנגנון מדויק לתחשיב כספי התמורה וכן נקבע מועד עריכת התחשיב, ועל כך בסעיפים 5.2 ו-6 לעיל. למרות זאת התובעות מבקשות לטעון כי מנין ההתיישנות החל רק לאחר מכירת היחידות ועוד מבקשים לטעון כי מועד זה הוא רק לאחר שחרור כונסי הנכסים מתפקידם, קרי החל מחודש יולי 2010. אין מקום לגרסה זו של התובעות וזאת בשל הנימוקים שיובאו להלן:

1. נימוק ראשון לדחיית טענת התובעות ביחס למכירת היחידות הנוספות – הוראות ההסכם

ראשית ועיקר יודגש פעם נוספת כי ההסכמות בין הצדדים קבעו מועד מדויק לעריכת התחשיב בגין מכירת היחידות הנוספות. יתרה מכך – אף נקבע מנגנון לפיו מתוך 24 השיקים שימסרו הרוכשים עם קבלת המסירה ייפרעו רק 12 שיקים ראשונים ואילו 12 השיקים האחרונים יוחלפו בהתאם לתחשיב שיערוך רו"ח מטעם כונסי הנכסים, ור' סעיפים 5.2 ו-6 לעיל. גם כל טענה ביחס לשטרות שנמסרו כפופה להסכם בין הצדדים וממילא למועד בו היה על הרוכשים להשיב כספי ההלוואות. אין כל בסיס לניסיון לטעון בדיעבד ובעיכוב של שנים כנגד הוראות ההסכם הברורות.

זאת ועוד, לכל היותר אולי יכולים היו דווקא הרוכשים בדיעבד לטעון להשבת כספים מתוך כספי יחידות שנמכרו – אך אין מקום שהתובעות יטענו לכך שבניגוד להוראות ההסכם יש להמתין שנים ארוכות בהן צובר החוב הפרשי הצמדה לדולר וריבית שנתית בת 8%.

1. נימוק שני לדחיית טענת התובעות ביחס למכירת היחידות הנוספות – העובדות

• אפילו הייתה מתקבלת גרסת התובעות לפיה מרוץ ההתיישנות החל באיחור של שנים ועם מכירת היחידות – הרי עדיין התביעה התיישנה.
• בשלב זה לא ניתן לדעת מה המועד המדויק בו נמכרו יתרת היחידות ואולם ניתן לדעת בבירור כי אלה נמכרו למעלה משבע שנים טרם הגשת התביעה.
• דו"ח כונסי הנכסים שהוגש ביום 13/4/2010 מתייחס למכירת קליניקות, כאשר לא נרשם מועד המכירה אך נרשם כי אלה אושרו במסגרת הליכים שנפתחו בשנים 2007 ו – 2008. כלומר שנים רבות לפני מועד הגשת התביעות.
• אפילו ניטיב עם התובעות ונתייחס רק לדו"ח שהוגש לבית המשפט בשנת 2010, הרי שהדו"ח הכספי מיום 21/3/2010 כולל כבר התייחסות ליחידות שנמכרו. כלומר – כבר ביום 21/3/2010, למעלה משבע שנים טרם הגשת התביעות כבר היה ידוע כי היחידות נמכרו.

1. התייחסות לדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 17/4/2000

התובעות מפנות לכך שההתחייבות להשבת ההלוואות ולזקיפת תמורת היחידות שיימכרו לטובת ההלוואות הופיעו במפורש גם במסגרת החלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי ביום 17/4/2000. אין בכך כל רבותא. ההחלטה אכן קיימת ומאשרת גם את המוסכם בין הצדדים. אך יודגש כי ההחלטה מיום 17/4/2000 לא שינתה או האריכה את תקופת ההתיישנות כך שניתן יהיה להגיש תביעה 17 שנים מאוחר יותר – בחודש אפריל 2017.

1. התייחסות לטענת התובעות לפיהן נותרה יחידה אחת בשטח של כ-15 מ"ר שלא נמכרה. טענה המהווה "חרב פיפיות" לכל גרסת התובעות

התובעות הוסיפו וטענו כי קליניקה/משרד בשטח של 15 מ"ר לא נמכרה עדיין. מכאן עולה כי מכירת היחידות טרם הושלמה.

אפילו היה בסיס לגרסת התובעות ואפילו לא היה מנגנון מפורש להשבת ההלוואות – הרי עדיין טענה זו אך פוגעת בתובעות. אם נקבל טענת התובעות לפיה יש להמתין עם תשלום ההלוואה עד להשלמת מכירת כל היחידות, הרי העובדה שנותרה יחידה אחת שלא נמכרה אך פוגעת בדרישה להשבת ההלוואות. ודוק – אם היה צורך להמתין עד מכירת כל היחידות בטרם דרישת הפירעון, הרי אותה יחידה שלא נמכרה מביאה לכך שטרם התגבש המועד לדרישת השבת ההלוואות.

1. התייחסות למען הזהירות לטענת התובעות לפיהן תחילת ההתיישנות היא עם אישור דו"ח כונסי הנכסים ושחרורם, בחודש יולי 2010

אין לקבל גם טענה לפיה תחילת תקופת ההתיישנות היא רק בחודש יולי 2010 עם אישור דו"ח כונסי הנכסים ושחרורם. מועד פירעון ההלוואות אינו קשור לדו"ח כונסי הנכסים או לשחרורם מהתפקיד.

חלק רביעי – הערות לפני סיום וסוף דבר

1. דחיית התביעות כבר בשלב זה
2. התובעות טענו כי אין לדחות התביעות בשלב זה והפנו להלכות לפיהן החלטה לסילוק תביעה על הסף רק במקרים חריגים ובמשורה. אין לקבל טענה זו כאשר הוכח כי התביעה התיישנה וזאת באופן חד משמעי כמפורט לעיל. אין מקום לנהל מלכתחילה הליך עקר תוך התעלמות מהעובדה שהתביעות התיישנו.
3. משנקבע כי תביעה התיישנה הרי בוודאי אין מקום להמשיך לדון בה, אלא לדחותה וזאת לצורך שמירה על האינטרס הציבורי כמו גם שמירה על האינטרסים של הנתבעים הנדרשים כעת לטענות חוב בגין הלוואות ועילות תביעה מתחילת שנות האלפיים. לעניין זה ניתן להפנות אל ע"א 4859/11, עיריית נס ציונה נ' סאדאב חברת לבניין בע"מ ( כב' הש' דפנה ברק- ארז 7/11/13) שם נקבע כך: "בית משפט זה עמד לא אחת על הטעמים העומדים ביסוד דיני ההתיישנות. טעמים אלה קשורים קודם כל בהגנה על האינטרסים הלגיטימיים של בעלי הדין. מצד אחד – דינים אלה מתחשבים בעניינו של התובע בכך שתינתן לו שהות מספקת להגשת תביעה, וכן לנקיטת פעולות נוספות מחוץ לכותלי בית משפט (למשל, להשגת פשרה). מנגד – דיני ההתיישנות מביאים בחשבון את הקושי הכרוך, מהיבטו של הנתבע, בשמירת הראיות וההוכחות שיסיעו לו לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה לאורך זמן, את ההנחה שהשתהות ארוכה בהגשת תביעה עשויה להיתפס כמחילה וויתור על החיוב, וכן את הצורך של כל אדם בוודאות יחסית לגבי מצבו הכספי (ראו: ע"א 158/54 דה בוטון ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד י 687, 695 (1956); ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 444 (2003); עניין וויליאמס, בעמ' 282). זאת, לצד טעמים הקשורים לאינטרס הציבורי, ובראשם השמירה על משאבי הזמן השיפוטיים".

להרחבה ר' גם רע"א 4302/16, עיריית ירושלים נ' פרידמן צבי (מיום 16/4/18, כב' הש' נ. הנדל, נ' סולברג וד' מינץ).

1. טענה בדבר העדר תצהיר

התובעות מלינות על כך שלבקשה המקורית לסילוק התביעות לא צורף תצהיר. אין מקום לטענה זו. עילת התביעה ומועדי הפירעון נלמדים באופן ישיר מההסכמים והנספחים אשר צירפו התובעות עצמן. מילות ההסכמים ברורות וכפי שהובהר לעיל ההתיישנות נלמדת מהן ומהדין באופן ברור וחד משמעי. בשולי הדברים ייאמר כי במסגרת התגובה לתשובה צורף תצהיר מסוים, אך בכל מקרה די בתשובת התובעות ובנספחיה כדי להביא לדחיית התובענה.

1. התייחסות לטענות שיהוי

הנתבעים הוסיפו וטענו כעי יש לסלק התביעות על הסף בשל השיהוי שבהגשתן. בהינתן העובדה שהתביעות נדחות בשל התיישנותן הרי ממילא מתייתר הדיון בשאלת השיהוי.

1. בקשה לסילוק על הסף בת"א 18489-04-17, הנתבע: אורי לוינסקי

בנוסף לבקשה הכוללת המתייחסת להתיישנות התביעות הוסיף מר אורי לוינסקי בקשה ספציפית בתביעתו בה טען בין היתר כי לא חתם על הסכם ההלוואה; כי אינו בעל זכויות בנכס; וכי בפועל בעל הזכויות הוא בנו – מר ירדן לוינסקי אשר אכן נתבע אף הוא במסגרת ת"א 17523-04-17, קרי בתיק אחר מתוך שתיים עשרה התביעות. בהינתן העובדה שהתביעות נדחות בשל התיישנותן הרי ממילא מתייתר הדיון בבקשה הנוספת של מר אורי לוינסקי.

1. הערה ביחס לסכומי התביעות
2. לפני סיום יודגש כי אף לא היו מתיישנות התביעות, הרי הדעת אינה נוחה ממצב בו התובעות דורשות כעת סכומים הצמודים לדולר ארה"ב והנושאים ריבית שנתית בשיעור של 8% למשך כמעט שני עשורים. ריבית בשיעור זה, נכון למועד פסק הדין ואף בעשור שלפניו גבוהה עשרות מונים מהריבית המוכרזת על ידי בנק ישראל והנמצאת בידיעה שיפוטית ולגישת התובעות הן היו רשאיות להמתין עד שהחוב הנטען יתפח ויאמיר ולתבוע השבתו באיחור רב.
3. זאת ועוד, התביעות הוגשו כאשר לא ניתן להבין ביחס לכל נתבע כיצד הגיעו התובעות לסכום הנתבע. לא צורף כל תחשיב ולא הוסבר חלקו של כל נתבע בחוב הכולל. וכך הוגשו להן שתיים עשרה תביעות עם סכומים שונים אשר כלל לא פורטו.
4. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל התביעות אשר התיישנו נדחות. אני מחייב את התובעות, ביחס ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכומים כדלקמן:

1. בת"א 18061-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
2. בת"א 17454-04-17, סך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
3. בת"א 17523-04-17, סך של10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
4. בת"א 17557-04-17, סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
5. בת"א 17683-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
6. בת"א 18449-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
7. בת"א 18315-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
8. בת"א 18489-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
9. בת"א 18158-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
10. בת"א 18271-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
11. בת"א 18584-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
12. בת"א 18662-04-17, סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ט, 09 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.