1. המבקש, הוא הנתבע 1, עותר להורות על העברת מקום הדיון בשל טענת העדר סמכות מקומית.
2. הבקשה הוגשה בסוף אפריל 2019, התובעת התנגדה לה (והפנתה, בין היתר, למקום קיום ההתחייבות) והנתבע 2 (המשיב 2) לא הביע עמדתו.
3. יוזכר כי לפני כשנתיים, ב-29.6.17, הגיש המבקש "כתב הגנה" תיק ובאוגוסט אותה שנה ביקש לתקן מסמך זה. בקשה נוספת של המבקש הוגשה בספטמבר אותה שנה.
4. ההלכה השיפוטית (בלשונה של כב' השופטת פרוקצ'יה) בע"א (מחוזי י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (8.5.1996) היא כי "מאחר שהדין לא ייחס משמעות מהותית לשאלה היכן, מבחינת המקום, יידון ענין פלוני, ובלבד שהוא מצוי בסמכותה העניינית של הערכאה הדנה, ומאחר שעיקר עניינה של הסמכות המקומית הוא לקבוע בשאלות של נוהל ונוחיות מבחינת בעלי הדין וסדרי הדין, הרי שהסכמה מפורשת או משתמעת של הנתבע למקום שיפוט כמוה כהקניית סמכות מקומית בהסכמה לבית המשפט הדן... מתי ייראה כמי שהסכים בשתיקה? בענין זה לא נקבעה בדין הוראה מחייבת, אולם מהפסיקה והספרות המשפטית ניתן להסיק כי אם לא העלה הנתבע טענה של העדר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה כי אז הוא ייראה כמי שהסכים לסמכות המקומית של בית המשפט ולא יוכל לסטות מכך..."
5. עיון בפסיקות בתי המשפט מעלה כי התשובה לשאלה מה היא אותה "הזדמנות ראשונה" איננה אחידה וכל מקרה נקבע על פי נסיבותיו וכדברי כב' השופט קליין: "ההזדמנות הראשונה להעלת טענת חוסר סמכות מקומית הינה שדה מרעה רחב במיוחד" (ת.א. (ת"א) 742846/04 סלקום ישראל בע"מ נ' זריהן, (החלטה מיום 17.5.07)) (ור' תק (קריות) 10953-09-11 שיטרית נ' האפרתי, כב' הש' לוקיץ')
6. נוכח האמור, בשים לב לשלב הדיוני בו מצוי ההליך ולזמן שחלף מאז החלו ההליכים (בהם נטל המבקש חלק, כמתואר לעיל), ומנימוקי התגובה באשר לעצם קיומה של סמכות מקומית לבית משפט זה, הבקשה להעברת מקום הדיון נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ט, 10 יוני 2019, בהעדר הצדדים.