1. לפני תביעה על סך כ-73 אלף ₪.
2. מלכתחילה, הוגש כתב התביעה נגד הנתבע 1 (להלן: אהרון) ובו נטען כי בשנים 2015 – 2016 רכש אהרון מהתובעת חלקי חילוף ונותר חייב את סכום התביעה.
3. בסמוך לאחר הגשת כתב התביעה קיבלה לידיה התובעת את פרטי הנתבע 2 (להלן: שמעון), שותפו של אהרון, ותיקנה את התביעה כך שתתייחס לשני השותפים.
4. בדצמבר 2017 (התביעה הוגשה באפריל 2017) הורה בית המשפט על מחיקת הכותרת של סדר דין מקוצר וכי התביעה תתברר בסדר דין מהיר.
5. לדיון הראשון בתיק (דצמבר 2018) לא התייצב אהרון ונקבע כי התובעת תנסה למצות ההליכים נגדו בטרם ימשיכו ההליכים נגד שמעון. ביוני 2019 נדחתה בקשתו של אהרון להורות על העברת מקום הדיון.
6. לדיון השני (ספטמבר 2019) התייצבו הצדדים כולם וביקשו ארכה למיצוי ההדברות ביניהם. בהעדר הסכמות נקצב לוח הזמנים להגשת תצהירים ונקבע מועד לישיבת הוכחות. התצהירים הוגשו לתיק בין ינואר ומאי 2020.
7. לישיבת ההוכחות לא התייצב הנתבע 2, ולאחר שנמצא כי הוזמן אליה כדין ניתן נגדו פסק דין.
8. נציג התובעת ואהרון נחקרו בדיון על תצהיריהם.

יוזכר –

1. התובעת טענה בתצהיר (תצהירו של מר אהרון ימיני, מיום 22.1.20) כדלקמן:

במהלך השנים 2015 – 2016 רכשו הנתבעים מהתובעת חלקי חילוף כמפורט בחשבוניות שצורפו. ההתנהלות היתה מול שמעון, שנהג להגיע לתובעת לשם הרכישות כאמור, ואת אהרון (עליו שמע משמעון) לא פגש נציג התובעת עד לדיון בתביעה זו. כן נטען כי מעולם לא התבקשה החזרה של סחורה ולא נטען כי היתה בעיה כלשהי בהזמנות, ומעולם לא הוצע על ידי התובעת לבצע הדרכה לשימוש בהפעלת מכונה כלשהי.

התובעת טוענת כי לנתבעים אין טענות כלפיה אלא מחלוקת בינם לבין עצמם, וכי גם במכתב תשובה לדרישת התשלום לא נטען אלא כי עסקם מצוי בקשיים כלכליים.

1. אהרון טען בתצהיר (תצהיר מיום 24.3.20) כדלקמן:

אהרון היה המנהל בפועל של העסק המשותף עם שמעון, והוא עצמו (אהרון) מעולם לא היה מעורב ברכישת הסחורה מהתובעת ולא נתן הסכמה להזמנות.

שמעון ביצע עבודות פרטיות שלא באמצעות השותפות, והתחייב ביחס אליהם באופן פרטי. כאשר התברר זאת לאהרון, הוא פעל לפירוק השותפות (הסכם פירוק השותפות הוגש). בבירור החשבונאי שנערך במסגרת פירוק השותפות לא הופיעו חשבוניות התובעת ומכאן כי מדובר בהזמנות אישיות של שמעון ובהתחייבויות שלו ולא של השותפות.

1. תצהירו של שמעון הוצא מהתיק לאחר, שכאמור, לא התייצב לדיון ולא העמיד עצמו לחקירה על הנטען בתצהיר.
2. בישיבת ההוכחות נחקר נציג התובעת על תצהירו וחזר על הנטען בו. כן ציין כי שמעון אמר לו שהוא שותפו של אהרון בעסק. אהרון נחקר על תצהירו, העיד על נסיבות פירוק השותפות וטען כי הודיע לתובעת שאין הוא מכיר אותה לאחר שבדק ומצא שאין לו חוב כלפיה.
3. מן המקובץ עולה כי אין מחלוקת שאהרון ושמעון היו שותפים, ולא נסתרה הטענה כי סחורה סופקה לשמעון כעולה מעדותו של נציג התובעת ומהמסמכים שצורפו. לאהרון אין ידיעה אישית בנושא, לטענתו, ואין בידו לסתור את הטענה כי הסחורה סופקה כמפורט על ידי התובעת. שמעון, שיכול היה לשפוך אור על גרסתו באשר לסוגיה זו, משך ידו מההליך ולא התייצב לדיון כמפורט לעיל. מכאן, שגרסתו לא מצויה בחומר הראיות ובהתאם לכך אף ניתן נגדו, כאמור, פסק דין.
4. ממסמכי השותפות (ההסכם לפירוקה, למשל, שהוגש לתיק על ידי אהרון) עולה כי השותפות היתה ידועה בשם "מוסך דיזל ישראל", וכי פעלה מרחוב הקציר 651 בנתיבות. במסמכי התובעת (כרטסת, וחשבוניות שצורפו לכתב התביעה) נרשם שם הלקוח כ-"רכב ישראל – שמעון", והכתובת היא אותה כתובת. נציג התובעת העיד כי השם שמעון נרשם מאחר ששמעון היה מי שקיבל את הסחורה.
5. שותפות היא התאגדות משפטית, בין מספר ישויות משפטיות (כגון מספר בני אדם, מספר חברות וכיוצא בזה) המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, ואינם מאוגדים באופן אחר כמו בחברה בערבון מוגבל או אגודה שיתופית. בדין הישראלי, בעקבות הדין האנגלי, תכלית קיומה של שותפות היא ניהול עסק.

כפי שנקבע בפקודת השותפויות (וכאמור, אין מחלוקת בשאלת קיומה של שותפות בין אהרון לשמעון), "כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל ענין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף, כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו" (ס' 14 לפקודה). השותפים זכאים לנתח מרווחי השותפות כפי המוסכם ביניהם, ובניגוד לצורות אחרות של התאגדות, כגון חברה בע"מ, הם חבים בחובות השותפות באופן אישי, ביחד ולחוד ("כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף" (ס' 20)).

1. משכך, הנטל הוא על שותף המבקש לפטור עצמו מחובות השותפות במסגרת עסקיה הרגילים לשכנע את בית המשפט כי השותף האחר פעל כלפי הצד השלישי שלא במסגרת עסקי השותפות.
2. לא מצאתי כי עלה בידי אהרון להרים נטל זה – לא הועלו כלפי התובעת טענות בזמן אמת ביחס לסחורה שסופקה במשך חודשים ארוכים, לא הובאה עדותו של שמעון שתסתור את גרסת התובעת כי שמעון הציג לפניה מצג ולפיו הוא פועל עבור השותפות ובמסגרתה, ולא נטען על ידי אהרון (אלא בשלבים מאוחרים יותר) כי אין מדובר בחובות של השותפות שנדרשו ממנו על ידי התובעת. רשמתי לפני גם שלא הוגשה על ידי אהרון הודעת צד ג' נגד שמעון – הליך שבו יכול היה אהרון לטעון כי אם יחויב בחובות השותפות יהיה על שמעון, שפעל תוך הפרת נאמנות השותפות, לשפותו בגין חיוב זה.
3. עוד טען אהרון כי אין לייחס משקל לכרטסת התובעת שהוגשה לתיק, שכן זו לא נערכה על ידי הנציג שחתם על התצהיר והעיד בבית המשפט. לעדותו של הנציג, הכרטסת נערכה על ידי המזכירה (שלא העידה בהליך). לא מצאתי להיעתר לבקשה, שכן למעלה מכך שהמזכירה פעלה כשלוחה של התובעת הרי ששוכנעתי שהכרטסת נערכה בהתאם לעולה גם מהחשבוניות שצורפו לכתבי הטענות – חשבוניות שלגביהן, כאמור, לא הוצגו ראיות לסתור המפורט בהן.
4. סיכומו של דבר, שוכנעתי כי התובעת הרימה הנטל הנדרש והוכיחה כי סיפקה לשותפות את הסחורה נשוא התביעה וכי לא שולמה התמורה בגין סחורה זו. משכך, וכאשר לא עלה בידו של אהרון לסתור טענות אלו ולהראות כי אין לחייבו בקשר לחיובי השותפות שקיים עם שמעון, דין התביעה נגדו להתקבל.
5. אני מקבל את התביעה, ומורה כי כוחו של פסק הדין שניתן נגד שמעון יהיה יפה אף נגד אהרון. חיובי הנתבעים הם ביחד ולחוד.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, 08 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.