1. מונחת בפני "בקשה לביטול פסק דין" מיום 26/2/19 שניתן ביום 12/2/19 בשל אי הגשת כתב הגנה ותוך התעלמות מהחלטות בית הדין.

2. הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") טוענת כי בשל "טעות והיסח הדעת" נבצר ממנה מלהגיש כתב הגנה וכי יש לה טענות הגנה טובות כנגד התובענה.

3. בתגובת התובעים (להלן: "המשיבים") לבקשה, נטען כי המבקשת קיבלה לידה את כתב התביעה לפני למעלה משנה ו – 4 חודשים.

א. בדיון מיום 25/2/18 הופיע נציג הנתבעת 2 והתנצל על כך שטרם הוגש כתב הגנה וביקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת להגיש. גם לאחר חלוף חודש ושתי תזכורות שהוציאה מזכירות בית הדין לא הוגש כתב הגנה.

ב. ביום 3/6/18 הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה ללא קבלת עמדת המשיבים ולמרות זאת לא הוגש כתב הגנה. בהחלטה מיום 22/7/18 התבקשה הנתבעת להבהיר מדוע טרם הוגש כתב הגנה.

ג. בין לבין התקיים דיון לשמיעת עדות מוקדמת ביום 6/8/18 ולמרות שעד למועד זה לא הוגש כתב הגנה הסכימו המשיבים לתת ארכה נוספת להגיש את כתב ההגנה עד ליום 31/8/18.

ד. חלפה חצי שנה נוספת וכתב הגנה טרם הוגש.

ה. איחור של למעלה משנה חרף מודעותה של המבקשת ובשים לב כי זו מיוצגת, אינה סבירה ובוודאי שאין להסתפק בטענה בעלמא כי "טעות בהיסח הדעת" לא הוגש כתב הגנה.

ו. ביטול בנסיבות אלו אינו מוצדק נוכח רשלנותה המכוונת של המבקשת וזאת תוך התעלמות מהחלטות בית הדין וזלזול שמפגינה המבקשת כלפי ההליך המשפטי והצדדים.

ז. בנסיבות העניין ובשים לב לזלזול המופגן של המבקשת אין זה מצדיק את ביטול פסק הדין.

ח. לחילופין, ככל שיתיר בית הדין להגיש כתב הגנה יש לחייב בהוצאות משמעותיות את המבקשת.

הכרעה

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, ובשים לב כי המבקשת בחרה משיקוליה להתעלם מלהשיב לאמור בתגובה חרף שתי החלטות של בית הדין מיום 7/3/19 ומיום 25/3/19, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים מצדיק את קבלת הבקשה לביטול פסק הדין, תוך חיוב המבקשת בהוצאות לדוגמא שיביאו לידי ביטוי את מחדליה בניהול ההליך, כפי שיפורט להלן.

תשתית נורמטיבית

5. אמות המידה להכרעה בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד נקבעו בהלכה הפסוקה, שהתייחסה לשני מצבים; האחד - מצב בו נפל פגם בפסק הדין, בדרך כלל בשל העדר המצאה כדין של כתבי בי-דין למבקש הביטול. במצב דברים זה, יורה בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, על ביטול פסק הדין וייתן למבקש את יומו לפני בית הדין.

המצב האחר – עוסק בסמכותו של בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו, אף אם לא נפל בו פגם פרוצדורלי. בנסיבות אלה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך. ככל שהטיעונים בהתייחס לשיקול האחד משכנעים יותר ובעלי משקל, פוחת המשקל שיש ליחס לשיקול האחר.

6. בהתאם להלכה הפסוקה, השאלה בדבר סיכויי הגנתו של מבקש הביטול היא העיקר, בעוד לסיבת מחדלו נודעת חשיבות משנית. לפיכך, ככלל, שעה שקיימת הגנה לכאורה, או שלבעל הדין סיכוי להצליח בתביעתו, מן הראוי לתת לבעל הדין את יומו בבית הדין, ליתן פסק דין לגופו של עניין ולהביא לידי ביטוי את מחדליו בדרך של פסיקת הוצאות (דב"ע נב/ 9 - 155 סולתם נ' אסרף, [פורסם בנבו] פד"ע כד 279, 280).

7. בהקשר זה, עמד בית הדין הארצי לעבודה לא פעם על מדיניותם של בתי הדין לעבודה "לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם" (ראו למשל: בר"ע 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ נ' מיכאל סיגנביץ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.12.2010 וההפניות שם; ראו גם ע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה – בית ספר אל עהד אלמוצגיה, [פורסם בנבו] ניתן ביום 4.6.2012, בפסקה 17 לפסק הדין). נפסק, כי במקרים המתאימים, ניתן לרפא את הפגם שבאי קיום סדרי הדין, לרבות אי עמידה בזמנים שנקבעו בדין, בפיצוי כספי לצד שכנגד או לאוצר המדינה, כדי שלא תיפגע זכותו המהותית של מי שחרג מן הכללים ולא ייגרם עיוות דין.

בית הדין הארצי התייחס לעניין זה בע"ע 1462/02 רולס יוסף אדריכלים בע"מ נ' דב חוסטצקי, [פורסם בנבו], ניתן ביום 5.1.03 כדלקמן:

"בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה".

8. מדיניותם של בתי הדין לעבודה לברר תביעות לגופן ולנקוט בסנקציות פרוצדוראליות בלית ברירה בלבד, מצאה ביטויה בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה גם מהעת האחרונה.

כך, בפסק הדין עביר קורדייה שאוזכר לעיל, הורה בית הדין הארצי על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר דחה את תביעתן של המערערות מחמת שלא הגישו את כתבי הסיכומים מטעמן. בית הדין הארצי קבע באותה פרשה, כי על אף שהתנהלות המערערות הייתה רצופה כשלים ומחדלים דיוניים, לא הייתה הצדקה לבחירה באמצעי הדיוני הקיצוני של דחיית התביעה, והיה מקום לנקוט בחלופה דיוניות מידתית, תוך חיוב המערערות בהוצאות משפט. תוצאת הדברים באותה פרשה הייתה קבלת הערעור וביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

מן הכלל אל הפרט

9. בפתח הדברים נציין, כי המבקשת לא השכילה להראות, כי יש לבטל את פסק הדין מחמת פגם שנפל בו. המבקשת קיבלה מס' רב של הזדמנויות שנמשכו על פני כשנה וחצי להגיש כתב הגנה וזו בחרה להתעלם מהחלטות חוזרות ונשנות של בית הדין כפי שהדבר השתקף בהרחבה בתגובת המשיבים. אין להסתפק בטענה לאקונית לפיה בשל "טעות בהיסח הדעת" נבצר ממנה מלהגיש כתב הגנה בחלוף כמעט שנתיים מאז שהוגשה התובענה. (זו הוגשה במאי 2017).

10. במקרה דנא, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כאשר בפועל חלפו למעלה מ- 10 חודשים מאז החלטתי מיום 25/2/18. ייאמר כי לא שוכנעתי שהמבקשת הצביעה על טעם טוב באשר לסיבת מחדלה לאי הגשת כתב הגנה למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לה.

11. בכל ההערכה, אין להלום דרך התנהלות המבקשת בנסיבות המקרה דנא.

12. יש לזכור כי יומנו של בית הדין עמוס, ועל בעלי דין לגלות זהירות מתחייבת ומרבית בעמידה בלוחות הזמנים שנקבעו.

13. אף הטענה כי בשל טעות בהיסח הדעת אין בה כדי לבאר מדוע לכל הפחות לא הגישה המבקשת בקשה מתאימה בהזדמנויות הרבות שניתנו לה. בית הדין גילה סלחנות ואורך רוח כלפי המבקשת ואיפשר לה כאמור מס' הזדמנויות לרפא הפגם ולהגיש כתב הגנה. ניכר כי זו עשתה דין לעצמה ובחרה להתעלם במופגן מהחלטות בית הדין.

14. מתוך שכך, לטעמי יש לקרוא מסקנה כי המבקשת התעלמה מדעת מההליך השיפוטי, ולמצער הפגינה זלזול ביחס להליך.

15. חרף כל האמור, באשר לסיכויי ההליך, בהינתן העובדה כי למקרא הבקשה, ייאמר תחילה כי בתצהירה של המבקשת נטען כי מי מהמשיבים לא עבד שעות נוספות וככל שעבד, התשלום בגין השעות הנוספות שולם לו. אין צריך לומר, כי מדובר בטענות עובדתיות סותרות שבעל דין אינו רשאי לטעון להן ועל כן אילו היה הדבר מתמצא רק בכך, לא הייתי בהכרח בא לביטול פסק הדין.

עם זאת, המצהיר מטעם המבקשת ממשיך וטוען, כי מרבית כרטיסי הנוכחות עליהם מסתמך מי מהמשיבים, אינם חתומים על ידי מנהל העבודה וחלקם ללא חתימה בכלל. בנוסף, מי מהמשיבים הוא זה שהתפטר ולא פוטר ובכל מקרה שולמו לו כל הזכויות הסוציאליות. הגם שהטענות הועלו באופן כללי למדי, הרי לא ניתן לקבוע אפריורית כי לא יהא בכוחה של המבקשת לבסס הגנה לכאורית, לכן איני סבור כי יש מקום לנעול הדלת בפניה.

16. אפשר שלא בכדי גם המשיבים נהגו בתבונה עת טענו טענה חלופית לפיה ככל שיתיר בית הדין את ביטול פסק הדין הרי שיש להכפיף זאת להוצאות לדוגמא לטובת המשיבים.

17. בהקשר זה יש לזכור כי חרף עיקרון סופיות הדיון, הזכות ליתן לבעל דין את יומו נחשבת כיום כזכות בעלת ממד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לערכאות.

18. לאור כל האמור, באיזון שבין זכותם של המשיבים להסתמך על עיקרון הסופיות המגולם בפסק הדין, בצירוף מחדליה הרבים של המבקשת באופן המחייב עיכוב בהליך, לבין העובדה כי הזכות לביטול פסק הדין נחשבת כיום כזכות בעלת ממד חוקתי, בשילוב העובדה כי לא ניתן לשלול האפשרות כי יהא בכוחה של המבקשת להוכיח גרסתה, מצאתי להורות על ביטול פסק הדין מיום 26/2/19, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו לידי המשיבים, באמצעות בא כוחם, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו אצל ב"כ המבקשת, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.