לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

החלטה

1. לפני בית הדין בקשת הנתבעת להעברת הדיון בתיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו, בהיעדר סמכות מקומית.
2. הנתבעת טענה כי בזמן הרלוונטי לתביעה, התובע עבד בפרויקט של הנתבעת ברמת השרון, ומשכך הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו.
3. התובע התנגד לבקשה וטען כי היה על הנתבעת להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן ייחשב בעל הדין כמסכים לסמכות המקומית. לטענתו, ההליך מתנהל משנת 2017, התקיימו בו ישיבת גישור וקדם משפט,ועצם התייצבות הנתבעת לדיומים מצביעה על הסכמתה לסמכות המקומית. לטענתה, אין להעלות טענה בדבר העדר סמכות מקומי, לפני ישיבת ההוכחות, הקבועה ליום 23.2.20.
4. התובע הוסיף כי מענה הרשום של הנתבעת הוא תקוע – בגוש עציון. הנתבעת עוסקת בבניה וידוע כי ביצעה עבודות באתרים שונים, בכל רחבי הארץ. התובע עבד באזור רמת השרון – נחושה – בית שמש ואין מחלוקת כי העבודה בוצעה בתחום השיפוט של בית הדין לעבודה. חרף האמור, הנתבעת טענה כי כל הנתונים מובילים למיקום מחוץ לתחום, כיוון שמקום העבודה, מקום ביצוע העבודה (חלק ממנו נמצא בסמכות בית הדין בירושלים), מקום מגורי התובע ומשרדה הרשום של הנתבעת נמצאים ביו"ש, שאינו בתחום שיפוטו היחודי של בתי הדין לעבודה, ומשכך התקנה הרלוונטית היא תקנה 5, לפיה כאשר אין מקום שיפוט, התובעת יכולה להיות מוגשת לכל בית דין אזורי. עוד עתר התובע להשאיר את הדיון בירושלים, שכן משרד ב"כ התובע בירושלים וגם לנתבעת נוח יותר שהתביעה תתברר בירושלים, שכן משרדה הרשום נמצא באזור גוש עציון. עוד טען התובע כי התקנה מעניקה לו אפשרות לבחור היכן להגיש את התביעה. לסיום טען התובע כי משהוגשה התביעה לבית הדין בירושלים, הסמכות המקומית נקנתה, ואין מקום להעביר את התיק לבית הדין בתל אביב.
5. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, דין הבקשה להתקבל.
6. בתקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") נקבע:

"(א) מקום השיפוט הוא -

(1) בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה".

1. כיוון שעל פי תקנה 3 לתקנות יש בית דין אזורי שלו נתונה הסמכות לדון בתובענה, אין מקום להפנות לתקנה 5, שעניינה כאשר אין בית דין מוסמך לדון.
2. לעניין אפשרות הצדדים להתנות על מקום השיפוט נקבע: "... הלכה היא כי בכל הנוגע לסמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה, אין הצדדים רשאים לסטות מן התנאים הקבועים בתקנות" (בר"ע 495/09 יורי נובש – פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ).
3. הנתבעת טענה כי בתקופה הרלוונטית התובע עבד בפרויקט של הנתבעת ברמת השרון.
4. התובע טען עבד גם בבית שמש, אולם באותה נשימה טען כי אין בית דין שלו סמכות מקומית לדון בתביעה וכי יש להותיר את התביעה בירושלים מטעמי נוחות, ולא כיוון שלבית הדין סמכות מקומית לדון בתביעה.
5. בנסיבות אלו, הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו.
6. טענת הנתבעת לפיה יש לדחות את הבקשה משום שהיא לא הוגשה בהזדמנות הראשונה, נדחית, שכן בשונה מתקנות סדר הדין האזרחי, בבתי הדין לעבודה ההסכמה על מקום השיפוט אינה חלופה רלוונטית לסמכות מקומית, והצדדים אינם רשאים להתנות על הסמכות המקומית.
7. לפיכך, כאשר תביעה מוגשת לבית דין לעבודה שאינו מוסמך לדון בתובענה מבחינת הסמכות המקומית, הרי שאין ברירה אלא להעביר אותה לבית הדין המוסמך, אף אם היתה "הסכמה".
8. החובה לבחון את עניין הסמכות המקומית מוטלת על בית הדין עצמו, ואף מיוזמתו (כב' השופט הבכיר ד"ר יצחק לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה", מהדורה חמישית 2016, פרק 3, עמ' 20).
9. נוכח האמור, חרף מועד העלאת הטענה, לאחר קיומם של ישיבת פישור וקדם משפט, הבקשה מתקבלת.
10. הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב
11. התיק יועבר לכבוד הנשיא, השופט אייל אברהמי, לצורך מתן החלטה בבקשה להעברת מקום השיפוט.
12. החלטות ביתר הבקשות בהליך יינתנו על ידי השופט שידון בתיק.
13. ישיבת יום 23.2.20 בטלה.

ניתנה היום, י' טבת תש"פ, (07 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.