13 אפריל 2020

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת בגין תביעה שהגיש נגדה (להלן -הבקשה).
2. לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה ובמסמכים שבתיק, לא שוכנעתי כי יש לחייב במקרה זה בהפקדת ערובה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
3. בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן- התקנות), ערובה הכלל הוא, כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
4. במקרה הנדון התובע תושב הרשות הפלסטינית, ועל כן חלה הוראת התקנה כאמור.
5. אשר לראשית ראייה: אין מחלוקת כי התובע הועסק על ידי הנתבעת במרבית התקופה הנטענת בתביעה.
6. בעניין תקופת העבודה, טוען התובע כי סיום העסקתו היה ביום 14.03.17, ואילו לגרסת הנתבעת סיום העסקתו היה בתאריך 4.10.16.
7. לפי גרסת הנתבעת, חרף הפסקת העבודה המשיכה לדווח על התובע כעובד ושילמה לו את הסכום שמצאה, כי הוא זכאי לו בגמר חשבון (19,000 ₪), באמצעות מדור תשלומים בדיווח עליו כעובד.
8. אמנם לא הוצגו תלושי שכר לתקופה זו אך מריכוז נתונים חודשיים עולה בבירור, כי התובע דווח כמי שעודנו עובד בנתבעת.
9. דיווח זה דווקא מקים לתובע ראשית ראיה לעילות התביעה, שכן תלושי השכר תומכים בגרסתו לגבי תקופת העבודה. על הנתבעת אפוא הנטל להוכיח, כי חרף הדיווח על ימי עבודה למדור תשלומים לא היו ימי עבודה בפועל, וכי כל התשלומים שהועברו היו בבחינת גמר חשבון, ולא שכר עבודה למרות שדווחו כשכר עבודה.
10. ידוע, כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטלנטל הראייה (דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19). יתירה מכך, במקרה זה, מדובר בתלושים שהופקו על ידי שירות התעסוקה, ולעניין זה נפסק, כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, המוסדרת בחוק שירות התעסוקה, רישומי שירות התעסוקה משקפים נכונה את מערכתיחסי העבודה ועל המבקש לסתור את נתונים הללו, מוטל נטל כבד (ע"ע (ארצי) 660/05 חברתאביסרור משה ובניו בע"מ – אסמאעיל קיסיה (19.3.07). במקרה זה הנתבעת היא שמבקשת לסתור את הרישומים בתלושים.
11. לסיכום, טענת הנתבעת יש בה משום הודאה, כי בסיום יחסי העבודה קמה לתובע זכאות להפרשים בסך 19,000 ₪. על הנתבעת הנטל להוכיח, כי תשלומים ששולמו כשכר היו למעשה גמר חשבון.
12. נוכח האמור, ובשים לב לכך שהתובע אינו נדרש להציג ראשית ראיה לכל רכיב בתביעתו, ודי בהבאת ראשית ראיה לחלק מרכיביה (ע"ר (ת"א) 20992-02-17 דיקסי גריל-בר בע"מ נ' HABTOM YASO (19.4.17)) הרי שיש בידי התובע ראשית ראיה לתביעתו.
13. עוד יש לציין כי לא הוצגה הודעה לעובד וגם לרכיב זה קמה ראשית ראייה.
14. מאליו מובן כי כל הטענות הנוגעות להסכמות לעניין התשלומים כאמור, טענות אשר בשלב זה לא גובו במסמכים מטעם הנתבעת, תתבררנה במסגרת ההליך גופו. אין באמור להביע עמדה לגבי סיכויי התביעה או ההגנה. כל קביעותיי הן לכאוריות כמתחייב משלב זה של ההליך.
15. אשר על כן, הבקשה נדחית.

משנדחתה הבקשה תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגינה בסך כולל של 1,200 ₪, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ט ניסן תש"פ, (13 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.