1. לפניי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.
2. כפי שעולה מן הבקשה, המבקש הינו המחזיק במגרש בשטח של כ-2,000 מ"ר שנמצא באדמות קלנסווה. המבקש יצק רצפת בטון בשטח של כ-80 מ"ר והציב מעל הבטון 2 מבנים ניידים לצורכי שימוש למטרות אישיות.
3. ביום 15.5.17 הוצא על-ידי המשיבה צו הריסה מנהלי בהקשר לשני המבנים בשטח של כ-40 מ"ר, רצפת הבטון בשטח של כ-80 מ"ר, גדר בלוקים באורך של כ-25 מ"ר וגובה 1.2 מ'.
4. ביום 10.7.17 התקיים בפניי דיון בנוכחות הצדדים, במסגרתו טען כל צד טענותיו והעידו בפניי המבקש ומר אביהו רם, מפקח בוועדה (להלן: "המפקח").
5. בדיון הצעתי לצדדים להסכים למחיקת הבקשה לביטול הצו בכפוף לעיכוב ביצוע מועד צו ההריסה השיפוטי.
6. ביום 20.7.17 התקבלה הודעת ב"כ המבקש לפיה הביע המבקש הסכמתו להוצאת שני המבנים הניידים מהמקרקעין. ב"כ המבקש סירב להריסת הרצפה מבטון ועמד על טיעוניו לפיהם הרצפה אינה חלק מהמבנים הניידים.
7. בהחלטתי מיום 20.7.17 הוריתי למבקש להרוס או להוציא מן השטח את שני המבנים הניידים בשטח של כ-40 מ"ר, בתוך חודשיים.
8. החלטתי זו מתייחסת לרצפת הבטון בלבד.

טענות הצדדים

1. ב"כ המבקש עתר לביטול צו ההריסה המנהלי וטען:
2. לא התקיים שימוע כדין – המשיבה לא ערכה למבקש שימוע ולא התריעה בפניו כי בכוונתה להוציא צו הריסה מנהלי.
3. אכיפה סלקטיבית – המבקש טוען כי אינו מבין מדוע "נבחר באופן אקראי" להפעלת סמכות המשיבה להוצאת צו הריסה מנהלי, כאשר בסביבתו של המבקש קיימים מבנים רבים שנבנו ללא היתר לרבות בניינים לתעשייה, מסחר וגני אירועים.
4. ב"כ המשיבה בתגובתו להחלטתי מיום 20.7.17, עתר כי בית המשפט יקבע כי צו ההריסה המנהלי חל גם רצפת הבטון. לשיטתו, לא ניתן לראות במשטח הבטון משום בניה העומדת בפני עצמה. בנוסף, משטח הבטון אינו נמצא במקום "זמן רב", כפי שטוען ב"כ המבקש, אלא שבנייתו הסתיימה בסמוך למועד העמדת המבנים הניידים עליו.

דיון והכרעה

1. בהקשר לעריכת השימוע – אין מקום לקבל טענה זו. עסקינן בצו שהוצא לפי הוראות סעיף 238א לחוק, צו אשר אינו מופנה כנגד אנשים אלא מכוון כנגד בניין חורג שהוקם שלא כדין, והוא בבחינת צו חובה כלפי הנכס עצמו. חוק התכנון והבניה אינו קובע חובה לשמוע את גרסתו של בעל הזכויות בנכס טרם הוצאת צו ההריסה (ר' לעניין זה ע"פ 8915/08 רפאל מדר נ' עיריית נתיבות).
2. טענות ב"כ המבקש לעניין אכיפה סלקטיבית דינן להידחות. לא הוצגו בפניי מסמכים רלוונטיים והעדים לא נחקרו בעניין זה. לא הוכחה בפניי אכיפה סלקטיבית ומשכך הטענה נדחית.
3. צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף 238א לחוק, הינו אקט מנהלי, ולא אקט עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המנהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המנהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו, עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית (ר' רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל).
4. לא הונחו בפניי אינדיקציות ממשיות שיש בהן כדי לסתור את חזקת התקינות המנהלית.

רצפת הבטון

1. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם יש לראות ברצפת הבטון כמבנה בפני עצמו, כשלטענת המבקש, הוצב הוא במקום, זמן רב לפני שהוצבו עליו המבנים הניידים.
2. בפסיקה נקבע כי ההכרעה בשאלה האם מבנה הוא בניין בהתאם להגדרות החוק, תעשה תוך שימוש במבחני עזר הבוחנים את מטרת המבנה, מידותיו, דרך השימוש בו (ע"פ 696/58 גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד (להלן: "עניין גולדשטיין")) וכן, תוך שימוש בשכל הישר וההיגיון (ע"א 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי).
3. במקרה שלפני, ב"כ המבקש הצהיר כי רצפת הבטון "קיימת זמן רב" ואינה חלק מהמבנים הניידים (ר' סע' 3 לבקשה לביטול צו הריסה מנהלי וכן הודעת ב"כ המבקש מיום 20.7.17).
4. לפי טענת ב"כ המבקש, יצק המבקש את רצפת הבטון בקירוב בסוף חודש דצמבר 2016. בדיון שהתקיים לפניי הצהיר ב"כ המבקש כי בסוף חודש דצמבר היה המבנה קיים, גמור ומאוכלס (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.17).
5. כלומר, מדובר במשטח בטון שנוצק בסמוך למועד הצבת המבנים הניידים. התרשמתי כי במקרה שלפני, לא ניתן להפריד בין משטח הבטון למבנים שהוצבו עליו ומרגע שהמשטח שימש בפועל להעמדתם, יש לראות בהם כמבנה שלם אחד.
6. עוד נחה דעתי כי לרצפת הבטון כשלעצמה אין תכלית. זהו אינו מבנה עצמאי שיכול לעמוד בפני עצמו. לא נטען כי השימוש בו למטרה חקלאית ואין תוחלת למשטח בטון שכזה המוצב על קרקע חקלאית.
7. מקבל אני את טענת ב"כ המשיבה, לפיה הדבר דומה למצב בו נבנה מבנה בשלבים ובכל שלב מוקם קיר אחר, במצב כזה לא ניתן לסווג כל קיר כמבנה עצמאי, היות שבסופו של דבר עומד הוא כחלק ממבנה כולל.
8. לא זו אף זו, הכוונה המלווה את הצבת המבנה היא אינדיקציה המלמדת על קביעותו. כך הדין גם לגבי קרוואן המוצב במקום כפי שהוא, אך הצבתו מצריכה היתר בניה (ר' ע"פ (ת"א) 164/84 דומברוסקי נ' הוועדה לתכנון ובניה).
9. התרשמתי כי במקרה שלפני נבנה משטח הבטון לצורך הצבת המבנים הניידים.
10. כידוע, נמצאים אנו בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי.
11. צווי ההריסה המנהליים נועדו לסלק על-אתר בנייה בלתי חוקית, בעודה בראשיתה, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ר' ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים; רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה). כך הוא המקרה שלפנינו.
12. בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי על כל חלקיה.
13. הריני מורה למבקש להסיר את רצפת הבטון מן השטח בתוך 90 יום מהיום. במידה ולא תוסר בפרק הזמן שנקבע, תיהרס רצפת הבטון על ידי המשיבה והמבקש יישא בהוצאות.
14. בנסיבות המקרה, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, כפי שהוצגו לפניי בדיון מיום 22.6.17, אמנע מהטלת הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו בגין הליך זה.
15. המזכירות תעביר החלטה זו לידיעת ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ז, 29 יולי 2017, בהעדר הצדדים.