לפני: כב' השופט יוסף יוספי

נציגת ציבור עובדים – גב' מרים יעיש

נציג ציבור מעסיקים – מר נתן חיים

פסק דין

1. התובע, אשר עבד כרתך בנתבעת החל מיום 26.4.15 ועד יום 13.12.16, הגיש תביעה זו על סך 63,259 ₪ ברכיבים הבאים: פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין עקב היעדר שימוע, תשלום עבור זמן הפסקה, הפרשי שכר בגין משמרות בענף המתכת, דמי מחלה, הפרשי חצי שעת עבודה שלא שולמו.

במקביל, הגיש התובע גם בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית בגין שתיים מעילות התביעה: הניכוי של הפסקות בנות 10 דק' בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, וכן תשלום תוספת 20% בגין השעתיים הראשונות למי שעבד במשמרות לילה לפי צו ההרחבה בענף המתכת.

2. במסגרת מסכת הראיות העיד התובע מטעמו, ומנגד, מטעם הנתבעת העיד מר אביחי רז, סמנכ"ל תפעול בנתבעת. כמו כן העיד מר דורנשטיין – הבעלים, שנשאל 3 שאלות, מהן עלה כי הוא אינו בקיא בנסיבות עבודת התובע. בסיומה של מסכת הראיות נקבע, כי פסק הדין יינתן בתביעה האישית בלבד.

3. לטענת התובע, סיכומיו כוללים רק חלק מרכיבי התביעה האישית, תוך החרגת התביעה להחזר תשלום זמני הפסקה של 10 דק' והתביעה להפרשי שכר בגין משמרת שלישית (תוספת משמרות), היות ובהתאם להחלטת בית הדין אלו יידונו בעתיד במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

לטענת התובע, אשר עבד כרתך, כמפעיל מכונות פלסמה וכמכופף במפעל "המיגון" השייך לנתבעת, על הצדדים חל צו ההרחבה בענף התעשייה והמתכת. הנתבעת מוציאה את עובדיה להפסקות במהלך כל משמרת. בזמן ההפסקה התובע ושאר העובדים לא היו רשאים לצאת מתחום המפעל. כמו כן, ניכוי הפסקות בנות 10 דק', שניתנו לצורך החלפת אוויר, התרעננות והליכה לנוחיות, אינו תקין. פרק זמן זה אינו מהווה הפסקה, ואסור היה לנתבעת לנכות שכר בגינו. בתחילת חודש 11/16 התובע פנה אל מנהלו הישיר והתלונן על הניכויים. בעקבות תלונות אלו החליטה הנתבעת לפטר את התובע, וביום 28.11.16 זומן הוא לישיבת שימוע. בזימון לשימוע לא צוינה הסיבה לכך, וגם לא האפשרות להתייעץ עם עו"ד או נציג ארגון עובדים. הנתבעת טענה שתפקוד התובע לקוי, וזאת ללא כל ביסוס וללא ראיה. הנתבעת גמרה אומר לפטר את התובע עובר לשימוע, והשימוע היה למראית עין בלבד. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד. הנתבעת היתה מנכה שכר בגין הפסקות בלא שהדבר פורט בטופס הודעה לעובד שצורף כנספח 4 לתצהיר הנתבעת. על הנתבעת לשלם לתובע בעבור זמן הפסקה של 50 דק' מדי יום, מעבר להפסקות בנות 10 דק' שנתבעו במסגרת התובענה הייצוגית. התובע זכאי לתשלום דמי מחלה, וגם להפרשי שכר של חצי שעה בעבור 37 משמרות לילה, בהן הפחיתה הנתבעת חצאי שעות באופן שיטתי על ידי תוכנת מחשב.

4. לטענת הנתבעת, בסיכומיו זנח התובע את עילות התביעה לגביהן ביקש מבית הדין לאשרן כתביעה ייצוגית. התובע הינו תובע סדרתי וחסר תום לב. בתחילת דיון ההוכחות קבע בית הדין שמסכת הראיות תתקיים רק בתביעה האישית, כולל שתי העילות שהתובע ביקש לאשרן כתובענה ייצוגית. בתום מסכת הראיות הוחלט כי הסיכומים יוגשו לגבי התביעה האישית, מבלי להחריג עילות כאלה ואחרות. התובע ביצע "תרגיל מסריח" וזנח את שתי עילות התביעה, על מנת שבית הדין לא יכריע בהן לגופן. טענת ההחרגה הינה טענה שגויה.

בתחילת עבודתו של התובע נמסר לו הסכם עבודה שכולל את כל הפרטים שיש לכלול. התובע אישר שהאמור במסמך ההודעה לעובד מתאים לתנאי עבודתו. התובע לא הכחיש שמסמך זה נמסר לידיו. לתובע לא נגרם כל נזק והוא לא זכאי לפיצוי. התובע קיבל זימון לשימוע בו פורטה הסיבה לכך. התובע ביקש להתייעץ עם עו"ד, ובגלל זה נדחה מועד השימוע. התובע התייעץ עם עו"ד והוא יודע שאין ארגון יציג בנתבעת. נערך פרוטוקול שימוע עליו חתם התובע. התובע יודע היטב כי פוטר עקב תפקוד לקוי, ולא בגלל תלונותיו שהועלו לאחר קבלת ההזמנה לשימוע. התובע לא התלונן בקשר להפסקות. ברכיב הפיטורים שלא כדין תבע התובע 5 משכורות, ובסיכומיו תבע 6 משכורות. ההפסקות בנות 10 דק' הינן אמיתיות. העובדים יכלו לאכול, לשתות קפה, לדבר בטלפון, לעשן וגם לצאת מהמפעל. ההפסקות היו קבועות. לא היתה חובה לפרט בהודעה לעובד שלא משולם שכר בגין הפסקה.

צו ההרחבה אינו חל על הנתבעת, וממילא התובע זנח את התביעה בגין תוספת משמרות, מה גם שקיבל ביתר בנושא זה. תחשיבי התובע כלליים ושגויים, והוא לא פירט באלו תאריכים מדובר. אם עובד מגיע קודם לשעת המשמרת שמתחילה בשעה עגולה, הדבר אינו נחשב זמן עבודה. כמו כן, את התוספת של 42.5% יש לשלם רק בגין שעות המוגדרות כמשמרת לילה: 6:00-22:00.

גם את התביעה לימי מחלה יש לדחות, היות והתובע לא מסר אישור מחלה עד להגשת התביעה.

לסיכום, טענה הנתבעת שיש לחייב את התובע בהוצאות משמעותיות תוך חיוב התובע גם בהוצאות הליך הגישור, ובשים לב כי התביעה מתנהלת מזה 4 שנים.

דיון והכרעה

5. לאחר מסכת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, לבקשת ב"כ התובע, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 24.3.21.

6. כבר בפתח הכרעתנו נציין, כי יש לדחות את התביעה בגין שני הרכיבים מהתביעה האישית שהינם גם נשוא הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, היינו: התביעה להחזר תשלום זמני ההפסקה וכן התביעה להפרשי שכר בגין משמרת שלישית בלילה.

מעיון בסיכומי התובע עולה, כי הוא זנח את התביעה ברכיבים אלו.

אין בידינו לקבל את טענת התובע, לפיה בחר הוא בסיכומיו להחריג את התביעה ברכיבים אלו היות ועליהם להידון במסגרת הליכי אישור התובענה הייצוגית. מעיון בהחלטת בית הדין עולה, כי על הצדדים היה להגיש את סיכומיהם ביחס לתביעה האישית; ומעיון בתביעה האישית עולה כי רכיבים אלה נכללו בה. בנוסף, במסגרת מסכת הראיות עד הנתבעת נחקר ביחס לרכיבים אלו וגם התובע.

היינו, בתום שמיעת העדויות הוחלט כי הצדדים יסכמו בנושא התביעה האישית בלבד, להבדיל מסיכומים בבקשת האישור. לא הוחלט להחריג את שני רכיבי התביעה האישית שהם גם נשוא בקשת האישור, וגם אין כל הגיון בדרך כזו של פיצול רכיבי התביעה האישית.

למעלה מן הנדרש יצוין, כי דין התביעה ברכיבים אלו להדחות גם לגופה, כפי שיפורט להלן, עת נדון בכל אחד מרכיבי התביעה בנפרד.

ראשית נציין כי עדות עד הנתבעת נמצאה מהימנה, והתרשמנו כי היא משקפת דברים כהווייתם. אנו מבכרים עדות זו על פני עדות התובע, שהתרשמנו כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך עליה. עדות התובע היתה רוויית סתירות, ובחקירתו הנגדית אף סתר את האמור בתצהירו, וכן טען טענות שהתבררו כחסרות בסיס, והכל כפי שיפורט להלן.

התביעה להחזר תשלום זמני ההפסקה

7. מהתמונה שנפרשה בבית הדין עולה, כי בהתאם להסכם העבודה ולנסיבות שהוכחו התובע היה עובד במשכורת חודשית, שקיבל גם תמורה עבור שעות נוספות כאשר עבד אותן, בעוד שבתצהירו טען ואף ערך את חישוביו כאילו הוא עובד שעתי. עוד עלה, כי התובע בתצהירו ציין כי עבד 7 שעות, נתון שהתברר כלא נכון. בעדותו אישר התובע כי ההפסקות היו קבועות, כאשר בתחילתן ובסופן יש צלצול המסמן אותן. בעדות התובע היה כדי כדי לשמוט את הקרקע תחת טענתו, לפיה אין מדובר בהפסקה לכל דבר אלא בהחלפת אוויר והתרעננות.

מדבריו עלה, כי בזמן ההפסקה כל עובד הלך לענייניו הוא. כך למשל, חלקם היו מדברים בטלפון, מתפללים, קונים כריך בכניסה למפעל, יושבים ונחים ועוד. המדובר בהפסקה לכל דבר ועניין, וכפי שמסר התובע: "לא, לא עבדנו בהפסקה".

הצדדים הרחיבו ביחס לסוגיה האם התובע ועובדים נוספים יצאו עם רכבים לביתם בזמן ההפסקה, אך אין בכך כדי להעלות או להוריד בנוגע לרכיב זה לאור שפורט לעיל. בנוסף, מעדותו של עד הנתבעת עלה, כי התובע והעובדים הנוספים היו יוצאים בזמן ההפסקות לחנות של רמי לוי שנמצאת 600 מטר מהמפעל, או לכל מקום אחר, אפילו הביתה, אם זה באופניים חשמליים, ברכב או בקטנוע. עד זה גם סיפר, כפי שהודה גם התובע, כי העובדים היו קונים כריכים מדוכן ליד המפעל בזמן ההפסקה. התובע אישר כי קיבל דוחות נוכחות וכי ידע מתחילת עבודתו כי ההפסקות של 10 דק' מנוכות מהמשכורת. התובע הודה כי ניתן היה לצאת לנוחיות בזמן העבודה, ובלשונו: "איסור כתוב לא היה".

בכל אלה יש לחזק את גירסת הנתבעת, לפיה דובר בהפסקות לכל דבר ועניין ולא בהחלפת אוויר או בהליכה לנוחיות- שממילא התאפשרה גם בזמן העבודה.

לא זו אף זו, לתובע לא היו תשובות מספקות ביחס לעדותו של עובד אחר (אשר עבד לצידו) במסגרת תביעה שהגיש אותו עובד לבית הדין. אותו עובד העיד כי ניתן היה לצאת מהמפעל בהפסקות, וכי בזמן העבודה השוטפת ניתן היה לצאת לנוחיות ולעשן.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה ברכיב דנן להדחות.

התביעה להפרשי שכר בגין משמרת שלישית בלילה

8. גם דין התביעה להפרשי שכר בגין תוספת משמרות – להדחות, וזאת עקב זניחתה בסיכומי התובע כמפורט לעיל, וגם לגופה.

ראשית, התובע לא הוכיח את חלותו של צו ההרחבה בענף המתכת. אומנם, התובע עבד כרתך וכמפעיל מכונה, אך נציג הנתבעת לא נחקר בעניין בחקירתו הנגדית. לא ברור מהו עיקר עיסוקה של הנתבעת ומה המוצרים העיקריים שהיא מייצרת, בשים לב כי לנתבעת מספר מפעלים.

בנוסף, גם לו צו ההרחבה בענף המתכת היה חל, עדיין היה מקום לדחות את התביעה ברכיב דנן, והיות ועבודה במשמרת לילה הינה רק החל מהשעה 22:00 ולא עובר לכך, כפי שהעיד גם התובע: "חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר משמרת לילה כמשמרת שעתיים הן בין השעה 22:00 ל-6:00 בבוקר. זו ההגדרה שם. לכן אני גם טוען שגם השעות שאני מתחיל מ-19:00 עד 21:00, השעתיים האלה מזכות אותי בתוספת משמרת".

אכן, בגין משמרת שנייה משלמים תוספת של 22.5% (עבור השעות 22:00-14:00), אך תוספת של 42.5% אותה תבע התובע משולמת רק בגין עבודת לילה, החל מהשעה 22:00. וכפי שהתובע הודה, הוא לא עבד אחרי השעה 22:00.

ועוד נוסיף, כי נציג הנתבעת מר רז לא נחקר כלל על האמור בתצהירו ביחס לרכיב תוספת המשמרות, הן ביחס לעצם הזכאות והן ביחס לגובה התשלום בגין משמרות, ממנו עולה כי התובע קיבל תמורה ביתר.

ועוד יצוין, כי תביעת התובע ברכיב זה היתה כללית, והוא אף לא ציין תאריכים ולא הסתמך על דוחות הנוכחות.

לפיכך, דין התביעה ברכיב דנן להדחות.

התביעה בגין דמי מחלה

9. עוד מצאנו, כי יש לדחות את התביעה בגין דמי מחלה.

לאורך כל ההליך טענה הנתבעת כי התובע לא המציא לידיה את אישורי המחלה בגינם תובע הוא בעבור 9 ימים.

בכתב תביעתו לא פירט התובע למי מסר את אישורי המחלה, ובתצהירו לא התייחס לטענות הנתבעת בנושא זה שפורטו בכתב הגנתה, וממילא לא הכחיש אותן.

בעדותו בבית הדין לא ידע התובע לומר מתי קיבל אישור מחלה, ולראשונה טען כי שלח אותו לענת (עובדת הנתבעת) באמצעות וואטסאפ. התובע לא הציג את הודעת הווטסאפ בנושא, ואף לא המציא העתק של אישור המחלה הנטען, דבר אותו יכל לעשות בנקל לו פנה אל קופת החולים, גם לפיו דבריו הוא.

מנגד, לא נתבקש גילוי מסמכים מצד התובע בנושא, ואף לא נתבקשה על ידו עדותה של העובדת ענת. כאמור, התובע טען טענה זו לראשונה בעדותו, כך שהנתבעת גם לא יכלה לזמן לעדות את העובדת ענת.

והנה, למרות כל האמור לעיל, כשנהיר כי ישנן מחלוקות עובדתיות כמפורט לעיל, בסיכומיו לא התייחס התובע לנסיבות שעלו ממסכת הראיות, מכתב ההגנה ומתצהיר הנתבעת בכל הנוגע לאישורי המחלה, והסתפק בתחשיב מתמטי, המתעלם מכל שנטען בנושא.

מכל שפורט לעיל עולה, כי דין התביעה ברכיב דנן להדחות.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד

10. גם ביחס לתביעת התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, מצאנו כי דינה להדחות, ונפרט. הנתבעת הציגה את הסכם העבודה עליו חתום התובע, וכן הציגה דף הנחיות לעובד, שגם עליו חתום הוא. על טופס ההודעה לעובד שהוצג, התובע אינו חתום, והוא אף הכחיש כי קיבל אותו לידיו. מנגד, במסגרת תצהירו לא התייחס התובע לטענות הנתבעת כי טופס ההודעה לעובד על תנאי העסקתו נמסר לו, ובעדותו אף אישר כי האמור בטופס ההודעה תואם את משכורתו ואת תנאי שכרו.

אומנם, הנתבעת לא הביאה לעדות את מר אייל גרין שחתום על טופס ההודעה לעובד, אך התובע בתצהירו לא הכחיש את קבלתו, וממילא לא פירט ביחס לכך שלא קיבל את ההודעה. כמו כן, גירסת נציג הנתבעת, לפיה התובע קיבל הודעה זו, לא נסתרה.

עוד עולה, כי התובע אישר כי האמור בהודעה לעובד תואם את משכורתו ואת תנאי שכרו.

בנוסף, התובע ידע היטב לאורך כל הדרך את זכויותיו ואת תנאי עבודתו, ואף היה חתום על הסכם עבודה ועל דף הנחיות לעובד.

לפיכך, דין התביעה ברכיב זה להדחות.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

11. גם התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין דינה דחייה.

לטענת התובע, הוא פוטר שלא כדין לאחר שימוע לקוי ולא תקין, כאשר הנתבעת הפתיעה אותו בטענות שעלו רק במהלך השימוע, ושלא הופיעו במכתב ההזמנה אליו. כמו כן, לא איפשרו לו להתעמת עם הגורמים אשר באו בטענות על תפקודו, ואף לא נצפו סרטוני המצלמות המתעדות את עבודתו במפעל. עוד טען התובע, כי הוא פוטר בעקבות תלונה שלו על תנאי עבודתו ועל אי תשלום בגין ההפסקות, וכי השימוע היה למראית עין.

מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עולה, כי יש לדחות את טענות התובע, בשים לב כי התמונה אותה ניסה לצייר שונה בתכלית מהעובדות.

ראשית, התובע קיבל זימון לשימוע ביום 28.11.16, במסגרתו נכתב כי השימוע הינו עקב אי שביעות רצון מתפקודו המקצועי. לתובע ניתנה אפשרות לקיים את השימוע בכתב, אך התובע בחר לקיים שימוע בעל פה. מעיון בהזמנה לשימוע עולה, כי לא נרשם בה שהתובע יכול להתייעץ עם עו"ד ולהגיע עימו לשימוע. יש בכך פגם מסוים, אולם בסופו של יום התובע פנה לעו"ד והתייעץ עימו עובר לקיום השימוע, והשימוע אף נדחה לבקשתו כדי שיוכל להתייעץ. נכון הוא שבסופו של יום עורך הדין לא נכח בשימוע, אך זאת משיקולי התובע, לאחר שקיבל ייעוץ מתאים.

כאמור, התובע ביקש לדחות את השימוע כדי לקבל ייעוץ מתאים, והנתבעת נעתרה לכך ודחתה את השימוע. לאחר מכן ביקש התובע עוד פעמיים לדחות את השימוע, והנתבעת נעתרה לכך. לבסוף התקיים השימוע שבועיים לאחר המועד המקורי.

מעיון בפרוטוקול השימוע עולה, כי פורטו בו טענות הנתבעת כנגד התובע ביחס לתפקודו בעבודה, וזאת בהתאם למה שנכתב בהזמנה לשימוע. הטענות פורטו בפני התובע, ואף נכתב בפרוטוקול מי העלה אותן. עולה כי פורטו בפני התובע כל הטענות ביחס לתפקודו, וניתנה לו הזדמנות טובה ואמיתית להתגונן ולהשיב. ויותר מכך; בשימוע נכחו 3 נציגים של הנתבעת, ששניים מהם העלו טענות באופן ישיר, והתובע יכל להתעמת איתם באותה עת, ואף עשה כן.

עוד יצוין, כי מצאנו שהתובע לא פוטר עקב תלונותיו על תנאי עבודתו ועל ניכויים בשכרו- שכאמור נעשו כדין.

ראשית, התובע העלה רק בשימוע את נושא הניכוי, ולאחר שיצא הזימון לשימוע עשה זאת בכתב באמצעות בא כוחו. כך או כך, המכתב נושא תאריך 30.11.16, והתובע זומן לשימוע במכתב מיום 28.11.16. לפיכך, המכתב נכתב לאחר ההזמנה לשימוע.

מנגד, לא נסתרה גירסת הנתבעת כי התובע עובר לזימונו לשימוע לא התלונן בפני נציג הנתבעת בעניין ההפסקות. עדות נציג הנתבעת בנושא מדברת בעד עצמה, ואנו מקבלים אותה במלואה. כמו כן, מעיון בפרוטוקול השימוע עולה, כי מנהלי התובע הכחישו פנייה שכזו.

מעדות נציג הנתבעת השתכנענו, כי מדובר בטענות אמיתיות כנגד תפקוד התובע, שנמסרו לו גם בזמן אמת, כולל הערות חוזרות בתחום המשמעת.

התרשמנו כי התובע ידע היטב את הטענות כלפיו בזמן אמת, וממילא גם בעת הזמנתו לשימוע.

עולה כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקוד התובע, מנהליו העירו לו שוב ושוב, ומשהתובע לא שינה דרכיו, הוא זומן לשימוע, בו ניתנה לו הזדמנות טובה לשמוע את הטענות כלפי תפקודו ולהגיב. דא עקא, תשובות התובע לא היו מספקות, והנתבעת החליטה לפטרו כדין, כפי שאכן זכותה לעשות.

לאור כל שפורט לעיל, עולה כי הליך השימוע והפיטורים התנהל כדין, וטענות התובע בנושא נדחות.

התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין חצי שעה שלא שולמה במשמרות לילה

12. התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין חצי שעה שלא שולמה במשמרות לילה – דינה להדחות. ראשית, התובע תבע בגין רכיב זה באופן כללי וגורף עבור 37 משמרות, ללא פירוט תאריכים וללא תחשיב מפורט; בשים לב כי בנתבעת היה דוח נוכחות, ובשים לב כי התובע עבד לפי שני חוזי עבודה, מהם עלה כי בגין הגעה עובר לתחילת המשמרת לא משלמים, היות ואין מדובר בביצוע עבודה אלא רק בהגעה מוקדמת למקום העבודה, דבר שאינו מזכה בשכר.

יצוין, כי נציג הנתבעת לא נחקר כלל בנושא. בנוסף, מעדות התובע עולה כי היו פעמים בהם הגיע אחרי השעה 19:00 לעבודה, ודי בכך כדי לאיין את תביעתו ברכיב זה, היות ולא פורטו במסגרתה ימים באופן פרטני.

עוד עלה, כי כשלא דובר בחוזה הקשיח, השעות נספרו החל ממועד הגעתו של התובע לעבודה ולא מתחילת המשמרת, ושכר שולם בהתאם, מאחר והתובע החל לעבוד מיד עם הגעתו.

לפיכך, דין התביעה ברכיב זה להדחות.

13. בטרם חתימה נעיר הערה חשובה. במקרה דנן נהג התובע בדרך שאינה שגרתית, עת הגיש תביעה אישית לבית הדין, ובה 6 עילות, ורק לאחר מכן הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביחס לשתי עילות בלבד. הדבר הוביל לכך שהתביעה האישית נידונה בנפרד והוכרעה בנפרד, כמפורט לעיל.

אחרית דבר

14. מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעה להדחות במלואה.

משנדחתה התביעה האישית, ובה שני הרכיבים נשוא הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, הרי שנדחית גם הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

ראו:

ברע (ארצי) 7386-02-16‏ ‏ "קסטרו מודל" בע"מ- שחם (מיום 14.5.18).

עע (ארצי) 21520-02-14‏ ‏ גולדברגר- אגודת השומרים בע"מ (מיום 26.3.18).

15. לאור המפורט לעיל, ישלם התובע לנתבעת סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בגין התביעה האישית.

באשר להליך הבקשה לאישור תובענה ייצוגית; התובע/ המבקש ישלם לנתבעת/ המשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ . הוצאות אלה נפסקו באופן נמוך יחסית לאור הנסיבות, ובכללן דחיית בקשת האישור בשלב מוקדם של ההליך.

כל התשלומים דלעיל ישולמו בתוך 60 יום מהמצאת פסק הדין.

16. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

17. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר.

ניתן היום, ל' אב תשפ"א, (08 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.