אין יסוד לטענה שלפיה בהחלטתי מיום 18/6/17, הוטל עיקול על כספים שיקבל הנתבע מהמחזיקים בעתיד, בגין רכישת מניותיו (אותם הם מחויבים, לפי הטענה, לרכוש ממנו בשל החלטת הבורר); ואין יסוד לבקשה הנזכרת בס' 9, לקבוע כי צו העיקול שניתן ביום 18/6/17 חל על המניות הרשומות על שם הנתבע או המניות שהינו זכאי שיירשמו על שמו.

הצו לפי החלטתי מיום 18/6/17 כוון לכספים שעל המחזיקים לשלם לנתבע מכוח הסכם פשרה שהמבקש טען שעתיד להיחתם בכל רגע, ככל שנחתם כזה נכון למועד הצו. הא ותו לא.

בית המשפט מפנה לרישא לבקשת המבקש בפסקה השניה והרביעית וכן, למשל לסעיף 87 לבקשה. במסגרת הבקשה מזכיר המבקש, לא אחת, כי מדובר בבקשה לעיקול זמני של "נכס ספציפי" או "עיקול כירורגי על נכס אחד ויחיד", כלשונו - סכומים שיקבל הנתבע לפי הסכם הפשרה שלטענתו של המבקש בבקשה הוא פרי עמלו שלו וכאמור, עומד להיחתם בכל רגע. המבקש עמד על כך גם, וביתר שאת, בהבהרה שהגיש נוכח החלטתי מיום 7/6/17, שבה דחיתי את הבקשה לעיקול זמני וציינתי, בין היתר, כי לא נחה דעתי שעומד להיחתם הסכם פשרה. הצו לעיקול זמני של כספים אלה, ואלה בלבד, הוטל מתוך הנחה לכאורית שייחתם הסכם פשרה (המבוססת על טענות התובע כאמור), כך שזכותו של הנתבע לקבלת הכספים מהמחזיקים תתגבש לכאורה עד להמצאת הצו. הכל בשים לב לדין שמלכתחילה הוביל את בית המשפט לבחון היטב (כמפורט בהחלטה מיום 7/6/17) אם קיימת כלל זכות שניתנת לעיקול. בהקשר זה מופנה המבקש לע"א (ת"א) 2724/03 בנק הדואר נ' אדר גלוב, פס"מ תשס"ד, חלק ראשון, עמ' 801.

קיצורו של דבר, לא הוטל עיקול על זכות שטרם באה לעולם, מתוך תקווה או ציפיה שתהא בעתיד, עקב הסכם פשרה שאולי ייחתם; ולא הוטל עיקול על כל נכס אחר מלבד הכסף הנזכר - עיקול שלא תפס דבר, שעה שלא נחתם הסכם פשרה ולא קמה לנתבע הזכות לקבל כסף מהמחזיקים מכוח הסכם נטען זה.

הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה ולפיכך, ללא צו להוצאות.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.