לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה , לא מצאתי להורות על דחיית התביעה על הסף.

כך, במסגרת הפסיקה נקבע כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה על הסף רק מקום בו נעלה מכל ספק שהתביעה אינה מגלה עילה כלשהי, גם בהינתן שכלל האמור בה יוכח.

לטענת הנתבע, התביעה אינה מגלה עילה, בהינתן שהינה מבוססת על הסכם פשרה בין הנתבע לבין הצדדים להליך המתנהל בבוררות, אשר לא נחתם ואף אינו צפוי להחתם ומשכך, דינה דחייה.

לאחר שבחנתי הטענה הנני סבורה כי אין בה ממש- כך, אמנם סכום התביעה הינו נגזרת של הסכום אשר, לטענת התובע, הוצע לנתבע במסגרת הסכם פשרה ואשר אף התובע אינו טוען כי נכרת ואולם, התביעה אינה מבוססת על הסכם הפשרה אלא - על הסכם שכר הטרחה במסגרתו התחייב הנתבע בסעיף 4 :

"הנני מתחייב שלא אפסיק את הטיפול המשפטי מכל סיבה שהיא שכן הוא תלוי תוצאות ובאם אעשה כן, אשלם את מלוא שכר הטרחה שהיית מקבל אילו אפשרתי לך להשלים את העבודה".

לטענת התובע – לו היה מאפשר הנתבע לתובע להשלים עבודתו היה זכאי לסכום אשר הוצע לו בפשרה (לכל הפחות) ומשכך, לטענתו הינו זכאי לשכר טרחה אשר סכומו נגזר מסכום הסכם הפשרה המוצע.

לאור האמור, הרי שאין ממש בטענה ולפיה בהינתן שהסכם הפשרה לא נחתם ולא יחתם לא קמה עילת תביעה ועילה לכאורית (ומבלי לקבוע מסמרות לגופם של דברים) קיימת מכח הסכם שכר הטרחה.

מבלי לגרוע מן האמור אציין כי התובע עותר בנוסף לשכר טרחה ראוי.

אשר על כן הבקשה נדחית, הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 4,000 ש"ח אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ח, 25 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.