30 יולי 2020

לפנינו תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה. האחת הינה תביעה כספית לחיוב הנתבעת, בי אן מיחזור בע"מ, עבור הפרשות פנסיוניות אשר לא שולמו עבור ארבעה מעובדיה, בגינם התקשרה עם מגדל חברה לביטוח בע"מ, בחוזה ביטוח שמהותו ביטוח עובדים אלה בביטוח חיים – מנהלים. התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי בי אן מיחזור בע"מ, עניינה ביטול פוליסות הביטוח נשוא התביעה והחזר דמי ביטוח בגין העובדים וכן בגין עובד נוסף, שלטענתה נגבו שלא כדין על ידי מגדל.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:

1. התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, הינה "חברה מנהלת", כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה-2005 ובתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)(תשלומים לקופת גמל) התשע"ד- 2014, ומנהלת, בין היתר, ביטוחי חיים וביטוחי מנהלים (להלן: "מגדל").
2. הנתבעת, חברת בי אן מיחזור בע"מ, היא חברה פרטית העוסקת בתחום מחזור של חומרי פסולת (להלן: "המעסיקה").
3. הנתבעים 4-8 היו בזמנים הרלוונטיים לתביעה עובדי המעסיקה, ובוטחו בפוליסות ביטוח חיים-מנהלים שאותה רכשה המעסיקה ממגדל.

התביעה (תיק ק"ג 4301-11-14)

1. ראשיתו של ההליך דנן בתביעה שהגישה מגדל כנגד המעסיקה (תיק ק"ג 4301-11-14), (להלן: "התביעה"), בגין חוב כספי הנובע מאי העברת כספים (הפרשות לגמל ולפיצויי פיטורים) לפוליסות שהוקמו לארבעת עובדיה: שירם סמיך שיימי, בכר ודת חיים, שירם מורט, רהני רמון.
2. המעסיקה התקשרה עם "מגדל" בחוזי ביטוח חיים-מנהלים על פיהם הוקמו פוליסות ביטוח לטובת העובדים לעיל וכן לטובת העובד קסטוריאנו סמיך.
3. בחודש ספטמבר 2013 בוצע התשלום האחרון למגדל עבור ארבעה מהעובדים (למעט מר קסטוריאנו).
4. בכתב תביעתה ביקשה "מגדל" לחייב את המעסיקה: לשלם את החוב בצירוף ריבית פיגורים, לשלם פיצויי הלנה וכן שבית הדין יקבע שהמבטחת משוחררת מכל חבות בגין הצטברות החוב.
5. בהליך הראשון מלכתחילה ניתן כנגד המעסיקה פסק דין בהעדר הגנה, אלא שבחודש בספטמבר 2015, הגישה המעסיקה בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שבית הדין קיבל את הבקשה, המעסיקה הגישה כתב הגנה מטעמה.
6. בכתב ההגנה טענה המעסיקה כי ארבעת העובדים וכן עובד נוסף היו מבוטחים בפוליסות ביטוח חיים-מנהלים אצל כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"כלל"). בעת שהתקבלה אצל המעסיקה הצעת ביטוח מאת "מגדל", הובטח לה, לטענתה, על ידי סוכני הביטוח, כי "מגדל" תסדיר את הניוד של פוליסות העובדים מחברת "כלל" אשר ניהלה את קופות העובדים עד להתקשרות בין הצדדים דנן. אלא שלימים התברר כי לא בוצע ניוד של הפוליסות מחברת כלל, וכך במשך תקופה, המעסיקה ביצעה לטענתה, הפרשות כפולות בגין פנסיות העובדים לשתי מבטחות- "כלל "ו"מגדל". לטענת המעסיקה, משפניותיה ל"מגדל" בעניין ניוד הפוליסות לא נענו על ידי "מגדל", ועל מנת להפסיק את התשלום הכפול, היא הפסיקה לשלם ל"מגדל".
7. לטענתה, משהעובדים היו מבוטחים ב"כלל", לא קיימת חובה חוקית לבטח את העובדים בחברת ביטוח אחרת, ומשכך אין בסיס/עילה חוקית המחייבת אותה לשלם לשני גופים שונים. בהתאם, צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, אינו חל על עובד שכבר מבוטח בביטוח פנסיוני. עוד טוענת המעסיקה להשתק עילה לאור פסק הדין בעניין "כלל" (קג (ת"א) 42166-08-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בי אן מיחזור בע"מ, מיום 15.10.2017), עליו יורחב בהמשך הדברים. כן, לטענתה, לאור התצהירים מאת המעסיקה והעובדים שביקשו לבטל את הפוליסות ב"מגדל" ולהשיב למעסיקה את ההפרשות שבוצעו בגינם, אין ל"מגדל" שיקול דעת או זכות להתנגד לביטול הפוליסות.
8. ביום 28.5.2017 הגישה המעסיקה תצהירים של ארבעה מהעובדים, במסגרתם ביקשו לבטל את הפוליסה ב"מגדל" ולהשיב את הכספים הצבורים שם לידי המעסיקה.
9. בפתח ישיבת ההוכחות התייצבו מספר עובדים של המעסיקה, על מנת להצהיר בעל פה כי למיטב ידיעתם זכויותיהם הפנסיוניות בגין עבודתם בחברה בוטחו בחברת "כלל".
10. ב"כ מגדל לא הסתפקה בהצהרת העובדים בעל פה שכן לטענתה, בידיה היו מסמכים המעידים על כך שהחל משנת 2013 לא הופרשו כספי הפנסיה של העובדים ל"כלל", לפיכך, ב"כ מגדל התנתה את מחיקת התביעה בכך שתקבל לידיה טפסי סילוק חתומים על ידי העובדים, אולם אלה לא התקבלו אצלה.
11. מכאן, יש לדון בחובה של המעסיקה ל"מגדל" לאור המפורט לעיל.

התביעה שכנגד (ק"ג 60612-05-17)

1. ערב ישיבת ההוכחות בתביעה שהגישה "מגדל" בחודש מאי 2017 הגישה המעסיקה כנגד "מגדל" את תביעה בהליך נפרד (ק"ג 60612-05-17) (להלן: "התביעה שכנגד"), למתן סעד הצהרתי בדבר ביטול הפוליסות לארבעת העובדים נשוא התביעה, וכן לעובד קסטוריאנו סמיך, על רקע זאת שבסמוך לאחר הקמת הפוליסות לעובדי המעסיקה התברר ל"מגדל" כי לא ניתן לבצע את הניוד שהתבקשה מלכתחילה. בין הצדדים פעורה מחלוקת לגבי חוקיות התנהלותה של "מגדל" על רקע אי ביצוע הניוד.
2. לטענת המעסיקה, מדובר בפוליסות שנפלו פגמים בהקמתן, לפיכך תבעה המעסיקה השבה של הכספים שהופקדו וכן פיצוי נזיקי בסך 50,000 ₪.
3. לטענתה, העובדים היו מבוטחים בפוליסות ביטוח חיים- מנהלים הקיימות אצל חברת "כלל", בעת שהתקבלה אצל המעסיקה הצעת הביטוח מאת "מגדל". מנהל המעסיקה הסכים להצעת הביטוח, "בתנאי" שהפוליסות הקיימות "ינויידו" מחברת "כלל" ל"מגדל", ויופסקו התשלומים בגינן מהמעסיקה לחברת "כלל". בניגוד למוסכם, "מגדל" פתחה פוליסות חדשות לעובדים מבלי לבצע "ניוד" ולהביא להפסקת התשלומים לחברת "כלל". לטענתה, הפוליסות החדשות נפתחו על ידי "מגדל" שלא כדין והן בטלות והתשלומים ששילמה המעסיקה ל"מגדל" בגין העובדים היו תשלומי כפל ועל כן יש להשיבם למעסיקה.
4. יצוין כי המעסיקה לא ציינה מפורשות עבור אילו חודשים בוצעו לטענתה הפרשות כפולות הן ל"מגדל" והן ל"כלל", אולם מהדוחות שצירפה לכתב התביעה עולה כי המדובר על החודשים 12/2012 - 9/2013.
5. עוד טוענת המעסיקה כי הקמת הפוליסות החדשות מבלי לבצע את הניוד מחברת "כלל" ל"מגדל" מנוגדת להוראות החוק ומהווה רשלנות של הסוכנים ושל "מגדל". לגרסתה, הפוליסות הוקמו שלא כדין ובניגוד לחוזר ביטוח 2012-1-5 שנכנס לתוקף ביום 1.1.2013.
6. כן, מוסיפה המעסיקה וטוענת שחלק מהתשלומים, עבור חלק מהעובדים שולמו למגדל לאחר שהופסקה העסקתם, בעת שמגדל כבר לא הייתה זכאית להם וכי חלק מהעובדים סיימו את העסקתם בנסיבות שכלל אינן מזכות בפיצויי פיטורים.
7. במסגרת הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, ביקשה המעסיקה מבית הדין:
8. להצהיר כי הפוליסות נפתחו על ידי מגדל שלא כדין וכי הן בטלות /מבוטלות.
9. לחייב את מגדל להשיב למעסיקה סך של 79,704 ₪ (76,721.78 ₪ נומינלי), בגין כספים שנגבו ממנה שלא כדין לטובת חמשת עובדיה בתוספת ריבית והצמדה.
10. לחייב את מגדל (והסוכנים) לשלם למעסיקה פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין מעשיהם ו/או מחדליהם ו/או רשלנותם, וזאת מכוח פקודת הנזיקין ו/או סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן ו/או מכוח הוראות כל דין אחר.
11. יצוין שבהתאם להחלטת בית הדין מיום 18.12.2018 נמחקה התביעה כנגד הסוכנים לאור היעדר סמכות. בנוסף, בהסכמת הצדדים, בהתאם להחלטה מיום 28.1.2019 נמחקה העילה הנזיקית בתביעה שכנגד.
12. לטענת "מגדל" המעסיקה הייתה היחידה המוסמכת להורות על הפסקת תשלומיה לחברת "כלל", אילו היתה זכאית לכך, והיה עליה לוודא את הפסקת התשלומים. עוד לטענתה, הדעת נותנת כי מעסיקה סבירה תבדוק ותוודא כי התנאי יקוים ואם תמצא כי לא קוים (דהיינו לא נוידו כספים/לא פסקו תשלומים לחברת "כלל"), היא תסרב להיענות לדרישות תשלום של "מגדל". בפועל בחודש מאי 2013 מנהל המעסיקה חתם על הוראת קבע ובעשותו כן הכשיר את התשלומים ל"מגדל", במקביל לתשלומים ל"כלל". התשלומים שבוצעו בפועל מעידים על הסכמה של המעסיקה, מראש ובדיעבד, לעצם הפקת הפוליסות עבור העובדים אצל מגדל וגביית התשלומים בגינן, מבלי שיוצב התנאי הנטען.
13. עוד טוענת מגדל כי באשר לעובדים שירם סמיך שיימי וחיים בכר ותד הניוד לא הושלם לאור אי השלמת מסמכים נדרשים מצדם. לעניין העובד שירם מורט טוענת מגדל כי ניוד הכספים עבורו הושלם. אשר לרהני רמון וקסטוריאנו סמיך, ניוד הכספים לא הושלם משום שלטענתה לא התקבלה אצלה בקשה של העובדים הללו לנייד את הכספים, והדבר היה ידוע להם ולמעסיקה.
14. ביום 12.2.2018 ניתנה החלטת ס. הנשיאה כב' השופטת א. גילצר כץ לפיה הדיון בשני התיקים יאוחד.
15. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 4.6.2018 (בהליך המאוחד) המציא ב"כ המעסיקה ל"מגדל" דוחות הפקדות ב"כלל" על מנת שתבחן את הטענה לעניין כפל תשלומים. באותו מועד לא הובא לידיעת בית הדין ולידיעת הצד שכנגד כי גם חברת "כלל" הגישה כנגד המעסיקה תביעה בגין אי תשלום הפרמיות לעובדים.
16. למרבה הצער, רק במהלך שמיעת ההוכחות בדיון המאוחד התברר כי במקביל להליך דנן נוהל הליך בתביעה של חברת "כלל" במסגרתו נטענו טענות מנוגדות לאלה שהועלו על ידי הנתבעת בהליך דנן (ק"ג 42166-08-14), (להלן: "פסק הדין בעניין כלל")
17. ביום 24.11.2019 הוגשה עמדת רשות שוק ההון ביטחון וחיסכון (להלן:"הרשות") ביחס לטענה ש"מגדל" פעלה שלא כדין שעה שהקימה את הפוליסות והמשיכה אותן על אף שלא ניתן היה לבצע ניוד מכלל, ולפיכך הפוליסות לכאורה "בטלות". בהמשך לעמדה האמורה, התייחסה הרשות לטענת המעסיקה לפיה הפוליסות הוקמו על ידי "מגדל" שלא כדין ובניגוד להוראות חוזר ביטוח 2012-1-5 "מקדמי קצבה המגלמים הבטחת תוחלת חיים" (29.11.2012).
18. בהתאם לעמדת הרשות, אסור למעסיקה להתערב בבחירת המוצר הפנסיוני על ידי העובד ובבחירת החברה שתנהל עבורו את הכספים ואין באפשרותה להתנות ניוד כספים מקופה כזו או אחרת לצורך ביצוע ההפקדות, משכך, אין לקבל את טענת המעסיקה לפיה הפוליסות בטלות מכיוון שלא בוצע ניוד כספים.
19. עוד בהתאם לעמדת הרשות, חוזר ביטוח 2012-1-5 עניינו איסור על שיווק תוכניות ביטוח מסוימות. החוזר אינו אוסר על חברות ביטוח שיווק של תכנית ביטוח חיים משולבות ללא מקדמי קצבה מבוטחים, וממילא הוראות החוזר אינן חלות מכיוון ששיווק תכנית הביטוח בוצע לפני יום תחולתו של החוזר.

דיון הכרעה

1. נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו את הראיות שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה הנגדית להתקבל בחלקן.
2. לשם הנוחות, מצאנו לנכון לדון ראשית בתביעה שכנגד על מנת לבאר את שאלת בטלותן של הפוליסות ורק לאחר מכן נפנה לדון בתביעה.

התביעה שכנגד

1. כאמור, המעסיקה טוענת כי תנאי לפתיחת פוליסות ב"מגדל" היה ניוד הכספים מ"כלל" וכי סוכני הביטוח התחייבו לטפל בניוד הכספים. לטענתה, המעסיקה ועובדיה חתמו על טפסי ניוד, אולם הכספים לא נוידו מ"כלל" ל"מגדל" ומשכך יש ליתן צו הצהרתי לביטול הפוליסות שנפתחו שלא כדין ובהתאם להורות למגדל להשיב את הכספים שהופקדו לפוליסות.
2. עוד לטענת המעסיקה, הפוליסות הוקמו שלא כדין בניגוד לחוזר ביטוח 2012-1-5 שנכנס לתוקף ביום 1.1.2013. לטענתה, לפי הוראות סעיף 2א לחוזר, חל איסור כללי על שיווק תוכניות ביטוח חיים משולבות חיסכון עם מקדמי קצבה המגלמים הבטחת תוחלת חיים על ידי חברות הביטוח. לאיסור הנ"ל יש סייגים, כמפורט בסעיף 2 ב לחוזר, בעוד לטענת המעסיקה סייגים אלו לא התקיימו.
3. לאחר ששקלנו את הדברים, הגענו לכלל מסקנה שיש לדחות את טענת המעסיקה לפיה הפוליסות נפתחו על ידי מגדל שלא כדין וכי הן בטלות / מבוטלות ולפיכך יש לחייב את מגדל להשיב את מלוא הכספים שהופקדו בפוליסות.
4. בעניינו, העובדים חתמו על טפסים לפתיחת פוליסה ב"מגדל".
5. סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות גמל") קובע עיקרון יסוד לפיו לעובד קיים חופש בחירה באשר לסוג המוצר הפנסיוני, חברת הניהול ומסלול ההשקעה, וכלשון הסעיף לאמור:

"(א) עובד הזכאי להצטרף כעמית לקופת גמל, לפי כל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי (בסעיף זה – הדין או ההסכם), או להמשיך ולהיות עמית בקופת גמל כאמור, רשאי לבחור, בכל עת, כל קופת גמל המיועדת למטרה של קופת הגמל שנקבעה לפי הדין או ההסכם לצורך הפקדת תשלומיו ותשלומי מעבידו, בכפוף להגבלות על צירוף עמיתים שנקבעו בתקנון קופת הגמל ולהגבלות על הפקדת כספים לפי סעיף 22, ומעבידו של עובד כאמור לא יתנה את תשלום הכספים לקופת הגמל בעד עובדו ואת שיעור ההפקדה בעדו בכך שיופקדו בקופה מסוימת, מסוג מסוים של קופות או בקופה שיבחר העובד מתוך רשימה מסוימת של קופות, והכל אף אם נקבע אחרת בדין או בהסכם..."

1. ללמדך כי לעובד נתון חופש בחירה מלא לקביעת סוג המוצר הפנסיוני, החברה שתנהל עבורו את הכספים, מסלול ההשקעה בו ינוהלו הכספים ולמעסיק אסור להתערב בבחירות אלו.
2. בהתאם לאמור, וכפי שאף צוין בעמדת הרשות, המקובלת עלינו, המעסיקה נדרשת לבצע את ההפקדות לקופת הגמל שנבחרה על ידי כל עובד, ללא כל תנאי מוקדם. בהתאם, המעסיקה אינה יכולה להתערב בבקשה של העובדים כי כספיהם יופקדו ב"מגדל" או ב"כלל" ואין באפשרותה להתנות ניוד כספים מקופה כזו או אחרת לצורך ביצוע ההפקדות לקופה שנבחרה על ידי העובד.
3. נוכח האמור, אין לקבל את טענת המעסיקה לפיה הפוליסות בטלות מכיוון שלא בוצע ניוד כספים ומשכך המעסיקה לא הייתה צריכה לבצע הפקדות למגדל.
4. משזו קביעתו, אין אנו נדרשים לבירור טענות הצדדים בדבר סיבת היעדר ניוד הכספים, האם הועברו מלוא המסמכים הנדרשים או לאו ושאלת אחריותם של מי מהצדדים, אשר הובילה למרבה הצער לפגיעה בזכויות העובדים. בהקשר זה יוער כי לא מן הנמנע כי התנהלותם של הסוכנים שפעלו מטעם מגדל לא היתה מיטבית, ותרמה להתרשלות המעסיקה וליצירת התקלה שמוטב כי הייתה נמנעת, דא עקא, שהסוכנים אינם צד להליך, והביקורת על התנהלותם חורגת מתחום סמכותו של בית דין זה.
5. עוד יצוין שבאשר לעובד שירם מורט, הוכח כי בוצע ניוד של הכספים מ"כלל" ל"מגדל", וחרף האמור המעסיקה לא הפרישה ל"מגדל" עבור מלא תקופת עבודתו, לאחר ביצוע הניוד.
6. זאת ועוד, אין בידינו לקבל אף את טענת המעסיקה לפיה הפוליסות הוקמו על ידי "מגדל" שלא כדין ובניגוד להוראות חוזר ביטוח 2012-1-5 "מקדמי קצבה המגלמים הבטחת תוחלת חיים" (29.11.2012).
7. ראשית, בהתאם לסעיף 4 לחוזר האמור, תחילתן של הוראות החוזר (ואיסור השיווק הקבוע בו) הוא ביום 1 בינואר 2013. מטענות המעסיקה עולה כי שיווק תוכניות הביטוח בוצעה בשנת 2012, ובהתאם, הוראות החוזר כלל אינן חלות לעניין שיווק אותן תוכניות ביטוח.
8. למעלה מן הצריך יוסף כי מקובלת עלינו עמדת הרשות כי החוזר האמור עוסק רק בהגבלות המוטלות על חברות ביטוח בשיווק תכניות ביטוח חיים משלבות חיסכון עם מקדמי קצבה המגלמים הבטחת תוחלת חיים בעוד אין מניעה חוקית לניוד כספים מתוכניות ביטוח חיים משולבות חיסכון עם מקדמי קצבה המגלמים הבטחת תוחלת חיים לכל סוג קופת גמל לקצבה אחרת, לרבות לתכנית ביטוח חיים משולבת חיסכון ללא מקדמי קצבה מובטחים. וכן כי החוזר לא אוסר על חברות הביטוח לשווק תוכניות ביטוח משולבות חיסכון ללא מקדמי קצבה מובטחים, לרבות לעובדים המבוטחים בתכנית ביטוח חיים משולבות חיסכון עם מקדמי קצבה מובטחים.
9. לאור כלל האמור, אנו דוחים את טענת המעסיקה לפיה הפוליסות שנפתחו עבור העובדים ב"מגדל" בטלות.
10. לצד האמור, אנו סבורים שיש לקבל את טענת המעסיקה לעניין כפל התשלומים ויש לקזז מסכום החוב תשלומים שהועברו בכפל, בחודשים בהם בוצעו בטעות הפרשות בכפל הן ל"כלל" והן ל"מגדל" שהרי פשיטא שלא היתה מעולם כוונה להסדיר לעובדים שני חסכונות פנסיונים במקביל. בנוסף, על החוב לשקף את תקופת ההעסקה של כל עובד (יש לנכות מהחוב הנתבע חודשים שלאחר סיום ההעסקה).
11. אם כן, יחושב שיעור ההשבה בהתחשב בהפקדות שבוצעו עבור העובדים ל"כלל", בהתחשב בפסק הדין שניתן בעניין "כלל" ובהתאם לתקופת ההעסקה, כפי שעולה ממסמכים שהומצאו על ידי המוסד לביטוח לאומי בהמשך להחלטת בית הדין מיום 22.5.219.

שיעור ההשבה

1. בכתב התביעה שכנגד, תבעה המעסיקה סך כולל של 76,721.78 ₪ נומינלי (79,704.90 ₪ כולל הצמדה וריבית) ללא פירוט הסכום בעבור כל עובד בנפרד.
2. משכך, החישוב עבור כל עובד נעשה בהתאם לדוח פירוט התשלומים למגדל (נספח 2 לכתב התביעה שכנגד).
3. כעולה מכתב התביעה שכנגד, בהתאם לדוח הפקדות למעסיק של "מגדל" (נספח 2 לכתב התביעה שכנגד) ובהתאם לדוח ההפקדות לחברת "כלל" (שהוגש לתיק ביום 25.1.2019), המעסיקה שילמה הפרשות לפנסיה בכפל, הן ל"מגדל" והן ל"כלל", עבור חלק מהעובדים, בחודשים 12/2012-9/2013 (זמן פירעון).
4. כמו כן, בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי, ישנם עובדים שהועסקו רק בחלק מן התקופה בגינה נגבו תשלומים על ידי מגדל.
5. יצוין שמשלא הוכחו טענות המעסיקה, אין בידינו לקבל את טענותיה באשר לרכיב הפיצויים, וזאת אף בהתחשב בשיעור ההפרשות בגין חלק מהעובדים עבור רכיב זה.
6. בהתאם, על מגדל להשיב למעסיקה סך של 38,899.57 ₪ לפי הפירוט הבא:
   1. העובד שירם סמיך שיימי:
      1. בהתאם למסמכים מהמוסד לביטוח לאומי, העובד הועסק אצל המעסיקה עד לחודש 5/2013.
      2. בפסק דין בעניין "כלל" נפסק, כי "כלל" תחזיר למעסיקה את ההפרשות עבור העובד החל מחודש 6/2013.
      3. על "מגדל להשיב למעסיקה סך של 22,827.51 ₪ (עבור 9 חודשים הכוללים את התקופה החופפת ואת החודשים בהם שולמו בעבורו הפרשות לפנסיה לאחר סיום העסקתו.
   2. העובד בכר ודת חיים:
   3. בפסק דין בעניין "כלל" נפסק, כי "כלל" תחזיר למעסיקה את ההפרשות עבור העובד החל מחודש 1/2013.
   4. משכך, המעסיקה זכאית להשבה עבור חודש 12/2012 (זמן פירעון) חופף בסך 1,728.77 ₪.
   5. העובד שירם מורט:
7. בהתאם לדוח ההפקדות לחברת "כלל" (שהוגש לתיק ביום 25.1.2019), ובהתאם לדוח הפקדות למעסיק של "מגדל" (נספח 2 לכתב התביעה שכנגד), המעסיקה שילמה הפרשות לפנסיה בכפל, הן ל"מגדל" והן ל"כלל", עבור החודשים (זמן פירעון) 12/2012-3/2013, בסך 8,221.9 ₪.
   1. העובד רהני רמון:
      1. בפסק דין בעניין "כלל" נפסק, כי "כלל" תחזיר למעסיקה את ההפרשות עבור העובד החל מחודש 5/2013.
      2. בהתאם לדוח ההפקדות לחברת "כלל" (שהוגש לתיק ביום 25.1.2019) ובהתאם לדוח הפקדות למעסיק של "מגדל" (נספח 2 לכתב התביעה שכנגד), המעסיקה שילמה הפרשות לפנסיה בכפל, הן ל"מגדל" והן ל"כלל", עבור החודשים 12/2012-4/2013 (זמן פירעון) בסך 3,800.97 ₪.
   2. העובד קסטוריאנו -
      1. העובד הועסק על ידי המעסיקה מחודש 1/2003 עד חודש 5/2013.
      2. בפסק דין בעניין "כלל" נפסק כי הכספים שהופקדו עבורו אצל חברת "כלל" בגין חודש 6/2013 ואילך יוחזרו למעסיקה.
      3. בהתאם לדוח ההפקדות לחברת "כלל" (שהוגש לתיק ביום 25.1.2019), ובהתאם לדוח הפקדות למעסיק של "מגדל" (נספח 2 לכתב התביעה שכנגד), המעסיקה שילמה הפרשות לפנסיה בכפל, הן ל"מגדל" והן ל"כלל", עבור החודש (זמן פירעון) 12/2012 בסך 874.22 ₪
      4. משכך, על "מגדל" להשיב למעסיקה עבור החודש החופף וכן עבור החודשים בהם הופקדו עבור העובד כספים לאחר סיום עבודתו בסך כולל של 4,370.42 ₪ (874.22+3,496.2).
      5. מאידך, על המעסיקה לשלם למגדל דמי ביטוח עבור 13 חודשים בהם ביטחה את העובד מפני ריסק, לאחר מועד הפסקת עבודתו הנטען, סך של 157.67 ₪ לחודש ובסך הכל 2,050 ₪.
      6. לאור כלל האמור, על "מגדל" להשיב למעסיקה סך של 2,320.42 ₪.

התביעה

1. ככלל, בהיעדר הסכמה בין העובד למעסיק על כך, אין חובה לבצע עבור עובד כפל הפרשות לפנסיה לגופים שונים. לצד זאת, אין חולק כי על המעסיקה לבצע הפרשות פנסיוניות עבור עובדיה. דא עקא, החל מחודש 9/2013, ועד לחודש 10/2014 (או עד לסיום העסקתו של עובד אצל המעסיקה, לפי המוקדם מבניהם), לא זו בלבד שהמעסיקה לא ביצעה כפל הפרשות לפנסיה, אלא שלא ביצעה הפרשות לפנסיה כלל וכלל, וזאת, בניגוד לדין.
2. אין בידינו לקבל את טענת המעסיקה להיעדר תחולת צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק בשל קיומן של פוליסות עבור העובדים בחברת "כלל".
3. יצוין שטענה זו הועלתה על ידי המעסיקה באופן מפורש רק בסיכומיה, אולם למעלה מן הצריך, נתייחס לדברים.
4. צו ההרחבה הכללי קובע את חובת המעסיק לבצע הפרשות לביטוח פנסיוני עבור עובדיו (ראו סעיף 3 לצו) בהתאם להוראות שנקבעו וכן קובע את היקף תחולתו של הצו על כל עובד שאין לו "הסדר פנסיוני מיטיב" כמשמעו בצו ההרחבה. סעיף 4 לצו ההרחבה שכותרתו "תחולה" עוסק, בין היתר, בהגדרת הסכם פנסיוני מיטב.
5. הנה כי כן, סעיף 4א(1) לצו ההרחבה, אליו מפנה המעסיקה, עוסק במקרים בהם חל על העובד ביטוח פנסיוני מיטיב, אשר כשמו כן הוא- מקנה לעובדים זכויות מיטיבות ביחס לצו ההרחבה. אין המדובר במקרה כבמקרה דנן, עת נפתחה פוליסה חלופית, במטרה לנייד את הכספים, שנועדה להחליף את הפוליסה הקודמת, ובסופו של יום, עקב תקלה, הדבר לא בוצע ובעבור חודשים מסוימים, כלל לא מופרשים כספים לאף אחת מן הפוליסות. במקרה זה אין כל ספק שלא חל הרציונל העומד בבסיס קיומו של הסדר מיטיבי, ואף הלכה למעשה, זכויות העובדים נגרעות.
6. ברי כי המעסיקה אינה יכול לאחוז את המקל בשני קצותיו באצטלה של תחולת סעיף 4 לצו ההרחבה, ולטעון כלפי מבטחת אחת כי העובדים מבוטחים אצל מבטחת אחרת ולהיפך, ועל ידי כך להימנע מביצוע הפרשות לפנסיה עבור העובדים.
7. עוד יוסף שסעיף 5 (ג) לצו ההרחבה קובע כי "מעביד המחויב לבטח את עובדיו בהסדר פנסיוני מיטיב אחר, ואשר לא ביטח את עובדיו כמתחייב ממנו, לא יהיה בהוראות צו זה כדי לגרוע ו/או לפגוע בחובתו ליישום ההסדר הפנסיוני המיטיב ובהתאם לקבוע בו".
8. הגם שאין אנו סבורים שעניינו נכנס לגדרי ביטוח פנסיוני מטיב, אנו סבורים כי יש בכך כדי להשליך אף לעניינו, ללמדך כי היעדר ביטוח כמתחייב על פי דין אינו מקנה למעסיקה אפשרות להתחמק מחובותיה.
9. בנוסף, אין בידינו לקבל את טענת המעסיקה להשתק עילה, אשר אף היא, עלתה רק בשלב הסיכומים ואף בה נדון למעלה מהצריך.
10. כללו של השתק העילה קובע, כי מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על אותה עילת תביעה. כאשר ככלל, בהעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה.
11. על הטוען "השתק עילה" להוכיח, בין היתר, כי יש זהות בין בעלי-הדין או חליפיהם (ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ (24.02.2000)).
12. בעניינו, אין המדובר באותם צדדים ואין אנו סבורים כי מדובר בחליפיהם של אותם צדדים. בנוסף מקורם של החיובים הינה מכוח התקשרויות שונות בין צדדים שונים והחיוב הוא בגין חודשי שכר שונים, ואין מקום לקבל את טענת המעסיקה בדבר השתק עילה.
13. זאת ועוד, אף אין בידנו לקבל את טענת המעסיקה לפיה אין למגדל שיקול דעת או זכות להתנגד לביטול הפוליסות לאור תצהירי העובדים מיום 28.5.2017 והצהרת ארבעה מהעובדים בפני בית הדין מיום 4.7.2017 מהעובדים לפיה "למיטב ידיעתם זכויותיהם הפנסיוניות מבוטחות בחברת "כלל" וכי אין להם התנגדות כי כספים שהופרשו עבורם על ידי המעסיק, לתובעת יושבו למעסיק".
14. בדיון מיום 4.7.2017, ב"כ מגדל עמדה על כך שהעובדים יחתמו על טפסי סילוק, והוחלט שהצדדים יבואו ביניהם בדברים על מנת להסדיר חתימה על טופסי סילוק. חרף האמור, המעסיקה לא המציאה טופסי סילוק חתומים על ידי העובדים.
15. בהקשר זה יש לזכור שהזכות לפנסיה היא זכות קוגנטית, שלא ניתנת לוויתור מראש – ולוויתור כזה לא תהיה כל נפקות משפטית. אמנם, אין מניעה לוויתור בדיעבד, אם העובד מודע לזכויותיו, שעליהן הוא מחליט לוותר. כלומר, כאשר הוויתור נבע שלא מחוסר ידע בדבר הזכויות או לחץ בלתי הוגן של המעסיק, אלא לאחר שהעובד זכה להטבות במסגרת הסכם הפרישה, או הסכם אחר (ראו י' לובוצקי "חוזה עבודה וזכויות העובד" הוצאת ניצן, מהדורת 2008, ע' 16 פרק 19).
16. במקרה דנן לא נחה דעתנו, כי העובדים אכן היו מודעים לשיעור ההפרשות שנעשו עבורם לחברת "כלל" ובעבור אילו חודשים אלו נעשו, ובהתאם, העובדים הונחו על ידי בית הדין לבדוק כי המעסיקה הפרישה עבורם את כל הכספים לקופת הפנסיה ב"כלל".
17. עוד יצוין כי ביום 25.1.2019 המציאה המעסיקה לתיק פירוט הפקדות שביצעה ל"כלל", מהן עולה, כי המעסיקה לא הפרישה כספים ל"כלל" עבור העובדים, לאחר חודש 9/2013.
18. בנסיבות אלה, לא שוכנענו שיש לקבל את טענות המעסיקה.
19. הנה כי כן, לאור כלל האמור, על המעסיקה להעביר ל"מגדל" את חובה בגין היעדר ביצוע הפרשות לעובדים, עבור החודשים 9/2013-10/2014, בהתחשב בתקופת העסקתם.

חוב המעסיקה למגדל:

1. נפנה הלן לחישוב החוב עבור כל עובד, בהתאם לקביעותינו לעיל.
2. למען הסדר הטוב יצוין כי הסכום הנתבע בכתב התביעה הינו הסכום הכולל של חוב המעסיקה כלפי כלל העובדים, ללא פירוט עבור כל עובד ועובד. כמו כן, הסכומים בתצהירה ובסיכומיה של מגדל שונים מהסכום הנתבע בכתב התביעה וכוללים חודשי שכר נוספים וריבית נכון למועד הגשת התצהירים. משכך, הסכומים להלן חושבו ביחס לכל עובד בנפרד, בהתאם לדוחות שצירפה "מגדל" לכתב התביעה (נספח א').
3. בהתאם, חובה של המעסיקה למגדל, בגין החודשים נשוא התביעה הינו 51,828.88 ₪ לפי הפירוט הבא:
   1. העובד שירם סמיך שיימי:
      1. בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי, העובד הועסק אצל המעסיקה מחודש 3/2008 עד חודש 5/2013.
      2. בהתאם לכתב התביעה, "מגדל" תבעה מהמעסיקה תשלום חוב בגין חודשי השכר (בהתאם לזמן הפרעון) 7/2013, 10/2013-9/2014 בסך 33,568.15 ₪ (בהתאם לפירוט חיובים לפוליסה שצורף כנספח א' לכתב התביעה).
      3. לאור האמור, המעסיקה לא חבה למגדל עבור הפרשות העובד בגין התקופה הנתבעת.
   2. העובד בכר ודת חיים:
      1. בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי, העובד הועסק אצל המעסיקה מחודש 3/2009 עד חודש 8/2016.
      2. בהתאם לכתב התביעה, "מגדל" תבעה מהמעסיקה תשלום חוב בגין חודשי השכר (זמן הפירעון) 10/2013-9/2014 בסך 21,041.01 ₪ (בהתאם לפירוט חיובים לפוליסה שצורף כנספח א' לכתב התביעה).
      3. לאור האמור המעסיקה חבה למגדל עבור הפרשות לעובד, בגין החודשים (זמן הפירעון) 10/2013-9/2014 סך של 21,041.01 ₪.
   3. העובד שירם מורט:
4. בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי, העובד הועסק אצל המעסיקה מחודש 2/2011 ועד חודש 12/2019.
5. בהתאם לכתב התביעה, "מגדל" תבעה מהמעסיקה תשלום חוב בגין החודשים (זמן הפירעון) 10/2013-9/2014 בסך 25,264.12 ₪ (בהתאם לפירוט חיובים לפוליסה שצורף כנספח א' לכתב התביעה).
6. לאור האמור המעסיקה חבה למגדל עבור הפרשות לעובד בגין החודשים 10/2013-9/2014 (זמן הפירעון) סך של 25,264.12 ₪.
   1. העובד רהני רמון:
      1. בהתאם למסמכי המוסד לביטוח לאומי, העובד הועסק אצל המעסיקה מחודש 2/2011 עד חודש 4/2014. (יצוין שאין אנו מקבלים את טענת המעסיקה לפיה העובד סיים את עבודתו ביום 13.2.2013, הנשענת על מסמך אישור הפסקת עבודה מטעמה).
      2. בהתאם לכתב התביעה, "מגדל" תבעה מהמעסיקה תשלום חוב בגין החודשים (זמן הפירעון) 10/2013-9/2014 בסך 9,344.95 ₪. (בהתאם לפירוט חיובים לפוליסה שצורף כנספח א' לכתב התביעה).
      3. לאור האמור המעסיקה חבה למגדל עבור הפרשות לעובד בגין החודשים 10/2013-4/2014 (זמן הפירעון) סך של 5,523.75 ₪

ריבית פיגורים

1. בזמנים הרלוונטיים לתביעה חלה על ענייננו תקנה 22 לתקנות מס הכנסה, שקבעה כדלקמן:

"לא שילם מעביד את תשלומיו הוא כאמור בתקנה 20 או לא העביר תשלומי העמית- השכיר בזמנם כאמור בתקנה 21, תקבל הקופה על סכומים אלה מאת המעביד ריבית בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן..".

1. לעניין יישום תקנה 22 לתקנות מס הכנסה, נקבע בע"ע (ארצי) 208/03 קרן השתלמות לאקדמאיים במדעי החברה והרוח בע"מ נ' מועצה אזורית גליל תחתון, מיום 31.10.05 (להלן: "עניין קרן ההשתלמות לאקדמאיים") כי התקנה אינה מהווה מקור עצמאי לחיובו של מעביד בתשלום ריבית פיגורים, ועל הקרן להביא ליישום התקנה באמצעות כלים חוזיים. עוד נקבע כי תקנות מס הכנסה מסדירות את היחסים בין רשויות המס לקופות הגמל, וספק אם קופת גמל יכולה לתבוע מהמעסיק ריבית פיגורים בגין האיחור בהעברת התשלומים, מכוח תקנה 22 לתקנות מס הכנסה, בהיעדר חובה חוזית המעגנת חובה זו. וכך נקבע שם:

"תקנות מס הכנסה הותקנו מכוח סעיפים 47 ו-243 לפקודת מס הכנסה. הלכה פסוקה היא, כי תקנות אלה נועדו לקבוע כללים בכל הנוגע לאישור ולדרך הניהול של קופות גמל ולהבטיח פיקוח רשויות המדינה עליהן וכי "עניינן ביחסים בין רשויות המס לקופות הגמל" (ע"א 303/87 איתן בנדרלי נ' קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ פ"ד מה(2) 207; בקשה לקיום דיון נוסף נדחתה ב-דנ"א 516/91 איתן בנדרלי ואח' נ' קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ, פ"ד מה(3) 356. בין החובות המוטלות על קופות הגמל במסגרת תקנות אלה ניתן למצוא בתקנה 22 את החובה לגבות ממעבידים שאיחרו בעברת תשלומים לקופת הגמל ריבית פיגורים. עם זה, מסופקים אנו אם במקרה בו לא נכרת חוזה בין הקרן למעביד המעגן חובה זו ניתן לתבוע מכוח תקנה זו את המעביד. השאלה הנשאלת היא האם בעניין שלפנינו נכרת חוזה בין הקרן למועצה המעגן חיובה של המועצה בתשלום ריבית פיגורים על סכומים שהועברו באיחור".

1. בית הדין חזר על הלכה זו ב- ע"ע (ארצי) 34755-11-10 קרן השתלמות למורים וגננות בע"מ ואח' נ' רשת גני ילדים, מיום 16.10.12 לגבי קרנות השתלמות.
2. ברוח דומה נפסק כי הוראות תקנות מס הכנסה בתור שכאלה, אינן חלות ביחסים שבין קופת הגמל לעמיתיה (ע"ע (ארצי) 112/08 ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין והעבודה, מיום 17.5.09:

"שילוב של הוראות סעיף 8 לתקנון האחיד עם תקנה 22 לתקנות מס הכנסה מעלה שבמקרה של פיגור בהעברת דמי גמולים לקרן על ידי המעביד, זכאית הקרן לריבית פיגורים בשיעור שלא יפחת מריבית הפיגורים הנוהגת אצל החשב הכללי במשרד האוצר. חיוב זה הנו פועל יוצא ישיר מהוראות התקנון האחיד והוא לא נשען על הוראות תקנות מס הכנסה בתור שכאלה, אשר אינן חלות ביחסים שבין הקרן ובין עמיתיה".

1. בענייננו, "מגדל" לא הפנתה לכל מקור הסכמי לחיוב לפי ריבית פיגורים ואף לא טרחה להפנות להוראות הפוליסה הרלוונטית.
2. לאור זאת, אין לחייב את המעסיקה בריבית פיגורים בגין החוב האמור.

פיצויי הלנת שכר

1. לדידנו אין הצדקה להטיל על המעסיקה בנסיבות מקרה זה פיצויי הלנה, וזאת מששוכנענו כי המדובר בחילוקי דעות בדבר עצם החוב, לאור היעדר ניוד הכספים ושאלת השלכות הדבר על קיומן של הפוליסות (ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958).

פטור מחבות

1. בסעיף 19א' לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן:"חוק הגנת השכר"), נקבעו ההוראות הבאות:

"(א) יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעסיק חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעסיק לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות או שהסכום שהמעסיק נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן.

...

(ד) סכום שמעסיק חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו.

...

(ח) עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעסיק לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעסיק, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל."

1. פרשנות הסיפא לסעיף 19א(ח) לחוק נדונה בדב"ע נו/ 6-10 איילון חברה לביטוח נ' אנוך, (פורסם בנבו) פד"ע לב 629 (1999), ושם נקבעו הדברים הבאים:

"ככלל, משלוח מכתבי התראה נוספים, מעבר להודעות המתחייבות על-פי החוק, אין בו די כדי להוות פעולה לגביית החוב. גם בפרשנות מצומצמת לחבותה של קופת הגמל, אין מנוס מהמסקנה שעל הקופה לנקוט הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב, היינו, להגיש תובענה ועמה בקשות לסעדים זמניים לשם גביית כספים מהמעביד, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת בתביעה של נושה נגד חייב, בין אם הנושה הוא עובד, ובין אם לאו. במיוחד יש חשיבות לפעולות אלה כאשר, כבענייננו, המעביד מנכה כספים משכרו של העובד, ונמנע מהעברתם לקופה (בנוסף לאי-העברת חלקו הוא). מעשה זה של המעביד חמור הוא במיוחד, וראוי על-כן לתגובה ממשית של הקופה לשם הגנה על העובד.

אין משמעות הדבר חובה אבסולוטית להגשת תביעה וביצוע הפעולות הנלוות בכל מקרה; אולם הנטל על קופת הגמל להראות, כי בנסיבות מקרה פרטני לא היה צורך, או לא היה טעם, לעשות כן."

1. על פי סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר קביעה כי לא יחולו לגבי החוב הוראות סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, מותנית בקביעה עובדתית לפיה הקרן שלחה הודעות לעובד ולמעסיק, וכן במסקנה כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנות הקרן, או שהוא חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.
2. עוד יש להזכיר את הוראות תקנה 3 לתקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), תשל"ו – 1976, לפיה:

"(א) קופת גמל תודיע על פיגור בתשלום ועל תקופת הפיגור במכתב בדואר רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח הקופה בדואר רשום למעבידו.

(ב) ההודעה לפי תקנת משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד כי זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להיפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה."

1. לפי הדין, כפי שתואר לעיל, בחלוף ששה חודשים ממועד יצירת החוב, על "מגדל" היה לשלוח הודעה לעובדים, עם העתק למעסיקה.
2. בענייננו, "מגדל" הסתפקה בדרישות כוללניות שלא נתמכו דיו. מכתבי הדרישה ש"מגדל" הציגה, במצורף לתצהיר מטעמה, ממוענים למעסיקה בלבד, ורק מכתב אחד מתייחס למועדים נשוא התביעה.
3. למעלה מהצריך יצוין שמפירוט החוב שהוגש על ידי "מגדל" עולה כי המעסיקה הייתה ביתרת חוב החל אוקטובר 2013 (בהתאם לתאריך הפירעון).
4. "מגדל" הגישה את התביעה שבכותרת בחודש נובמבר 2014. ודוק, כפי שפורט לעיל בפסק הדין בעניין אנוך, על מנת לצאת ידי חובה בהתאם להוראות סעיף 19א(ח), על קופת הגמל לפתוח בהליכים משפטיים לשם גביית החוב מהמעסיק בסמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים.
5. מהראיות שלפנינו עולה ש"מגדל" לא נקטה פעולות גבייה כנגד המעסיקה, אף כאשר הפיגור בתשלומים התמשך מעבר לשנה.
6. לאור כלל נסיבות אלה, אנו סבורים שלא הוכחה עובדה המצדיקה היעתרות לסעד ההצהרתי המבוקש, היינו כי הפיגור בגביית דמי הגמולים חל שלא עקב רשלנות התובעת או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה.

סוף דבר

1. המעסיקה תשלם למגדל, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין סך של 51,828.88 ₪ בגין תשלומים עבור פוליסות לעובדיה. מסכום זה יקוזז חובה של מגדל למעסיקה בסך 38,899.57 ₪.
2. לנוכח תוצאות ההליך, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אב תש"פ, (30 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.