לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכמה לביטול הסכם, ותביעה שכנגד.

רקע

1. התובעת בתיק זה היא הבעלים של בית ברח' ההגנה 5 בחדרה (להלן: "הבית") ואילו הנתבע הינו בעליה של חברת "גרין אנרגיה סולארית" - חברה המשווקת מערכות לייצור חשמל (להלן: "החברה").

2. בתאריך 12.12.16 התקשרה התובעת עם החברה, באמצעות סוכן המכירות שלה מר ישראל ביתן (להלן: "ביתן"), בהסכם להתקנת מערכת סולארית על גג ביתה (להלן: "ההסכם").

3. במעמד חתימת ההסכם מסרה התובעת לביתן שיק על סך של 3,000 ₪ כמקדמה על

חשבון התמורה אשר לגרסתה הועמדה על סך של 38,000 ₪ ולאחר מכן תוקנה על ידי ביטן באופן חד צדדי ומבלי שהיא חתמה לצד התיקון, לסכום של 43,000 ₪.

4. בחלוף מספר ימים שבמהלכם הורכבה התשתית להתקנת המערכת על גג ביתה, מסרה התובעת לביתן שיק נוסף על סך של 8,000 ₪ שלטענתה לא נחתם על ידה (להלן: "השיק").

בעוד שהתובעת טוענת כי נסיבות פרעונו של שיק זה הן אלה שבעקבותיהן היא בקשה לבטלת את התקשרותה עם הנתבע, טוען האחרון כי זו הפרה את ההסכם הפרה יסודית ומשכך הגיש הוא נגדה תביעה שכנגד.

גרסת התובעת

5. טענתה העיקרית של התובעת היא שמאז נחתם ההסכם כאמור, התחמק ביתן מלמסור לה העתק ממנו. לכן – כך לגרסתה – מאחר שהשיק נמסר לו על ידה בשעתו מבלי שהיא חתמה עליו, התנתה היא את חתימתה אשר תאפשר את פרעונו בבוא העת, בקבלת העתק ההסכם תחילה.

6. לדבריה, בשיחה שהתקיימה בינה לבין ביתן במהלך חודש פברואר 2017 היא חזרה והבהירה לו כי תחתום על השיק רק לאחר שתקבל ממנו את העתק ההסכם ואילו הוא התנה את העברת העתק ההסכם לידיה בחתימתה על השיק תחילה. דא עקא, שבהמשך הסתבר לה כי כבר למחרת המועד בו התקיימה אותה שיחה, זויפה חתימתה על השיק והוא נפדה על ידי החברה.

7. התובעת התלוננה במשטרה אודות הזיוף ולטענתה העתק ההסכם הועבר לידיה רק לאחר שעורך דין מטעמה פנה אל החברה בעניין זה בשמה.

8. בנסיבות אלה ולנוכח אבדן האמון שלה בחברה, בקשה התובעת לבטל את ההסכם ולקבל את כספה בחזרה. לדבריה, הנתבע קבל את בקשתה ואף שלח לביתה את המתקין שאדי (להלן: "שאדי") לשם פירוק התשתית שכבר הותקנה כאמור על גג ביתה, ואולם משהיא התנתה את הפירוק בכך שהנתבע יציג בפניה אסמכתא לכך שכספה הוחזר לחשבונה, חזר בו הנתבע מהסכמתו לביטול ההסכם והמצב נותר כשהיה.

9. לתמיכת טענותיה, צרפה התובעת לכתב תביעתה את העתק ההסכם, צילום השיק שזויף, דוגמאות החתימה שלה בבנק, אישור בדבר הגשת התלונה במשטרה, תמליל השיחה שהתקיימה בינה לבין ביתן, תכתובות הטקסט שהתקיימו בינה לבין הנתבע וחשבונית על סך 1,500 ₪ שלטענתה שולם על ידה בעבור פירוק התשתית מגג ביתה.

גרסת הנתבע

10. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, כמו גם בכתב התביעה שכנגד, טען הנתבע להפרה יסודית של ההסכם על ידי התובעת אשר לגרסתו הודתה בפני ביתן כי קבלה הצעת מחיר נמוכה יותר מחברה אחרת, ואם לא די בכך אזי המערכת הסולארית שהותקנה בסופו של דבר על גג ביתה בידי החברה האחרת, הותקנה על בסיס התשתית שלו, תוך עשיית שימוש בהיתרים שהוא עצמו פעל לשם השגתם מהגורמים הרלבנטיים השונים לרבות חברת החשמל והוועדה המקומית.

11. עוד טען הנתבע כי על פי ההסכם היה על התובעת לשלם לו מקדמה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ותשלום נוסף מאוחר יותר בסך של 10,750 ₪, אלא שהיא לא עשתה כן ושילמה לו סכומים נמוכים יותר של 3,000 ו- 8,000 ₪ בלבד.

12. במצב דברים זה, משדרישת התובעת לביטול ההסכם הועלתה לאחר שהתשתית כבר הותקנה על גג ביתה ובחלוף יותר מ- 7 ימים מאז שההסכם נחתם, טוען הנתבע כי היא

זו שצריכה לפצות אותו בגין הפרת ההסכם כאמור ולא להיפך.

13. הנתבע צרף לכתבי טענותיו את העתק ההסכם ואת הודעת המשטרה בדבר החלטתה שלא לחקור את התלונה.

14. לצד כל אלה אישר הנתבע את טענת התובעת לפיה הוא הסכים לביטול העסקה ולהשבת כספה, אלא שלגרסתו הסכמה זו הותנתה בהסרת התשתית מגג הבית תחילה ובחתימת התובעת על מסמך שבו תאשר כי אין ולא תהיינה לה תביעות כלשהן כלפיו והיא גם תימנע מהגשת תלונה במשטרה. דא עקא, שהתובעת פנתה למשטרה, סרבה לחתום על המסמך ומנעה את פירוק התשתית מגג הבית.

15. לשאלתי מי הוא זה שחתם על השיק, השיב הנתבע: "...אני אומר שמסתבר שזה ישראל (ביתן – ר.ס.מ) כי כל הזמן שהוא היה איתה בקשר הוא הבין שאין סיבה שהשיק לא ייפרע כי הוא ניתן עבור עבודה שכבר נעשתה... יום אחד אחרי שנמסר השיק הזה הכל התהפך כי כנראה שנכנסה חברה אחרת לתמונה...".

16. לשאלה מדוע אם כך לא זימן את ביתן כעד מטעמו, השיב הנתבע: "...לא חשבתי שצריך. לא היתה חתימה ויש חתימה אנחנו לא מתכחשים לזה...".

17. גם את טענתו בדבר התקנת המערכת הסלולרית החדשה על גבי התשתית שלו, לא תמך הנתבע בכל ראיה ולמעשה הסתפק בכך שאמר: "...לדעתי היא התקינה מערכת סולארית אחרת, כך אמרו לי בחברת חשמל. הבודק שלהם שעובד איתנו אמר שנעשתה עבודה עם חברה אחרת על הפרופילים שלנו. היה פה נסיון לצאת מההסכם באמצע התהליך בגלל הצעה זולה יותר, ולא היה שום פגם שלנו...".

טענות התובעת בתגובה לתביעה שכנגד

18. בכתב הגנתה מפני התביעה שכנגד, טענה התובעת כי המשא ומתן בכל הנוגע להתקנת המערכת והתשלום עבורה התקיים בינה לבין ביתן בלבד וכי זה אף הוסיף והבטיח כי ישלם לה עמלה בסך של 2,000 ₪ בעד כל לקוח חדש שיובא על ידה.

19. עוד טענה התובעת כי על אף האמור בסעיף 6 להסכם, אזי במעמד חתימתו הסכים ביתן כי סכום המקדמה שתשולם לו על ידה יהא 3,000 ₪ בלבד ובתוך כך שכנע אותה ליתן לו את השיק ע"ס 8,000 ₪ גם כן.

20. אשר לטענות הנתבע בדבר ההיתרים שהוצאו על ידו לצורך התקנת המערכת, טענה התובעת כי דיווחיו לרשות המקומית אודות הכוונה להתקין את המערכת הוגשו באיחור ורק לאחר שפקחי הרשות הגיעו אל ביתה ובקשו לזמנה לחקירה.

20. בהתייחסותה לטענות הנתבע בדבר הסיבה האמיתית להפרת ההסכם על ידה, עמדה התובעת על גרסתה לפיה זיוף חתימתה על השיק ופדיונו ללא הסכמתה גרמו לאבדן האמון שלה בחברה ודחתה מכל וכל את האפשרות של מציאת מערכת זולה יותר שהותקנה על גבי אותה תשתית, באמרה: "...זה לא נכון שרציתי לבטל את העסקה כי מצאתי הצעה יותר טובה... יש לי מערכת אחרת רק מיוני 2017, שהורכבה על תשתית אחרת...".

דיון והכרעה

21. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נדרשתי לראיות שהוגשו מטעמם ועיינתי בהעתק תיק החקירה המשטרתית אשר נפתח בעקבות תלונת התובעת, נסגר בשל אי התאמתו לבירור במסגרת פלילית והוגש לתיק בית המשפט בעקבות החלטתי, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואלה הם נימוקי:

א. גרסת התובעת הותירה עלי רושם מהימן ומשכנע והיא עדיפה בעיני על גרסת הנתבע שלמעשה אישר את דבר חתימת השיק על ידי ביטן ונמנע מהבאתו לעדות בבית המשפט.

התובעת טענה, הן כשהתלוננה על זיוף השיק בשעתו (ר' תלונתה במשטרה מיום 15.3.17) והן בעדותה בפני – כי היא התנתה את חתימתה עליו בקבלת העתק של ההסכם תחילה ואז גילתה לתדהמתה כי ביתן זייף את חתימתה עליו מבלי שעמד בהבטחתו להעביר אליה את העתק ההסכם כאמור.

דבריה לפיהם אבדן האמון שלה בביתן בפרט ובחברה בכלל הוא זה שעמד בבסיס בקשתה להשתחרר מן ההסכם, נשמעו לי הגיוניים וסבירים, מה גם שהנתבע אישר כי הוא נעתר לבקשתה ואף שלח אליה את העובד "שאדי" לשם פירוק התשתית שהורכבה על גג ביתה.

גם טענת התובעת לפיה התשתית שהתקנה על ידי הנתבע פורקה, הוכחה בהמצאת חשבונית המס שניתנה לה בחודש מרץ 2017 על ידי בעל מקצוע אחר שעשה זאת לבקשתה (ר' החשבונית שצורפה לכתב התביעה).

ב. מנגד, נותרה גרסת הנתבע חלולה. הנתבע לא תמך את טענותיו כלפי התובעת במאום, נמנע מזימון ביתן לעדות ולמעשה הבהיר כי הבסיס לתביעתו שכנגד נשען על השערות גרידא. בכגון דא כבר נפסק לא אחת כי הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים פועלת לחיזוק ראיות הצד שכנגד, הואיל וזו מקימה הנחה לרעת הצד הנמנע מהבאתה, שלו נשמעה עדותו של העד- היה בה כדי לתמוך בגרסת היריב (י' קדמי "על הראיות" (חלק ראשון), תש"ע-2009, עמ' 418 וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו).

22. סוף דבר, החלטתי לקבל את תביעת התובעת בחלקה ולחייב את הנתבע להשיב לה את כספה בסך כולל של 11,000 ₪ ולפצותה בסכום נוסף שך 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, הטרחה הטרדה וההוצאות שנגרמו לה בעקבות מעשי ומחדלי הסוכן מטעמו והחברה שבבעלותו.

הסכום הכולל של 16,000 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום (לנתבע לפי הכתובת – רח' אלי כהן 37 אשקלון וגם בפקס. 08-6843386).

ניתן היום, ל' אב תשע"ח, 11 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.