1. בקשת רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה, מיום 11.8.18 שניתן במסגרת ת"ק 29062-06-17 (להלן: פס"ד).

2. המשיבה הגישה לביהמ"ש קמא תביעה קטנה כנגד המבקש, בגדרה עתרה לחיובו בתשלום סך 20,000 ₪.

בתביעה זו נטען, כי המשיבה שהינה הבעלים של בית ברח' ההגנה 5 בחדרה, התקשרה בתאריך 12.12.16 בהסכם להתקנת מערכת סולארית על גג ביתה עם המבקש, שהינו בעליה של חברה המשווקת מערכות לייצור חשמל.

3. בחלוף מספר ימים שבמהלכם הורכבה התשתית להתקנת המערכת על גג ביתה של המשיבה, היא מסרה לסוכן מטעם המבקש (או החברה שבשליטתו) שיק על סך של 8,000 ₪ שאינו חתום (להלן: השיק), זאת נוסף לשיק על סך 3,000 ₪, אשר נמסר לאותו הסוכן במעמד החתימה על ההסכם ונפרע זה מכבר.

לגישת המשיבה, ימים לאחר מסירת השיק התקשר הסוכן והודיע כי השיק אינו חתום. באותה השיחה המשיבה הזכירה כי עד כה לא קיבלה העתק מההסכם ועמדה על קבלתו לפני חתימת השיק. למחרת, כך נטען, המשיבה הופתעה משהתברר כי השיק הוצג לפירעון ונפרע לאחר שחתימתה זויפה.

בשלב זה, כך טענה המשיבה, נוצר משבר אימון והוסכם עם המבקש לבטל את ההסכם. כפועל יוצא מכך התשתית תפורק ובמקביל אשר שולם יוחזר לידיה. אלא, כך נטען, גם הפעם המבקש לא קיים את חלקו. אמנם הוא שלח קבלן מטעמו לפירוק השתית, אולם משלא הוצגה כל אסמכתא להעברת הכספים לחשבונה, אזי המשיבה התנגדה לפירוק תשתית זו ע"י הקבלן מטעם המבקש.

4. בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, המבקש טען כי אשר הפר יסודית את ההסכם הייתה המשיבה משלא עמדה בתנאי התשלום, והיא שהביאה לביטול ההסכם בעקבות קבלת הצעת מחיר נמוכה יותר מקבלן אחר. עוד טען, כי המערכת הסולארית שהותקנה בסופו של דבר על גג ביתה, הותקנה על בסיס התשתית שלו, תוך עשיית שימוש בהיתרים שהוא עצמו פעל להשגתם מהגורמים הרלבנטיים כמו חברת החשמל והוועדה המקומית.

מכל אלה, המבקש עתר בכתב התביעה שכנגד לחייב את המשיבה בתשלום סך 33,400 ₪ בגין יתרת התמורה, הנזקים ועוגמת נפש.

5. ביום 12.4.18 התקיים דיון בפני ביהמ"ש קמא בנוכחות שני הצדדים אשר מסרו את גרסתם מבלי שראה מי מהם לזמן עד מטעמו. לאחר דיון זה, ניתן פס"ד שכאמור עומד במוקד הבקשה המונחת כעת בפניי. בפס"ד ביהמ"ש קמא סקר את עמדת הצדדים והראיות שהובאו ומצא לקבל את גרסת המשיבה לפיה הביטול להסכם היה תוצאה של זיוף חתימתה ע"י המבקש או מי מטעמו. עוד נקבע, כי המשיבה הותירה רושם מהימן, הגם שהמבקש עצמו הודה בטענת המשיבה לחתימת השיק ע"י נציג מטעמו.

ביהמ"ש קמא גם קבל את גרסת המשיבה לפיה היא הזמינה קבלן לפירוק התשתית אותה התקין המבקש, ואף שילמה בגין כך סך 1,500 ₪ והמע"מ, טענה שגם נתמכה בחשבונית.

מנגד גרסת המבקש נדחתה, משלא הזמין עדים אשר בשליטתו, כגון הסוכן או הקבלן שנשלח על-ידו לפירוק התשתית, ומכאן נמצא כי הגנתו ותביעתו שכנגד לוקות במחדלים משמעותיים. נקבע כי המבקש נכשל בהוכחת טענותיו, אשר נותרו כטענות בעלמא המבוססות על השערות.

מכל האמור, ביהמ"ש קמא דחה את התביעה שכנגד וקיבל את זו של המשיבה, בכך שהוא חייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 16,000 ₪, סכום הכולל החזר התשלום וגם עוגמת נפש בסך 5,000 ₪.

6. המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש את בקשת רשות הערעור.

בבקשה נטען, כי ביהמ"ש קמא טעה משלא העביר את ההליך לביהמ"ש השלום נוכח מורכבותו, כן משלא אפשר למבקש לזמן עדים מטעמו.

לגישת המבקש במקרה זה הנטל להוכיח טענת המשיבה לפירוק התשתית אותה התקין המבקש מוטל על כתפי המשיבה, טענה שלא הוכחה כראוי. בהקשר זה הודגש, כי לא ניתן לבסס את גרסת המשיבה על החשבונית לנוכח הפגמים שנפלו בחשבונית זו, כמו למשל היעדר כל פרט באשר לדרך התשלום.

עוד, בבקשה המבקש עמד על הסתירות בין גרסת המשיבה לראיות שהתקבלו ולגישתו התוצאה שנקבעה בסוף פס"ד הינה מקפחת, ומתעלמת כליל מהעבודה שהוא השקיע.

7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק הדין ובתיק ביהמ"ש קמא ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני סבור, כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

8. כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות הינה מחמירה מזו הנהוגה בבקשות רשות ערעור רגילות, (רע"א 6480/13 אליה דיאס נ' חברת בזק לתקשורת בע''מ, סע' 9 (1.12.13)). הדבר מתחייב ונגזר מהתכליות העומדות ביסודו של ביהמ"ש לתביעות קטנות שנועד להכריע לרוב בסכסוכים קטנים ופשוטים, להתנהל ביעילות ובמהירות (רע"א 7220/13 אלראי נ' גולדמן, פסקה 8 (10.12.13)). לאור זאת, נקבע לא אחת כי רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן רק כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה וברורה, או כאשר עסקינן בשאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית שביהמ"ש לתביעות קטנות מרבה לדון בה (בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, תשנ"א (3) 309 (31.12.90)) - ולא כך בענייננו.

9. ועוד, עיקר טענות המבקש מופנות כנגד התרשמותו של ביהמ"ש קמא מהצדדים וקביעת הממצאים העובדתיים. מן המפורסמות שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה הדיונית, הנהנית מיתרון לנוכח התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדויות ומן הראיות. רק במקרים חריגים תתערב ערכאת ערעור בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא (ע"א 5200/06 אלקיס יבוא ושייוק בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א, פסקאות 8 ו- 11 (16.11.09); ע"א 3537/03 בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, נט (4) 568, פסקה 12 (2.2.05)). ובמקרה זה, לבד מטענותיו הכלליות בהקשר זה, המבקש לא הצביע על פגם או טעות בולטים שיצדיקו התערבות.

10. ביהמ"ש קמא מצא את גרסת המשיבה כאמינה ודחה את זו של המבקש. ביהמ"ש קמא צדק בקביעתו כי המבקש נמנע מהבאת עדים שהינם בשליטתו ואשר בכוחם, לו העידו, להאיר נקודות רבות, ומחדל זה יש לזקוף לחובתו.

הטענה כי ביהמ"ש קמא חסם את דרכו של המבקש בהבאת עדים, אין בה ממש. המבקש עצמו לא פנה באף שלב בבקשה מתאימה להזמנת עד. אגב, גם אחרי קיום הדיון ,שבמסגרתו ביהמ"ש קמא הפנה את תשומת לב המבקש לעניין חובתו להבאת עדים (עמ' 5, ש' 26), ועד למתן פס"ד חלפו כארבעה חודשים - כך שהיה בידי המבקש די והותר זמן לפנות בבקשה מתאימה לקביעת מועד נוסף לשם העדת עדים מטעמו.

11. גם בהנחה שנטלי השכנוע והראיה בהוכחת הטענה כי התשתית אותה התקין המבקש פורקה, מוטלים על המשיבה, הרי נטלים אלה הורמו כדבעי. אזכיר שוב, כי התרשמותו של ביהמ"ש קמא מהמשיבה הייתה חיובית, הגם שגרסתה בהקשר זה נתמכה בראיה כבדת משקל, שהינה החשבונית אותה הנפיק הקבלן בגין עבודות הפירוק.

12. גם הטענה כי במקרה זה היה נכון להעביר את התובענה לדיון בביהמ"ש השלום, דינה דחיה. ראשית, העניין נמצא בליבת שיקול דעתו של ביהמ"ש קמא, ובכגון דא התערבותה של ערכאת הערעור תעשה במשורה. שנית, מי מהצדדים לא עתר להעברת הדיון לביהמ"ש השלום. שלישית, התרשמותי שונה, אף אני סבור כי הסכסוך הינו פשוט ורחוק מלהיות מורכב.

13. מכל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

14. משלא התבקשה תשובה לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ט, 03 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.