1. ביום 26.3.17 שלח התובע חבילה בדואר בינלאומי מהיר לרוסיה, ושילם דמי ביטוח בעבור החבילה, תוך שהוא מצהיר כי שווי התכולה עומד על 25,000 ₪.

לטענת התובע, הכילה החבילה אוסף בולים אותו קיבל ממר דמיטרי ז'יבון מנכ"ל חברת פטרבורגסקיה מרקה בע"מ, לצורך נסיון לשווקו בארץ. את האוסף שלח בדואר רשום כאמור בחזרה למר ז'יבון דמיטרי, לאחר שזה טען בפניו כי לקוח הנמצא בסנט פטרבורג שברוסיה מבקשת לרכוש את החבילה.

התובע טוען כי החבילה לא הגיעה אל יעדה ולא נמסרה לידי הנמען שברוסיה, מר ז'יבון הנ"ל (כי אם לנמען בשם רוספיס), ועל כן על הנתבעת לפצותו במלוא סכום התביעה, 27,200 ₪.

התובע מבהיר בכתב תביעתו כי הסכום מורכב מהסך של 25,000 ₪, בהתאם לסכום שנקב בעת רכישת הביטוח, דמי משלוח ואגרת הביטוח, וכן 1,600 ₪, הוצאות שיחזור מסמכים נוטריוניים שהיו כלולים בחבילה לשיטתו. 300 ₪ נוספים אשר נכללו בכתב התביעה, הם "הוצאות" עבור פתיחת תיק בביהמ"ש.

1. מכתב ההגנה והנספחים שהוגשו לתיק עולה כי אין מחלוקת בנוגע למשלוח חבילה בדואר מהיר בינלאומי (אי.אם.אס.) ע"י התובע, ואף לא בנוגע לזהות הנמען שאמור היה לקבל את דבר הדואר.

לטענת הנתבעת, על התובע מוטל להוכיח את שווי התכולה, שכן אין מקום לפיצוי אלא עד לגובה התכולה בפועל. כמו כן, טענה הנתבעת כי דבר הדואר, כך עלה מתשובת מינהל הדואר הרוסי, נמסר ליעדו.

1. יצוין כי בתיק התנהלו שני דיונים וכי כל אחד מהצדדים הוסיף ראיות לתיק לאחר הגשת כתבי הטענות המקוריים. בין היתר הובאה לפניי תכתובת שהתנהלה בין רשות הדואר בישראל לבין מינהל הדואר הרוסי, ממנה עולה כי דבר הדואר נמסר ביום 9.4.17 למר יובין דמיטרי, ואולם אישור המסירה אבד.
2. התובע הציג מכתב מתורגם באמצעות תרגום נוטריוני, מאת מר ז'יבון דמיטרי, ממנו עולה כי ביום 9.4.17 לא קיבל לידיו כל דבר דואר מאת רשות הדואר, ולמעשה בשעה 7 בבוקר באותו מועד היה בדרכו למוסקבה לצורך השתתפות בתערוכת הבולאות, ועל כן לא יכול היה לקבל לידיו דבר דואר באותו מועד.

למכתב צורף צילום של כרטיס נסיעה אלקטרוני, אשר תורגם אף הוא, ומאמת לכאורה את הדברים.

1. אשר לשווי התכולה צירף התובע מכתב מאת מר ז'יבון הנ"ל, שבו הוא מעריך את שווי האוסף שנמסר לתובע בסך של 7,390 דולר ארה"ב (488,000 רובל), ומבהיר כי האוסף נקנה בחלקים בחנויות בולים במוסקבה ובסנט פטרסבורג.

כמו כן, צורפו תעודת משלוח בנוגע לסדרת בולים בעלות של 118,000 רובל והסכם רכישה של בולי אספנות בעלות כוללת של 370,000 רובל, המעידים לכאורה על רכישת בולים ע"י חברת פטרבורגסקיה מרקה, החתומים שניהם ע"י מר דמיטרי ז'יבון.

לטענת התובע, בינו לבין מר ז'יבון נערך הסכם המעביר לידיו ולאחריותו את אותו אוסף בולים, ואשר מסמיך אותו למכור את האוסף, ואולם הסכם זה לא הוצג לעיוני.

1. לאחר ששמעתי את הדברים, עיינתי במסמכים שהוצגו ושקלתי את הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע בנוגע לכך ששלח בחבילה נשוא הדיון כאן, את אוסף הבולים המורכב משתי הרכישות המתועדות במסמכים המתורגמים שהוצגו לפניי, ואשר עלותם הכוללת עולה על 25,000 ₪.

עד כה התרשמתי אם כן כי התובע שלח בדואר רשום ומבוטח עד לסך של 25,000 ₪ אוסף בולים ומסמכים ששוויים הכולל עולה על 25,000 ₪ ובהתאמה ככל שלא נמסר דבר הדואר לנמען כנדרש, יש בכך כדי להקים לתובע זכות תביעה כנגד הנתבעת כאן בסכום המקסימלי שבו בוטח.

1. הנתבעת טענה שדבר הדואר נמסר ליעדו, בהסתמך על תכתובת שנערכה מול מינהל הדואר הרוסי, תכתובת ממנה עולה כי דבר הדואר נמסר לנמען ביום 4.9.17, ואולם אישור המסירה אבד.

בשים לב לעובדה שבהתאם להוראות סעיף 12.4.2 למדריך הדואר, מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח כי המסמכים המאמתים את החתימה אבדו בנסיבות של כח עליון, לצורך הפטור מחובת תשלום הפיצויים במקרה של משלוח חבילה בדואר בינלאומי, אני קובעת כי בהעדר ראיות לעניין נסיבות אובדן אישור המסירה, יש לראות את הנתבעת כמי שלא הוכיחה שבוצעה מסירה כדין לידי הנמען באמצעות מינהל הדואר הרוסי (ראה בעניין זה: סעיף 12(א)(2) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשרות הבינלאומי לפי חוק הדואר – להלן: "ההודעה").

1. באין מסירה כאמור עומדת לתובע הזכות לתבוע בגין אובדן דבר הדואר, ומתקיימות הנסיבות המצדיקות פיצוי בשיעור הנזק המבוטח ודמי המשלוח ששולמו.
2. מכל אלו – ובשים לב לממצאים המפורטים מעלה ולנטל הראיה המוטל על מינהל הדואר, להוכיח נסיבות אובדנו של אישור המסירה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום המקסימלי שבוטח על ידה, בשים לב לשווי התכולה כפי שהוכחה לפניי, וכן את עלות דמי המשלוח.

בהתאמה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 25,303 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 13.6.17, ועד יום התשלום בפועל.

1. בטרם אסיים ראיתי לנכון להתייחס לטענות התובע, הן בנוגע להוצאות שהוציא בקשר עם ניהול ההליך כאן, והן בנוגע להשבת הוצאות שהוציא לשיטתו בקשר עם שיחזור מסמכים נוטריונים שהיו בתוך החבילה.

אשר לשחזור המסמכים יובהר כי אין מקום לפצות בגין נזקים עקיפים שנגרמו בשל האובדן, וזאת בהתאם להוראות סעיף 17(א) להודעה, הקובעות כי פיצוי ישולם בעד הנזק הישיר בלבד.

זאת ועוד – ממילא שווי עריכת המסמכים אשר היו כלולים בחבילה, הינו חלק בלתי נפרד משווי החבילה, ובעניין זה כאמור מוגבל הפיצוי לסכום המוצהר או לשווי החבילה – הנמוך מבין השניים, ובפסיקתי מעלה נלקח עניין זה בחשבון זה מכבר.

1. אשר לשיעור ההוצאות כאן ראיתי לנכון לקחת בחשבון את העובדה שהתובע הגיש תביעתו ללא מסמכים נלווים, ומבלי לצרף את הראיות הנדרשות להוכחת טענותיו, וגרר בשל כך את הנתבעת להליך ממושך שניתן היה לחסוך בו.

כך גם מצאתי כי התנהלות התובע בכל הנוגע לייחוס הרישום ע"י מינהל הדואר הרוסי בדבר ביצוע מסירה "רוספיס" כאילו מדובר במסירה לאדם בשם רוספיס כנקוב בכתב התביעה, שעה שהתובע יודע היטב, כך עלה מחקירתו, כי המילה "רוספיס" ברוסית משמעה גם "חתימה", באופן שמשתמע מרישומי מינהל הדואר הרוסי כי בוצעה מסירה כנגד חתימה, היא התנהלות מיתממת, בלתי ראויה, שנדמה כי לא נועדה אלא כדי להצדיק הגשת התביעה תחת השלמת הבירור שלא באמצעות ביהמ"ש, ללא הצדקה.

אשר על כן, אני קובעת כי אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט במלוא שיעור ההוצאות שהוציא, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של 750 ₪ בלבד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ח, 01 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.