בדיון מיום 6/9/17, בתיק פ"ל 6789/06/17, העלה ב"כ הנאשם בקשה לשינוי התנאים בהם שרוי הנאשם בשל שינוי נסיבות וחלוף זמן.

ב"כ הנאשם טען, כי המדובר במקרה ראשון של נהיגה בפסילה, כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, כי אמו של הנאשם בבית חולים בניתוחים וקשה על האב המפקח, לתמרן עם שאר מטלות הבית. ב"כ הנאשם ציין, כי עברו 4 חודשים מרגע מעצרו וזאת ללא הפרות מצידו וביקש להותירו במעצר בית לילי, תוך שמציין כי העבירה אשר ביצע הנאשם הייתה בלילה.

אבי הנאשם ביקש לטעון בפניי ואמר כי מרגע בו הגיעו לראשונה לדיון בביהמ"ש, בנו הבין חומרת המעשים, אינו משתמש בסם ולא מפר שום תנאים, ציין כי אשתו בטיפולים ניתוחיים בביה"ח "הדסה עין כרם" וכי יש לו עוד 4 ילדים אותם צריך לסעוד.

ב"כ המאשימה טען כי כבר ניתנו הקלות בתנאים עוד ביום 28/6/17 וכי לא ראוי להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור ללא חלוף זמן. ב"כ המאשימה, הפנה לתסקיר שמ"ב המלמד כי הנאשם בתחילת דרכו השיקומית וכי גם שמ"ב לא התעלם מהסיכון הקיים במצבו.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים אני מוצאת כי יש מקום לבקשת הנאשם.

הנאשם הודה והורשע בהזדמנות הראשונה עוד ביום מעצרו בתאריך 15/6/17.

הנאשם שוחרר למעצר בית מלא ומרגע מעצרו ועד היום, הקפיד לשמור על תנאי שחרורו ולא ביצע הפרות. הדבר מעיד כי לנאשם יש יכולת לציית להוראות ביהמ"ש והוא עמד בהצלחה במבחן זה.

נהיגה בזמן פסילה, כמוה כהתנהגות המפרה הוראה של בימ"ש ולכן, ככל שהנאשם לא הפר את התנאים המגבילים, יש בכך משום סימן לתהליך שיקומי אותו הוא עובר.

משפחתו של הנאשם מלווה אותו בכל דיוניו ואכן התרשמתי כי הם מתגייסים למען ישוב לדרך הטובה.

חיזוק נוסף לכך שהנאשם ראוי לאמון ביהמ"ש, אני מוצאת בתסקירו של שירות המבחן אשר ממליץ לנאשם לנצל את ההזדמנות להירתם לטיפול, תוך שמבקשים דחיית הדיון בשלושה חודשים. עוד צוין בתסקיר, כי הנאשם מועמד לטיפול ביחידה העירונית לטיפול בהתמכרויות בבני ברק, אשר אמור להתחיל בקרוב.

בימ"ש זה נתן בנאשם אמון כאשר שחררו ללימודים ובהמשך לעבודה והנאשם לא מעל באמון זה.

לאור הודיית הנאשם בהזדמנות הראשונה, לאור חלוף הזמן מהחלטת המעצר הראשונה, לאור השינוי הבריאותי במצבה של אם הנאשם, המצריך התארגנות אחרת בתוך התא המשפחתי וכל זאת כאשר הנאשם בפיקוח מלא ולאור בקשת שמ"ב לדחיית הדיון בשלושה חודשים, תוך כדי מתן הזדמנות טיפולית ראויה עבור הנאשם, מצאתי מקום להקל בתנאי שחרור הנאשם.

זאת ועוד, ראו דבריו של כב' הש' עמית בבשפ 5564/11 - פלוני נ' מדינת ישראל:

"הנה כי כן, שחרור לחלופת מעצר וטיב החלופה נגזרים לעיתים מעוצמת הראיות. חלופת מעצר הוא ביטוי שהשתרש בפרקטיקה אך אינו מופיע בחוק המעצרים, וסעיף21(ב)(1) לחוק נוקט לשון "שחרור בערובה ותנאי שחרור". חלופת מעצר אין פירושה בהכרח מעצר בית מלא, ולרשות בית המשפט עומד מגוון של כלים, כמפורט בסעיף 48(א) לחוק המעצרים שעניינו ב"תנאי השחרור בערובה".

לא הייתי מזכיר דברים אלה, המובנים מאליהם, אילולא התחושה כי החלופה של מעצר בית מלא, הפכה לתנאי שחרור "אוטומטי" כתחליף למעצר בפועל.

אך יש לזכור כי גם מעצר בית מלא הוא בגדר הגבלה, ואף הגבלה קשה, על חירות הפרט, במיוחד בהאידנא, שבירור התיק העיקרי עלול להתארך חודשים ואף שנים. אין זה מהדברים הקלים "לטפס על הקירות" משך חודשים רבים בין ארבעה כתלים. הבטלה עלולה להביא לידי שעמום והשעמום לידי חטא של הפרת תנאי מעצר הבית ולהסתבכות נוספת של הנאשם. לכך יש להוסיף כי מעצר בית ממושך עלול לפגוע בפרנסתו של הנאשם ושל בני ביתו התלויים בו למחייתו.

רוצה לומר, כי גם בקביעת תנאי החלופה, היד אינה צריכה להיות "קלה על ההדק", ותנאי החלופה והגבלת החירות צריכים להיגזר הן מעוצמתה של עילת המעצר והן מעוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה."

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי תנאי מעצר הבית ישונו כך שהנאשם ישוחרר למעצר בית לילי בין השעות 21:00-07:00 בכתובת מעצר הבית ובפיקוח שנקבעו בהחלטות קודמות.

תשומת לב הנאשם, כי מקבל הזדמנות חריגה בהחלטה זו וכולי תקווה כי ימשיך למלא אחר הוראותיו של ביהמ"ש, כפי שעשה עד כה.

המשיב מוזהר בזאת כי כל הפרה של תנאי שחרורו, עשויה להוביל למעצרו מאחורי סורג ובריח, עד לתם ההליכים המשפטיים בעניינו.

נעתרת לבקשת שמ"ב ודוחה את הדיון ליום 10/12/17, שעה 08:30.

המזכירות תעביר החלטה זו לשרות המבחן ולצדדים.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ז, 10 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.