ע"י ב"כ עוה"ד אריק חכים ואח'

רקע

1. לפניי בקשת התנגדות שהגיש המבקש, כנגד שטר חוב, על סך של 27,282 ₪, שבקשה לביצועו הוגשה על ידי המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק שמספרו 513878-05-17.

2. בדיון שהתקיים לפניי, לא נחקר המבקש, אך ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

טענות המבקש:

3. במסגרת ה"פ 26223-03-17, בבית המשפט מחוזי בתל אביב, מתקיים הליך של פירוק שותפות בין המבקש לבין מר אורן חג'ג' ופסק דין אמור להינתן והוא יהווה סיום סופי, גמור ומוחלט של כל התחייבויות המבקש בעבר ובעתיד, כלפי כל ספק ו/או נותן שירות, לרבות המשיבה. יש למחוק את המבקש מחבותו לגבי השטר מושא התביעה ולהורות על סגירת התיק כנגדו והמשיבה יכולה ואף תצליח לגבות את חובה ממר אורן חג'ג'.

לשאלת בית המשפט, מדוע יש למחוק את המבקש מהתיק דנן לאחר שיינתן פסק דין בהליך פירוק השותפות, השיב ב"כ המבקש כי פסק הדין יהווה פסק דין סופי וחלוט, בעל השתק פלוגתא לגבי המבקש.

לעניין ההתנגדות

.4 לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

5. ככלל ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה

סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו, או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא ייתן לו רשות להתגונן.

6. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

7. זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים).

8. בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן:

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

טענות המשיבה

9. ההליך שמתנהל בבית המשפט המחוזי אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חבותו של המבקש כלפי המשיבה. המדובר בהליך שמתנהל בין המבקש לבין צד שלישי ומבחינתה, גם אם יינתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, לא יהא בכך כדי להשליך על ההליך שלפנינו. מעבר לכך, לא רק שאין בחוות הדעת כפי שהוגשה כדי לסייע בידי המבקש, אלא ניתן ללמוד ממנה כי המבקש חייב בחובות השותפות והמבקש לא העלה טענות המהוות לו הגנה, במישור היחסים בינו ובין המשיבה. בנסיבות אלו, אין כל צורך בחקירתו של המצהיר, שכן, הטענות כפי שהועלו על ידו בתצהיר, אין בהן כדי להוות תריס ומגן כנגד התביעה השטרית המתנהלת בהליך דנן. טענות ההגנה של המבקש מבוססות על ציפייתו כי לאחר סיום הליך פירוק השותפות שותפו לשעבר ייטול על עצמו את חובות השותפות לרבות החוב מושא התביעה.

דיון והכרעה

10. כפי שצוין בהרחבה לעיל, בשלב זה, בית המשפט אמור לבדוק האם הטענות שהעלה המבקש, ככל שתוכחנה, תעמדנה לו הגנה ולו בדוחק, כנגד התביעה השטרית.

11. המבקש מבסס את הגנתו על הליך אחר, שהתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א, בינו לבין צד ג' – שותפו – מר חג'ג' אורן. ביום 27/12/17 הגיש המבקש הודעה, לפיה יש למחוק את התביעה כנגדו שכן ניתן פסק דין בהליך בבית המשפט המחוזי בת"א, מפי כב' השופטת רחל ברקאי: "...הקובע כי המבקש אינו אחראי לחובות השותפות וכי האחרונה תקבל על עצמה את כל ההתחייבויות והחובות".

12. המשיבה, בתגובתה להודעה הנ"ל, טענה כי כבר במהלך הדיון בבקשת ההתנגדות, הובהר למבקש, הן על ידי בית המשפט והן על ידי המשיבה, כי אין ולו מעט קשר בין התיק בבית המשפט המחוזי לעניין פירוק השותפות, בה שותף המבקש, לבין החוב מושא התביעה דנן שנובע מחתימתו של המבקש על השטר הן כעושה השטר והן כערב. למשיבה אין כל עסק עם "אדון שיפון". לכן, לא ברור למשיבה מדוע הגיש המבקש את פסק הדין מבית המשפט המחוזי, בידיעה כי לפסק דין זה אין השפעה על ההליך דנן.

13. בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, נטען כי מבחינה מהותית, בית המשפט המחוזי קבע בצורה פוזיטיבית שכל החובות כתוצאה מהפעילות העסקית, שהתרחשו במועדים הרלוונטיים, חלו על החברה ו/או מנהליה וכי המבקש פטור מכל החובות, לרבות חובות שנוצרו באופן אישי, שהינם תוצאה של מעשי ההונאה והרמייה של השותפות כנגד המבקש.

14. מפאת חשיבות העניין, אצטט את הקטעים הרלוונטיים בפסק הדין.

"1. ניתן בזאת צו פירוק לשותפות...החל מיום 6/3/17 באופן זה שהמבקש יוצא מהשותפות.

2. המשיבה 1 תשלם למבקש סך של 109,077 ₪ ובנוסף תקבל על עצמה את כל התחייבויות השותפות...לרבות בחשבונות הבנק של השותפות, חובות לספקים ונותני שירותים, חובות למוסדות ורשויות המס השונות, לחברת חשמל, חובות בגין מיסים עירוניים וכל התחייבות אחרת החלה על השותפות.

3. הסך של 6,667 ₪ אשר מוחזק על ידי עו"ד שי דקס (בא כוח המבקש) בנאמנות, יועבר על ידו אל המבקש".

15. מעיון בפסק הדין עולה בבירור כי אכן השותפות פורקה, כך שהמבקש יצא ממנה. אולם קביעה זו, כוחה יפה ממועד מתן פסק הדין - 27/12/17 ואילך ואין בכך כדי להשליך לגבי חובות עבר של המבקש כלפי צדדים שלישיים.

בנוסף, מהאמור בסעיף 2 לפסק הדין, עולה כי מדובר בהסדר פנימי, בין הצדדים לאותו הליך וביניהם בלבד.

אני דוחה את טענת המבקש, כי יש בפסק הדין כדי לפטור אותו מחובותיו כלפי המשיבה, שלא הייתה צד להליכים בבית המשפט המחוזי. בכל הכבוד, לא ניתן לקרוא לתוך פסק הדין את מה שלא כתוב בו, דהיינו לקבוע כי פסק הדין מונע מהמשיבה לגבות את חובה מהמבקש וכי עליה למצות את זכויותיה לגביית החוב מחב' 'אדון שיפון בע"מ'.

16. לפיכך, המסקנה היא שלמבקש אין כל הגנה ולו בדוחק כנגד חובו למשיבה. לכל היותר, למבקש הזכות לחזור אל החברה הנ"ל, בתביעה להשבת הכספים שישלם למשיבה, ככל שישלם.

17. לא מצאתי אף כל בסיס משפטי להצעת המבקש למשיבה כי תגבה את החוב מושא בקשה זו מצד שלישי.

לעניין זה, ראה סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, הקובע:

"חבותו של חייב ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, בהסכם בין החייב לבין הנמחה שבאה עליו הסכמת הנושה, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין." (ההדגשה שלי – א.ד.).

במקרה שלפנינו גם אם ניתנה הסכמת הצד שלישי -הנמחה להמחאת חובו של המבקש-החייב אליו, המחאה זו מותנית בהסכמת הנושה – המשיבה, הסכמה שלא ניתנה, כך שהתוצאה המשפטית הינה שאין כל תוקף להמחאת החוב במישור היחסים המשפטיים בין המבקש למשיבה .

18. יושם אל לב, כי בפסק הדין שניתן בהסכמה בבית המשפט המחוזי, נאמר כי המשיבה 1 (חב' 'אדון שיפון בע"מ' ) תשלם למבקש סך של 109,077 ₪. זאת, בנוסף להתחייבותה ליטול על עצמה את חובות השותפות. אם כך, נשאלת השאלה - מדוע מצפה המבקש כי המשיבה "תרדוף" אחרי הצד השלישי לצורך גביית חובות בהם התחייב המבקש כלפיה באופן אישי. המבקש, כמובן, רשאי להשתמש בחלק מהכספים שהוא אמור לקבל, או שכבר קיבל, כאמור בפסק הדין, לצורך סילוק חובו למשיבה ולאחר מכן לחזור אל הצד השלישי בתביעה להשבת הסכומים ששילם, לטענתו, במקומה.

סוף דבר

19. אני מורה על דחיית ההתנגדות. ההליכים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 5138780517 ישופעלו. אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה, בגין הליך ההתנגדות והדיון בו, בסך כולל של 2,500 ₪, שישולם למשיבה באמצעות בא כוחה, בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ויתווסף לחוב בתיק ההוצל"פ.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים ותסגור את התיק בבית המשפט.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ח, 28 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.