לפני בקשת המבקש להעביר לידי בא כוחו את ההוצאות שנפסקו כנגד המשיב ע"י בית משפט קמא ואשר הופקדו על ידו בקופת בית המשפט דהכא וזאת למרות שבין לבין הוטלו עיקולים על כספים אלו ע"י נושי המבקש.

הנדרש לנדון

1. המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקש אשר נדחתה ע"י בית משפט השלום בראשון לציון והוא חוייב בהוצאות המבקש בסך של 7500 ₪ (תא"ם 8199-02-15; להלן- פסק הדין).

2. דעתו של המשיב לא נחה מפסיקת בית משפט השלום והוא הגיש ערעור על פסק הדין לערכאה זו ובמסגרת ערעורו ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. ביצועו של פסק הדין עוכב בהחלטת בית המשפט מיום 28.8.17 כנגד הפקדת מלוא סכום ההוצאות שנפסק בבית משפט קמא בסך של 7500 ₪.

3. ביום 9.1.18 נדחה, בהסכמת הצדדים, ערעורו של המשיב ובית המשפט הוסיף והורה כי –

" סך 7,500 ₪ שהופקד עבור ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא, יועבר לידי ב"כ המשיב עו"ד מיכאל פינקלשטיין..."

4. בין לבין הסתבר כי הסך אשר הופקד ע"י המשיב כאמור להבטחת תשלום ההוצאות נשוא פסק הדין עוקל ע"י נושיו של המבקש. מתוך שכך באה הבקשה שלפנינו המוגשת ע"י בא כוח המבקש ובה הוא טוען כי ההוצאות נפסקו לידיו ישירות ולא מדובר בכספים של המבקש עצמו לפיכך על אף העיקולים הנזכרים יש להעביר את סך ההוצאות לידיו.

דין הבקשה להדחות אף ללא צורך בתגובת הנושים.

5. הובהר בפסיקה כי כללו של דבר הוא שהוצאות משפט ואף שכר טרחת עו"ד שנפסקים על ידי בית המשפט שייכים לבעל הדין ולא לבא כוחו. כך בע"א 541/63 רכס נ' הרצברג (1964) הובהר ע"י כב' הש' ברנזון –

"... שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו"

ועד נקבע בעניין זה, בע"א 3454/11 בלאל נ' אביטל, (2011) פסקה 6 בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן -

"הלכה היא כי שכר טרחת עורך דין שפוסק בית המשפט אינו נפסק לטובתו של עורך-הדין המייצג כי אם לטובת בעל הדין אשר חופשי להתקשר עם בא-כוחו בכל הסכם שכר טרחה שימצא לנכון, כפוף להוראות חוק קוגנטיות המגבילות את חופש ההתקשרות ..."

וכן ראו את פסקי הדין הנוספים המאוזכרים שם: ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, (2003); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן,(2009) פסקה 18 בפסק דינה של השופטת א' חיות.

6. היוצא מן האמור הוא, אפוא, כדלקמן - בית משפט קמא חייב את המשיב לשלם הוצאות למבקש בשיעור של 7500 ₪, הוצאות אלו נפסקו לטובת המבקש ושייכות לו. כאמור, במסגרת הערעור על פסק הדין עוכב ביצוע תשלום ההוצאות כנגד הפקדתן בקופת בית המשפט ואחר שנדחה הערעור שוחררו כספי ההוצאות. כיוון שעסקינן בהוצאות השייכות למבקש רשאים היו נושיו לעקלן ממועד הפקדתן. אומנם בית המשפט, נוכח הסכמת המבקש, הורה כי ההוצאות יועברו לידי ב"כ המבקש ואולם ברי כי עסקינן בכספים השייכים למבקש ואשר המבקש הסכים להעבירם לידי בא כוחו רק אחר שלמעשה הוטלו העיקולים על כספים אלו.

מדובר, אפוא, בעיקול של כספי המבקש ואין לבא כוחו יתרון לעניין זה על המעקלים. בנסיבות אלו הבקשה הנדחית.

7. לידיעת המזכירות ולפעולתה בהתאם.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.