הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייב 5 שיקים שנמשכו מחשבון המבקש לפקודתה. ביחס לשיקים כולם ניתנה הוראת ביטול.

בקשת הביצוע מציינת כי לא שולם סכום כלשהו על חשבון השיקים, ומכאן תובעת הזוכה את סכומם המצטבר בסך 30,000 ₪.

המבקש הגיש התנגדות הנסמכת בתצהיר, ובו מוצהר כי השיקים נועדו להיות תשלום בגין שכירת נכס ששכר החייב מן הזוכה, לתקופה בה כבר לא נכח במושכר בהסכמה. בתצהיר גם מוזכרת תביעה שהגיש כנגד הזוכה בגין שיק אחר שהפקידה (שיק בטחון).

הדיון התביעה הנ"ל נועד לינואר 2018.

התצהיר מאזכר גם תמליל של הקלטה אולם אתעלם מזאת, כיוון שלא הוגש בהתאם להוראות הדין. ביום 3.10.17 עמד המצהיר בחקירה נגדית, וכשהוצג לו הסכם שכירות והוא נשאל האם זה ההסכם שנחתם בין הצדדים, ענה כי הוא לא ראה הסכם ולא חתם על הסכם, והחתימה אינה חתימתו. כשכך ענה שאל ב"כ הזוכה על יסוד מה נכנס לשכירות בדירה, והוא ענה כי שכר את הדירה ביחד עם שותף כשהוא מביא את השיקים לתשלום. הוא שב וציין כי לא חתם על הסכם וגם לא פגש את בעלת הדירה. את השיקים מסר לשותפו והוא אשר חתם על הסכם השכירות.

המבקש העיד כי הוא אכן התגורר בדירה ושילם עבור שכר הדירה. בפעם הרביעית נשאל וענה כי אין לו הסכם שכירות.

סיכומי המבקש מיום 30.10.17 משתרעים על גבי 6 עמודים והוא קובע כי עמד בנטל הרובץ עליו להראות כי אין עמו הגנת בדין, ומבקש (במסגרת הסיכומים – ש.ר.) לאחד את הדיון בתיק זה עם הליך אחר המתנהל בתביעות קטנות.

כל השיקים נשוא ההתנגדות לא כובדו מפאת מתן הוראת ביטול, והסיכומים שבים על הנטען בהתנגדות היינו כי השיקים נועדו לתשלום דמי שכירות על נכס ששכר החייב מן הזוכה, כי לא נכח חודשים מספר בהסכמת הזוכה וכי צירף תמליל של שיחה שקיים שותפו עם המשיבה.

משום מה מרבים הסיכויים לעסוק בתיק התלוי ועומד בביהמ"ש לתביעות קטנות, אולם לא לי לעסוק לא בתיק הנ"ל ולא בתמליל ההקלטות שהוגש שלא כדין, מה גם שלא המבקש נטל חלק באותה שיחה.

סיכומי המשיבה מאותו מועד מתמצתים את חקירתו הנגדית ממנה עולה כי לא חתם על הסכם שכירות עם הזוכה, וכי נתן את השיקים נשוא ההתנגדות לשותפו כשהעבירם אל המשיבה.

המבקש לא הציג שום הסכם שכירות וגם לא הראה זכות כלשהי שתחייב את השבת השיקים לידיו. המבקש גם לא נקב במועד בו לטענתו עזב את הדירה, וממילא לא הוגש תצהיר כלשהו ע"י השותף האלמוני.

המשיבה מציינת כי המבקש אינו מראה ולו הגנה לכאורה מפני התביעה.

תשובה לסיכומים לא הוגשה.

השיקים נשוא ההתנגדות הם בין צדדים קרובים לשטר, כשהתמורה הנטענת ע"י החייב היא שכירות. לחייב טענה לפיה בהסכמת הזוכה הוא חדל מלהתגורר במושכר, במועד הבא לידי ביטוי בשיקים נשוא ההתנגדות.

זו טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב (השיקים) המחזיק חזקה כי ניתנה תמורה בגין כל שיק.

לא לי לקבוע בשלב זה כיצד יעלה בידי החייב להוכיח את טענתו לפיה הסכימה הזוכה כי יעזוב את המושכר מבלי לשלם את דמי השכירות עפ"י הסכם שהחייב כלל אינו חתום עליו לפי עדותו. אולם זו הגנה כה קלושה עד כי אני מוצא לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבון בשיעור מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ שבכותרת, בתוך 30 ימים מיום מסירת החלטה זו למבקש.

יופקד הערבון או לא יופקד – תינתן החלטה נוספת.

אם יפקיד החייב ערבון – ימציא במקביל העתק קבלה מלשכת ההוצל"פ לתיק זה.

סוגיית ההוצאות מיהות הנושא בהן תבוא לידי ביטוי בהחלטה הבאה.

ת.פ. בלא הצדדים ליום 1.1.18.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ח, 22 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.