1. הצדדים הגיעו לידי הסכמה על דחיית התובענה, והותירו את שאלת ההוצאות להכרעת בית המשפט.
2. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים שהוגשו, מצאתי כי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסכום מתון של 2,500 ₪, ולהלן טעמיי.
3. תובענה זו ראשיתה בהגשת חמישה שיקים בסך כולל של 30,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצל"פ, במסגרת הסכם שכירות בין התובעת (המשכירה) ובין הנתבע (אחד השוכרים). לאחר שניתנה רשות להתגונן על ידי כב' הרשם שמעון רומי, הוגשו כתבי טענות מותאמים בסדר דין מהיר. בכתב התביעה נטען, כי ארבעת השיקים בסך 3,750 ₪ כל אחד הם שיקים עבור יתרת תקופת השכירות לה היו מחוייבים הנתבע והשוכר הנוסף ששכר עמו את המושכר, לנוכח עזיבתם את המושכר בטרם הסתיימה תקופת השכירות ובלא הסכמת התובעת; ואילו השיק החמישי בסך 15,000 ₪ הינו שיק שנמסר על ידי הנתבע והשוכר הנוסף כבטחון, ואשר הופקד לנוכח נזקים כבדים שהותירו במושכר, לרבות אי תשלום חשבונות מים, חשמל, ארנונה ודמי ניהול.
4. מסתבר, כי השיקים הוגשו לביצוע זמן קצר לאחר שהנתבע והשוכר הנוסף הגישו לבית המשפט לתביעות קטנות כאן תביעה נגד התובעת ובעלה, להחזר דמי השכירות שנגבו על ידיהם מהשוכרים שלא כדין, לטענתם, בצירוף הוצאות.
5. ביום 9.6.18 ניתן פסק דין בתביעה הקטנה על ידי כב' השופטת רקפת סגל-מוהר. מפסק הדין עולה, כי מרבית טענותיה של התובעת (הנתבעת שם), עליהן חזרה גם בישיבה המקדמית שהתקיימה בפניי ימים ספורים לפני מתן פסק הדין, נדחו על ידי כב' השופטת סגל-מוהר. בין השאר נקבע, כי התובעת (הנתבעת שם) הטעתה את הנתבע ואת השוכר הנוסף (התובעים שם) לחשוב כי היא מוותרת להם על קיום התנאי בהסכם השכירות, המחייבם למצוא שוכרים חלופיים ככל שהם מבקשים לצאת מהמושכר לפני תום תקופת השכירות; מכאן, כך נקבע, שלא היתה מצדם הפרה של הסכם השכירות. זאת ועוד, במסגרת תביעה זו הוגשו ראיות בדבר תשלום כל החשבונות על ידי התובע והשוכר הנוסף בסמוך ליציאתם מהמושכר.
6. עולה איפוא, כי טענת התובעת להפרת הסכם השכירות ולהותרת חובות חשבונות, אשר עמדו בבסיס הצגת השיקים לפרעון, התבררו למעשה בהליך המקביל כטענות חסרות בסיס.

טוב עשתה, אם כן, התובעת משהסכימה לחזור בה מהתביעה.

1. עם זאת, הגשת התביעה גרמה לנתבע הוצאות ניכרות, בגין שכר טרחת עורך דין, הוצאות (תמלול, הוצאות נסיעה, אובדן זמן וכדומה), וכן הצורך בגיוס סך של 30,000 ₪ לצורך הפקדתו כתנאי למתן רשות להתגונן, לפי החלטת כב' הרשם רומי. מדובר בסכום נכבד לכל הדעות, לאדם מן הישוב בכלל ולאדם בגילו של הנתבע בפרט.
2. זאת ועוד, הגם שפסק הדין של כב' השופטת סגל-מוהר ניתן לפני כחצי שנה, הרי שההסכמה לדחיית התביעה ניתנה ימים ספורים לפני מועד ההוכחות המתוכנן, בשיהוי ניכר. לו היתה ההסכמה ניתנת בסמוך לאחר מתן פסק הדין בתביעה הקטנה, היה הנתבע יכול לקבל לידיו בחזרה את הסכום הנכבד שהופקד כבר אז; כן היו נחסכים ממנו המתח ועגמת הנפש הכרוכים מטבע הדברים מעצם קיומו של הליך משפטי נגדו והצורך להתכונן לקראתו, על כל הכרוך בכך.
3. מאידך, לאור ההסכמה הדיונית בין הצדדים שלא להגיש תצהירי עדות ראשית, ובסופו של דבר, לאור הסכמת התובעת לחזור בה מן התביעה, נחסכו מהנתבע הוצאות, טרחה ובזבוז זמן נוספים.
4. לקחתי בחשבון את החלטתו של כב' הרשם רומי מיום 29.12.17, לפיה בהוצאות הדיון בהתנגדות בסך 1,000 ₪ יישא הצד שיפסיד בסיום ההליך כולו. כן לקחתי בחשבון את ההוצאות בסך 500 ₪ בהן חוייבו התובעת ובעלה לטובת הנתבע וחברו במסגרת התביעה הקטנה.
5. בשקילת כל האמור לעיל ובשים לב לקבלות שצורפו לטיעוני הנתבע, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ, סך הכל 2,500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.