בפניי תביעה כספית בסך 33,400 ₪ ותביעה שכנגד בסך 25,960 ₪, שעניינם נזקי הצדדים בגין חוזה שכירות וסיומו.

הרקע ותביעות הצדדים

1. התובע הינו המשכיר של דירה ברחוב הגליל 9 ברחובות (להלן: "הדירה") והנתבעת הייתה השוכרת של הדירה בתקופה המתייחסת לתביעה זו.
2. התובע העמיד את תביעתו על סך של 33,400, השיעור המקסימלי בבית משפט לתביעות קטנות אך תביעתו מתייחסת לסך של 29,400 ₪ בגין שבעה חודשים בהם לא שולם שכר הדירה, סך של 514 בגין תשלומים לחברת הגז, סך של 3,520 ₪ בגין תשלום לוועד הבית, סך של 20,000 ₪ בגין ארנונה וסך של 10,030 ₪ בגין הוצאות משפט.
3. בתביעה שכנגד תבעה התובעת שכנגד סך של 3,360 ₪ בגין אובדן הנחה בארנונה בשל התנהלות הנתבע שכנגד, החזר של 10,000 ₪ בגין תשלומי ארנונה, השבה של ערבות במזומן בסך 12,600 ₪ וסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
4. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות:
   1. על פי הסכם השכירות הדירה הושכרה לנתבעת החל מיום 1.8.11 בתמורה לתשלום חודשי בסך של 4,200 ₪.
   2. בשל פיגור בתשלום שכר הדירה ניתן ביום 8.7.14 צו לפינוי מושכר כנגד הנתבעת.
   3. על פי ת/2 הדירה הושכרה לדיירים אחרים החל מיום 1.2.15.
5. ביום 4.1.18 ניתן פסק דין כנגד הנתבעת בתיק זה, בהעדר התייצבות, וזה בוטל בכפוף להפקדה.

דיון והכרעה

1. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע ואחריות הנתבעת העולה מהן, הן את הנזק שנגרם והן את הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע. והוא הדין כמובן גם לגבי התובעת שכנגד בתביעה שכנגד.
2. התובע העיד, כי חרף האמור בכתב התביעה, הנתבעת לא שילמה שכר דירה מחודש ינואר ועד יולי, כולל. גם לאחר החלטת הפינוי שניתנה על ידי בית המשפט הדירה עמדה ריקה חצי שנה מבלי שהושכרה. התובע אישר, כי הנתבעת כבר לא התגוררה בדירה מאמצע אוגוסט לפחות אך השאירה שם את חפציה. כשנשאל מדוע לא פעל להוציא אל הפועל את צו הפינוי שניתן השיב שפעל בעצת עורך דינו שלא לעשות כן. אשר לאי השכרת הדירה לאחר עזיבתה את הדירה מסר "נכון שאחריות שלי אבל עונת השכירות יולי אוגוסט פספסנו את הענין הזה" (עמ' 3 שורות 21-22). התובע אישר שאין לו ראיות לכך שפרסם את הדירה להשכרה במשך תקופה של 6 חודשים ולא מצא דיירים. נוכח המפורט לעיל, הרי שהתובע לא פעל להקטנת נזקיו מעת שניתן צו הפינוי ולא לאחר שעזבה הנתבעת את הדירה.

אשר לתשלומי הארנונה אישר התובע, שאין לו ראיות לכך והוסיף שהוא לא תובע בגין כך למרות האמור בכתב התביעה (עמ' 1 שורה 15). יצוין, כי הנתבעת הוכיחה שהיא זו שנשאה בתשלומים אלה כפי שיפורט להלן.

לדברי התובע, החל מינואר 2015 הדירה הושכרה לדיירים חדשים אשר נשאו בתשלומי הארנונה.

כן ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלומים בהם נשא עבור ועד הבית ושכר טרחת עורך הדין בהליך פינוי המושכר.

1. הנתבעת העידה, כי פינתה את הדירה ביום 31.7.15 ואף שלחה לתובע הודעה על כך בטלפון הנייד. ההודעה לא הוצגה בפניי, כך שהנתבעת לא הוכיחה שאכן פינתה את הדירה במועד זה.

הנתבעת הודתה שלא שילמה במועד שכר הדירה "נכון היו לי חובות אצלו בגלל שנפלתי בבניין במדרגות ריסקתי את היד הייתי 4 חודשים בבית. עם הזמן שילמתי לו את החובות. החובות של העירייה מודה לא שילמתי. חובות של החשמל לא שילמתי. ברגע שקיבלתי אחוזי נכות מביטוח לאומי הלכתי לעירייה סידרתי את החובות וגם לחברת חשמל. אפשר לשאול אותם. ועד הבית לא סידרתי כי היה לי אצלו כסף של 3 חודשים. אז גיליתי שלמרות שעזבתי ביום 31.7 עד מאי אני שם ושילמתי את החובות עד מאי. לא שיניתי כתובת עברתי להורים שלי כי לא היה לי כסף לשלם. לא יכולתי לשנות כתובת כי הילדים שלי למדו ברחובות, אחרי שנה חזרתי... הבנק שלי היה מעוקל, שילמתי במזומן... הייתי נותנת מזומן. לא הייתי מקבלת אישור על התשלום" (עמ' 4 שורות 20-31).

לשאלה מדוע פונתה מהדירה אם שילמה את שכר הדירה השיבה "הוא הוציא אותי מהדירה לפני ששילמתי וחוץ מזה לא היה לי כסף לשלם" והודתה שלא שילמה "כי בהתחלה היה לי בלגן. לא עבדתי חודשיים" (עמ' 4 שורה 33 עד עמ' 5 שורה 1).

להערכתה, היא לא שילמה עבור החודשים מאי ויוני, לאחר שנפלה ונחבלה לאחר חג הפסח ועמדה על כך ששילמה עבור חודשים אלה אך גרסתה לא הייתה אחידה בנושא ולא נתמכה בראיות. בתחילה טענה ששילמה בהמשך עבור חודשים אלה (עמ' 5 שורות 3-6) ואחר כך הוסיפה ששילמה את הכספים "אחרי שעזבתי את הדירה. הוא היה אצלי שבוע וחצי לפני שפיניתי את הדירה" (עמ' 5 שורה 10). לדבריה, היא לא חשבה להחתים את התובע על אישור שקיבל את הכספים ששילמה לו.

אשר לחודש יולי אישרה שלא שילמה לתובע "לא שילמתי חודש יולי שלא היה לי ואמרתי שאני אביא לו לא היה לי ואז אחר כך גיליתי שאני משלמת ארנונה אז אמרתי שזה במקום הארנונה" (עמ' 5 שורה 7 ושרה 11). מעיון באישור תשלום הארנונה עולה שזה שולם רק בנובמבר 2016, בחלוף כשנתיים מעזיבתה את הדירה, כך שאין בידי לקבל גרסה זו של הנתבעת. לו שילמה הנתבעת את שכר הדירה בטרם ניתן צו הפינוי כטענתה, הרי שהייתה פועלת להתגונן, ולא היה ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת הודתה שהשאירה בדירה ציוד, בטענה שלא היה לה לאן לקחת אותו.

לדבריה, היא ביצעה העברה בנקאית בסך 12,600 ₪ לתובע, כסף שלא הושב לה.

1. התובע מצידו מסר, כי לאחר כל תשלום הוא שלח לנתבעת הודעה כתובה בטלפון הנייד המאשר קבלת התשלום והפנה לצילום המסמך שצורף לכתב התביעה.

עוד אישר התובע, כי הסכום של 12,600 ₪ לא הושב לנתבעת והוא עשה בו שימוש לשיפוץ הדירה, לתיקונים ופינוי הרהיטים שהשאירה הנתבעת בדירה. לא הוצגו כל ראיות על ידי התובע למקור הזכות לעשות כן ולא לעלויות שנגרמו לו בפועל, ובגינן קמה לו זכות לקזז מסכום זה.

1. חבות הנתבעת בתשלום שכר דירה

בנספח ד' שצורף לכתב התביעה, בקשה למתן פסק דין בבקשה לפינוי מושכר נטען, כי הנתבעת חדלה לשלם שכר דירה החל מפברואר 2014. כך נטען גם בכתב התביעה שבפניי. בנסיבות אלה התקופה בגינה יש לבחון חבותה של הנתבעת לשלם שכר דירה הינה מפברואר ולא מינואר כפי שטען התובע במהלך הדיון בפניי.

הנתבעת טענה, כי פינתה את הדירה ביום 31.7.14 אך לא הובאה כל ראיה לכך. התובע מנגד, מסר, כי היא פינתה את הדירה באמצע חודש אוגוסט ואף השאירה חפציה בדירה, נתון שלא הוכחש על ידי הנתבעת.

הנתבעת טענה, כי שילמה לתובע את תשלומי שכר הדירה למעט חודש יולי, ואולם לא עלה בידה להוכיח, כי עשתה כן. צילום ההודעות בטלפון הנייד שצורפו לכתב התביעה, ועליהם לא חלקה הנתבעת, מלמד, כי התובע נהג לשלוח הודעות לנתבעת בדבר תשלום/אי תשלום שכר הדירה.

הנתבעת לא התגוננה בהליך לפינוי מושכר וגם בכך יש לחזק טענות התובע, כי לא עשתה כן נוכח העובדה שאכן לא שילמה את שכר הדירה ולא הייתה לה כל הגנה.

בנסיבות אלה, עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבעת לא שילמה שכר דירה החל מחודש פברואר ועד לאמצע חודש אוגוסט ולא עלה בידי הנתבעת לסתור זאת.

1. תשלומים לחברת הגז וועד הבית

עלה בידי התובע להוכיח, כי שילם סך 515 ₪ עבור גז לחברת פזגז לתקופה שבין מאי 2014 ועד ינואר 2015 (נספח ח' לכתב התביעה), אך על הנתבעת לשאת בתשלומים שעד אמצע אוגוסט 2014 בסך של 336 ₪ בלבד.

כך גם הוכח על ידי התובע, כי הוא נשא בתשלומי ועד הבית בתקופת מגוריה של הנתבעת, 2013-2014, בסך של 3,520 ₪ (נספח ט' לכתב התביעה).

הנתבעת לא חלקה על התשלומים לעיל ולא על זכותו של התובע להשבת סכומים אלה.

1. חיוב הנתבעת בהוצאות משפט בהליך פינוי משוכר

התובע שילם לעורך דין בהליך פינוי מושכר סך של 9,440 ₪ וכן סך של 590 ₪ בגין מכתב התראה. התובע תבע סכומים אלה מהנתבעת.

מדובר בהוצאות שנגרמו לתובע בהליך משפטי אחר, אשר לא הוברר מדוע לא נתבקשו הוצאות בהליך שם ואם נתבקשו באיזה שיעור נפסקו הוצאות לתובע. מכל מקום, התובע לא זכאי לתבוע כספים אלה מהנתבעת בהליך שבפניי.

1. תביעה שכנגד להשבת סך של 12,6000 ₪

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת שכנגד מסרה לנתבע שכנגד ערבות במזומן בסך 12,600 ₪, שלא הושב לה. המחלוקת בין הצדדים היא האם נדרש התובע להשיב סכום זה או שהיה זכאי לעשות בו שימוש כפי שטען. התובע לא הוכיח, כי הוא זכאי לסכום זה, לא הוכח שהנתבעת הותירה את הדירה במצב שאפשר לתובע לעשות בו שימוש למטרת שיפוץ הדירה ולא מקור הזכות לעשות כן. בנסיבות אלה זכאית הנתבעת להשבת סכום זה מאת הנתבע שכנגד.

בהתאם להוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אני קובעת, כי סכום זה יקוזז מהסכומים להם זכאי התובע.

1. תביעה שכנגד בגין תשלומי ארנונה, מים והיטל שמירה

לאחר שעיינתי בקבלות שצירפה התובעת שכנגד, אני סבורה שעל הנתבע שכנגד להשיב לה תשלומים ששילמה עבור שנת 2015.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנת 2015 הנתבעת לא התגוררה בדירה ולכן לא הייתה צריכה לשאת בתשלומים אלה, ועל כן עליה לשאת בתשלומי ארנונה, מים והיטל שמירה עד לשנת 2014.

מנגד הנתבעת לא הוכיחה שלגבי הסכומים משנת 2014 היא זכאית להשבה חלקית של סכום כלשהו.

על פי הנספחים שצירפה הנתבעת, ביום 15.11.16 היא שילמה סך של 48.60 ₪ בגין מים והיטל שמירה לשנת 2015 ועל הנתבע שכנגד להשיב לה סכום זה.

כמו- כן ביום 20.11.16 שילמה התובעת שכנגד ארנונה בסך 887.50 ₪ לשנת 2015, ועל הנתבע שכנגד להשיב לה סכום זה.

1. תביעה שכנגד בגין אובדן הנחת ארנונה

התובעת שכנגד טענה, כי הנתבע שכנגד לא העביר לה העתק החוזה ובכך גרם לה לאובדן הנחה בעיריה בסך של 3,360 ₪. בהתכתבות בין הצדדים עולה שהנתבעת ביקשה עותק חתום של ההסכם אך לא הוכח על ידה שהייתה זכאית להנחה מהעיריה ולא באיזה שיעור ולאיזו תקופה, וכי מחדלו של הנתבע שכנגד הביא לאובדן הנחה בשיעור זה.

1. תביעה שכנגד בגין עוגמת נפש

התובעת שכנגד תבעה פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בפסיקת בתי המשפט נקבע פעמים רבות, כי עוגמת נפש היא צער עמוק ופגיעה משמעותית. אולם לא כל אי-נחת או אכזבה שגרמו לעוגמת נפש מזכות בפיצוי כספי (ת"א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ (11.2.04)).

עם זאת ישנם מקרים בהם יש לתת פיצוי על אובדן הזמן, התרוצצויות ועוגמת הנפש שנגרמו (ת"ק (ראשון לציון) 1937/04 מורושק אירנה נ' אשר ניסים (5.12.04)).

לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח רכיב זה בתביעתה ועל כן לא יפסק לה פיצוי בגינו.

1. לאור כל האמור לעיל התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי.

בשים לב לכך שהתביעה והתביעה שכנגד התקבלו לא מצאתי לחייב הצדדים בהוצאות.

1. אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
   1. שכר דירה עבור התקופה מפברואר 2014 ועד למחצית אוגוסט 2014 בסך של 27,300 ₪.
   2. תשלומי וועד הבית בסך של 3,520 ₪.
   3. תשלום לחברת הגז בסך של 336 ₪.

בסך הכל חבה הנתבעת בסכום של 31,156.

1. אני מקבלת את התביעה שכנגד באופן חלקי ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסכומים ששילמה בשנת 2015 בגין ארנונה בסך של 888 וכן סך של 49 ₪ בגין מים והיטל שמירה. כן אני מחייבת את הנתבע שכנגד להשיב לתובעת סך של 12,600 ₪.

בסך הכל חב הנתבע שכנגד בסכום של 13,537 ₪.

1. סוף דבר, אני מורה, כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו לו בקיזוז הסכומים שנפסקו לה בתביעה שכנגד, כך שבסך הכל על הנתבעת לשלם לתובע, לאחר הקיזוז, סך כולל של 17,619 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכום שנפסק בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ט, 15 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.