מונחת לפני התנגדות לתביעה על סכום קצוב בסך 11,500 ₪ אשר הוגשה כנגד המבקש, בעקבות ביטול אירוע בר מצווה שעתיד היה להתקיים אצל המבקשת. הסכום הנתבע משקף דמי ביטול המהווים 40% מסך ההזמנה.

בהתנגדות נטען, כי בהסכם בין הצדדים, שמכוחו מבקשת המשיבה לחייב את המבקש בתשלום דמי ביטול, קיימת תניית בוררות, שלפיה בית הדין הרבני האזור בפתח התקווה הוא המוסמך לדון בסכסוך בין הצדדים. וכך קובעת התנייה (סעיף ד' להסכם):

"כל מחלוקת או אי הבנה בין האולם למזמין תובא לפני בית הדין הרבני המקומי וחתימת הסכם זה מהווה הסכמה לכך שזה שטר בוררות. בי קשר חייב המזמין לשלם את מלוא ההתחייבות לאולם לפני האירוע."

בדיון שהתקיים לפני היום ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה שתביא לסיום ההליך, וממילא תייתר את צורך להכריע בטענה שהעלה המבקש בהתנגדות לעניין קיומה של תניית הבוררות. אולם, ניסיון זה לא צלח והמבקש הבהיר כי הוא עומד על טענתו.

סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות), קובע כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

הסמכות להורות על עיכוב הליכים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, מסורה לשופט. משכך, ומאחר שהטענה לקיומה של תניית בוררות הועלתה בהתנגדות לתביעה לסכום קצוב, יש לראות בהתנגדות בקשה לעיכוב הליכים, ולהעביר ההכרעה בה להחלטת שופט בבית משפט זה.

ככל שיוחלט, כי המדובר בתניית בוררות, כי אז תינתן החלטה המורה על עיכובו של הליך זה. ככל שיוחלט, כי אין המדובר בתניית בוררות, כי אז תינתן החלטה ובה הוראות להמשך הדיון, בשים לב לעובדה שההתנגדות לא כללה טעמי התנגדות לגופם של דברים.

התיק מועבר למנ"ת, לצורך ניתוב הבקשה לשופט.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.