לפניי בקשת התובע לפסול את שאלות ההבהרה ששלחה הנתבעת למומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה (ד"ר אליהו אדר, להלן: "המומחה") ואת תשובותיו של המומחה.

1. התובע נפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. לאחר הליכי ערר, ועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה הרפואית") קבעה כי בעקבות התאונה לתובע נותרה נכות בעמוד שדרה צווארי בשיעור של 10%, ובעמוד שדרה מותני יש לו נכות בשיעור של 10% (ובכך שינתה והפכה את החלטה הוועדה הרפואית מדרג ראשון שקבעה כי בעמ"ש צווארי הנכות היא 5%, ואילו הנכות בעמ"ש מותני אינה קשורה לתאונה).

לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), הנכות שנקבעה בוועדה הרפואית היא נכות "על פי כל דין" ומחייבת בתיק זה.

2. הנתבעת, אשר לא השלימה עם קביעת הוועדה הרפואית, הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעתה. בקשתה התקבלה בקשר לעמוד השדרה הצווארי (מאחר שהחלטת הוועדה הרפואית אשר סטתה מהחלטת הוועדה מדרג ראשון בעניין זה לא היתה מנומקת ומחשש שהסתמכה על חוות דעת פרטית) ונדחתה לגבי עמוד השדרה המותני שכן הוועדה הרפואית נימקה את החלטתה כדבעי ואין להתערב בה (ראו החלטה מתאריך 22.4.18).

3. בסמוך לאחר ההחלטה שלעיל, ובהתאמה לה, מונה המומחה מטעם בית המשפט לבדיקת מצבו הרפואי של התובע בעמוד השדרה הצווארי והקשר שבין מצבו לבין התאונה, כאשר ניתנו לו הוראות מפורשות שלא להתייחס לגב התחתון (ראו החלטת מינוי מתאריך 22.4.18). המומחה אכן הגיש לבית המשפט חוות דעת העולה בקנה אחד עם ההנחיות שניתנו לו, ובשאלה שהובאה לפתחו – עמ"ש צווארי - וקבע כי נכותו עומדת על 10% (כפי שנקבע במל"ל). לנכות בגב התחתון לא התייחס, ובדין - לאור הוראות בית המשפט (ראו חוות דעת מתאריך 2.10.18) [להלן: "חוות הדעת"]).

4. לאחר שהנתבעת קיבלה את חוות הדעת היא שלחה למומחה שתי שאלות הבהרה. שתיהן בקשר לגב התחתון:

"א. בחוות דעתך ציינת בפרק הבדיקה ממצאים שונים ביחס לגב התחתון, עוד ציינת בפרק מחלות הרקע כי בעבר סבל מכאבי גב תחתון - האם הינך סבור כי נותרה לתובע נכות כלשהי בגב התחתון כתוצאה מהתאונה ?

ב. במידה וכן – מהי הנכות שנותרה בגין התאונה בגב התחתון ומהי הנכות אותה יש לייחס לעבר ?" (ראו שאלות הבהרה מתאריך 9.11.18).

השאלות נשלחו למומחה בדואר אלקטרוני בתאריך 9.11.18, ועוד באותו היום המומחה השיב עליהן כדלקמן: "במועד בדיקתו במרפאתי התובע התלונן רק על כאבים בצוואר. בהתייחס לרשומה הרפואית, אני סבור שהתאונה גרמה להחמרה סימפטומטית זמנית של כאבי הגב התחתון. לא נותרו תלונות על החמרה לאורך זמן. אין באפשרותי לכמת תלונות סובייקטיביות. התאונה לא גרמה להחמרה מבנית של בעיות קודמות" [הדגשות אינן במקור] (ראו תשובות המומחה מתאריך 9.11.18).

את השאלות הללו ואת תשובות המומחה התובע מבקש לפסול.

5. לטענת התובע, בתמצית, למרות החלטתו המפורשת של בית המשפט אשר קבע כי הנכות במל"ל לגבי הגב התחתון היא סופית ומוחלטת, הנתבעת ניסתה לעקוף קביעה זו ולצרף לתיק בית המשפט שאלות ותשובות הקשורות לאיבר זה, ועל בסיסן להביא ראיות לסתור לאחר שבקשתה נדחתה. החומר הרפואי שהתובע שלח למומחה התייחס רק לעמ"ש צווארי, ובאופן דומה גם התובע בעת בדיקתו לא הביא תלונותיו לפני המומחה בעניין הגב התחתון. אין זה צודק וראוי לקבל את שאלות ההבהרה של הנתבעת אשר טועה לחשוב כי הכלל של "חוטא לא יצא נשכר" אינו חל עליה.

6. הנתבעת מתנגדת וטוענת כי בעת הבדיקה, התובע עצמו הוא שסיפר למומחה כי בעבר סבל מכאבי גב תחתון, והמומחה בדק את התובע גם בגין איבר זה ופירט את ממצאיו. השאלות אותן היא שאלה הן לגיטימיות ומבוססות על דברים שנכתבו בחוות הדעת. שעה שהמומחה השיב בזריזות לשאלות שהופנו אליו, אין טעם לעסוק בשאלה האם השאלה היתה מותרת אם לאו, מאחר שכבר מונחת לפני בית המשפט תשובתו של המומחה. בתוך כך מלינה הנתבעת על החלטת בית המשפט כי בקשתה להביא ראיות לסתור התקבלה רק בחלקה, תוך הפרדה בין שני איברי גוף. לדעת הנתבעת יש בכך משום חוסר היגיון, ומדי יום ביומו ממונים מומחים על ידי בתי משפט בתאונות דרכים מבלי שבית המשפט יגביל את הסמכות שניתנה להם ויצמצם את המינוי לאיבר מסוים. מכאן, שמחד גיסא יש קביעה של מומחה בית המשפט שבדק את התובע ומצא כי אין לתובע נכות בגין עמוד שדרה מותני הקשורה בתאונה, ואילו מצד שני יש קביעה קודמת (ישנה) של הוועדה רפואית, שכל הנכות בעמוד השדרה המותני היא מהתאונה. מכאן, שיש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, על בסיס קביעת המומחה ומטעמים של צדק וגילוי האמת, גם אם המומחה חרג מסמכותו (ואין הנתבעת חולקת על כך).

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, בבקשת התובע, בתשובת הנתבעת ובתגובת התובע עליה, דין הבקשה להתקבל.

דיון

7. הנתבעת מתעלמת מהתנהלותה הבלתי ראויה, וסבורה כי משכבר השיב המומחה על שאלותיה - אין טעם לפסול אותן. לא כך הוא. קבלת עמדתה של הנתבעת משמעה חוסר צדק כלפי התובע.

8. אם לנתבעת היו השגות בקשר להחלטת בית המשפט אשר קיבלה את בקשתה להביא ראיות לסתור בקשר לאיבר גוף מסוים ודחתה את בקשתה בקשר לאיבר גוף אחר שבו הנכות תהיה בהתאם לקביעת הוועדה הרפואית, דרך המלך אינה להמתין לקבלת חוות הדעת ולשלוח למומחה שאלות הבהרה אשר העוקפות את החלטת בית המשפט ומנסות לערער עליה. הדרך המקובלת היתה באמצעות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המוסמך.

9. מאחר ששאלות לגבי הגב התחתון לא עמדו לפתחו של המומחה בהחלטת המינוי, הן אינן יכולות להוות 'שאלות הבהרה', גם לאחר שהגיש את חוות הדעת, שכן ממילא אין בהן כדי להסביר או להבהיר דבר לא ברור בחוות הדעת. מטרתן של השאלות היתה אחרת - להציף ולעורר בשנית נושא שבפירוש נקבע כי אין להתייחס אליו. הנתבעת שלחה את שאלותיה למומחה בדואר אלקטרוני, והוא השיב בזריזות באותו היום, מבלי שניתנה לתובע שהות לעיין בהן ובמידת הצורך לפנות לבית המשפט ולהתנגד (את ב"כ התובע הנתבעת כיתבה באמצעות דואר ישראל - ראו פרטים על גבי שאלות מתאריך 9.11.18). מהלך דיוני זה אינו יכול לשרת ואין זה ראוי שישרת את הנתבעת בבניית טענותיה.

10. גם לגופם של דברים אין ממש בטענות הנתבעת; לטענתה, התובע הוא שציין לפני המומחה כי בעבר סבל מכאבי גב תחתון, המומחה גם בדק את טווחי התנועה בגב התחתון, והנה לכם הצדקה לבקשה חדשה להביא ראיות לסתור.

הטענה נדחית. החלטת המינוי היתה ברורה – אין להתייחס לגב התחתון. משום כך התיעוד הרפואי שנשלח על ידי ב"כ התובע למומחה התמקד בכאבי הצוואר (ראו מכתבו מתאריך 2.5.18), וגם תלונותיו של התובע בפני המומחה התמקדו באיבר זה (ראו פרק "תלונות התובע (מפי הנבדק)" שבחוות הדעת). התשתית העובדתית שהיתה לפני המומחה היתה חסרה, מלכתחילה, לאור ההגבלה המקורית שבכתב המינוי, כך שעל תשתית חסרה זו הנתבעת אינה יכולה לבסס בקשה חדשה להביא ראיות לסתור. המומחה אמנם בדק את טווח התנועות של התובע בגב התחתון, אך ממילא אין מחלוקת לגבי שיעור הנכות של התובע באיבר זה, אלא רק בשאלת הקשר הסיבתי לתאונה.

11. הנתבעת טוענת כי המומחה קבע שאין לתובע נכות בגב התחתון הנובעת מהתאונה. אך מקריאת תשובותיו של המומחה הדברים לא נאמרו במפורש, ולכל הפחות אין זו בהכרח המסקנה היחידה שניתן להסיק מדבריו. כאשר הוא משיב "במועד בדיקתו במרפאתי התובע התלונן רק על כאבים בצוואר" היה זה משום שהתובע עמד בהנחיות כתב המינוי. כך גם לגבי תשובתו של המומחה "בהתייחס לרשומה הרפואית, אני סבור שהתאונה גרמה להחמרה סימפטומטית זמנית של כאבי הגב התחתון. לא נותרו תלונות על החמרה לאורך זמן", שהרי התובע לא שלח אליו מלכתחילה תיעוד רפואי בעניין. מהתשובה "אין באפשרותי לכמת תלונות סובייקטיביות. התאונה לא גרמה להחמרה מבנית של בעיות קודמות" לא ניתן להסיק כי לתובע אין נכות בגב התחתון בגין התאונה, שהרי נכותו יכולה להתבטא גם בהגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני (כפי שנקבע בוועדה הרפואית) ולא בשל בעיות מבניות בעמוד השדרה (ראו תשובות המומחה מתאריך 9.11.18). יש לחזור ולציין כי בקשה להביא ראיות לסתור היא בקשה שבית המשפט ייעתר לה רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן. אין לפניי שינוי במצבו של הנפגע לאחר שנכותו נקבעה על ידי הוועדה הרפואית, אלא לכל היותר (ואם בכלל) בדעה שונה של מומחה רפואי אחר, גם אם הוא מומחה בית המשפט.

12. סוף דבר;

המומחה חרג מסמכותו בעקבות יוזמה לא ראויה בה נקטה הנתבעת, כאשר לתובע לא היתה אפשרות לפנות לבית המשפט עובר למתן התשובות כדי לפסול את השאלות מלכתחילה. גם לגופם של דברים, אין דבריו של המומחה (אם בכלל ניתן להסיק מהם כי אין לתובע נכות בגב התחתון בעקבות התאונה), הנשענים על תשתית עובדתית חסרה, לאחר שהתובע לא הביא לפניו תיעוד רפואי ולא טען לפניו את מלוא טענותיו בקשר לגב התחתון (משום שציית להחלטת בית המשפט) כדי להוות את אותו מקרה מיוחד וחריג המצדיק הבאת ראיות לסתור פעם נוספת. הנסיבות כפי שפורטו מצדיקים פסילת שאלות ההבהרה ותשובות המומחה, והם לא יהיו חלק מתיק בית המשפט.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסכום של 3,000 ₪.

התובע כבר הגיש תחשיב נזק (29.11.17) וככל שהוא מבקש לעדכנו – יעשה כן בתוך 7 ימים.

הנתבעת תגיש תחשיב נזק 15 ימים לאחר מכן, בין אם יוגש תחשיב מעודכן על ידי התובע ובין אם לאו.

קדם המשפט כבר קבוע לתאריך 10.2.19 בשעה 9:30.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהיעדר הצדדים.