ניתנה ביום 21 יוני 2021

השופטת חני אופק גנדלר

1. לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי באר-שבע (השופט יוחנן כהן ונציגות הציבור גב' רחל מצרי-לבני וגב' דינה כהן; סע"ש 49439-06-17) (להלן – פסק הדין).
2. המשיב (להלן – העובד) הגיש כתב תביעה כנגד המבקשת (להלן – אינטל) לתשלום זכויות נטענות שונות מתקופת עבודתו וסיומה באינטל. אינטל הגישה כתב תביעה-שכנגד כנגד העובד, להשבת סכומים בהם נשאה בגין משימת רילוקיישן שביצע העובד, השבת פיצויי הפיטורים הצבורים בקופת הגמל שלו ופיצויי בגין חוסר תום לב.

על פי עובדות פסק הדין, העובד הועסק כטכנאי באינטל מיום 19.11.06. במהלך השנים 2015 - 2016 הוצב העובד במשימת רילוקיישן באירלנד. בהסכם בין הצדדים נקבע כי בתום תקופת הרילוקיישן מתחייב העובד לשוב לעבוד בסניף אינטל בישראל לתקופה של 12 חודשים.

מועד סיום ההעסקה והנסיבות שהובילו לכך, שנויות במחלוקת. על פי גרסת העובד, בתקופת הרילוקיישן התגלתה אצלו דלקת פרקים קשה ונבצר ממנו להמשיך ולעבוד בעבודתו עקב מחלתו. לטענתו, הודיע על התפטרותו בתאריך 29.3.17 בשל מצבו הרפואי ועל רקע הרעה מוחשית של תנאי העסקתו, נוכח אי תשלום שכרו ושעה שאינטל לא הציעה לו תפקיד חלופי, אולם אינטל אישרה את התפטרותו רק בתאריך 7.5.17. לטענתו, יש לראות בהתפטרותו החל מתאריך 7.5.17 כפיטורים על רקע מצבו הבריאותי בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ולמצער על רקע הרעת תנאי העסקתו.

על פי גרסת אינטל, העובד הפר את התחייבותו החוזית לשוב לעבוד בסניף אינטל בישראל לאחר תקופת הרילוקיישן, מאחר ורקם באירלנד מערכת יחסים זוגית עם בת זוג מסקוטלנד. אשר לטענה כי התפטר בשל מצבו הרפואי, משיבה אינטל כי מאישורי המחלה שהועברו לידיה עולה כי ניתנו לו אישורי מחלה זמניים לתקופות קצובות, האחרון שבהם תוקפו עד לתאריך 13.6.17, ולא נקבע בהם כי הוא לוקה במחלה כלשהי וקל וחומר מחלה קבועה המצדיקה התפטרות בדין מפוטר. לשיטתה, מועד סיום יחסי ההעסקה הוא ביום 29.3.17, מועד שליחת מכתב ההתפטרות בידי העובד.

בפסק דין ארוך ומנומק, הבוחן את הראיות והעדויות שהובאו לפניו, קיבל בית הדין האזורי את גרסת העובד באשר לנסיבות סיום יחסי ההעסקה וקבע (סעיף 67) כי:

"מהראיות שהוגשו לבית הדין, כמו גם מטענות הצדדים והעדויות שנשמעו בפנינו, עולה המסקנה כי בנסיבות בעניין היתה לתובע סיבה מספקת להתפטרות, וזאת לאור המצב הרפואי בו היה נתון ערב סיום יחסי העבודה".

עם זאת, העמיד בית הדין האזורי את מועד סיום יחסי ההעסקה בתאריך 29.3.17, כטענת אינטל (סעיף 151). לאור קביעות אלו, פנה בית הדין האזורי לבחון את זכאות העובד בזכויות הנטענות אותן תבע ואת התביעה-שכנגד מאידך, וקבע כי:

"אחרית דבר

271. התביעה מתקבלת ברובה. על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, כדלהלן:

271.1 שחרור כל כספי הפיצויים הנמצאים בקופות הגמל (כולל ד"ש) לטובת התובע, כמו גם השלמת חוסרים העומדים על סך 10,203 ₪.

271.2 דמי מחלה בסך 64,780 ₪.

271.3 פדיון חופשה בסך 25,011 ₪.

271.4 דמי הבראה בסך 2,000 ₪.

271.5 ניכוי משכר (קרן מניות) בסך 3,096 ₪.

271.6 החזר כספי מימוש אופציות (מניות חסומות) בסך 18,548 ₪ נטו.

271.7 פיצויי הלנה בסך 10,000 ₪.

271.8 פיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.3.17 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

272. התביעה שכנגד – נדחית".

סך כל התשלומים 143,638 ₪. כן חייב בית הדין האזורי את אינטל לשלם לעובד הוצאות משפט בסך 40,000 ₪ (סעיף 275).

1. אינטל הגישה ערעור כנגד פסק הדין. לטענתה, פסק הדין מסיק מסקנות שגויות מחומר הראיות, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור במהימנות העדים ומשקל הראיות. בהקשר זה טוענת אינטל שפסק הדין עומד בניגוד גמור להתרשמותו של בית הדין האזורי בזמן אמת בעת שמיעת העדויות. כמו כן, טוענת שפסק הדין למעשה גלגל את נטל ההוכחה לפתחה, שעה שהעובד כלל לא הרים את הנטל המוטל עליו. בית הדין האזורי, לשיטתה, החמיר עמה באופן קיצוני בכך שפסק אף פיצויי הלנה, פיצויי עגמת נפש והוצאות בשיעור חריג. אינטל מערערת הן על התשלומים שנפסקו לזכותו של העובד והן כנגד דחיית התביעה שכנגד.
2. לטענת אינטל בבקשה שלפני, נוכח טענותיה לעיל, סיכויי הערעור גבוהים. אשר למאזן הנוחות, זה נוטה במובהק לטובתה. שכן, אין חולק שהעובד ניתק כל קשר עם מדינת ישראל: מזה מספר שנים שהוא אינו מתגורר בישראל אלא בסקוטלנד, הוא ויתר על אזרחותו הישראלית, סגר את חשבון הבנק שלו בישראל עוד בשלהי שנת 2016 ואין לו כל נכסים בישראל. כמו כן, ציין העובד בתצהירו בבית הדין האזורי כי הוא מתקשה לממן את עלויות המחייה שלו. משכך, ברי כי יהיה בלתי אפשרי להשיב כספים מהמשיב, ככל שיידרש. משכך, מבקשת אינטל לעכב את ביצוע פסק הדין, ולחילופין- להורות על הפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין, עד למתן פסק דין בערעור שהגישה.
3. לטענת העובד בתשובה מטעמו, סיכויי הערעור נמוכים שכן פסק הדין מבוסס ומנומק היטב והערעור הוא ערעור עובדתי. אשר למאזן הנוחות, אינטל לא הניחה תשתית קונקרטית לטענותיה. אדרבה, ב"כ העובד העבירה לאינטל פרטי חשבון נאמנות בישראל, כמו גם שלעובד יש נכסים בישראל: קרן השתלמות, תגמולים וקופת פיצויים. כמו כן, ילדיו מתגוררים בישראל. העובד תמך את טענותיו בתצהיר.
4. בתגובתה לתשובת העובד, שבה אינטל על טענותיה בדבר סיכויי הערעור. אשר למאזן הנוחות, טוענת כי הזיקות והנכסים בישראל אותם ציין העובד אינם משמעותיים, ו"וודאי לא כאלה שניתן יהיה להיפרד מהם בבוא היום". חשבון הנאמנות נועד אך לשם גביית פסק הדין ואינו "נכס" בישראל. כמו כן, אינטל לא תוכל להיפרע מילדיו של העובד, ועל כן גם לזאת אין משמעות.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל.

כאמור, בין סיכויי הערעור ובין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות. בנדון שלפני, הערעור מעורר מספר שאלות הראויות לדיון ומבלי שאחווה דעה לגבי סיכוייו. אשר למאזן הנוחות, זה נוטה לצד קבלת הבקשה. שכן, העובד אינו תושב ישראל; העובד ציין בכלליות כי בידו בישראל קרן השתלמות, קרן פיצויים וקופת גמל, אולם לא ציין סכומים קונקרטיים ולא צירף אסמכתאות. כמו כן, מימושם של חלק מנכסים אלה אינו על נקלה; כמו כן, העובד לא הכחיש את הטענה כי בתצהירו בבית הדין האזורי הוא העיד שהוא מתקשה לממן את עלויות המחייה שלו; ולכך מצטרף גם שיקול גובה הסכום (לעניין היות גובה הסכום שיקול במסגרת מאזן הנוחות ראו (ע"ע (ארצי) 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16), סעיף 17) והקושי שעשוי להיות בהחזרתו, בשים לב לגובהו. לאור כל האמור, ובעיקר מחמת מאזן הנוחות, דין הבקשה ביחס לסכומים הפסוקים בסעיף 271 לפסק הדין (ולמעט הוצאות המשפט שנפסקו בסעיף 275 בפסק הדין, אשר אותן בתי המשפט נוטים שלא לעכב. ראו ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)), להתקבל ותשלומים אלו יעוכבו בכפוף להפקדתם בתוך 14 מיום המצאת החלטה זו בקופת בית הדין.

1. סוף דבר – הבקשה ביחס לסכום הפסוק בסעיף 271 לפסק הדין מתקבלת, כאמור בסעיף 8 לעיל. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בגמר ההליך.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"א (21 יוני 2021) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.