1. בפני בקשה שהגישו התובעים להוצאת חוות דעתו של עו"ד שלומי סהר שהוגשה מטעם הנתבעת.
2. חוות הדעת הוגשה בהתייחס לפלוגתא האם רשות התכנון יכולה למנוע מתן טופס 4 מנימוקים של אי התאמת חיפוי הגדר לתנאי ההיתר או שמא העיכוב נבע מנטיעת עץ במקום שהוקצה במקור לחניה בבית התובעים.
3. עיון בחוות הדעת מראה כי לאחר סקירת "המסגרת הנורמטיבית לקבלת טופס 4 עוד בטרם הושלמו תנאי היתר הבניה", ויישומה על נסיבות המקרה, הגיע עו"ד סהר למסקנה כי לא הייתה מניעה בדין להנפקת טופס 4 על רקע המסמכים שהוגשו לוועדה המקומית.
4. הנתבעים השיבו לבקשה וצירפו לתשובתם חוות דעת מתוקנת, אשר נבדלת מחוות הדעת המקורית בכך שהושמטה ממנה המילה "משפטית", ותו לאו.
5. סעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971, קובע כי בית המשפט רשאי לקבל כראיה "חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית".

בהתייחס לחוות דעת בנוגע למצב המשפטי, קבע סעיף 57ב' לפקודה כי: "כל דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת.".

1. בהתאם קבעה הפסיקה כי אין אפשרות שבדין להגיש חוות דעת לבית המשפט בתחום המשפטי, אלא לשם הוכחת דין זר, שכן הדין במדינת ישראל מצוי בתחום ידיעתו של בית המשפט (ובגדר ה"ידיעה השיפוטית").

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט אורנשטיין בת.א (מחוזי ת"א) 2200/06 NAVORATIS PHARMA SERVICES INC נ' פרומדיקו בע"מ (22.12.2009):

"עסקינן בחוות דעת של משפטן לצורך החלת הדין המקומי, שיהיה בה כדי לבסס את עמדת המבקשת. שאלת תחולת הדין המקומי ויישומו במקרה הקונקרטי היא עניין לבית המשפט ולא למומחה, יהא אשר יהא, ומבלי שיהיה בכך כדי להקל ראש בשיעור קומתו של פרופ' רייך. בית המשפט אמון על היישום הנכון של הוראות החוק והיישום של ההלכה הפסוקה על המקרה שלפניו ואל לו לבסס את חוות דעתו על חוות דעת של מומחה לדין המקום, בהבדל מחוות דעת של מומחה לעניינים אחרים שאז משמשת כראיה, לרבות חוו"ד של מומחה לדין הזר, שעה שיש להחיל דין זה, שלא כבמקרה לפניי."

1. לאחר עיון בבקשה, ובתשובות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וזאת מן הנימוקים שיובאו להלן:

ראשית, תיקון חוות הדעת נעשה מבלי שהוגשה בקשה מתאימה בנושא, ומכל מקום השמטת המילה "משפטית" אינה כשלעצמה משנה את אופייה ותוכנה של חוות הדעת.

שנית, מבחינת שתי חוות הדעת (המקורית והמתוקנת) עולה כי מדובר במסמך שנערך על ידי עורך דין, אשר סקר את התרשמותו בדבר הדרישות שבדין למתן טופס 4. בניגוד לטענת הנתבעים, אין מדובר בחוות דעת הנדסית העוסקת בסוגיות תכנוניות, כי אם בחוות דעת משפטית בדבר לסמכות הועדה המקומית להעניק או לעכב מתן טופס 4 על רקע הוראות הדין.

שלישית, יש לדחות את הטענה שחוות הדעת יכולה להעיד על ההתנהלות בוועדת התכנון והבנייה של אשקלון במקרה הנוכחי על סמך ניסיונו של עו"ד סהר כיועץ משפטי לוועדה מקומית אחרת. האופן בו נהגה הועדה בענייננו אינו שאלה מומחיות, כי אם שאלה עובדתית, אשר דינה להתברר באמצעות תעודת עובד ציבור של גורמי ההנדסה המוסמכים ברשות וזאת כפי שהוריתי בהחלטתי בדיון מיום 27.10.19.

1. נכון הוא שלמצב המשפטי שנדון בחוות הדעת יש נפקות ורלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת בבחינת אופן הפעילות של הרשות (שחזקה עליה שפועלת בהתאם לדין, וככל שלא נהגה כך, יכלה הנתבעת להשיג על החלטותיה), אלא שענין זה יוכרע על ידי בית המשפט, ומקומו במסגרת הטיעונים המשפטיים שיובאו בסיכומי הצדדים ולא באמצעות חוות דעת.
2. משכך, הבקשה מתקבלת.
3. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך של 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תש"פ, 21 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.