בענין הוצאות משפט

התובע הגיש תביעה לקבל חזרה לידיו ספר תורה שבבעלותו, אשר נמסר, הושכר או נמכר לנתבע 1. נתבע 1 סופר סת"ם התחייב בשנת 2013 כלפי נתבעים 4 ו-5 לכתוב עבורם ספר תורה, הוא קיבל התמורה (121,000 ₪), אך בחלוף המועד לספק את ספר התורה (שנתיים), במקום לספק להם ספר שנכתב על ידו במיוחד עבורם, מסר להם את ספר התורה השייך לתובע.

כלפי התובע התחייב בדמי שכירות חודשיים ולחילופין את שווי הספר.

נתבעים 4 ו-5 תרמו הספר לבית הכנסת "אוהל שלום ועליזה" בשכונת פרדס כץ בבני ברק.

משלא שילם נתבע 1 לתובע את הסכומים שסיכמו ביניהם אלא סכום קטן בלבד, הוגשה התביעה שלפניי. כאמור, התביעה היא להשבת הספר ולחילופין לקבלת סך של 128,000 ₪ המשקפים לטענת התובע את שווי ספר התורה וחוב בגין דמי השכירות שלו.

בדיון מיום 27.11.18 שהתקיים במעמד התובע ונתבעים 2 ו-3, בהעדר התייצבותו של נתבע 1, ועל סמך עדותו של התובע ניתן פסק דין על סך 97,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.

פסק הדין הומצא לנתבע 1 ביום 23.1.19 ולא הוגשה בקשה לביטולו. הנתבע לא התכחש לחובו והחל לפרוע אותו בתשלומים לידיו הנאמנות של ב"כ התובע. התובע לא קיבל הכספים לידיו משום שרצה לשמור לעצמו הזכות לטעון להשבה בעין.

בחלוף כמעט שנה, שנועדה לאפשר לנתבע 1 להשלים חובו ולייתר הדיון, נותר סכום שולי של כ-14,000 ₪ אשר שיק בגינו הופקד בידי ב"כ התובע ערב הדיון היום, אולם טרם נפרע.

בקשת ב"כ התובע לדחות את הדיון שנקבע להיום נדחתה על ידי לאור התנגדותם של הנתבעים.

בדיון היום הסכים התובע באמצעות בא כוחו, כי התביעה תידחה כלפי נתבעים 2-5 וכי הוא יוותר עם הפיצוי הכספי שקיבל ועוד יקבל מנתבע 1.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יש לפסוק הוצאות משפט לנתבעים 2-5.

בתביעה זו התקיימו שלושה דיונים: האחד בצו מניעה זמני, השני ביום 27.11.18 והשלישי היום.

ב"כ התובע טען כי אין לחייב את התובע בהוצאות משפט, וכי לולא התנגדות ב"כ הנתבעים, היה נחסך לפחות הדיון היום, והצדדים היו טוענים להוצאות בכתב.

יצוין כי גם במגעים קודמים בין באי כוח הצדדים, סירב ב"כ הנתבעים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות.

בדיון היום לא נטען כי הנתבעים הוציאו הוצאה כלשהי בפועל וגם לא הוצג הסכם שכר טרחה, על אף שביקשתי לראותו. ב"כ הנתבעים ביקש שביהמ"ש יפסוק לפי ראות עיניו, בהתחשב בנסיבות המקרה.

יש לציין כי עוגמת נפש גדולה נגרמה לגב' עוקשי בת ה-84 ששילמה ממיטב כספה לנתבע , 1 ולפתע לאחר מספר שנים התברר לה כי יש מי שטוען שספר התורה שלו. זו גם אחת הסיבות לכך שאף אני לא נעניתי לבקשה לדחיית מועד הדיון, באשר פרשה זו צריכה היתה להסתיים לטובת כל הצדדים, כמה שיותר מהר.

ב"כ התובע טען כי היות שלתובע עילת תביעה נגד הנתבעים כולם, העובדה שהתביעה הסתיימה כשנתבע 1 משלם את החוב, פוטרת אותו מתשלום הוצאות ליתר הנתבעים. ב"כ הנתבעים טען כי לא היתה עילת תביעה נגדם, כי הוחזקו בני ערובה, התובע השתהה בתביעתו במשך למעלה משנתיים, ואף היה מודע למעשיו של נתבע 1.

קיומה של עילת תביעה לכאורה כלפי מספר נתבעים אינה מהווה פטור מתשלום הוצאות אם התביעה נדחית כלפי מי מהם, בין בפסק דין ובין בפשרה.

כידוע שאלת פסיקתן של הוצאות משפט, גובהן ושכר טרחת עורך דין נתונה לשיקול דעתו של המותב היושב בדין (ראה תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אם כי שלילת הוצאות משפט מבעל דין שזכה במשפטו דרושה הנמקה (ע"א 10213/03 מרחבי השרון בע"מ נ' מייזליק, (30.1.06)). במסגרת שיקוליו יתחשב בית המשפט, בין היתר, בשווי הסעד המבוקש, בדרך ניהול המשפט, בכמות ובמהות העבודה שהושקעה ובנסיבות אחרות שיש בהן כדי להשפיע על גובה ההוצאות הנפסקות והחיוב בתשלום שכר טרחת עו"ד (תקנה 512(ב) לתקנות; ע"א (נצ') 54864-10-12 אילן כרמון יועצי בטיחות בע"מ נ' עלי חוג'יראת (28.4.13), באותו מקרה נפסקו 12,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, באשר ההליך המשפטי הגיע כמעט עד סופו, בטרם השתכללה הפשרה שבה נדחתה התביעה כלפי צד ג' - המערערת).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ונוכח השלב שבו התביעה הגיעה, בהינתן כי התובע זכה בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ מנתבע 1, אני סבורה כי יש לחייבו לשלם לנתבעים 2-5 ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם סך של 5,000 ₪. אין דינו של התובע כדינם של הנתבעים, בכל הנוגע לפסיקת שכר טרחה. משלא הוכיחו הנתבעים את הוצאותיהם בפועל, זה הסכום המינימאלי שאני מוצאת לנכון לחייב, בנוגע להגשת כתבי הגנה והתייצבות לשלושה דיונים.

אני מורה למזכירות להעביר הסכום הנ"ל מתוך הפיקדון שהפקיד התובע להבטחת הוצאות הנתבעים, אם התביעה נגדם תידחה, במסגרת צו המניעה הזמני שביקש, והיתרה תושב לבא כוחו.

ניתן היום, י"ט חשוון תש"פ, 17 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.