לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים – מר יוחנן בכלר
נציג ציבור מעסיקים – מר עופר נוריאני

החלטה

בפני בית הדין בקשה לביטול החלטה שניתנה בתאריך 13/06/2018 המבטלת את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתאריך 16/01/2018.

העובדות

1. בתאריך 03/07/2017 הוגשה התביעה בתיק.
2. בתאריך 17/11/2017 הודיעה ב"כ התובע לבית הדין על כך שכתב התביעה נמסר לנתבע 1 באמצעות שליח, וביקשה כי יינתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1 מכיוון שעברו שלושים יום מהמסירה. הבקשה שבה ונשנתה בתאריך 19/12/2017. בתאריך 16/01/2018 קיבל בית הדין את הבקשה, ונתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 1.
3. בתאריך 26/02/2018 הגיש הנתבע 1 בקשה לביטול פסק הדין, בשל כך שלטענתו כתב התביעה כלל לא נמסר לו. את טענתו ביסס הנתבע 1 על כך שבתקופה המדוברת שהה בבית החולים לצד אחיו שאושפז ולא בחנותו, שבה, לטענת התובע, התבצעה המסירה.
4. לפנים משורת הדין בית הדין קיבל את הבקשה, ובהחלטתו מיום 13/06/2018 (להלן: ההחלטה) ביטל את פסק הדין והורה לנתבע 1 להגיש כתב הגנה עד ליום 15/07/2018. כתב ההגנה הוגש רק בתאריך 28/10/2018, לאחר שבית הדין נאלץ לדחות פעם נוספת את מועד הגשת כתב ההגנה. נוכח "הבהרות" שביקש הנתבע מביה"ד ובגינן הגיש כתב הגנה בזמן. התובע ביקש מתן פס"ד נוסף בהיעדר הגנה, אולם נתנה אפשרות לנתבע להגיש כתב הגנה מאוחר יותר.
5. בתאריך 27/11/2019 התקיים דיון מקדמי בתיק. במהלך הדיון עלה כי ישנה מחלוקת עובדתית לגבי עצם שאלת מסירת כתב התביעה לנתבע 1 ע"י השליח, בשל כך התקיים בתאריך 11/02/2020 דיון להוכחות בשאלת ביצוע המסירה בו נחקרו השליח והנתבע 1.

המחלוקת

1. התובע טוען כי אין אמת בדבריו של הנתבע 1, כי כתב ההגנה כלל לא נמסר לו וכי לא שהה במקום עבודתו בתאריך זה. אף מעדותו של הנתבע 1 עלה כי הגיע לחנותו מספר פעמים במהלך התקופה המדוברת, על פי תצהירו, בלילה.
2. לטענת התובע, ייתכן כי באחת הפעמים הללו פגש בו השליח ומסר לו את כתב התביעה. ע"כ טוען התובע, כי יש לבטל את ההחלטה מיום 13/06/2018 המבטלת את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בתאריך 16/01/2018.
3. לעומת זאת, טוען הנתבע 1, שאמת דיבר כשאמר כי כתב התביעה כלל לא הומצא לו מאחר שלא נכח במקום עבודתו בזמן זה. ועל כן, טוען, יש להותיר את ההחלטה על ביטול פסק הדין בתוקפה, ולדון בתיק לגופו.

הכרעת הדין

ראיות ביחס למסירה

1. בפני בית הדין נשמעו ראיות בדבר המסירה.
2. מעדותו של השליח בחקירה עולה כי אינו זוכר את אירוע המסירה עצמו, ואינו בטוח כי אירוע זה אכן התרחש, עם זאת אינו מכחיש את העובדה שחתם על תצהיר המוסר בגין המסירה אשר הוגש לבית הדין. ב"כ התובע טוענת כי בשל חשש כלשהו השליח שינה את עדותו משיחת הטלפון שקיימה עמו, ושבשיחה זו אמר כי הוא זוכר את מסירת כתב התביעה שביצע, וכי יש להתייחס לנאמר בתמליל ולא לנאמר בחקירה בבית הדין.
3. התובע צירף חוו"ד גרפולוג, הקובעת כי החתימה שמופיעה על העתק כתב התביעה ועל הדרישה להגשת כתב ההגנה נחתמה בידי הנתבע 1. לטענת הנתבע אין מקום לקבל את חוו"ד הגרפולוג, בשל כך שזה לא הגיע להחקר עליה בפני בית הדין, וכן בשל כך שלטענתו כלל לא ברור מהו המסמך שנמסר לגרפולוג להשוואת דוגמאות החתימה, ועל כן לטענתו אין לבדיקה ערך ממשי ואין הצדקה לקבלה.
4. התובע טוען כי אף שתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי לא חלה בבתי הדין לעבודה, עם זאת בשורה של פסקי דין החילו בתי הדין את התקנה אף בתביעות הנידונות בהם (סע"ש (חי') 1702-07-12 עמית נ' נופש חלומי, סע"ש (חי') 16774-05-17 זיו נ' סאוצ'נקוב, סע"ש (ת"א) 26155-03-13 זליק אונו ואח' נ' בן קד ואח'). וע"כ, בהתאם לתקנה, יש לקבל את חוות דעתו של הגרפולוג.
5. התובע טוען בנוסף כי על בית הדין להחמיר עם הנתבע 1 להשאיר את פסק הדין על כנו ולא להסתפק בהשתת הוצאות. בשל כך, שלטענתו, מצב זה נגרם בשל זלזול של הנתבע 1 בבית הדין ולא בתום לב.
6. הנתבע טוען כי אין בית הדין יכול לשמש ערכאת ערעור על עצמו, ואין הוא מוסמך לבטל את החלטתו באותו הליך.
7. כלל הוא, כי צדק מהותי עדיף מאשר צדק פרוצדוראלי. ועל כן, דרך כלל יעדיף ביה"ד שמיעת הליך והכרעה בו לגופו של עניין (סע"ש (אזורי י-ם) 1141-02-14 רות נאליק - חברת דואר ישראל בע"מ, ד"מ (אזורי ת"א) 17497-09-12 ברק גדעון בע"מ - ולנטינה ניסנוב ועוד).
8. העד מטעם התובע, שהוא השליח שביצע את המסירה, אמר בעדותו כי אינו זוכר את מסירת כתב התביעה לנתבע 1, ואינו בטוח כי אכן ביצע את המסירה. כך, אמר כי: "... מתוקף תפקידי עשיתי 50 שליחויות בתאריך ואני לא זוכר... אני לא יכול לזכור אחרי שנתיים וחצי." (עמ' 4 ש' 8-9, 20). וכן בתשובה לשאלה מה הוא זוכר על התיק ענה כי הוא "לא זוכר כל כך. הייתי כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה מקומות שהזיכרון כבר לא טוב." (עמ' 6 ש' 22-23). ובסופה של החקירה הנגדית אף אמר כי "עבר כל כך הרבה זמן, בוודאי שאני לא יכול לזכור. אחרי חודש סביר שבן אדם יזכור. זה גם לא שהיו להם עשרות תיקים והיו נותנים לי.

ש. תן לי משהו להיאחז בו, איזשהו תיעוד.

ת. אחרי כל הזה, אני כבר לא יודע מה לחשוב." (עמ' 7 ש' 11-14)

בנוסף לכל זה, השליח אף אמר כי ייתכן שמסר את המעטפה לעובדי הנתבע: "ש. על חבילות מאת בי אמ אייץ חתמו גם עובדי התובע.

ת. כן.

ש. איך אני יודע שלא יכול היה לקרות מצב שאיחדת את החבילות גם את החבילה של בי אמ אייץ וגם את כתב התביעה ומסרת את זה ביחד. אתה יכול לתת לי תשובה חיובית שזה לא קרה.

ת. לא זוכר שבנפרד ואני לא זוכר שביחד." (עמ' 5 ש' 28-32)(דגש ש.ש.).

1. לא מצאנו בכך סתירה אל מול הנאמר בתמליל שיחתו עם ב"כ התובע. בתמליל נשאל מספר פעמים בנוגע למסירה וענה כי אינו זוכר. לדוגמא, בתשובה לשאלת ב"כ התובע:

"אז אין בעיה, אתה רוצה להגיד 'לא זוכר', אתה תגיד מה שאתה רוצה להגיד. אבל, מה שישאלו אותך – זה האם התצהיר שלך שאז בזמנו חתמת –

בני חדד: אני לא זוכר." (עמ' 4 ש' 20-22 לתמליל. וראה גם עמ' 4 ש' 3-4, עמ' 5 ש' 9-10, עמ' 6 ש' 6, 10-11 ועוד)(ראה גם בהחלטת בית הדין במהלך הדיון בתאריך 11/02/2020 ,עמ' 8-10 לפרוטוקול).

1. דהיינו עדות המוסר לא הייתה חד משמעית הן בתמליל והן בעדותו בפנינו. אולם בתצהיר מוסר שהוגש לבית הדין נכתב:"

1. דהיינו בגרסה הראשונית בתצהיר מאומת כדין והסמוך למועד המסירה, נרשם כי המסירה בוצעה למר ארז קופלה שחתם לפניו. גרסה זו עורערה בעדות המוסר עצמו.
2. בנוסף, הנתבע 1 נחקר ובעדותו וציין "הייתי כל הזמן הזה (03/09/2017-19/11/2017, ש.ש.) בשערי צדק. הייתי ב-99% מהזמן בשערי צדק ובהדסה עין כרם... לא ישנתי בבית שני לילות בתוך שלושה חודשים האלה... הייתי עם אחי" (עמ' 12 ש' 3-5). ובנוגע לאופן תפקודו בחנות בתקופה זו אמר: "טיפלתי בעניינים המקצועיים בוואטספ ובטלפון. הגעתי לשם אולי שעה בשבוע פיזית, וזה כשבאמת מצבו של אחי השתפר קצת והוא יצא מטיפול נמרץ והיה בהכרה. כל התקופה של החודשיים וחצי היו לו אולי 15 ימי שהוא היה בהכרה" (עמ' 12 ש' 15-17).
3. בתצהיר הנתבע מציין:

1. לבקשתו מיום 12.07.2018 צירף הנתבע 1 רישום רפואי המאשר שאחיו היה מאושפז בבית החולים שערי צדק בתקופה המדוברת.
2. 17/9/17 הנו מועד בתוך התקופה הנטענת ע"י הנתבע 1 לשהות בבית החולים. כפי שניתן לראות בתצלום, ביום זה אחיו היה מאושפז במחלקה פנימית, אליה הועבר אך שלושה ימים קודם לכן מהיחידה לטיפול נמרץ.

1. ניתן להבין כי אכן מצבו של האח לא היה שפיר, שכן כעבור מספר ימים הוחזר ליחידה לטיפול נמרץ, בה שהה עד לפטירתו ביום 18.11.2017, כפי שניתן לראות בתעודת הפטירה שצורפה אף היא לבקשה.

1. יחד עם זאת, בתצהירו ציין כי הגיע לחנות בשעות הלילה המאוחרות.טענה זו מתיישבת עם המסמכים הרפואיים והטענות של הנתבע 1 ביחס למצבו הרפואי של האח .על כן הסיכוי שיפגשו בדיוק באותה שעה בשבוע, במסירה במהלך יום עבודה, מעורר לכל הפחות, ספק של ממש.
2. בבואנו לשקול את שתי הגרסאות, מצאנו כי גרסת הנתבע 1 עדיפה, היא עקבית יותר מגרסת המוסר ומגובה במסמך רפואי.
3. הלכה היא, כי נטל ההוכחה בדבר מסירה כדין מוטל על התובע והספק פועל לטובת הנתבע. (ק"ג (אזורי ת"א) 47067-06-16 מולה נגוסאי - פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ, ת"א (מחוזי ת"א) 2201-04 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ (בפירוק) ואח' נ' חיים צוף).
4. נוכח פסיקה זו, ההחלטה בדבר ביטול פסק הדין נותרת על כנה.
5. די בכך לקבל הבקשה. למעלה מהצורך נתייחס גם לראיות נוספות.

חוו"ד גרפולוג

1. בנוסף לאמור לעיל בתאריך 21/12/19 הוגשה מטעם התובע חוו"ד גרפולוג מר אלעזר אלפי (שצורפה ל"הודעה על הגשת ראיות" ע"י ב"כ התובע מיום 21/12/2019).
2. לגרפולוג נמסרו ארבעה מסמכים, שני צילומי מסמכים שנמסרו לבית הדין ע"י הנתבע 1 ונושאים את חתימתו(תצהיר ויפוי כח), ושני מסמכים מקוריים ומצולמים של כתב התביעה והדרישה להגיש כתב הגנה שע"פ טענת התובע נחתמו על ידו.
3. חוות דעתו של הגרפולוג קובעת כי החתימות המופיעות על כתב ההגנה והדרישה להגיש כתב הגנה נחתמו ע"י הנתבע 1. וכלשונו :

1. יחד עם זאת, מציין הגרפולוג כי:

1. בדקנו אף אנו, וראינו כי החתימות בש-2 ואף בש-1 אינן שלמות. הגרפולוג לא מתייחס לש-1 בהקשר זה כלל ובכך טעם לפגם . ולדוגמא ובהתאמה :

לעומתם החתימה במסמכים מ-1 ומ-2 נראות כך בהתאמה:

ו-

1. מאחר והגרפולוג לא התייצב לחקירה על חוות דעתו , תהיות אלו בדבר החסר הממשי בחתימות בעניין המסירה ,נותרו בלא מענה. בפרט שהגרפולוג לא מתייחס לש-1 שהיא החתימה הנטענת על כתב התביעה כביסוס למסירה כדין.
2. בית הדין אינו גרפולוג ולא מתיימר להיות.
3. אולם, הלכה היא, כי בסופו של יום, ההכרעה בשאלה אם מדובר בזיוף אם לאו, אינה נקבעת על פי עמדות המומחים, אלא מסורה היא לבית המשפט: "הכל מסכימים שמותר לבית-המשפט לקבוע אמיתותה של חתימה על סמך חוות דעת של מומחה מוסמך למקצוע זה, אולם המסקנה הסופית מוסיפה להיות בידי בית-המשפט הוא, ולא אחר, צריך להשתכנע באמיתות החתימה. כדי שחוות דעת גרפולוגית תוכל לשמש יסוד לפסק-הדין, התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט, כי הרי הגרפולוגיה אינה מדע סתרים שצפונותיה אינן ניתנות להסברה אף לשופט שלא התמחה במקצוע זה, ואין להפוך את חוות הדעת הגרפולוגית מעין אוראקל של דלפי..." (ע"א 46/77 היינץ בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד לג(1), 715, דגש שלי – ש.ש.).
4. חוות דעת של גרפולוג אינה סוף פסוק ויש לבחון אותה על רקע יתר הראיות. בפס"ד ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 נאמר: "אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט." (דגש שלי – ש.ש.)
5. במקרה זה העד המומחה, ככל עד לא הגיע להיחקר, וכך הנדרש בפסיקה כי " התהליך שבו הגיע המומחה למסקנתו להיות גלוי לפני השופט" לא נגלה בפנינו . מטעם זה אין לתת לחוו"ד הגרפולוג משקל.
6. הפסיקה חזרה והדגישה כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לברור חלקים מחוות דעתו (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104), כך לגבי כל מומחה, וכך גם לגבי חוות דעתו של גרפולוג. עמד על כך בית המשפט בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז(3) 240 (1993): "על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי "הגיע לדרגת מדע שימושי ממש" ....ולכן מותר - ולעיתים קרובות אף רצוי - לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי-אמיתותה) של חתימה. מובן, כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק…". (עמ' 262 לפסק הדין).
7. ובדומה, נאמר בע"א 1986/92 מדינת ישראל נ. פואד אסעד קנג', פ"ד נ(1) 499: "במצבים בהם מתעוררת שאלה רצינית בדבר אמיתות חתימה, רצוי להעזר בחוות דעתו של גרפולוג מומחה. בכך לא פורק עצמו בית המשפט מן החובה והאחריות להכריע בשאלה שמתעוררת בפניו. אכן, בית המשפט רשאי, במצב כזה, לקבל את עדות המומחה, או לדחותה, כולה או מקצתה. סמכות ההכרעה לעולם נשארת בידיו..." (פסקה 11 לפסק הדין).
8. על כן גם בעניין זה לא שוכנענו, וחוו"ד הגרפולוג אין בה להכריע את הכף לטובת התובע ואף לא להוסיף משקל לכף זו.
9. יתר על כן לא עלה בידי התובע להוכיח באיזה מועד ובאיזה הזדמנות נמסרו מסמכים אלו לנתבע 1. ועל כן, אף אם נקבל את הקביעה כי המסמכים נחתמו בידי הנתבע 1, מה שספק בעינינו, עדיין אין די בכך להוכיח כי התבצעה מסירה כדין.
10. בשל כך, אף אם נחיל את תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי ,כטענת התובע, הקובעת כי "ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך שבעה ימים מקבלת חוות הדעת, לפי המאוחר" ומשלא ביקש זאת התובע הרי זה כאילו ויתר על חקירתו וחוות הדעת תעמוד בעינה, עדיין אין לקבל טענות אחרות הנוגעות לחוות הדעת כמפורט לעיל ,ואין לתת לה משקל מטעמים אחרים.

סוף דבר

1. הליך זה התברר על פי נטלי ההוכחה.
2. לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה בדבר מסירה כדין ואף לא במועד הנטען.תצהיר המוסר נסתר על ידו עצמו ועל ידי הנתבע, על כן פסק הדין בוטל כדין, והחלטת בית הדין מיום 13/06/2018 על ביטול פסק הדין נותרת על כנה.
3. מאחר והתובע אוחז ב 2000 ₪ הוצאות שהועברו לו ע"י הנתבע- שהחזרתם הוקפאה, וכן נקבע כי עליו לשלם 1500 ₪ לנתבע, ואף תשלום זה הוקפא, ונוכח תוצאות הליך זה, התובע ישלם לנתבע 1500 ₪ תוך 30 יום. לא ישלם במועד,ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד לתשלום בפועל.
4. החלטה על ביחס להמשך ההליך , מטלות הצדדים ולוחות הזמנים תנתן בנפרד.

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, (29 יוני 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.