פתח דבר

ביום 4.7.17 הגישו המבקשים בקשה למתן סעד זמני, במסגרתו נתבקש בית המשפט ליתן צו עשה זמני להשיב לאלתר את אספקת המים למגרש 119, הידוע בשם חוות "כרי צאן מדבר יהודה בע"מ" הממוקם בסמוך לישוב נוקדים (להלן: המקרקעין). במקרקעין מצויים מספר מבנים בשטח בנוי של כ-700 מ"ר, המשמשים את פעילות החווה והמבקשים המפעילים אותה. כן עתרו, למתן צו זמני עד להכרעה בתובענה להימנע מניתוק המים לחווה ומכל שינוי ו/או הפרעה לשימוש במקרקעין ובמתקני החווה, באוהל אירועים ובמסעדה הפועלים בה ו/או ברכבי האספנות בשטחה ו/או ביתר מתקניה ו/או החפצים. בנוסף, לצו שימנע מהוספת ו/או פירוק גדרות ו/או מבנים ו/או דרכים וסילוק כל דבר שבו משום הפרעה להתנהלותם ו/או מי מטעמם.

הבקשה לסעדים זמניים הוגשה בגדר תביעה לסעד הצהרתי בדבר קיום זכויותיהם בשימוש במקרקעין ו/או זכות לשימוש בקרקע חלופית בסדר גודל דומה ובאותם תנאים ו/או פיצוי הולם בתמורה לפינוי החווה כן עתרו למתן צו עשה, שיורה לנתבעים להימנע מכל שינוי ו/או הפרעה לשימוש שמבצעים במקרקעין הפרטיים שבחזקתם, לרבות בכלל המתקנים ו/או הציוד ו/או החפצים בחווה וכן סילוק כל דבר שבו משום שינוי ו/או הפרעה להתנהלות החווה ו/או התובעים ו/או מי מטעמם, לרבות, כל הודעה ו/או צו התראה ו/או הריסה כזה או אחר שהוצא כנגד התובעים בעת האחרונה או לחלופין לסייע לתובעים להסדיר בדיעבד את כל שלפתע נדרש מהם. בנוסף, לבחון פשר החיובים המנופחים והלא הגיוניים בחשבונות צריכת המים, החשמל והביוב של החווה וחיובם בהתאם לצריכה בפועל ולחיובים קודמים. כן, להורות לנתבעים להימנע מנקיטת פעולות חד צדדיות, שמשנות את המצב הקיים וכניסות ללא הודעה מוקדמת ורשות.

המבקשים טענו, כי מדובר בבקשה דחופה ביותר, המחייבת מתן צו עשה זמני במעמד צד אחד, לאור ניתוק המים ביום 2.7.17 בשעות הלילה המאוחרות, על אף מגעים קדחתניים שנערכו בין הצדדים, המסכן את הנפשות המתגוררות ו/או התלויות במקרקעין, לרבות מאחז "מעלה רחבעם" המחובר גם לזרם המים של החווה ובו ממוקמות כ-4 משפחות, אף שבאופן לא חוקי.

טענות המבקשים

המבקשים, שמתגוררים בכפר אלדד, השייך למועצה אזורית גוש עציון, טענו שמנהלים את החווה כשני עשורים, לאחר שקיבלו כהבטחה שלטונית מהמשיבים 3-4 רישיון להחזיק במקרקעין בשנת 1999 ולכן הינם ברי רשות בתמורה לשמירתם על קרקע המדינה. המשיבה 1 היא האגודה שיתופית שמספקת את תשתיות המים והחשמל לחווה (להלן: האגודה) והמשיבה 2, המועצה, חולשת במסגרת אחריותה המוניציפאלית על המקרקעין (להלן: המועצה). לטענתם, בסוף שנת 2016, הודיעה להם האגודה, באמצעות מזכיר הישוב נוקדים, מר שמואל ליזרוביץ, כי עליהם להתפנות מהמקרקעין שבחזקתם, בשל שינוי יעוד המקרקעין, להקמת בית ספר והרחבת היישוב. בפגישות שנערכו, נרמז להם כי מוגדרים כפולשים וניסיון להגיע עימם להסדר הינו לפנים משורת הדין. המבקשים הבהירו, כי מעולם לא התנגדו לביצוע תכניות ההרחבה והקמת בית הספר אך ביקשו חלופה הולמת למקרקעין שהחזיקו וששיבחו. בפברואר 2017 הגיעו אנשי האגודה למקרקעין, ללא הודעה מוקדמת וסרבו לעזוב, תוך פגיעה בפרטיות המבקשים ומשכך פנה ב"כ המבקשים בכתב למשיבות 1 ו-2. ביום 1.3.17 הומצא למבקשים מכתב תשובה מהאגודה והתראה ממחלקת רישוי עסקים במועצה בנוגע לניהול עסק ללא רישיון, דיר ומסעדת "חומוסית המדבר", הפועלים במקרקעין, וניתנה להם אורכה בת 14 יום לפעול להגשת בקשה לרישיון והליכים. בנוסף, המבקשים הופתעו לגלות, כי שעון המים של המקרקעין הוחלף והותקן במרחק 350 מטר מהמיקום המקורי ללא הודעה מראש וצריכת המים שלהם גדלה פי עשרה מכמות 20-40 קוב לחודשיים ליותר מ300 קוב ושולש היטל הביוב אף שמתקני החווה לא מחוברים למערכת הביוב ובנוסף חויבו בתשלום בסך 750 ש"ח בגין החלפת שעון מים.

ביום 15.3.17 נמסרה למבקשים התראה על מבנה מסוכן בנוגע לשבעה מבנים בחווה: דיר, מבנה משרדים, מסעדה ומכולות, והם התבקשו להחזיר את המצב לקדמותו תוך 10 ימים. נכתב בהתראה שהיא נתמכת בחוות דעת מהנדס, אף שלא ביקר במקום. בתגובה, שלחו המבקשים ביום 25.4.17 מכתב למשיבות 1 ו-2 לבטל את החיובים העודפים, למצות הדין עם גורמים המשליכים פסולת במקרקעין ללא היתר ולהבהיר כי המבנה המסוכן לכאורה הותקן בשנת 2000 בהזמנת ובמימון ההסתדרות הציונית. ביום 7.5.17 המציאה המועצה צו הפסקה מנהלי לפעילות המסעדה החל מיום 14.5.17. ביום 8.5.17 שלחו המבקשים מכתב נוסף למועצה והאגודה עקב חשבונות מים חשמל וביוב "מנופחים" וצרפו המחאה על הסכום לתשלום סכום שלטענתם לפי הצריכה בפועל ובהתאמה לחיובים קודמים, בסך 1,000 ש"ח, תגובה להתראה בדבר ניהול עסק ללא רישיון ובקשה להנחיות להגשת בקשה לרישיון. ביום 22.5.17 הודיעה האגודה כי לא קיבלה את המכתב מיום 8.5.17 וביום 21.6.17 שלחה מכתב נוסף, בו הציעה כי המבקשים יפקידו את כספי בדיקת מונה המים החדש שהותקן ואת חשבון המים בסך 22,000 ש"ח כתנאי לבדיקה. המבקשים טענו, כי על אף מגעים בין הצדדים, ביום 2.7.17 נותק זרם המים.

לאחר עיון בבקשה ובתצהיר התומך בה, ניתן צו עשה ארעי להשבת אספקת המים לאלתר ולהימנע מניתוק המים לחווה עד להחלטה אחרת בכפוף להפקדת ביטחונות.

דין והכרעה

בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני עליו לבחון, בין היתר, את מהות הסעד הנעתר, סיכויי הצדדים להוכיח את טענותיהם – דהינו, קיומה של זכות לכאורית למבקשים לקבל את הסעדים המבוקשים על ידם, מאזן הנוחות, ניקיון כפיהם ותום ליבם ומועד הגשתה. כל אחד מהשיקולים נבחן בפני עצמו וההחלטה נובעת ממכלול הרכיבים כפי שנבחנו על-ידי בית המשפט בהסתמך על הבקשה, העדויות וטענות הצדדים בדיון. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שאפרט.

זכות לכאורית

בשלב הסעד הזמני על בית המשפט לבחון את קיום זכות לכאורית, הגם שאין להסיק ממנה משום הכרעה לגופה של הטענה בתביעה. יש לבחון האם סיכויי המבקש לזכות בהליך העיקרי עדיפים על סיכויי יריבו (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, לא פורסם, ניתן ביום 10.03.09). בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקת מי מהצדדים ודי בטיעוני המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה. הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים בפני בית המשפט ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. אמר פד"י נו(1) 529).

הטענות בנוגע לזכויות המבקשים במקרקעין בהתייחס לסעדים הזמניים המבוקשים

המשיבים 3 ו-4 טענו, כי החטיבה להתיישבות פועלת במסגרת ההסתדרות הציונית העולמית ועל כן המשיבה 3 הינה בעלת הדין (להלן: החטיבה). בתגובתה נטען, כי לנוכח המציאות ביהודה והשומרון, נהגה החטיבה לתת באופן זמני למתיישבים שחפצו בכך, קרקעות למטרות שונות (נטיעות, מרעה וכו') במטרה לתפוס את הקרקע ולמנוע מגורמים שונים להשתלט עליה, עד שיורחב הישוב. הישוב נוקדים הוקם לפני למעלה מ-34 שנים והמבקשים פנו לחטיבה בשנת 1998 כדי לקבל סיוע ברכישת מקנה (צאן) וציוד לצורך רעייה בשטח מוגדר סמוך לישוב נוקדים. באותה עת הייתה קרקע פנויה המוגדרת כאדמות מדינה בתחום הסכם הרשאה בין הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי לבין החטיבה, סמוך לישוב מבלי שחלה עליה תכנית מתאר כלשהי, כעולה מהסכם ההרשאה הזמני נספח א' לתצהיר מר איליה טורקות, מנהל אזור גוש עליון ומטה בנימין בחטיבה (להלן: נציג החטיבה). החטיבה נתנה את הסכמתה לכך שהמבקשים יקיימו מרעה בשטח ויקימו מתקנים זמניים וניידים לצורך קיום המרעה בשטח, תוך שהוסבר להם כי השטח ניתן להם באופן זמני בלבד וככל שהישוב יורחב, יתכן ויצטרכו לפנות את השטח. נטען, שהחטיבה הסכימה כי המבקשים ישתמשו בקרקע לצורכי מרעה בלבד, לא להקמת "מסעדה" או "אוהל אירועים" כנטען בבקשה, שכן אין בסמכותה לאשר הקמת מבנים אלא לוועדה המקומית לתכנון ובניה הפועלת לצד המועצה. החטיבה סייעה כלכלית למבקשים ברכישת 100 כבשים והוקצה להם שטח בו יוכלו להקים מתקנים יבילים שישמשו כדיר (מכולה, מבנה חממה).

במרוצת השנים הישוב נוקדים התפתח והוכנה תכנית מפורטת מס' 411/6/4/1 להרחבתו על-פיה, בשטח בו נמצאים המבקשים, מתוכננת, בין היתר, הקמת בית ספר ובתי מגורים חדשים. ביום 4.5.14, עוד בטרם קיבלה התכנית תוקף סטטוטורי, פנה נציג החטיבה למבקש 2 והודיע לו כי באזור בו הקים את הדיר מקודמת תכנית מפורטת להרחבת הישוב נוקדים, יהיה עליו לפנותו ואם ברצונו לקדם מיזם חקלאי/תיירותי, עליו לפנות לחטיבה כדי לנסות ולאתר שטח חלופי, כעולה ממכתב מיום 4.5.14, שצורף כנספח ב' לתצהיר נציג החטיבה.

החטיבה טענה, שהנטען בסעיף 17 לבקשה, כי המבקשים קיבלו מהחטיבה בהבטחה מנהלית רישיון במקרקעין, נטען בעלמא ולא הוציג רישיון. לו ניתנה להם הבטחה לרישיון כנטען, הרי שניתנה בחוסר סמכות וללא שנתמלאו התנאים להתקיימות הבטחה שלטונית. משכך, למבקשים אין זכות קניינית במקרקעין ולכל היותר קיבלו הסכמה בלתי כתובה לרעות בשטח. אף לו היו "ברי רשות" במקרקעין, הרי שזכות זו ניתנת לביטול בכל עת (ת"א (שלום-י-ם) 7469/05 יישוב קהילתי בשמת נערן נ' ההסתדרות הציונית העולמית החטיבה להתיישבות לא פורסם, ניתן ביום 15.10.06) ורק במקרים חריגים מוכרת זכות "בר רשות" כבלתי הדירה ברישיון חינם (ת"א (שלום-רמ') 2376/04 רשות הפיתוח נ' אלעוואר פייסל לא פורסם, ניתן ביום 9.3.08). במקרה דנא לא מתקיימות נסיבות אלו, משהובהר מלכתחילה למבקשים, שהמקרקעין ישמשו אותם למרעה באופן זמני בלבד עד להרחבת היישוב ואף המבקשים טענו שניתן להם השימוש במקרקעין לצורך שמירה עליהם, כעולה מסעיף 18 לבקשה. משעלה צורך להרחיב את הישוב, טענה החטיבה, כי יעשה ניסיון למצוא מקרקעין חלופיים אליהם יוכלו לעבור, כפי שהוצע להם בעבר.

מהאמור עולה, כי ישנה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכות הלכאורית של המבקשים במקרקעין. אף שאין בית המשפט מכריע עובדתית בטענות הצדדים בשלב זה, הרי שיש בשקילת מכלול הטענות בנוגע למעמד המבקשים במקרקעין כדי להשפיע על שאלת מתן הסעד הזמני שימנע מהרשויות לעשות שימוש במקרקעין לצורף קידום התב"ע, לה לא מתנגדים המבקשים.

העדר סמכות עניינית לדון במסגרת הבקשה והתובענה בתקיפה עקיפה של הצווים המנהליים

לטענת המועצה, תב"ע 411/6/4/1 קבלה תוקף ביום 18.5.16 והשטח אותו מחזיקים המבקשים בו מנהלים חווה מיועד למבנה חינוך. התב"ע פורסמה כדין לפני מספר חודשים, לאחר תהליך ארוך של מספר שנים ושלבים, שהיה פומבי, שקוף וגלוי לציבור הרחב והמבקשים לא הגישו התנגדות. מדובר בתכנית לבניית בית ספר קבע לבית ספר "קדם" בנוקדים שפועל בכיתות יבילות. המועצה ממשיכה לקדם תכניות מפורטות להקמת בית הספר, לאחר שלבנייתו ניתן אישור כדין ממשרד החינוך, אושרו תקציבים ממשלתיים ותקציבי מועצה, בהיקפים של עשרות מיליוני ש"ח לביצוע פעולות תכנון ומדידה במטרה לסיים את הבינוי עד לפתיחת שנת הלימודים ביום 1.9.18.

לאחר אישור התב"ע כדין, התברר למועצה כי המבקשים מחזיקים בחווה במגרש 1201, מבלי שיש בידם הסכם הרשאה ו/או הסכם חכירה ומנהלים במקום במבנים מסוכנים ובלתי חוקיים עסקים ללא רישיונות. המועצה טענה, כי הבקשה כוללת מספר סעדים למתן צווי עשה ומניעה ואלו שבסעיפים 3-5 לה מנוסחים במכוון בכלליות, בניסיון להוציא צווים גורפים שיאפשרו למבקשים לנהל את החווה על כל פעילויותיה ללא רישיונות עסק במבנים ללא היתר בנייה, שהינם מבנים מסוכנים. נטען, כי המבקשים עתרו לבית משפט השלום למתן צווים זמניים כנגד מספר החלטות מנהליות של המועצה: הכרזה על שבעת המבנים בחווה כמבנים מסוכנים, מתן צו הפסקת עבודות מנהלי שהוצא ביום 7.5.17 כנגד ניהול עסקים בחווה ללא רישיון עסק, התראה בדבר מתן צווי הריסה ואחזקה גרוטאות של רכבים בניגוד להוראות חוק העזר לגוש עציון (איכות הסביבה, מניעת מפגעים ושמירת ניקיון), התשע"ב–2012.

המועצה הפנתה לקבוע בסעיף 121 א' לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מס' 783) התשל"ט-1979 או בתקנון המועצות האזוריות, לפיו לבית משפט לעניינים מקומיים באזור סמכות עניינית ומקומית בלעדית לדון בסעד מנהלי כנגד רשות מקומית. סעיף 126 לצו מס' 892 צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (להלן: תקנון המועצות המקומיות) שהוחל גם על המועצות האזוריות באיו"ש, קובע כי בית המשפט לעניינים מקומיים באזור מוסמך לדון לפי הדין ותחיקת הביטחון בעניינים במפורטים בתוספת לתקנון, כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים ובכל עניין אחר שתקנון ובנספחים לו ולרבות בכל עבירה על התקנון ועל חיקוק המנוי בנספחים לו ובכל עבירה על חוק עזר. סמכות המועצה האזורית בנוגע לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968 מוסדרת בסעיף 71 לתקנון המועצות האזוריות בסמכות המועצות האזוריות באזור בנוגע לחוקי עזר מוסדרת בסעיף 71ב לתקנון המועצות האזוריות. בנוסף, ההלכה הפסוקה קובעת, כי בית המשפט המוסמך לדון בעתירות מנהליות כנגד רשויות מקומיות באזור הוא בית המשפט לעניינים מקומיים המוסמך באזור (בג"צ 6355/16 חב' כלל גלגלי פרסום בע"מ נ' עיריית מודיעין עילית ואח' לא פורסם). מהאמור עולה, כי בית המשפט לעניינים מקומיים באזור מוסמך לדון בסכסוך בין המבקשים ובין המועצה בנוגע לתקיפת ההחלטות המנהליות במסגרת עתירה מנהלית.

עוד טענה המועצה, כי ההתראה לפי סעיף 38 לחוק תכנון ערים כפרים ובניינים מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני) מיום 2.3.17, נספח 5 לבקשה, הינה ההתראה למתן צווי הריסה שניתנה על-ידי הוועדה לתכנון ובניה גוש עציון ולא על-ידי המועצה, שהינה אישיות משפטית נפרדת ולכן אין יריבות משפטית בין המועצה לבין המבקשים בנוגע להחלטה זו. לטענתה, המבקשים מודים בסעיפים 4 ו-12ד' לבקשה, כי מנהלים עסקים בחווה, מסעדה "חומוסית המדבר" ואוהל אירועים ללא רישיון עסק וללא אישורי הגורמים המוסמכים וממשיכים להפעילם ללא רישיון עסק על אף צו הפסקת עבודות מנהלי שהוציאה המועצה ביום 7.5.17, נספח 7 לבקשה. בניגוד לתצהיר המבקשת, לא מוכרת למועצה בקשה או פנייה, בכתב או בעל-פה, למחלקת רישוי עסקים במועצה או למנכ"ל המועצה. כעולה מנספח 5 לבקשה, ביום 28.2.17 הוכרזו המבנים בחווה ללא היתר בנייה, כמבנים מסוכנים. בביקור שערך מפקח המועצה נמצא כי בשטח החווה מאוחסנים גרוטאות רכבים שהמבקשים טענו שהינם רכבי אספנות ואולם לא הציגו רישיונות רכב בתוקף לכך או לוחיות זיהוי רכבי אספנות, למרות שנדרשו וניתנה להם ההזדמנות לעשות כן. משכך הרכבים הנטושים בשטח החווה, מהווים מפגע ומסכנים את בטחון הציבור. מכתב מפקח המועצה מיום 4.6.17 ומכתב ב"כ המבקשים מיום 5.6.17 בו לא ניתן מידע על הרכבים שחונים ללא תזוזה בחווה, צורפו כנספחים ג' ו-ד' לתצהיר המועצה.

מהאמור עולה, כי עיקר הבקשה, בנוגע להתראות ולצווים ממוקד בתקיפת ההחלטות המנהליות של הרשות. מדובר בעניינים שהסמכות לדון בהם, לאחר מיצוי ההליכים המנהליים, נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים באזור ולא בתקיפה עקיפה בבקשה לסעד זמני בגדר תובענה לסעד הצהרתי.

הטענות בנוגע לחוב וניתוק המים

המועצה טענה, כי אין בידה רישיון או סמכות חוקית לספק מים, לא מוטלת עליה חובה בדין לספק מים ליישובים ולתושבים בתחום שיפוטה, אינה מפעילה תאגיד מים ואין בשליטתה ו/או בבעלותה תאגיד מים, כעולה מסעיף 37א' לחוק התכנון הירדני החל באזור.

בתגובת האגודה נטען, כי החיבור למים וחשמל במקרקעין בהם נמצאים המבקשים, נעשה בנסיבות ההיסטוריות של תפיסת השטח כשטחי מרעה והאגודה אינה עושה שימוש באספקת שירותים חיוניים אלו כאמצעי לפתרון מחלוקות. גם הניתוק הנוכחי של המים לא נעשה על רקע סוגיית קידום התכנית אלא מחמת החוב הכבד שצברו המבקשים והגיע לממדים שלא ניתן להתעלם ממנו ובו נושאים חברי האגודה. נטען, כי המבקשים צברו בעבר מספר פעמים חובות כבדים והגיעו לסף ניתוק אך השכילו להסדיר את החוב בניגוד לפעם זו. עוד נטען, כי לפני חודשים אחדים החליטה האגודה לשפר את השירות לצרכי המים בנוקדים ולייעל את הגבייה וחברה לאספקת מונים דיגיטאליים אלחוטיים שעומדים בכל תקן ומותקנים ברחבי הארץ החליפה את כל המונים המותקנים בישוב לאחר מסירת הודעת עדכון לצרכנים והמבקשים בכללם. ביחס לחיוב עבור ההתקנה נטען, כי האגודה הינה ספק מים פרטי ואף שאינה כפופה לכללים, התנהלותה סבירה שכן אף לפי כללי תאגידי המים זכות ספק מים לחייב צרכן בגין החלפת מונה. לאחר התקנת המונה החדש הראו קריאות המונה עליה משמעותית בצריכה והמשמעות היתה שהמונה הישן היה מקולקל. האגודה לא התחשבנה לגבי העבר ודרשה תשלום הצריכה השוטפת לפי הקריאה העדכנית שלבטח נכונה יותר ואולם המבקשים החליטו שהמונה החדש והדיגיטאלי טועה וסירבו לשלם. האגודה טענה, כי ניסיון המבקשים לקשור בין דרישות התשלום של המים לבין סוגיית פינוי המקרקעין חסרת בסיס. ונעשתה בכדי להתחמק מתשלום חשבון המים שמוטל עליהם כדין. טרם הניתוק הציעה האגודה למבקשים לבצע בדיקת המונה במכון בדיקה מוסמך, בכפוף להתחייבות לתשלום החובות אם יתברר כי המונה תקין ואלם המשיבים לא התייחסו להצעה והגישו בקשה למתן צו במעמד צד אחד.

האגודה טענה, כי ניתוק המים בוצע אך ורק מחמת סירוב מתמשך של המבקשים לצרוך מים על חשבון הציבור מבלי לשלם. חובות המבקשים עלו על 30,000 ש"ח, כעולה מכרטסת חוב עדכנית של המבקשים, לפיה החוב בסך 30,482 ש"ח, שצורף כנספח א' לתגובתה. מול חברת מקורות, האגודה הינה צרכן פרטי ומשלמת עבור כל קוב מים שצרכו המבקשים וככל שאינם משלמים המשמעות היא שיתר תושבי הישוב מממנים להם את צריכת המים. האגודה ניסתה חודשים ארוכים לגבות את החוב מהמבקשים בדרכי נועם שכללו פתרון הוגן לבדיקת טענותיהם. במקום לשלם את החוב בכפוף לבירור הטענות באופן אובייקטיבי, עתרו לבית המשפט.

נטען, כי האגודה אינה תאגיד מים ולא תאגיד ביוב אלא ספק מים פרטי ולכן כללי תאגידי מים לא חלים עליה משלא הוצג צו האלוף שהחיל תקנות המים באזור. הכללים אליהם מפנים המבקשים חלים על צרכנים למגורים ואולם הם עסק ללא רישיון בו בנייה בלתי חוקית וספק אם בכלל מותר לאגודה לספק להם מים. העובדה שהמבקשים פועלים בניגוד לכל דין ומספקים מים לצד ג' לא יכולה להוות להם עילה להתחמק מתשלום בגין אי תשלום. למבקשים היסטוריה ארוכת שנים של צבירת חובות וסרבנות תשלום עבור השירותים שהם צורכים מהאגודה. דוגמאות התראות בדבר ניתוק ומתכתובות הצדדים בדבר חובות משני העשורים האחרונים צורף כנספח ד' לתגובה. מכיון שמדובר בסכסוך כספי מתמשך ולאור טענתה שאת התשלום עבור הצריכה משלמים יתר חברי האגודה, הרי שאין למבקשים זכות לכאורית לאספקת מים בדרך של צו עשה זמני עד להכרעה בתובענה, מבלי שישולם חוב העבר ותשלום הצריכה השוטפת. לא מדובר במשפחה בקשיים כלכליים אלא בעסק שאינו משלם עבור צריכה שבוצעה בפועל.

נטען, כי האגודה נדרשת על ידי המועצה לשלם אגרת ביוב על כל קוב מים שמספקת ומשמשת אך מערכת גביה עבור המועצה שקובעת את התעריפים ואינה מבחינה בין צרכן שמחובר לביוב למי שאינו מחובר. נכתב למבקשים כי יכולים לבקש מהמועצה פטור מתשלום אגרת ביוב, עם זאת נטען, כי המבקשים שופכים לוואדי הסמוך את מי הביוב המזוהמים שלהם מדובר בפגיעה אנושה בסביבה ובעבירה על הוראות הדין.

לטענת האגודה, הינה ספק מים פרטי מאושר ורק לו עומדת הסמכות להתקין מוני מים בישוב. חיוב המבקשים בוצע על ידי המונה שהותקן כחוק ולפי קריאותיו בוצעו החיובים. למבקשים תיבת דואר בישוב וכל חשבונות המים נשלחו אליה, כמו לכל צרכן מים בישוב. לא מדובר בניתוק חד צדדי אלא אחרי משלוח התראה 7 ימים קודם שאליה לא התייחסו המבקשים לאחר התראות קודמות. לו סברו המבקשים שהניתוק בנסיבות אלו אינו כדין, היה עליהם להגיש את הבקשה לסעד זמני בשבוע קודם לניתוק ולא להמתין לניתוק בפועל.

מהאמור עולה, כי סיכויי התובענה אינה גבוהים באופן שיקנה משקל רב לעתירת המבקשים לצו מניעה זמני. לאור מכלול השיקולים שנבחנים בשלב הסעד הזמני, ראוי כי שאלת חוקיות הצווים המנהליים, תיבחן בתקיפה ישירה ולא בתקיפה עקיפה במסגרת בקשה לסעד זמני שיורה בעקיפין לרשות שלא להפעיל את סמכויותיה. אין בית המשפט מכריע בטענות הצדדים בשלב זה בנוגע לסוגיות הנטענות ואולם יש בהתנהלות המבקשים כדי להשפיע על שאלת מתן הסעד הזמני.

מאזן הנוחות

על המבקשים הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, דהיינו שאי הנוחות או הנזק שעשוי להיגרם להם, אם לא יינתן הצו, גדול מאי הנוחות העלול להיגרם למשיבות במתן הצו. בין היתר, יש גם לבחון מהי אותה "אי נוחות" והאם מדובר בנזק בלתי הפיך, או בנזק שניתן לרפאו בקלות יחסית על דרך של החזרת המצב לקדמותו או בדרך של פיצוי כספי. בין שני התנאים סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מתנהל מערך של "כלים שלובים" ויחסי גומלין. ככל שהזכות לכאורה טובה יותר, ידרשו המבקשים פחות שמאזן הנוחות ייטה לכיוונם; ולהיפך, ככל שהזכות לכאורה או סיכויי התביעה נמוכים יותר, כך יהיה על המבקשים להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונם בצורה חדה יותר. בנוסף, על העותר לסעד זמני שהינו סעד מן היושר, לעמוד בדרישות של תום לב, ניקיון כפיים וגילוי מלוא העובדות הנוגעות לעניין (רע"א 8113/00 דפנה שפר נ. תרבות לעם (1995), פד"י מה(4) 441). המבחן לעמידה בדרישות תום הלב וחובת הגילוי, אינו סובייקטיבי והפרת חובת הגילוי עשויה להוות שיקול מרכזי בבחינת הבקשה לסעד זמני. מאזן הנוחות נוטה בצורה ברורה לטובת המשיבות.

בנוגע לניתוק ואספקת המים, יש לקבל את טענה המועצה, כי עומדת זכות חוקית לכל ספק מים ובוודאי פרטי לגבות את עלות המים שמשלם לחברת מקורות. חברי האגודה האחרים אינם צריכים לממן למבקשים את צריכת המים שלהם והאגודה יכולה להתנות את אספקתם בכך שהמבקשים יפסיקו לספק מים לצדדי ג' בישוב אחר מחוץ לתחום שיפוטה באופן לא חוקי. בעניין זה המבקשים מגיעים לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים ובהעדר תום לב מוחלט שכן עלה בדיון שחיברו צינור באורך של מספר קילומטרים בכדי לספק מים למאחז שהתגוררו בו בחלק מהזמן 13 משפחות ובכך יש להקשות על טענתם לאספקה מצומצמת לחווה. כעולה מפסיקה שהוגשה לאחר הדיון, עתירות תושבים במאחז מעלה רחבעם בהליכים כנגד המועצה למתן סעדים לחיבור למים, נדחו.

טענת המבקשים, שהסכומים שדרשה מהם האגודה אינם מוצדקים, הינה בגדר סכסוך כספי וניתנת לבירור. האגודה בעלת איתנות כלכלית כך שאם יזכו המבקשים בתביעתם הכספית יושב כספם. לעומת זאת, המבקשים לא הציגו כל ראיה שהמונה אינו תקין בעיקר נוכח החלפתו לאלקטרוני. מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון המבקשים וכל עוד מסרבים לשלם את הנדרש מהם לפי קריאת מונה יש לקבל את טענת האגודה, כי לה זכות לנתק אותם מאספקת המים ולא להגדיל את חובות חבריה. מדובר בסכסוך כספי של 30,482 ש"ח ומאזן נוחות אינו נוטה לכיוון המשך חיוב האגודה לשלם את עלות המים שמסופקים להם. חיוב שכזה מהווה פגיעה בזכויות חברי האגודה שנדרשים לממן את צריכת המים של המבקשים ולכן מבוטל הצו לחיבור המים עד לתשלום מלוא החוב וניתוק המים למאחז כפי שהצהירו המבקשים בדיון.

ביחס לצווים המנהליים, טענות המשיבות, שהמבקשים הציבו ו/או בנו ללא היתר בנייה מבנים שהוכרזו כמבנים מסוכנים בשטח של כ–700 מ"ר בהם מפעילים עסקים ללא רישיון ותוך סכנה ברורה, חמורה, מידית ומתמשכת לציבור, לא נסתרו משלא נתקפו ישירות בהליך מנהלי. אף שהמבקשים אינם מתנגדים לבנייה לפי התכנית בעלת תוקף חוקי, לפיה אמור לקום על המקרקעין, בית ספר שישמש את ילדי הישוב, שכיום נאלצים ללמוד במבנים יבילים ולענות על צרכים בסיסיים של הישוב לטובת כלל המתיישבים במקום, המבקשים מסכלים את קידומה. כעולה מהבקשה, הוצע בעבר למבקשים שטח חלופי אליו יוכלו לעבור אך לטענת החטיבה, הם סירבו מטעמיהם לפנות את השטח לצורך קידום מטרות התוכנית. נציג החטיבה העיד בדיון שישנה נכונות להגיע להבנות לצורך קבלת שטח חלופי או חלופה אחרת שתהא מקובלת על הצדדים והמבקשים יצטרכו לשאת בחלק מעלויות העתקת החווה, כאחרים.

שיהוי

עוד לוקה הבקשה בשיהוי (רע"א 92/5240 חלמיש נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45). כעולה מתגובת החטיבה, בניגוד לטענת המבקשים בסעיף 22 לבקשה, כי רק לקראת סוף שנת 2016 קיבלו הודעה כי עליהם לפנות את השטח, הוצע למבקשים מבעוד מועד להתארגן לפינוי השטח ולמציאת שטח חלופי אליו יוכלו להעתיק את המקנה והמתקנים היבילים שהיו מיועדים לאחזקת הצאן ובכלל זה לבחון גם את האפשרות לשלבם במיזם תיירותי. כשנתיים לאחר משלוח מכתב נציג החטיבה למבקש 2, התכנית קיבלה תוקף ביום 18.5.16. משכך יש לקבל את הטענה, כי ככל שהמבקשים חלקו על הקבוע בהוראות התוכנית, בייעודי ובשימושי הקרקע המוגדרים בה, היה עליהם בשלבי התכנון ובהתאם להוראות הדין לפעול להגשת התנגדויות, כמקובל, בפני ועדות התכנון, על מנת שאלה יבחנו את טענותיהם. הובהר בדיון כי המבקשים לא הגישו התנגדות וחפצים לקדם את התוכנית ואולם צווי המניעה המבוקשים יפגעו ויסכלו את קידום התכנית.

כנטען בתגובת המועצה, ב"כ המבקשים שלח אל ראש המועצה הנבחר, ביום 21.2.17, מכתב בבקשה "להקפיא את כל ההליכים המובילים על ידי אנשים מועצת גוש עציון..." נספח א/2 לבקשה. משכך, היה עליהם בסמוך להגיש עתירה מנהלית כנגד המועצה לבית המשפט המוסמך באזור ובמסגרתה בקשה למתן סעדים זמניים ולא בגדר תובענה אזרחית לאחר כחמישה חודשים.

בסעיף 30 לבקשה טענו המבקשים כי ביום 1.3.17, לפני למעלה מארבעה חודשים, קיבלו מכתב התראה ממחלקת רישוי עסקים במועצה ביחס לניהול עסק ללא רישיון, אוהל אירועים ומסעדה שמפעילים בחווה. כעולה מסעיף 22 לתצהיר המבקשת ניתנה למבקשים במסגרת התראה זו פרק זמן של 14 ימים להגשת בקשה לרישיון עסק. בסעיף 39 לבקשה טענו המבקשים, בערפול, כי בתגובה לקבלת מכתב ההתראה בנוגע לניהול עסק ללא רישיון, פנו אל המועצה לקבל הנחיות כיצד להגיש בקשה לרישיון כפי שהונחו במכתב ההתראה אולם לא זכו לשיתוף פעולה ומשכך היה עליהם לעתור לבית המשפט המוסמך.

בנוסף, בסעיף 37 לבקשה טענו המבקשים, כי ביום 7.5.17, הוציאה המועצה צו הפסקה מנהלי להפסקה ארעית של העיסוק במסעדה ואוהל האירועים, החל מיום 14.5.17 מהשעה 09:00 ומשכך, לאחר קבלתו היה על המבקשים לפנות לבית המשפט המוסמך בעתירה מנהלית.

ביום 15.3.17, לפני כארבעה חודשים, מסרה המועצה למבקשים מסמכי התראה והכרזה על "מבנים מסוכנים" בנוגע לשבעה מבנים בחווה נספח 5 לבקשה. מעיון בהתראה עולה, כי הוועדה המיוחדת המקומית לתכנון ובנייה גוש עציון, ולא המועצה, הוציאה ביום 2.3.17 התראה לפי סעיף 38 לחוק תכנון ערים כפירים ובנינים מס' 79 לשנת 1966 (חוק תכנון הירדני) בגין בנייה בלתי חוקית וללא היתרים במגרש 1201 של שבעה מבנים. אף שההתראה נמסרה ביום 15.3.17 לא מצאו המבקשים לתקוף החלטה זו של הוועדה לתכנון ובנייה גוש עציון בהגשת ערר ובעתירה.

סוף דבר

המבקשים לא עמדו בתנאים למתן הסעד הזמני כמפורט ובמיוחד נוכח הודאתם כי חיבור מתגוררים במאחז מעלה רחבעם נעשה שלא כדין. אין למבקשים זכות לספק מים ולבטח למי שמחזיק במבנים בלתי חוקיים וללא היתרי בנייה. בעניין זה הצהירו המבקשים בדיון שכתנאי לחיבור החווה למים ינתקו מיד את החיבור למאחז, ללא קשר לתשלום החוב.

ממכלול הטעמים האמורים לעיל דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

בכדי לקדם ניסיון להגיע להסכמות, שייתרו הכרעה בתובענה, כפי שהציעו המשיבות בדיון במציאת מקום חלופי, בדיקת המונה הפקדת ופריסת החובה, חלטתי כי הוצאות הבקשה ישקלו בתום הדיון.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס ידני.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ז, 23 יולי 2017, בהעדר הצדדים.