בפניי בקשת התובעים, הם הנתבעים שכנגד, לביטול פסק דין לפינוי שניתן נגדם בהעדר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את עובדות המקרה, הבקשה נדחית.

הצדדים

1. המבקשים הינם זוג בשנות הששים לחייהם הטוענים כי הם מתגוררים במגרש 119 הסמוך לישוב נוקדים הידוע בשם "חוות כדי צאן" (להלן: "המקרקעין").

המשיבה היא המועצה המקומית שבשטחה מצוי המגרש המבקשת לפנות את המבקשים מהמקרקעין.

ההליכים שהתנהלו עד כה

2. תחילתו של הליך זה בבקשה לצו עשה זמני דחוף שהגישו המבקשים להורות למשיבה (וליתר הנתבעים בתביעה העיקרית) להשיב לאלתר את אספקת המים למקרקעין. בית המשפט (כב' השופטת מירית פורר) נעתר לבקשה באופן ארעי, ולאחר דיון נדחתה הבקשה לסעד זמני. נקבע, כי הבקשה בנוגע להתראות ולמצווים ממוקדות בתקיפת החלטות מנהליות של הרשות, והסמכות לדון בטענות אלו, לאחר מיצוי ההליכים המנהליים, נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים באזור ולא בדרך של סעד הצהרתי, משכך סיכויי התביעה נמוכים. באשר לאספקת המים, נקבע כי המשיבה הינה ספק מים פרטי ולא תאגיד מים ולכן כללי תאגידי המים אינם חלים עליה, והיא זכאית לנתק את מי שלא משלם לו עבור צריכת המים, מה גם שניתנה התראה טרם הניתוק. כאמור, בסופו של דבר הבקשה לסעד זמני נדחתה.

3. לאחר שהוגשו כתבי ההגנה עבר ההליך למהו"ת, ולאחר מכן הגישה המשיבה תביעה שכנגד לפינוי המבקשים מהמקרקעין ולאחר מינויי הועבר ההליך לטיפולי.

ביום 31.12.18 ביקש בא כוחם הקודם של המבקשים להשתחרר מייצוג, בנימוק כי נתקו עמו קשר, בית המשפט ניסה להעביר את הבקשה לתגובת המבקשים, ללא הצלחה רבה, ובמקביל ביקשה המשיבה לקבוע מועד לקדם משפט. בבקשתה פרטה המשיבה כי במקביל להליך זה ישנה עתירה מנהלית המתבררת בבית המשפט המחוזי, ועל כן ביקש בית המשפט, מיוזמתו, את פרטי בא כוחם של המבקשים שם שמא נצליח, דרכו, להגיע אליהם.

ביום 20.2.19 שוחרר עו"ד פיצ'חדזה מייצוג המבקשים והם התבקשו לעדכן כיצד ברצונם להמשיך בהליך, שכן ניתוק הקשר מעלה חשש כי זנחו תביעתם. הוריתי כי ההחלטה תשלח גם לעוה"ד שמייצגם בעתירה המנהלית הוא בא כוחם כעת, ואכן, בסמוך לאחר מכן, ביום 28.2.19, הודיע עו"ד בבייב כי ייצג את התובעים בהליך זה. ברם, מאז לא נעשה דבר בתיק (ר' החלטות מימים: 15.3.19 ו- 28.3.19).

ביום 1.5.19 ניתנה התראה טרם מחיקה מחמת חוסר מעש, שלושים הימים חלפו וביום 3.6.19 הוגשה בקשה מטעם ב"כ המבקשים לאפשר להם עיון ב"נט". נעתרתי לבקשה, ומועד המחיקה נדחה ב-20 ימים נוספים. מששוב, לא נעשה דבר, נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש ביום 7.7.19.

4. עם מחיקת התביעה העיקרית מחמת חוסר מעש, ביקשה המשיבה למתן פסק דין בתביעה הפינוי שהגישה, הבקשה הועברה לתגובת המבקשים, ששוב לא הגיבו ופסק הדין נחתם ביום 22.7.19 (להן: "פסק הדין"). יצוין כי על פי רישומי הנט, פסק הדין ניצפה על ידי עו"ד בבייב בו ביום.

ביום 21.8.19 הגיש בא כוח המבקשים הודעה על עדכון פרטי מייצג, על אף שכבר הודיע על כך כבר חצי שנה קודם לכם, בימים 28.2.19 ו- 3.6.19. מאז לא נעשה דבר בתיק (למעשה, הפעם האחרונה שהוגשה בקשה עניינית מטעם המבקשים עד לבקשה זו, היתה ביום 6.11.18),ובחלוף המועד הקבוע בתקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), הוריתי, ביום 18.11.19, להשיב למבקשים את הפיקדון שהפקידו בסעד הארעי.

הבקשה דנן

5. ביום 21.1.20 הגישו המבקשים בקשה בהולה לביטול פסק הדין. בבקשה פרטו המבקשים כי הם שוהים בקרקע משנת 1999. בשנת 2017 התבקשו על ידי החטיבה להתיישבות במועצה האזורית להתפנות בשל תב"ע חדשה. בהליכי פישור שהתקיימו בין הצדדים הוצעה להם קרקע חלופית אך זה לא התגבש לכדי הצעה ממשית. התב"ע הנ"ל נדחתה או בוטלה כליל ובית הספר שהיה אמור להיבנות שם נבנה במקום אחר בישוב נוקדים. ולכן, טוענים הם כי פינוי המגרשים אינו נדרש עוד. בבקשה לא הובאה כל הנמקה למחדלי המבקשים עד כה.

6. המשיבה, בתגובתה, עמדה על כך שהיא בעלת הזכויות בקרקע ולא המבקשים, שכן היא בעלת זכויות החכירה מרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י). תביעת הפינוי הוגשה לפני שנתיים, כדי להקים במקרקעין בית ספר, שכן בית הספר בנוקדים מלא עד אפס מקום ולא יכול להחיל כיתות נוספות, כאשר בעוד שנה וחצי אמורה להתאכלס שכונה נוספת בישוב מה שיגדיל עוד יותר את מספר הילדים. במכרז שפרסמה המועצה כבר נבחר זוכה להקמת עבודות הפיתוח והתשתית למתחם בית הספר וביטול פסק הדין יביא לתוצאה קשה. המשיבה טענה כי המבקשים עצמם אינם מתגוררים מגרש אלא בכפר אלדד מזה עשרות שנים ושיכנו במקום את בתם וחתנם שחיים במקום באמצעות גנרטור, והכל על מנת לסכל את הליך הפינוי.

המשיבה עמדה על השיהוי הרב שבהגשת הבקשה, שכן פסק הדין ניתן ביולי, חמישה חודשים טרם הגשת הבקשה, והיא כבר פנתה בהליכי הוצאה לפועל, והפינוי היה אמור להיות בסוף חודש ינואר ש.ז. אין בבקשת המבקשים הסבר לשיהוי, ולא פורט מתי נודע להם על פסק הדין. המשיבה עמדה על כך שהמבקשים ידעו היטב על קיומו לש פסק הדין מאז ניתן: בעת"מ 70043-12-18 יטבת ואח' נ' המועצה האזורית גוש עציון ואח' ניתן פסק דין ביום 31.8.19 המוחק את העתירה ונרשם על ידי כב' השופט רובין כי "בשולי הדברים, ולמען שלמות התמונה יצוין, כי במסגרת ת"א 7607-07-17 הנ"ל, אשר מתנהל בבית המשפט השלום בירושלים ניתן ביום 22.7.19 פסק דין המורה לעותרים לפנות את שטח החווה נושא העתירה" (ס' 8); ביום 6.10.19 התקיימה ישיבה של בני הזוג יטבת עם באי כוחם, ראש המועצה והיועץ המשפטי למועצה עו"ד סילבצקי וזאת לאור פסק הדין; בחודש נובמבר זוכה חשבונו של ב"כ כוח המבקשים בסכום הפיקדון ומעל הכל, ביום 22.12.19 נמסרה למבקשים אזהרה בתיק ההוצאה לפועל ושלושים הימים הסתיימו ביום 21.1.20 טרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בהעדר הסבר לשיהוי, שומה על בית המשפט לדחות את הבקשה שכן אין "טעמים מיוחדים שירשמו" כמצוות תקנה 528 לתקנות. ממילא המבקשים אינם באים בניקיון כפיים ואין מקום לביטול מחובת צדק שכן לא נפל כל פגם בהליך.

7. בתשובתם, טענו המבקשים כי המועצה מבקשת להתעשר על חשבונם וכי "לו לא היו המבקשים נוטעים "שורשים" במקרקעין נשוא הליך זה- לא הייתה לרמ"י כל זכות בו. למעשה רוב הסיכויים -כי המקרקעין היו משמשים את יושבי הכפרים הסמוכים- דבר אשר היה מונע בכל מקרה כל שימוש בקרקע, כל רצון המשיבה הינו להרוויח על מכירה עתידית של המקרקעין וזאת ללא מתן פיצוי הולם למבקשים " (ס' 3-4 לתשובה)

המבקשים טענו כי מעולם לא זנחו הגנתם אלא עקב החלפת מייצגים נותרו ללא הגנה הולמת ובזמן הזה עשתה המשיבה דין לעצמה וניצלה את התקופה הזו להשגת הישגים שלא כדין. כל ניסיונות המו"מ עם המשיבה כשלו וניתוק החשמל והמים הביא למותם של מאות בעלי כנף ולנזק כלכלי רב.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

8. כידוע, ישנן שתי דרכים בהם ניתן פסק הדין לביטול, האחת, מחמת צדק, והשנייה מטעמי שבשיקול דעת בית המשפט.

ביטול מחמת צדק ייעשה כאשר מוצא בית המשפט כי נפל פגם מהותי במתן פסק הדין, ואין כך הדבר בענייננו. המבקשים קיבלו לידם את כתב התביעה והגישו כתב הגנה, ואין טענה כי התראות בית המשפט טרם המחיקה לא הגיעו לידם, ממילא מ"נט המשפט" עולה כי ההחלטות ניצפו על ידי בא כוחם וזה היה מעודכן בהליך זה כבר מיום 28.2.19, עת הודיע על ייצוגו. משכך אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת צדק.

9. באשר לביטול פסק הדין מטעמים שבשיקול דעת בית המשפט הרי שהתקנה הרלבנטית לכך היא תקנה 201 לתקנות הקובעת:

201. ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.

10. בהתאם לתקנה 210 לתקנות, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הינו 30 יום מהיום שבו הומצא פסק הדין למבקש. בענייננו, אין בפי המבקשים שום הסבר שהוא, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת, מדוע המתינו חמישה חודשים להגשת הבקשה. בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיבה כי המבקשים ידעו על פסק הדין ממועד נתינתו:

א. בהתאם לרישומי "נט המשפט" פסק הדין ניצפה על ידי ב"כ המבקשים בו ביום, בשעה 9:21 בבוקר, שהם 6 דקות בלבד לאחר שניתן פסק הדין.

ב. בין הצדדים התנהלו הליכים מנהליים ובפסק הדין בעת"מ 70043-12-18 יטבת ואח' נ' המועצה האזורית גוש עציון ואח' מיום 31.8.19 נרשם על ידי כב' השופט א. רובין בסעיף 8 בצורה ברורה:

"במסגרת ת"א 7607-07-17 הנ"ל, אשר מתנהל בבית המשפט השלום בירושלים ניתן ביום 22.7.19 פסק דין המורה לעותרים לפנות את שטח החווה נושא העתירה"

ג. המשיבה טענה והמבקשים לא הכחישו זאת, כי בעקבות פסקי הדין, התקיימה ביום 6.10.19 ישיבה של בני הזוג יטבת עם באי כוחם, ראש המועצה והיועץ המשפטי למועצה עו"ד סילבצקי.

ד. עם פקיעת התביעה, הוריתי ביום 18.11.19 להשיב לב"כ המבקשים את הפיקדון שהפקידו במסגרת הסעד הזמני, הכסף הועבר לחשבונו ויש להניח כי בירר מדוע, ובנוסף בהתאם לצפיות ב"נט המשפט" עולה כי ההחלטה המתארת את פקיעת התביעה, נצפתה על ידי ב"כ המבקשים כשתי דקות לאחר שניתנה.

ה. המבקשים אינם מכחשים כי קיבלו את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ביום 22.12.19 וכי שלושים הימים הסתיימו ביום 21.1.20 טרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

כל אחד ואחד מהאירועים הנ"ל ובוודאי שהצטרפותם יחד, מלמד על כך שהמבקשים ידעו על פסק הדין בו ביום שניתן והשתהו בהגשת הבקשה ללא הצדק סביר.

11. אכן, גם המועד שנקבע בתקנה 210 לתקנות, ניתנים להארכה על פי שיקול דעת בית המשפט בהתאם לתקנה 528 לתקנות:

528. מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו (ההדגשה שלי ב.י).

הארכת ]

בפניי בית המשפט לא הובא כל טעם מיוחד שהוא, למעשה לא בא כל טעם שהוא. הנימוק היחיד שהועלה "חילופי בא כוח" אינו מחזיק מים. בא כוח המבקשים הגיש שלוש הודעות על נטילת הייצוג. האחת, ביום 28.2.19, השנייה, ביום 3.6.19 והשלישית(לא ברור מדוע הוגשה בשלישית) ביום 21.8.19, ברם, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף 30 ימים גם ממועד אחרון זה.

בהעדר הנמקה אין בידי לקבל את הבקשה.

פסק הדין ניתן לאחר התראה כדין, כאשר המבקשים היו מיוצגים על ידי עורך דין - לאחר שבית המשפט המתין עד לעדכון מייצג.

אחד מהשיקולים שבית המשפט שוקל בבואו לבטל פסק הדין שניתן בהעדר, הוא האם יש בפי המבקש טענות הגנה שככל שיתקבלו יביאו לתוצאה שונה. בבקשת הביטול לא הובאו טענות הגנה שיש בהן כדי ללמד על כך שאם ינוהל ההליך תתקבל תוצאה שונה מפסק הדין שניתן בהעדר. המשיבה היא בעלת זכות החכירה בקרקע והמבקשים לא הראו כי בידם זכות כלשהי להחזיק בנכס ולא הטעימו מדוע אין לפנותם מהמקרקעין.

אני ערה לכך שהתוצאה של הותרת פסק הדין על כנו אינה פשוטה, אולם לאור כל האמור לעיל, אין מקום לבטלו.

הבקשה נדחית ובנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ, 08 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.