השאלה בבסיס המחלוקת בתיק זה היא זו: האם זכאי התובע , אשר מתגורר באוהל בישוב יבניאל, לקבל תא חלוקת דואר חינם ללא תשלום, כשם שזכאי כל בית אב בישוב?

רקע

1. התובע מתגורר מאז שנת 2012 באוהל אותו הקים בשטח חקלאי שבבעלותה של ביתו בישוב יבניאל. התובע מתגורר באוהל ללא חיבור קבע לתשתיות. מאז עבר לישוב בשנת 2012 קיבל תא דואר במרכז החלוקה ביבניאל, תמורת עלות שנתית של כ-200 ₪.
2. הנתבעת, חברת דואר ישראל בע"מ, הינה חברה ממשלתית אשר פועלת מכח חוק הדואר, תשמ"ו-1986 (להלן: "החוק") והרישיון הכללי שניתן לה למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה הבת ושירותים נוספים (להלן: "הרישיון").
3. בתביעתו עותר התובע לקבל צו המורה לנתבעת להקצות לו את התא בו הוא משתמש ללא תשלום, להשיב לו את התשלומים ששילם עבור הקצאת התא מאז שנת 2012 וכן לשלם לו פיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין התעשרות שלא כדין, התעמרות הנתבעת בו והשימוש שלה בסמכותה בחוסר תום לב ושרירות.
4. הנתבעת מחלקת את דברי הדואר לתושבי יבניאל באמצעות במרכז חלוקה בו מוקצים לנמענים תאים, בהתאם לכללים שנקבעו במדריך הדואר מכוח הוראות סעיפים 53 ו-120 לחוק (להלן: "מדריך הדואר"). הקצאת תאים במרכז החלוקה מהווה תחליף לתיבות הדואר שמותקנות בבתי המגורים של הנמענים.
5. הקצאת תאי החלוקה כאמור נעשית בהתאם להוראת סעיף 2.5 למדריך שקובע: "לכל בית אב ולכל בית עסק באיזור יוקצה תא, ואליו יוכנסו כל דברי הדואר המיועדים להם..." כאשר בסעיף 2.1 נקבע כי " 'בית אב' פירושו בני משפחה אחת המתגוררים באותה דירה, לרבות דיירי משנה".
6. אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית. המחלוקת היא משפטית בנוגע לפרשנות המדריך וקביעת זכאותו של התובע לקבל תא חלוקה חינם. על כן, סוכם כי הצדדים יוותרו על חקירת המצהירים ופסק הדין ינתן לאחר הגשת סיכומים בכתב.

עיקר טענות הצדדים

1. כאמור, התובע מבקש להורות לנתבעת להקצות לו את תא הדואר ללא תשלום. לטענתו חיובו בתשלום בגין התא רק משום שהוא מתגורר באוהל ולא ב"דירה", מהווה אפליה בינו לבין שאר התושבים, למרות שמדובר בשירות בסיסי וחיוני שכלל הציבור מקבל בחינם.
2. התובע טוען כי במדריך בו צויין המונח "דירה" בהגדרת "בית אב", אך אין הכוונה בביטוי זה להפלות בין התושבים לפי סוג מגוריהם או טיבם או מיקומם. הכוונה בכך, לטענת התובע, למנוע הקצאת תא דואר נפרד לכל אחד מבני המשפחה המתגוררים באותו מקום מגורים יהיה טיבו אשר יהיה. כפועל יוצא מכך, טוען התובע כי יש לקרוא את ההגדרה כאילו נכתב בה כך: "בסעיף זה: בית אב פירושו בני משפחה אחת המתגוררים באותו מקום מגורים, לרבות דיירי משנה".
3. מוסיף התובע וטוען כי יש להעדיף את הפרשנות נגד המנסח בהפנותו לסעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.
4. התובע מוסיף וטוען כי ככל שטענתו לא תתקבל, אזי סירובה של הנתבעת להקצות לו את התא בחינם עומד בסתירה להוראות החוק והרישיון שניתן לנתבעת, וכן לשיקולי צדק, הגינות והשכל הישר.
5. הנתבעת מדגישה כי התקינה את מדריך הדואר על יסוד הוראה מפורשת לעשות כן בסעיפים 53 ו-120 לחוק, וכי כללים שמעוגנים במדריך מגדירים, בין היתר, את התבחינים בנוגע לזכאות לקבל תא ללא תשלום במרכז החלוקה. היא ממשיכה וטוענת כי בהתאם לאותם כללים, על מנת ש"בית אב" יהיה זכאי לתא במרכז החלוקה, עליו לעמוד בתנאי הבסיסי – קיומה של דירה. בהתאמה, הנתבעת סבורה כי מקום בו התובע מודה כי אינו מתגורר בדירה מובן מאליו כי הוא אינו זכאי להקצאה של תא חלוקה.
6. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראת סעיף 1.1 לרישיון עליה לחלק את המכתבים במענו של הנמען וכי לתובע, מלבד היותו רשום כתושב יבניאל, אין מען בישוב זה ועל כן, עומדת לו אפשרות לשכור את תא החלוקה בעלות חודשית של 17.5 ₪.
7. הנתבעת סבורה כי היעתרות לבקשתו של התובע עלולה להצמיח מצב אבסורדי בו אנשים ימקמו אוהלים כאוות נפשם וידרשו ממנה להקים להם תאי דואר בסמוך למקום שהייתם הארעית ולחלופין, ידרשו שהיא תקצה להם תאי חלוקה בחינם. מצב כזה אינו מתיישב עם תכלית החוק והוראות הכללים ויהווה נטל בו הנתבעת לא תוכל לעמוד.
8. הנתבעת מציינת כי לשונם של הכללים ברורה וכי מטעם זה אין מקום להידרש לפרשנות שמציע התובע, פרשנות שאינה מתיישבת עם סעיפי המדריך. הנתבעת טוענת כי לשון הטקסט ברורה ומפורשת וקיומה של דירה הינו המבחן לזכאות לקבלת תא חלוקה.
9. הנתבעת טוענת כי קבלת תביעתו של התובע תביא למצב אבסורדי בו כל אדם יכול להקים אוהל ארעי ולדרוש לקבל תא חלוקה בחינם- כאשר תוצאה זו אינה מתיישבת עם תכלית הכללים וגם לא עם השכל הישר.
10. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הפרשנות אתה מבקש התובע להחיל תביא לאפלייתו לטובה ביחס לאותם דיירים המחזיקים בדירה כדין.
11. הנתבעת מציינת בנוסף, כי היענות לדרישת התובע עלולה גם להתפרש כהכרה בידיה בהסבה של השטח החקלאי למגורי קבע והכשרה של הפרת הוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.
12. לחילופין, טוענת הנתבעת כי אם יקבע כי מדובר בלאקונה, עדיין אין לקבל את פרשנותו של התובע שכן הדבר מנוגד להיגיון והשכר הישר.

דיון

1. חוק הדואר מורה לנתבעת, בסעיפים 53 ו-120 ובסעיף 32.1 לרישיון, לקבוע כללים בדבר סדרי הטיפול בדברי דואר ובכלל זה דיוורם, איסופם, העברתם וחלוקתם.
2. בנוסף, כאמור, מכוח חוק הדואר הוענק לנתבעת בידי שר התקשורת רישיון כללי למתן שירותי דואר, שירותים כספיים מטעם החברה הבת ושירותים נוספים ("הרישיון").
3. בסעיף 28.1 לרישיון נקבע כי "בעל הרישיון יספק את שירותיו באורח תקין וסדיר ובאופן בלתי מפלה, בהתאם לתקני איכות ושירות כמפורט בנספח ב', ובהתאם להוראות הדין והרישיון" [ההדגשה הוספה].

סעיף 28.2 מוסיף וקובע כי: "בעל הרישיון יספק את שירותי הדואר הבסיסיים ואת השירותים הכספיים הבסיסיים, כאמור בסעיף 6.1(א) ו-(ג) ("השירותים הבסיסיים"), לכלל הציבור בכל המדינה; בעל הרישיון יספק שירותים אלה בתנאים בלתי מפלים, ללא תלות במיקום מקבל השירות או בעלות הייחודית למתן השירותים לכל מקבל שירות, והכל בהתאם להוראות בדבר טיב השירות הקבועות בנספח ב'".

1. בנספח ב' לרישיון, שעניינו בשירותי בעל הרישיון, סעיף 1 קובע כך:

"1.1 בעל הרישיון יחלק את דברי הדואר לתיבת המכתבים במען הנמען, למעט דברי דואר אותם ביקש הנמען לקבל בתא דואר בתשלום...

1.2 על אף האמור בסעיף 1.1, בעל הרישיון רשאי, לחלק את דברי הדואר למרכזי חלוקה בהם יוקצו תאי חלוקה לנמענים, כמפורט ברשימת מרכזי החלוקה בנספח ב/1"

1. אפשרות החלוקה בתאי חלוקה האמורה הוענקה בסעיף 45 (3) לחוק הדואר שקובע:

חזקות

"(3) יראו כמסירת דבר דואר לנמען – הכנסה של דבר דואר לתיבת המכתבים שלו או לתיבת מכתבים שהקצה לו בעל רישיון במיתקן לחלוקת דברי דואר וכן מסירה לידיו של הנמען או לידי אדם הנחזה כרשאי לקבלו עבור הנמען כמקובל במסירת דברי דואר הממוענים אליו, בין אם המסירה נעשתה בבית דואר ובין בביתו של הנמען, במקום עסקו או במקום אחר שאותו הועיד הנמען לצורך זה."

(תיקון מ

1. סעיף 3.3 לרישיון, שעניינו בפריסת יחידות הדואר, נוקט במונח "בתי אב" ביחס לסוגיית המרחקים עליהם נדרשת הנתבעת להקפיד בין בתי האב למרכזי החלוקה, כתלות במספר התושבים באותו יישוב, אולם מונח זה לא נכלל בפרק ההגדרות.
2. בעוד שאין התייחסות למשמעו של המונח "בית אב" במסגרת סעיפי הרישיון, בסעיף 2.1 למדריך הדואר נקבע, כאמור, כי " 'בית אב' פירושו בני משפחה אחת המתגוררים באותה דירה, לרבות דיירי משנה". סעיף 2.5 למדריך מוסיף וקובע כי "לכל בית אב... יוקצה תא, ואליו יוכנסו כל דברי הדואר...".
3. בבואי לפרש את מדריך הדואר עליי לפרשו באופן המתיישב עם תכלית החוק. חוק הדואר עניינו מתן שירותי דואר לכלל התושבים. ברישיון צויין מפורשות בסעיף 28 כי את השירותים יש ליתן באופן לא מפלה ללא תלות במיקום ועלות מקבל השירות.
4. חלוקת הדואר בתאי חלוקה כאמור נועדה למקרים בהם מדובר בישובים כפריים, מבודדים ללא כתובות וכאלה מקרים בהם אין אפשרות מעשית לחלק דואר לכתובות של הנמענים. בעניין זה אפנה לסעיף 1.3 לנספח ב לתנאי הרישיון ובו ציינו מקצת השיקולים לפתיחת מרכז חלוקה כגון: תנאים טופוגרפיים, היעדר שמות לרחובות , בנייה בלתי רוויה.
5. אופן החלוקה באמצעות תאי חלוקה נעשית בהתאם למדריך הדואר שכאמור קובע כך בסעיף 2.1:

" 'בית אב' פירושו בני משפחה אחת המתגוררים באותה דירה, לרבות דיירי משנה".

ובסעיף 2.5 נקבע :

"לכל בית אב ולכל בית עסק באיזור יוקצה תא, ואליו יוכנסו כל דברי הדואר המיועדים להם..."

1. הוראות המדריך שייכו את תא החלוקה לא לפי שייכות פרסונלית אישית אלא לפי בתי אב כאשר בית אב כולל גם דייר משנה. דייר משנה כולל גם שוכר ביחידה נפרדת בבית המגורים אף שאינו נמנה עם בני המשפחה. דייר משנה כאמור ישויך לתא החלוקה של בית האב בתוך אותה דירה.
2. קביעה זו במדריך מתיישבת עם תכלית ומטרת הסעיף שמקנה אפשרות חלוקה בתאי חלוקה: להתגבר על הקשיים המעשיים בחלוקת הדואר לכתובות הנמענים ולהגשים את המטרה של החוק ולחלק את הדואר לתושבים המתגוררים במקומות אלו.
3. בהקשר זה יצויין כי האפשרות הראשונה לחלוקת הדואר בהתאם לסעיף 45(3) היא הכנסת הדואר לתיבת המכתבים האישית של הנמען. אפשרות זו של חלוקה לתאים אישית עוגנה בסעיף 1 למדריך :"חלוקת דואר בידי דוורים". גם בכללים לגבי דרך חלוקה זו, הושם דגש על הכתובת והמיקום של התא מתוך היבט מעשי של הגשמת המטרה מאחורי המדריך: חלוקת הדואר לנמענים. כך למשל נקבע במדריך נקבע כי תא השייך לבית פרטי יוצב בחזית הבית, תיבת המכתבים תוצב במקום נוח ובמיקום שהגישה אליו אינה מעל ל- 12 מדרגות.
4. בבחינת הטענות של הצדדים הגעתי למסקנה כי פרשנות הנתבעת למדריך היא הפרשנות הנכונה ואשר יש בה כדי להגשים את מטרת החוק.
5. הפרשנות של התובע, לפיו יש לראות באוהל כדירה לצורך הכללת "בית אב" הינה פרשנות המנוגדת ללשון המדריך עצמו שנוקט במפורש במילה "דירה".
6. כמו כן, מדובר בפרשנות מרחיקת לכת וטמונים בה קשיים מעשיים- אותם קשיים עליהם ביקש המחוקק להתגבר עת קבע שניתן לחלק דואר בתאי חלוקה. שכן, אוהל אינו מבנה קבע אלא מבנה ארעי שניתן לפרק ולבנות בקלות. האם יעלה על הדעת שכל אדם יוכל להקים אוהל או מבנה ארעי בישוב כלשהו ולדרוש לקבל תא חלוקה חינם בטענה כי יש לראות בו "בית אב" בהתאם למדריך? ומה יקרה עם פירוק האוהל? מדובר בפרשנות שאינה מעשית ואינה ישימה.
7. קבלת הפרשנות של התובע תהווה גם אפלייתו לטובה לעומת דיירי המשנה בבתי האב שאינם בני משפחה- ואינם זכאים לתא חלוקה נפרד על פי המדריך.
8. מטעם זה, אני קובעת כי התובע אינו מהווה "בית אב" כמשמעות מונח זה במדריך ועל כן אינו זכאי לקבל את תא החלוקה ללא תשלום.
9. התובע רשאי לקבל דואר "כדייר משנה" בתא החלוקה של ביתו, אשר בחלקה שבבעלותה הוא הקים את האוהל בו הוא מתגורר, או בפניו האפשרות להמשיך לקבל תא חלוקה אישי תמורת תשלום, כפי שהיה מאז שנת 2012.
10. משקבעתי כי התובע אינו זכאי לקבל תא חלוקה חינם הרי שסירובה של הנתבעת להקצות לו את התא ללא תשלום היה כדין וכפועל יוצא אני דוחה את כל יתר רכיבי תביעתו.
11. הוצאות: בעניין זה הנתבעת טענה לריבוי ההליכים בהם נקט התובע במסגרת ניהול התיק מבקשות הנוגעות להליכים המקדמיים ועד לבקשת צו מניעה שהגיש. ואולם, בשים לב למצבו הכלכלי הקשה של התובע, בגינו אף ניתן לו 50% פטור מתשלום האגרה, אני לא עושה צו להוצאות. בקביעתי כך גם לקחתי בחשבון שהתיק הסתיים באופן מהיר משהסכימו הצדדים לוותר על חקירות נגדיות של המצהירים.
12. לסיכום: אני מורה על דחית התביעה על כל רכיביה . אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר הצדדים.