לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

החלטה

1. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בגב, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. בישיבת 16/4/18 הבהיר כי התביעה עוסקת בארוע תאונתי נטען מיום 12/1/16 וכן במיקרוטראומה.

3. התובע הגיש תצהיר שלו ושל שני עובדים שעבדו עימו. בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

אדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

4. מיקרוטראומה

כך נאמר בתצהיר התובע:

2. אני יליד 1959.

3. בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבדתי במפעל קרמיקה (חברת "מינרקן אידסטיל מינרלס בע"מ) בעבודה פיזית, כשבמסגרתה עסקתי בעיקר בהרמת שקים כבדים עם חומרים שונים ושקילתם (מרים ושוקל סחורה). עבדתי במפעל מחודש 10/2013. לאחר הפגיעה לא שבתי לעבודה...

4. במועד התאונה עבודתי התנהלה במסגרת שעות וימים, כדלקמן: מידי יום בשעה 8:00 בבוקר עד 17:00 לערך, 5 ימים בשבוע, הייתי מגיע למפעל ומתחיל להרים שקים במשקל של כ- 25 ק"ג כל אחד, כל פעם עם חומר שונה (טלק, גיר, גבס וחומרים נוספים).

5. הייתי לוקח כ- 9 שקים של 25 ק"ג כל אחד מהמחסן לחדר השקילה ובחדר השקילה הייתי מניח את השקים על השולחן, שם הייתי פותח כל שק ומתחיל לבצע את פעולת השקילה: הייתי מחלק כל שק לשקיות של 1 ק"ג כל אחת, כלומר מחלק שק של 25 ק"ג ל- 25 שקיות קטנות של 1 ק"ג כל אחת, מלחים את השקיות הקטנות, שם בסלסלה ומניח על מדפים לפי סוג החומר הנשקל – ככה כל יום עבודה.

6. המרחק בין המחסן לחדר השקילה היה כמה עשרות מטרים. הייתי עושה את הדרך הזו עם עגלת משא: הייתי מגיע למחסן עם עגלת משא, שם היו מסודרים כל השקים, גם על הרצפה וגם על מדפים (למיטב זכרוני 3 מדפים) בגבהים שונים.

7. המדף הכי נמוך היה בערך בגובה של מטר והמדף הכי גבוה היה בגובה של כ- 2 מטרים. כשהייתי צריך להוריד שקים מהמדף השני ומהמדף השלישי, הייתי מטפס על סולם, זה היה מאוד קשה מכיוון שלרדת מהסולם עם שק של 25 ק"ג זה לא פשוט בכלל. הייתי מרים את השקים מהרצפה ומהמדפים מהמחסן ושם על עגלת המשא. הייתי לוקח כל פעם 2 שקים ביחד לחדר האריזה וחוזר למחסן לקחת עוד.

8. הייתי מרים את השקים לעגלה, הולך עם העגלה לחדר האריזה ומוריד מעגלת המשא את השקים על השולחן, לא הכל ביחד אלא אחד אחד. השולחן היה בגובה של מטר לערך.

9. על מנת לצייר את התמונה הברורה ביותר אציין כי בשעות הבוקר הייתי מתעסק כשעתיים עם סחיבת והעברת השקים מהמחסן לחדר השקילה ולאחר מכן הייתי מתעסק רק עם שקילת השקים, כפי שאפרט בהרחבה בהמשך.

10. כל פעם מרים שק אחר ששוקל 25 ק"ג לשולחן ושוקל. הייתי מחלק את תכולת השק הכבד ל- 25 שקיות במשקל 1 ק"ג כ"א, לאחר שקילה ולאחר מכן הייתי שם את השקיות הקטנות בסלסלות ומניח על המדפים.

11. ביצעתי את העבודה כ- 9 שעות ביום כשבכל יום עבודה הייתי מרים כ- 9 שקים כבדים במשקל של כ- 25 ק"ג כ"א ומחלק את תכולת השקים לשקיות במשקל 1 ק"ג כ"א.

12. בנוסף, פעם בחודש בערך היו מביאים סחורה למפעל. היו מביאים מכולות והיו פורקים את הציוד מהמכולות עם מלגזה על הרצפה. מהרצפה הייתי ממיין, יחד עם יעקב (עובד נוסף במפעל) את השקים הכבדים לפי החומרים שהיו בשקים ואז מפזרים את השקים על המדפים במחסן. היו עשרות שקים בכל מכולה, בין 40 שקים ל- 120 שקים לערך.

13. כל תהליך המיון של השקים וסידורם על המדפים במחסן היה לוקח כיום שלם ביום בו היו מביאים סחורה למפעל. פריקת הסחורה מהמכולות הייתה מאד קשה פיזית".

5. בעדותו, אישר התובע שהיו לו כאבי גב עוד לפני שהתחיל לעבוד בחברה (בשנת 2013) אולם לטענתו, הכאבים לא היו כרוניים.

התובע נשאל באשר לתדירות הרמת השקים והשיב:

"ש. אתה אומר שביום רגיל הרמת 9 שקים. אתה יכול לומר כמה זמן לקח מהרגע שלקחת שק ועד שבאת לקחת את השק הבא?

ת. 40 דקות".

6. מטעם הנתבע העיד הבעלים מר יואל סטופ. מעדותו עולה כי לא היה המנהל הישיר של התובע, אך ירד מעת לעת ובדק את עבודתו של התובע.

העד התבקש לתאר את יום העבודה במפעל. כך השיב:

"ש. אתה יכול לתאר את יום העבודה במפעל?

ת. הוא עסק באריזה של חומרים משקים לשקיות. כלומר, הוא היה מקבל שק של 25 ק"ג של אבקות. היו מניחים לו על השולחן והוא היה מחלק את זה לשקיות. הוא לא היה מרים את השקים על הראש. גם היום העבודה מתבצעת באותו אופן. יש אדם בן 74 ובן 64 שעושים את העבודה הזאת ויש עובד מחסן שמרימים להם את השקים.

ש. יש מחסן ויש חדר אריזה?

ת. נכון.

ש. כל הסחורה שמגיעה בקונטיינר, מי פורק אותה?

ת. עובדי המחסן. המכולות נפרקות במלגזה. אין סידור של שקים, הם עומדים על המשטחים.

עובדי המחסן פורקים את השקים מהמשטחים. אלה שעושים את האריזה ומפרקים את השקים לשקיות קטנות, מגישים לאחראי המחסן רשימה של אותם השקים בכל יום בבוקר שהם רוצי םלעבוד עליהם באותו יום.

ש. אם השק מגיע לחדרון בית האריזה, איך הוא מגיע לשולחן?

ת. עובדי המחסן. קוראים להם והם מרימים".

העד נשאל לגבי הרמת פיילה עם חומר אל שולחן העבודה והעיד שבד"כ היו עושים זאת עובדי המחסן אך אינו יכול לשלול את העובדה שגם התובע הרים פיילות. בהמשך הבהיר כי נדרשו שני אנשים כדי להרים פיילה ששקלה 25 ק"ג וכי לאחר מכן, התובע היה לוקח חומר מהפיילה ואורז בשקיות.

7. הנתבע זימן לעדות את המנהל הישיר של התובע, מר קרבצ'נקו, אולם הובהר שמדובר באדם מבוגר שאינו יכול להגיע למתן עדות. לפיכך לא הותרה הגשת עדותו לחוקר המל"ל.

8. בעדותו של מר סטופ לחוקר המל"ל, אמר שהתובע היה עובד אריזה. כך תיאר:

"יש שקים של 25 ק"ג עם סוגי חומרים שונים שמהם ממלאים לשקיות של ק"ג. את השק של 25 ק"ג שופכים לפיילה ואותה מרימים על שולחן. את הפיילה או את השק הגדול היה מרים עובד מחסן או ששמעון היה מרים אותה יחד עם יעקב שניהל אותו".

לדברי העד התובע היה מרים 5-6 שקים ליום.

מעבר לכך, היו מניחים את השקיות שארזו בסלסלה, ושמים במחסן.

העד נשאל האם היו עבודות של פריקת מכולה שבהם נדרש התובע להרים שקים של 25 ק"ג, כאשר מדובר על 40-100 שקים במכולה. לדבריו:

"אין דבר כזה. רק עובדי מחסן מסדרים את הסחורה. אסור לעובדי מחלקת אריזה להסתובב במחסן. הוא לא הרים שקים של 25 ק"ג שהגיעו במכולה".

בהמשך נשאל:

"ש. שמעון טוען שהוא היה מרים כל יום 9 שקים של 25 ק"ג בממוצע מהעגלה ל... שקילה.

ת. לא יכול להתווכח עם הכמות. אולי היו ימים שהיו 9 שקים. אף פעם לא היה לו צורך להרים שק לבדו. הוא לא עבד לבד. לא קיבל הנחיה להרים שקים של 25 ק"ג לבדץ אם זו עבודה קשה, איך יתכן שעובדים שם אנשים בני 70 ו- 80".

9. מהעדויות עולה כי הן התובע והן מר סטופ מאשרים שהתובע הרים במהלך יום עבודה, כ- 9 שקים במשקל 25 ק"ג כל אחד.

התובע טען שעשה זאת לבד, ואילו מר סטופ העיד שהתובע עשה זאת ביחד עם מנהלו, מר קרבצ'נקו.

אמנם בתצהיר התובע נטען שהתובע הרים משקלים של 25 ק"ג במהלך כל יום העבודה (סעיף 4 לתצהיר) אולם בהמשך הודה שמדובר על כ- 9 שקים ליום.

10. באשר להובלת השקים מהמחסן לחדר השקילה, התובע העיד שעשה זאת עם עגלת משא. כך אישר גם מר סטופ.

התובע אישר בעדותו כי בין הרמת שק אחד לשני, חלפו כ- 40 דקות. לא כפי שתיאר בתצהירו (סעיף 7) שם טען שעשה זאת במהלך כל יום העבודה ברצף.

11. פעולת ההרמה של השקים נעשתה מגבהים שונים, כך על פי עדות התובע (סעיף 7 לתצהיר) שלא נסתרה.

כל פעולת הרמה הצריכה הרמה של השק לעגלה, אל שולחן העבודה שגובהו כמטר, חלוקת השק לשקיות של 1 ק"ג, הנחתם בסלסלות והנחת הסלסלות על מדפים.

12. התובע טען בנוסף כי פעם בחודש, כשהיו מביאים סחורה למפעל, היה ממיין את השקים ביחד עם מנהלו יעקב ומפזרים את השקים למדפים. לטענתו מדובר על 120-40 שקים.

בעניין זה העיד מר סטופ באופן קטגורי, כי רק עובדי המחסן היו מפרקים את המכולה וכי התובע לא עשה זאת.

העד שיכול היה לשפוך אור על היקף העבודה של התובע, הוא מר קרבצ'נקו. בנסיבות אלה, היה לתובע אינטרס לזמנו למתן עדות, שכן יכול היה לתמוך בגירסתו, כי הרים את השקים לבד וכן לגבי כמות השקים ועבודת פריקת המחסן. העד לא התיצב, בשל גילו המבוגר. משכך, לא הוגשה כראיה ההודאה שמסר לחוקר המל"ל.

התובע יכול היה לזמן עדים שעבדו עימו, על מנת שיתמכו בגירסתו, אולם בחר שלא לעשות כן. משלא עשה כן, אני קובעת כי לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח את היקף העבודה כפי שנטען בתצהיר.

13. הוכח כי במהלך יום עבודה התובע הרים כ- 9 שקים, במשקל 25 ק"ג כל אחד, והרים אותם על שולחן עבודה, לצורך אריזת אריזות במשקל 1 ק"ג של חומר, בשקיות נפרדות.

עבודת ההרמה של השק נעשתה ביחד עם עובד נוסף. חלק מההרמות היו של שקים וחלק של פיילות, אשר תחולת השק הועברה אליהן לפני הרמתן לשולחן העבודה.

מעבר לכך, לא הוכחה הרמת משקלות נוספים.

14. לאור האמור, יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה של התובע בגב, לבין התשתית העובדתית המפורטת להלן:

א. התובע יליד 1959.

ב. התובע עבד במפעל קרמיקה "מינרקן אידסטיל מינרלס בע"מ" מחודש 10/13 ועד 1/16.

ג. התובע עסק באריזת חומרים בשקיות במשקל 1 ק"ג כל אחת, מתוך שקים שמשקלם 25 ק"ג.

ד. בכל יום עבודה הרים התובע כ- 9 שקים במשקל 25 ק"ג כל אחד, ביחד עם עובד נוסף. השק הונח על שולחן עבודה והחומר שהיה בו נארז על ידי התובע לשקיות במשקל 1 ק"ג אשר הונחו בסלסילה ולאחר מכן הועברו לאיחסון.

ה. השקים במשקל 25 ק"ג הועברו מהמחסן באמצעות עגלת משא, לחדר השקילה, שם הונחו על השולחן ואז התבצעה פעולת אריזת השקיות.

ו. ההרמה לשולחן העבודה התבצעה עם עובד נוסף.

ז. השקים במחסן מצויים בגבהים שונים, חלקם על הריצפה וחלקם בגובה כאשר נדרש סולם על מנת להורידם.

15. ארוע מיום 12/1/16

כך נאמר בתצהיר התובע:

16. ביום 12.1.16 הגעתי לעבודה כרגיל. היה מדובר ביום עבודה של קבלת סחורה, כלומר יום עבודה פיזי וקשה במיוחד, לא כמו בשגרה. משעה 8:00 ועד שעות הצהריים המוקדמות עבדתי כרגיל ובשעות הצהריים המוקדמות הגיעו המכולות עם הסחורה.

17. למיטב זכרוני הגיעו 2 מכולות עם 120 שקים לערך בסה"כ. התחלתי להרים ולמיין את השקים לבד, מכיוון שיעקב, אדם בן 80, כבר התקשה לעשות כן ולעזור לי.

18. לאחר כחצי שעה של הרמה ומיון של השקים הכבדים, הרמתי את אחד השקים, כשלפתע הרגשתי כאב חד ופתאומי בגב ולא יכולתי להתכופף.

19. אמרתי ליעקב שאני כבר לא יכול להרים שקים כתוצאה מכאבים עזים והמשכתי את עבודתי בחדר השקילה. היו לי כאבים חזקים בגב, אבל פחדתי לומר למנהלים כי חששתי שיפטרו אותי.

20. סיימתי את יום העבודה רגיל ונסעתי הביתה באוטובוס".

התובע טען כי ביום 15/1/16 הגיע למפעל ופנה לבעלים מר סטופ. לטענתו, לאחר מכן קיבל טלפון ממר סטופ המבקש לפטר אותו.

16. מהמסמכים שהוגשו עלה שקיימת אי בהירות באשר למועד הארוע הנטען.

בטופס התביעה, שנכתב כחודש וחצי לאחר הארוע, צויין מועד הארוע – 13/1/16.

במסמך שכתב התובע מיום 1/3/16 (צורף לטופס התביעה) צויין מועד הארוע – 13/1/16.

התובע נשאל על כך והשיב שדיווח למעסיק יומיים לאחר הארוע, ביום 15/1/16.

התובע הופנה למסמך רפואי מאת ד"ר לאנה, בו נרשם שהארוע היה ביום 14/1/16. בתשובה טען שנקב בתאריך זה "מתמימות" וכן "באותו יום ב 14.6 זה היה פליטת פה וזה מה שקרה".

עוד, הופנה התובע לטופס שאלון שבו מילא, בכתב ידו, כי הארוע היה ביום 13/1/16 ולמכתב של עורכת הדין שלו שבו כתבה שהארוע היה ביום 12/1/16.

התובע נשאל אילו בירורים ערך על מנת לתקן את הטעות שארעה במועד הארוע. לדבריו, באותו יום היה במסיבה של מקום העבודה ואז סבל מכאבי גב.

התובע לא ידע לומר כיצד גילה שהמסיבה היתה דוקא ביום 12/1/16.

עוד, הופנה למסמך רפואי מיום 14/1/16 שבו נכתב שהתאונה היתה "שבוע קודם". לתובע לא היתה תשובה לכך.

17. אשת התובע תמכה בגירסתו באשר למועד הארוע, אולם אף היא לא ידעה להסביר כיצד הגיעו למסקנה שהארוע היה ביום 12/1/16. לטענתה, הלכו לרופא יומיים לאחר מכן.

18. מעסיקו של התובע, מר סטופ, הכחיש מכל וכל קיומו של ארוע, ביום 12/1/16 או בכלל.

כך העיד:

"... באותו תאריך שהוא אמר שהוא נפגע, לא היה שום דבר. הוא גם לאחר מכן, עד כמה שאני זוכר, עשינו ערב של החברה שכל העובדים הגיעו לערב במסעדה והוא היה עם אשתו. ואף אחד לא פנה אלי וגם הוא לא פנה אלי כדי להודיע שהוא נפגע ממשהו".

לדברי מר סטופ, התובע התלונן לאחר מכן על כאבי גב אולם לא טען לארוע ספציפי. לטענתו, התובע נעלם מהעבודה.

18. על התובע מוטל הנטל להוכיח כי ארע לו ארוע בעבודה. מהמסמכים שצורפו עלה כי התובע נקב בכל פעם במועד אחר שבו לטענתו ארע הארוע בעבודה.

מהמסמך הרפואי עלה שהתלונן על כאבי גב שבוע קודם למועד הארוע הנטען.

התובע לא זימן עדים שהיו איתו במועד הארוע ולכן אין עדות הן לעצם קרות ארוע בעבודה והן למועד שבו ארע.

לאור כל האמור, אני קובעת שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח קיומו של ארוע בעבודה ביום 12/1/16 או בכלל.

19. סוף דבר

ימונה מומחה רפואי לעניין מקרוטראומה, על פי העובדות כמפורט לעיל.

התביעה שעניינה ארוע תאונתי בעבודה, נדחית.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"א, (14 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים.