להכרעתי נתונה השאלה האם הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה, או שמא יש להורות על העברתה לדיון בפני בית משפט השלום.

רקע עובדתי

1. עניינה של התובענה דנן בטענות המבקשות, לפיהן המשיבים עושים שימוש ופרסום מסחרי שלא כדין בסימן המסחר, תצלומים, מלל שיווקי, שמות וסממנים המזוהים עם המבקשות ועם עסקן, ואשר הזכויות בהם שייכות למבקשות. במסגרת כתב התביעה טענו המבקשות, כי המשיבים מציגים עצמם ברשת האינטרנט כמי שפועלים בשם המבקשות או כמי שקשורים אליהן, תוך שהם מנצלים את מוניטין המבקשות, יוצרים לעצמם רווחים עסקיים על גבן וגורמים למבקשות לאובדן רווחים.
2. משכך עתרו המבקשות לסעד כספי בסך של 800,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים, פרסום לשון הרע אודות המבקשות, גניבת עין, התעשרות המשיבים על חשבון המבקשות שלא כדין, ואובדן רווחים של המבקשות.
3. כמו כן, עתרו המבקשות, בין היתר, כי בית המשפט יורה למשיבים לחדול לאלתר משימוש בסימן המסחר של המבקשות או בכל יצירה של המבקשות, וכן יורה להם להסיר מרשת האינטרנט כל פרסום שפרסמו אודות המותג של המבקשות. בנוסף עתרו המבקשות לסעד של מתן חשבונות.
4. במסגרת כתב ההגנה שהגישו המשיבים, טענו הם, בין היתר, כי יש למחוק התובענה מחמת חוסר סמכות עניינית, שעה שהסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.
5. בדיון שהתקיים בפני ביום 9.1.2018 שבו המשיבים על טענתם בדבר חוסר סמכות עניינית. המבקשות בתגובה טענו כי ככל שעומדים המבקשים על טענותיהם לעניין זה עליהם להגיש בקשה בהתאם (ראו פרוטוקול הדיון מיום 9.1.2018, עמ' 4, שורות 23-24).
6. בסופו של הדיון נקבע, כי מאחר וב"כ המשיבים הצהיר כי כל פרסום הקשור למבקשות הוסר מאתר המשיבה 1 ניתן צו האוסר על המשיבים לעשות כל שימוש בשם של המבקשות או בפרט מזהה של המבקשות, לרבות תמונה, טקסט, סימן מסחר או כיתוב כלשהו.
7. לאחר שהליך גישור שנוהל בין הצדדים לא צלח, הוריתי בהחלטתי מיום 31.3.2019 על הגשת ראיות מטעם הצדדים.
8. ביום 5.6.2019 הגישו המבקשות בקשה לארכה להגשת ראיות מטעמן. בהחלטתי מאותו היום נעתרתי לבקשה, וקבעתי כי על המבקשות להבהיר מדוע נתונה סמכות השיפוט בתובענה לבית משפט זה, זאת נוכח הפסיקה הרווחת לאחרונה בבית משפט זה, לפיה הסמכות לדון בתובענות שעניינן קניין רוחני נקבעת בהתאם לסכום התביעה או שווי נושאה, אף אם נתבע במסגרתה צו מניעה, צו עשה או צו למתן חשבונות, ושעה ששוויה של התובענה, כפי שהוערך על ידי המבקשות, עומד על סך של 800,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת המבקשות, בית המשפט כבר נתן פסק דין חלקי במסגרת התובענה, שעה שהורה על הוצאת צווי מניעה, ודחה את טענות המשיבים לעניין חוסר הסמכות העניינית. המבקשות טוענות כי הפסיקה המוזכרת בהחלטה מיום 5.6.2019 הוזכרה ונדונה במסגרת הדיון מיום 9.1.2018, ובכל זאת הוחלט להותיר הדיון בתובענה בפני בית משפט זה. עוד טוענות המבקשות, כי מטעמים של יעילות דיונית יש להותיר הדיון בתובענה בבית המשפט המחוזי, נוכח השלב המתקדם בו מצוי התיק והעובדה כי בית המשפט כבר מכיר את התיק לגופו.
2. לטענת המבקשות, במסגרת הדיון מיום 9.1.2018 הביע בית המשפט עמדתו לפיה קיימת פרקטיקה של דיונים בבית משפט השלום בנושא קניין רוחני, אך אין בכך כדי לגרוע מסמכות בית משפט זה לדון בתביעות כאמור, בהתאם להוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). עוד טוענות המבקשות, כי בית המשפט ציין בדיון כי קיימת עילת תביעה ויש לדון בה. לטענתן, למרבה הצער, הדברים לא תועדו בפרוטוקול.
3. לטענת המבקשות, הפסיקה המוזכרת בהחלטה מיום 5.6.2019 ניתנה לאחר הגשת התובענה דנן, למעט פסק דין אחד שנסיבותיו שונות, ואף מטעם זה אין להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום.
4. מנגד, טוענים המשיבים, כי בניגוד לטענת המבקשות, בית המשפט לא דן במסגרת הדיון מיום 9.1.2018 בבקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות, וכי הפרסומים הנטענים על ידי המבקשות הוסרו עוד בטרם הגשת התביעה ועל כן לא היה כל מקום מלכתחילה להגיש התובענה לבית המשפט המחוזי שעה שמדובר בתביעה כספית בלבד, ששוויה אינו במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.
5. לעניין מועד העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום טוענים המשיבים, כי אין מועד מאוחר לתיקון טעות בעניין סמכותו העניינית של בית המשפט, כי במקרה דומה הועבר תיק מבית משפט זה לבית משפט השלום כחודש עובר למועד ההוכחות שהיה קבוע בתיק, וכי התובענה דנן מצויה בשלבים מוקדמים.
6. בתגובה לטענות המשיבים טוענות המבקשות, כי הן מנהלות עסק מבוסס במשך כ-20 שנה, והוא בעל מוניטין מוכח ובעלים של מותג מוביל. בפרסומו של העסק הושקעו משאבים ומאמצים רבים, וערך פרסום המותג ופירותיו עומד על מיליוני שקלים.
7. לטענת המבקשות, הסמכות לדון בתובענה דנן, שעניינה גזל פירות הפרסום של העסק בדרך של ביצוע עוולות מסחריות ושימוש מפר של זכויות בקניין רוחני משך כ-3 שנים, הייתה ועודנה נתונה לבית המשפט המחוזי בהתאם להוראות חוק בתי המשפט והפסיקה הקיימת במועד הגשת התובענה.
8. המבקשות טוענות, כי הסכומים שנתבעו במסגרת כתב התביעה נתבעו על פי אומדן ראשוני במועד הגשת התביעה, בהערכה קטגורית מוקדמת על הצד הנמוך ואף שולמה בגינם אגרה מלאה. עם זאת, הנתונים המלאים בנושא היקף הנזק מצויים בידם של המשיבים ואינם ידועים למבקשות גם כיום.
9. עוד טוענות המבקשות, כי יהיה זה עוול של ממש לו יועבר הדיון בתובענה למותב חדש אשר לא מכיר את התיק מיום תחילתו ולא מודע להתנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך. על כן, טוענות המבקשות, יש להותיר הדיון בתובענה בפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.
2. על ידי בית משפט זה נקבע, לא אחת, כי המבחן הקובע לעניין הסמכות העניינית לדון בתביעה כלשהי הוא סכום התביעה או שווי נושאה. לעניין זה אין כל רלוונטיות לשאלה האם הסעד הנתבע במסגרת התובענה הוא תשלום כספי, סעד הצהרתי, צו מניעה, צו עשה או צו למתן חשבונות, זאת אף אם הייתה קיימת בעבר פרקטיקה אחרת. במקרים בהם ברור כי שווי התביעה אינו עולה על גבול סמכותו העניינית של בית משפט השלום, הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום, אף אם מדובר בתביעה שעניינה קניין רוחני וכרוכים בה סעדים כגון צווי מניעה וצווי עשה.

[ראו למשל: ת.א. (ת"א) 67407-03-18 BABYZEN נ' א.ח.מ ניהול וייזמות בע"מ (פורסם בנבו, 21.2.2019); ת.א. (ת"א) 51932-06-18 אבניאון נ' ידיעות אינטרנט (פורסם בנבו, 21.1.2019); ת.א. (ת"א) 2834-05-18 בסרב נ' סמל (פורסם בנבו, 22.1.2019); ת.א. (ת"א) 25403-09-17 שביט נ' דג'יברי (פורסם בנבו, 9.12.2018); ת.א. (ת"א) 41598-05-10 פרידמן צעצועים וספורט בע"מ נ' סקוטר סנטר בע"מ (פורסם בנבו, 28.2.2011) (להלן: "עניין פרידמן")].

1. בענייננו, כאמור לעיל, העריכו המבקשות את שווי התביעה בסך של 800,000 ₪. שעה שההפרות הנטענות התקיימו במשך כ-3 שנים בלבד, והפרסומים המפרים כבר הוסרו מרשת האינטרנט, כפי שאף מודות המבקשות בבקשתן בנסיבות אלה, דומה כי שוויה של התובענה אינו עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום. כך, דומה כי אף אם ייקבע כי המבקשות זכאיות לסעד של מתן חשבונות, הרי שאף לאחר קבלת חשבונות אלו לא יגיע סכום התביעה לסכום העולה על הסך של 2.5 מיליון ₪, נוכח משך ההפרה הנטען ואופייה.
2. ראיה לכך היא העובדה כי במסגרת ההליכים המקדמיים שנוהלו בתובענה דנן, קיבלו המבקשות לידיהן נתונים בדבר הפעילות המפרה, לכאורה, של המשיבים, וחרף זאת לא ביקשו לתקן את סכום התביעה, זאת חרף טענותיהן, כפי שבאות לידי ביטוי בתגובתן לתשובת המשיבים, לפיהן הסכום שנתבע במסגרת כתב התביעה נתבע על פי אומדן ראשוני, על הצד הנמוך.
3. חרף טענותיהן של המבקשות בדבר המוניטין הרב של העסק אותו הן מנהלות והסכומים שהשקיעו בפרסומו, הן אלה שבחרו להעריך את סך הפיצוי המגיע להן בסך של 800,000 ₪, ויש בכך כדי ללמד על שווי התביעה בעיניהן.
4. המסקנה המתבקשת היא כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.
5. כלל הוא, כי על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדרי סמכויותיה, וכי על בית המשפט להידרש לשאלת סמכותו העניינית מיוזמתו ואף ללא העלאת טענה על ידי מי מבעלי הדין. כמו כן, הלכה היא כי ניתן להעלות טענת היעדר סמכות עניינית בכל שלב משלבי הדיון, למעט במקרים חריגים [ראו אורי גורן סדר הדין האזרחי 35-36 (מהדורה 12, 2015) (להלן: "גורן")].
6. בנסיבות אלה אין בידי לקבל את טענת המבקשות, לפיה נוכח השלב בו מצוי התיק, לאחר קציבת מועדים להגשת ראיות (ולאחר שהוגשו ראיות המבקשות, בעוד בקשה זו תלויה ועומדת בפני בית המשפט), יש להותיר הדיון בפני בית משפט זה.
7. זאת ועוד, אמנם נכון כי בית משפט זה כבר דן בקדם משפט אחד בתיק. יחד עם זאת, אין להתעלם משיקולים מערכתיים של חלוקת סמכויות השיפוט הענייניות בין ערכאות השיפוט השונות, אשר נועדה להבטיח סדר ויציבות, ודאות וכיבוד הדדי בין הערכאות (ראו גורן, בעמ' 35-36).
8. כמו כן, אין בידי לקבל את טענת המבקשות, לפיה בית המשפט כבר הכריע בשאלה הסמכות העניינית בדיון מיום 9.1.2018, וזאת שעה שכאמור לעיל, המבקשות עצמן טענו במסגרת הדיון כי ככל שהמשיבים עומדים על טענותיהם בדבר היעדר סמכות עניינית עליהם להגיש בקשה בהתאם. כפי שציינתי בהחלטתי מיום 18.6.2019, בהחלטה שניתנה במסגרת הדיון מיום 9.1.2018 אין כל התייחסות לסוגית הסמכות העניינית, אלא אך ניסיון לקדם התיק שעה שהתובענה באה לפתחו של בית משפט זה.
9. עוד אין בידי לקבל את טענת המבקשות, לפיה שעה שהפסיקה המובאת לעיל בדבר הסמכות העניינית לדון בתביעות שעניינן קניין רוחני ניתנה לאחר שהוגשה התובענה דנן, יש להותיר הדיון בתובענה בפני בית משפט זה. ראשית, פסק הדין בעניין פרידמן ניתן מספר שנים בטרם הוגשה התובענה. שנית, כאמור לעיל, לבית המשפט הסמכות להעביר הדיון מחמת חוסר סמכות עניינית אף בשלב מתקדם של ההליך, בהתאם לכללי הסמכות הנוהגים.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום.
2. הדיון בתובענה יועבר לבית משפט השלום בתל אביב תוך תקווה כי המותב שידון בתיק יתחשב במועד הגשת התובענה, הכל בהתאם ליומנו.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.