התובע הגיש נגד הנתבע תביעת לשון הרע. בפתח הישיבה שנועדה לשמיעת הוכחות הסכימו הצדדים כי התובע יחזור בו מן התביעה בנתון לכך שהנתבע יחזור בו מן הביטוי "שרץ" בו נקט כלפי התובע, ואילו הנתבע יחזור בו מתביעת לשון הרע שהגיש נגד התובע בעניין אחר (תביעה שמתבררת בבית משפט השלום בפתח תקווה). עוד הוסכם כי הצדדים יטענו בכתב בסוגיית ההוצאות.

עיינתי בסיכומי הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי, במקרה זה, אין מקום לחייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבע. זאת משום שאמנם התובע הוא שנסוג מתביעתו בעקבות המלצתי, אלא שהביטוי שאין חולק שהנתבע נקט כלפי התובע הוא, ללא ספק, ביטוי מעליב ולא ראוי. זאת ועוד, התובע קיבל את הצעתי ונכון היה לסגת מתביעתו עוד במסגרת קדם המשפט (במסגרת חזרה הדדית משני ההליכים במתווה דומה לזה שהוסכם בהמשך) ודווקא הנתבע הוא שהתעקש על קיום הליך הוכחות.

בטרם סיום ראיתי לנכון להעיר כי, מטבע הדברים בהחלטתי בסוגיית ההוצאות לא הענקתי משקל לטענות רבות שהעלו הצדדים האחד כלפי השני אשר נגעו לעניינים שאינם שייכים להליך הנוכחי.

אשר על כן הוחלט לא לחייב את התובע בהוצאות. ודאי שאין מקום במקרה זה לפסוק הוצאות לטובת התובע כפי שמשום מה ביקש הוא במסגרת סיכומיו.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.