רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד. התובעת, אשת המנוח מ.ש. ז"ל יליד 1950 אשר מצא את מותו בתאונת דרכים קטלנית ביום 18.10.16, נפגעה אף היא בתאונה ותביעתה כוללת הן את נזקי הגוף שנגרמו לה, הן כיורשת על פי צו ירושה מיום 04.06.17 והן כתלויית בעלה המנוח.

מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי והאורתופדי ולאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק הוכנה הצעה. התביעה קיבלה את ההצעה וההגנה דחתה אותה ומשכך נקבע התיק להוכחות.

דיון ההוכחות התקיים בהקלטה ביום 13.12.20 בו העידו התובעת, ביתה הגב' תמר ארליך, בנה מר יונתן שור וב"כ הנתבעת הודיע כי הוא מוותר על עדות המומחה ונקבע דיון הוכחות נוסף לשמיעת עדותה של הגב' מירב כהן שנעדרה מהדיון הנ"ל.

בדיון שהתקיים ביום 25.03.20 הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מוותר על חקירת ביתה של התובעת, הגב' מירב כהן, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק.

פסק דיני זה יהיה תמציתי כהנחיית תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשס"ח – 2018.

נזקי התובעת

הנכות

מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר נחום הלפרין קבע כי לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 5% בגין הגבלה בתנועה של כתף שמאל, נכות צמיתה בשיעור 5% בגין השבר בסקרום, נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השינויים בבית החזה שנגרמו מהשברים בצלעות, נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין חיבור גרוע של עצם הבריח ובסה"כ נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 22.8%. מומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי קבע כי לתובעת נכות צמיתה מהתאונה בשיעור של 10% בגין כריתת הטחול.

לטענת ב"כ התובעים נכותה המשוקללת של התובעת מגיע כדי 30.52% גם בשל ההשפעה של כריתת הטחול על המערכת החיסונית של התובעת, ההופך אותה לתפקודית לטעמו.

הלכה היא בידינו כי בהיעדר סיבות טובות לכך, לא יחרוג בית המשפט מקביעת המומחים הרפואיים מטעמו (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך, ע"א 3212/03‏ ‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח). משכך, אני קובע שנכותה הרפואית של התובעת תעמוד בשיעור של 30.52%.

לעניין הנכות התפקודית, הלכה פסוקה היא שבהעדר נימוקים כבדי משקל, דין הקביעה בקשר לנכות הרפואית, תסב גם על הנכות התפקודית (ראו ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אזולאי, פ''ד מ(4) 690), אך יחד עם זאת, כריתת הטחול אינה תפקודית ומשכך נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת הינה 22.8%.

הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד

התביעה טוענת כי התובעת נאלצה לצאת פנסיה בשנת 2019 בגלל התאונה ומשכך התובעת הפסידה בונוסים מהמעסיק וכי הפסדי ההשתכרות עלו ואף עוברים את רף ה2,500,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי שכרה של התובעת השתבח ולא נגרמו כל הפסדי שכר והתובעת היא שבחרה לצאת לפנסיה משיקוליה שלה ואין לשלם בגין ראש נזק זה דבר.

סבורני כי במקרה דנן יש קושי לחשב את ההפסדים שנגרמו כתוצאה מהנכות התפקודית ולפיכך יש להעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדן (ראו ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשווק בע"מ פ"מ ל(3) 281, בעמ' 284 [10.07.76] וכן ע"א 801/89 אהרון כהן נ' יוסף שבאם , מו (2) [18/03/1992] וכן ד. קציר בספרו "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858).

על כן אני פוסק לתובעת פיצוי גלובאלי עבור הפסד השתכרות בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד בסך 250,000 ₪.

הפסדי פנסיה

לסכומים דלעיל יש להוסיף פיצוי נוסף בשיעור 12.5% בגין ההפסדים הסוציאליים, כולל פנסיה, שעתידים להיגרם לתובע (ראו ת.א. 7470/05 מ.ט. ואח' נ' המגן בע"מ ואח', (14.11.11), ות.א. 621/06 יונס ואח' נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח' (26.5.11).

הוצאות רפואיות ונסיעה

בגין ראש נזק זה חישבה התובעת את נזקה בסך של 90,000 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד כי התרופות וטיפולי הפיזיותרפיה וכל ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי קופת החולים בה היא מבוטחת ולפיכך אין לשלם בגין ראש נזק זה.

בעניין ראש נזק זה לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני שיש לשלם פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

התובעת דורשת בגין עזרת בני המשפחה בעבר וכן עזרה בשכר בשווי 1,000 ₪ לחודש לעתיד סכום של 269,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה כי עזרת בני המשפחה חרגה מעזרה רגילה של בני משפחה ולא הציגה כל ראיה בדבר הצורך בעזרת הזולת בעתיד ומציע לשלם בעיקר לעבר סכום של 10,000 ₪ ככל שבית המשפט סבור כי יש לשלם בגין ראש נזק זה.

לאחר עיון בטעונת הצדדים, סבורני שיש מקום לפיצוי ע"פ ראש נזק זה בסכום של 50,000 ₪.

כאב וסבל

על פי אחוזי הנכות הרפואית (30.52%) 23 ימי אשפוז וגיל התובעת, הנתבעת תפצה את התובעת על פי התקנות בגין ראש נזק זה בסך מעוגל של 48,000 ₪.

תביעת העזבון

אובדן שירותי בעל ואב

התביעה מחשבת את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 250,000 ₪.

הנתבעת מציעה לחשב את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 35,000 ₪.

מששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי יש להעמיד את ראש נזק זה על סך של 100,000 ₪.

כאב וסבל

בהתאם מועד לידתו של המנוח, הנתבעת תפצה את התובעים על פי התקנות בגין ראש נזק זה בסך מעוגל של 46,000 ₪.

הוצאות קבורה

התביעה חישבה את הוצאות הקבורה באופן גלובאלי בסך 25,000 ₪ ואילו ההגנה הציעה סכום של 7,000 ₪.

אני סבור כי נכון לקבוע שהתובעים יפוצו בסך 18,000 ₪ בגין הוצאות קבורה.

קצבת זקנה וניכויים

ב"כ התובעים טוען כי יש לחשב את ההפסדים שנגרמו לעזבון בשל הפסד קצבת הזקנה על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2016) מסתכמות ב- 1,5058 שקלים והמהוונים להיום סך של 271,000 ₪, וכי יש להפחית את סכום הניכוי בשל קצבת השארים שמקבלת התובעת, בסכום זה.

הנתבעת טוענת מנגד כי התביעה לא הוכיחה כי המנוח היה זכאי לקצבת זקנה וכמה היה עולה לו בכדי לרכוש זכויות אלו. יתירה מזו, מה שנחסך ממותו של המנוח עולה על ההפסד הלכאורי שבקצבת הזקנה של המנוח מה גם שהנתבעת מקבלת קצבת שארים.

לדידי אני סבור כי יש טעם בטענות הנתבעת, ובעיקר הטענה בדבר הוכחת קצבת הזקנה של המנוח. נתוני הלשכה המרכזית לסטיסטיקה אינם יכולים לספק הוכחה בדבר זכאותו של המנוח לקצבת זקנה ומשלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לענין קצבת הזקנה, אני דוחה טענה זו. (לענין הצורך בהוכחת הזכאות לקצבה ראה לדוגמ' בסעיפים 38- 40 ב (ת"א) 43232-06-18 עזבון ויורשי המנוח ר.ש. ז"ל נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") (08.06.2021)).

לפיכך ינוכה מסך הנזק, תגמולי המל"ל.

סוף דבר

התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל ובניכוי תגמולי המלל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.2% מהסך הנ"ל.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ט"ו תמוז תשפ"א, 25 יוני 2021, בהעדר הצדדים.