1. לפניי בקשה לפסילת שופט שהגישה הנתבעת.

2. התובעים והנתבעת הם שכנים בבית משותף, ודירת הנתבעת היא מעל דירת התובעים. עניינה של תביעה זו בנזקי רטיבות שלטענת התובעים נגרמו באשמת הנתבעת. ביום 5.3.2018 התקיים דיון בתביעה. לאחר שמיעת טענות בעלי הדין, הוריתי על קיומו של דיון שני בתביעה ביום 14.5.2018, שאליו יזומן למתן עדות השרברב שעשה עבודות במקום.

3. ביום 21.3.2018 הגישה הנתבעת את בקשה זו לפסלות השופט. הנימוק לבקשת הפסלות הוא הליך אחר בין הצדדים שנדון בפניי (ת"א 41919-07-14). התביעה האחרת הוגשה על-ידי הנתבעת נגד התובעים, ונדונו בה טענות שונות שהעלתה כלפיהם, לרבות, נזקי רטיבות שנגרמו לדירתה בשל דוד השמש של התובעים, טענות לגבי עמודי כביסה המצויים בחצר המשותפת, דרישה להסרת עצים שענפיהם חדרו למרפסתה, טענות בדבר מרתף שבשימוש התובעים, טענות לגבי מחסנים בחצר המשותפת, טענות לגבי הגדר המקיפה את החצר ועוד. יובהר שטענות התובעים בדבר נזקי הרטיבות מושא התביעה הקטנה דנא לא נדונו במסגרת ההליך האחר. בפסק-דיני מיום 18.1.2018 נדחתה התביעה האחרת, שהגישה הנתבעת נגד התובעים, וכן חויבה הנתבעת בהוצאות משפט.

בבקשה לפסלות השופט נטען כי פסק-הדין בתביעה האחרת היה מוטעה ונטה לטובת התובעים כאן, וכי הוגש עליו ערעור. עוד מוסיפה הנתבעת כי פסק-הדין שניתן בתביעה האחרת, בלשונה, "ריסק בי אימון בשיפוטו נטולת פניות של כבודו". התובעים הגישו שתי תשובות לבקשה. בתשובה הראשונה, מיום 28.3.2018, טענו כי דין הבקשה להידחות. בתשובתם השנייה, מיום 29.3.2018, הודיעו כי אינם סבורים שיש בטענות הנתבעת כדי להצדיק פסלות שופט, אולם הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

4. דין הבקשה להידחות. נסיבות העניין אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, שהוא המבחן לפסלות שופט מלדון בהליך (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). עצם העובדה ששופט ישב בדין בתובענה קודמת בין בעלי הדין אינה מקימה עילה לפסלות (עיינו, ע"א 461/14 רוזן נ' ביטון, פיסקאות 11-10 (14.1.2015); ע"א 7350/14 טי.ג'י.אי השקעות מניבות (2008) בע"מ נ' רונן (25.11.2014); כן ראו, יגאל מרזל דיני פסלות שופט 264 ואילך (2006)). זהו הדין אף אילו הייתה חפיפה בין הנושאים הנדונים בתביעות (ראו, ע"א 2211/11 פלונית נ' פלונית, פיסקה 7 (4.7.2011); ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (21.10.2002)). קל וחומר שכך הוא הדבר בענייננו, שכן הסוגיה העומדת עתה על הפרק לא נדונה בהליך הקודם. בנסיבות אלו לא קם חשש ממשי למשוא פנים. אין לי כל דעה, ודאי שלא מגובשת או "נעולה", לגבי תוצאתו של הליך זה.

5. טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא עיתוי הגשתה. טענה לפסלות שופט יש להעלות בתחילת הדיון, ולכל המאוחר מיד לאחר שנודעה עילת הפסלות (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). פסק-הדין בהליך הקודם ניתן ביום 18.1.2018. ביום 5.3.2018 התקיים דיון בתביעה דנא. היינו, היה על הנתבעת להעלות את טענת הפסלות לכל המאוחר במועד הדיון, ולא רק עתה לאחר שנשמעו בפניי טענות בעלי הדין לגופן והוריתי על קיום דיון שני בתביעה.

6. לבסוף אציין, כי בבקשתה מציינת הנתבעת כי היא מקווה שבית המשפט יעתר לבקשה ו"יגלה מעט רגישות". אולם משלא התקיימה עילה לפסלות, לא ניתן לקבל את הבקשה מתוך "רגישות" או לפנים משורת דין. בהעדר עילת פסלות אינני רשאי לפסול עצמי מלדון בהליך (ראו, ע"א 3753/01 שינבויים נ' גרינצוויג, פיסקה 5 (27.6.2001): "שופט אף אינו רשאי לפסול עצמו אלא אם יש לכך עילה בדין"). עם זאת לאור תחושותיה של הנתבעת אסיים כשאומר, שתנוח דעתה שלקיומו של פסק-הדין בהליך הקודם לא תהיה השפעה כלשהי על גורלה תביעה זו. ההכרעה תעשה אך על בסיס טענות בעלי הדין וראיותיהם כפי שאלו יובאו בפניי במסגרת תביעה זו, וללא משוא פנים כחובתי על-פי דין.

7. הבקשה נדחית.

ניתן להגיש ערעור על החלטה זו לנשיאת בית המשפט העליון תוך עשרה ימים מהיום שבו הודע לנתבעת על ההחלטה.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ח, 02 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.